סעיף 1782 לחוק הפדרלי

סעיף 1782 בפרק (המכונה "title") 28 של החוק הפדרלי בארצות הברית הוא חוק פדרלי המאפשר לבעל דין בהליך משפטי המתנהל מחוץ לארצות הברית להגיש בקשה לבית המשפט האמריקאי במטרה לקבל ראיות שישמשו בהליך משפטי המתקיים מחוץ לארצות הברית.

למעשה, המבקש להשתמש בסעיף 1782 צריך להוכיח 3 תנאים בלבד:

1. הבקשה הוגשה על ידי צד בעל אינטרס (”interested person”) בהליך משפטי זר - הליך משפטי שאינו אמריקאי.
2. ההליך מתנהל בפני בית דין (“tribunal”) זר.
3. האדם שממנו הראיות מבוקשות נמצא במחוז בית המשפט שבו הוגשה הבקשה.

סוג הראיות שניתן לקבל בהתאם לסעיף 1782 כוללים הן גילוי מסמכים והן מתן עדויות.

החלטת Intel

במשך שנים רבות נחלקו בדעתם בתי המשפט המחוזיים ובתי המשפט לערעורים באשר למספר סוגיות הקשורות לסעיף 1782:

1. ההיקף המותר של גביית הראיות (“discovery”) בהתאם לשימוש בסעיף.
2. מי רשאי לבקש גילוי ראיות בהתאם לסעיף .
3. באיזה שלב בהליך משפטי המתקיים מחוץ לארצות הברית מותר להיענות לבקשה בהתאם לסעיף.
4. משמעות המונח “tribunal” (בית הדין) בסעיף בחוק.
5. האם המבקש בהתאם לסעיף 1782 צריך להראות שהראיה המבוקשת תהיה ניתנת לגילוי (“discoverable”) בהליכים בבתי המשפט במדינה הזרה?

הפסיקה המתייחסת לסעיף 1782 נידונה רבות בשנת 2004, כאשר בית המשפט העליון של ארצות הברית פרסם את החלטתו בפסק הדין Intel Corp. v. Advanced Micro Devices, Inc. פסיקת Intel קבעה:

1. גילוי הראיות בהתאם לסעיף יכול להתבקש על ידי כל צד בעל אינטרס (interested person).
2. גילוי הראיות במקרים מסוימים יכול להתבקש עוד לפני שהתחילו לנקוט הליכים פורמליים מחוץ לארצות הברית.
3. "Tribunal" במשמעות הסעיף הוא כל Tribunal המשמש כערכאה ראשונה ("first instance decisionmaker").

בית המשפט העליון דחה במידה רבה דרישה לפיה על המבקש להוכיח שהראיות הן "discoverable" (שגילוין אפשרי) בהליכים בפני בית המשפט הזר.

למעשה ב-Intel, קבע בית המשפט העליון שגביית ראיות בהתאם לסעיף 1782 זמינה לכל בעל דין שאינו אמריקאי כמעט באותה מידה שגביית הראיות זמינה בתיק המתנהל כולו בבית המשפט בארצות הברית.

בעקבות החלטת Intel, בשנים האחרונות זוכה סעיף 1782 לתשומת לב רבה יותר מאשר בשנים עברו.

שימוש בסעיף 1782 כנגד למול שימוש באמנת האג 1970 (גביית ראיות)

נושא סעיף 1782 -- גביית הראיות בארצות הברית לשימוש בהליכים המתנהלים מחוץ לארצות הברית -- חופף, במידה מסוימת, עם נושא מסוים של אמנת האג 1970 (גביית ראיות), שעליה חתומות ארצות והברית ועוד כשישים מדינות אחרות, וביניהן מדינת ישראל.

לפחות בשני היבטים, ישנו יתרון לבעל דין בתיק שמתנהל מחוץ לארצות הברית הבוחר להשתמש בסעיף 1782 לקבלת ראיות בארצות הברית על פני בחירה בשימוש באמנת הראיות של האג:

• אין צורך בהגשת בקשה לגילוי ראיות לבית הדין במדינה הזרה (מחוץ לארצות הברית).
• לעיתים בית המשפט האמריקאי ייעתר לבקשת גילוי ראיות עוד לפני שהתובענה החלה מחוץ לארצות הברית.

