סנדרו אחמטלי
סנדרו אַחמֵטֵלִי (בגאורגית: სანდრო ახმეტელი; 13 באפריל 1886 – 27 ביוני 1937) היה במאי תיאטרון גאורגי שהתפיסות החדשניות שלו השפיעו עמוקות על ההתפתחות הסובייטית והפוסט-סובייטית של התיאטרון הגאורגי. נחשב לאחד מגדולי במאי התיאטרון של גאורגיה. בין השנים 1926–1935 הוא ניהל את תיאטרון רוסתוולי שבטביליסי, התיאטרון הראשי של גאורגיה, והפך אותו לאחד מהתיאטראות המצליחים בכל רחבי ברית המועצות. במהלך הטיהורים הגדולים של סטלין הוא נעצר והוצא להורג באשמת שווא של ריגול.
 | |
| לידה |
13 באפריל 1886 אנאגה, גאורגיה  |
|---|---|
| פטירה | 27 ביוני 1937 (בגיל 51) |
| מדינה |
הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, האימפריה הרוסית, ברית המועצות |
| עיסוק | במאי תיאטרון גאורגי |
| מקום לימודים |
הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת סנקט פטרבורג |
| בן או בת זוג |
Tamara Tsulukidze |
| פרסים והוקרה |
אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הסוציליסטית של גאורגיה |
  | |
ביוגרפיה עריכה
סנדרו אחמטלי נולד לאב כומר כאלכסנדרה אַחמֵטֵלַאשווִילִי ( ალექსანდრე ახმეტელაშვილი) בכפר אנאגה, קאחתי (באותם ימים במלכות המשנה של הקווקז, האימפריה הרוסית). השפעת תוואי הנוף והתרבות הייחודיות לחבל ההררי במזרח גאורגיה, ניכרו מאוחר יותר בעבודתו. הסופר ואסיל בארנובי היה המורה של אחמטלי והוא רכש ממנו ידע מעמיק של הספרות הגאורגית והעולמית. במקביל הוא עסק באיגרוף. עקב נישואיו הוא נאלץ לעבור לסנקט פטרבורג ונרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת סנקט פטרבורג ולמד שם עד לשנת 1916. באותן השנים בילה אחמטלי את רוב זמנו לכתיבת ביקורת תיאטרון. בשנת 1915 כתב את המניפסט הראשון שלו, גילוי דעת המגנה את התיאטרון הגאורגי. לדעתו התיאטרון הגאורגי צריך "להיהרס, כדי שיוכל להיות רך יותר, יצרי יותר, טמפרמנטי, אמוציונלי, אדיר וחזק, נועז והרואי".
בשנת 1918 הכריזה גאורגיה על עצמאותה והממשלה המנשביקית החדשה השיקה תוכנית לתחיית התיאטרון הלאומי של גאורגיה. אחמטלי שב לגאורגיה כדי להוביל את האמנים הצעירים למאבק כנגד התוכנית. בשנת 1922, לאחר פלישת הצבא האדום לגאורגיה וכינונה של גאורגיה הסובייטית, שב הבמאי הפרו-סובייטי, קוטה מרג'נישווילי לגאורגיה, ויחד עמו החל אחמטלי בביצוע רפורמות בתיאטרון רוסתוולי. אף על פי ששיתוף הפעולה ביניהם היה פורה הוא לא היה קל. האופי השמרני והקונפורמיסט של מרג'נישווילי לא הסתדר עם האופי הסוער והניהול האוטוקרטי של אחמטלי ובשנת 1926 עזב מרג'נישווילי את תיאטרון רוסתוולי, כשהוא משאיר את אחמטלי כמנהל היחיד של התיאטרון. אחמטלי ייסד תאגדי אומנותי משל עצמו בשם דוּרוּגִ'י (על שם נהר הדורוג'י, אחד מיובליו של האלזני), ודרש מכל חבריה לחתום על התחייבות "להקריב את חייו ועתידם לרצון התאגיד והתיאטרון".
יחסיו של אחמטלי עם השלטון הסובייטי החדש בגאורגיה הסובייטית לא היו קלים. למרות חדשנותו והיותו שמאלני, האקספרסיוניזם והאקספרימנטליות שלו לא תאמו במיוחד לדוקטרינות הבולשביקיות. במהלך המרד האנטי-סובייטי בגאורגיה בשנת 1924, הוא נעצר לזמן קצר ותושאל לגבי מידת שיתוף הפעולה שלו עם הקושרים. בלחץ של בריה הוא פירק, בשנת 1927, את תאגיד דוג'ורי, אולם התהודה של הצלחותיו התיאטרליות זיכו אותו בהגנה במוסקבה. כישוריו והכוריאוגרפיה שלו זכו להכרה בינלאומית. לאחר יצירת המופת שלו בביצוע המחזר של גריגול רובכידזה, "למרה", זכה, בשנת 1930, בפרס באולימפיאדת הדרמה במוסקבה. אחמטלי וחבורתו הוזמנו לסיורים בארצות הברית, דבר שהדליק נורה אדומה בקרב השלטונות הסובייטים. בעקבות הסקנדל של עריקת רובכידזה לגרמניה, מאוחר יותר באותה שנה, פתח בריה בחזית חדשה כנגד אחמטלי. באופן פרדוקסלי, המשיך המחזה להופיע על הבמות, כדי להראות את התקדמות התיאטרון הסובייטי, אם כי ללא שמו של הבמאי על הכרזות. אחמטלי הפיק את עבודתו הגדולה האחרונה, שהייתה מבוססת על המחזה "השודדים" של שילר, בשנת 1933, ולאחריו ערך סיור ניצחון במוסקבה. באותה שנה זכה בתואר אמן העם של גאורגיה הסובייטית.
אחמטלי לא היה יכול לברוח מהפיקוח של בריה. הוא האשים אותו בפעילות אנטי-סובייטית ובסיור אסור מחוץ לרחבי ברית המועצות ולבסוף הורד מן הבימה בשנת 1935. הוא מצא מקלט בקרב מעריציו במוסקבה, אולם בשנת 1937, הוא הוסגר לטביליסי ונכלא עם מספר רב של עמיתיו באשמת שווא של ריגול עבור הבריטים ומזימה לרצוח את בריה וסטלין. אחמטלי היה נתון לעינויים בנוכחות בריה, שהותירו אותו אילם ומשותק. הוא אולץ להתוודות, אך סירב למסור של מעורבים אחרים במזימה לכאורה. הוא הוצא להורג ב-27 ביוני 1937. לתושבים הזרים שבאו לבקר אותו בתיאטרון נאמר כי הוא פרש לגמלאות. שמו של אחמטלי טוהר לראשונה על ידי היסטוריונית התיאטרון, נתלה אורושדזה.