זהות המגישים בקשות בהתאם לסעיף 1782

בעידן שלאחר מתן ההחלטה בעניין Intel, רוב הבקשות לשימוש בסעיף 1782 הוגשו על ידי חברות מהממלכה המאוחדת, גרמניה ומדינות אירופאיות נוספות. בשנים האחרונות חל גידול בכמות הבקשות שהוגשו (בהתאם לסעיף) ממדינות המזרח התיכון.

בשנים האחרונות, מלבד יפן, מעט בעלי-דין אסיאתיים הגישו בקשות בהתאם לסעיף 1782.

בשנת 2010 לאחר שנתבעו על ידי הרפובליקה של אקוודור, הגישה חברת שברון (Chevron) מספר בקשות בהתאם לסעיף 1782, במטרה להשיג ראיות הנוגעות להגנה מתביעות שהוגשו כנגדה באקוודור, בגין אחריות למוצרים פגומים.

רבים העוסקים בנושא הסעיף סוברים ששיקולים כלכליים מהווים את אחת מהסיבות בגינן לא בוצעו שימושים נרחבים יותר בסעיף 1782.

מחלוקות ביחס לסעיף 1782 גביית הראיות

ישנה מחלוקת בקרב עורכי דין ואנשי העסקים אמריקאים בדבר חיוביות סעיף 1782. לשכת המסחר של ארצות הברית הביעה חשש באשר לנטל על עסקים האמריקאים שנדרשים להיענות לצווים לגילוי ראיות שניתנו בהתאם לסעיף 1782. חשש זה הובע על ידי השופט סטיבן ברייר כדעת מיעוט בפסיקת בית המשפט העליון בהחלטת Intel.

השופט סטיבן ברייר קבע כי: "discovery and discovery-related judicial proceedings take time, they are expensive, and cost and delay, or threats of cost and delay, can themselves force parties to settle underlying disputes". "הליכי שיפוט לגילוי ראיות והליכים הקשורים לגילוי ראיות הם יקרים, וכרוכים בעליות דחייה ואיומי עיכוב ובכך יכולים לכפות על הצדדים ליישב סכסוכים בבסיס המחלוקת."

רוב משרדי עורכי הדין העוסקים בליטיגציה בינלאומית, אם כי לא כולם, מאמינים שזמינותו ושימושו של סעיף 1782 הוא דבר חיובי.

בכותבם בפרקטיקום הבינלאומי של לשכת עורכי הדין במדינת ניו יורק International Practicum of the New York State Bar Association (1999)‎ התייחסו היאו ל. בארנס ושאראד א. סאמי (שניהם מניו יורק) לסעיף 1782 כאל "כלי הנשק הנבחר" עבור גילוי ראיות לבעל דין בסכסוך בינלאומי.

בפירושם לדו"ח הבוררות הבינלאומי של חברת מיילי (Mealey's International Arbitration Report) דנים בארי גרפינקל וטימותי נלסון (שניהם מניו יורק) בהחלטת בית המשפט הפדרלי בג'ורג'יה שאפשר גילוי ראיות על פי סעיף 1782 בקשר לבוררות חוץ אמריקאית. גרפינקל ונלסון קראו לפירושם "Sweet Georgia" (ג'ורג'יה המתוקה) ותיארו את ההחלטה הג'ורג'ית כ"פורצת דרך". בכותבם בכתב העת המשפטי של ניו יורק (New York Law Journal) במאי 2007, אריק שוורץ ואלן הווארד (שניהם מניו יורק) הגיבו על אותה החלטה מג'ורג'יה אך הביעו עמדה ביקורתית הן על החלטת בית המשפט והן על המגמה שהיא מייצגת. שוורץ והווארד חזו כי תוצאות ההחלטה המאפשרות גילוי ראיות מג'ורג'יה יכולה להיות ש: “the doors of the U.S. federal courts [swinging] open to a flood of future applications for the discovery of evidence against U.S. businesses for use in international (emphasis added) arbitration proceedings.‎". שוורץ והווארד טענו בנוסף שאפשרות זו צריכה להיות "סיבה לדאגה" עבור קהילת העסקים האמריקאית.

בכותבו בליטיגציה הבינלאומית הרבעונית של לשכת עורכי הדין האמריקאית (International Litigation Quarterly of the American Bar Association) במרץ 2008, דוחה אריק שרבי (ישראל) את הטענה כי סעיף 1782 מטיל עול כבד מדי על קהילת העסקים האמריקאית. שרבי התמקד בחמישה פסקי דין מהתקופה שבין אמצע שנות התשעים לבין שנת 2006, וטוען שהאפשרות לעשות שימוש בסעיף 1782 לגילוי הראיות גורמת לכך שבמקרים רבים, בית המשפט האמריקאי ימחק תובענה על בסיס "forum non conveniens" (פורום לא נאות), [כלומר דחייה לתביעות רבות המופנות] כנגד נתבעים אמריקאים. שרבי גם טוען כי כתוצאה מכך, סעיף 1782 הוא ברכה במסווה לאותם חברות אמריקאיות המעורבות במסחר בינלאומי אך אינן רוצות להיתבע בבתי משפט אמריקאים בקשר לפעילויות אלו.

בכותבם בעלון של וועדת הליכים מקדמיים ללשכת עורכי הדין של ארצות הברית העוסקת בפיתוח משפטי וגילוי משפטי, העירו ג'ונתן י. הנדלר ואריקה טניסון שסעיף 1782 "may lead to nonreciprocal access to discovery and may even allow private litigants to exploit the statute to obtain information about a competitor and force an adversary to settle the underlying dispute”.

יחד עם זאת, הנדלר וטניסון מציינים שהחשש לאי צדק זה יכול להתקזז על ידי שיקול הדעת הרחב של בית המשפט המחוזי בשאלה האם ובאיזה מידה להעניק בקשות על פי סעיף 1782.

ההתדיינות בסעיף 1782 אשר קיבלה את מירב תשומת הלב הייתה ההתדיינות של חברת Chevron, שהגישה מספר בקשות על פי סעיף 1782 במגוון בתי משפט ברחבי ארצות הברית בהקשר לטענת נזיקין עצומה שהובאה נגד חברת Chevron באקוודור.

סוגיות בנושא סעיף 1782 שנשארו בחוסר בהירות

בתי המשפט לערעורים חלוקים באשר לשאלה האם בוררות מהווה tribunal לצורך גילוי ראיות בהתאם לסעיף 1782. ה-Circuit השני וה- Circuit החמישי קבעו שהליך הבוררות אינו מהווה בהגדרתו בית דין לצורך גילוי ראיות בהתאם לסעיף 1782. מנגד, ה-Circuit ה-11 דחה את טענת Circuits אלו וקבע שבוררות היא tribunal זר.

הפסיקה עד כה חלוקה באשר לשאלה האם סעיף 1782 עלול לאלץ אדם הנמצא בארצות הברית להפיק מסמכים הנמצאים מחוץ לארצות הברית. שרבי טוען שמרבית הפסיקות אשר התייחסו לנושא אינן קובעות במפורש שקיימת הגבלה גאוגרפית כלשהי באשר לסעיף 1782. בנוסף לכך, שרבי טוען שבדיון בשאלה האם יש להחיל את סעיף 1782 על מסמכים הנמצאים מחוץ לארצות הברית, הנושא העיקרי שבתי המשפט שקלו הוא האם הראיה מצביעה על כך ש:

1. המבקש לשימוש בסעיף מנסה לעקוף מגבלה של בית הדין הזר.
2. צו שכזה יפריע להליכי חוץ.

ישנן רשויות הסוברות שסעיף 1782 מסמיך אדם שאינו צד בהליך לספק מסמכים ולמסור עדות בעל פה אך לא לענות על תשאול רשום. עם זאת, ישנו לפחות מקרה אחד משנת 2007 שבו נדרש אדם שאינו צד להליך לענות על תשאול רשום.

באוגוסט 2008, בית משפט בניו יורק קבע כי רשות המס הגרמנית היא Tribunal לצורך מטרות של סעיף 1782 - גילוי ראיות.