עובדיה ספורנו
רבי עובדיה סְפוֹרְנוֹ[1] (נקרא גם הספורנו; איטלקית: Sforno. נולד 1468, ה'רכ"ח או 1473, ה'רל"ג – נפטר בשנת 1549, ה'ש"ט) היה פרשן מקרא יהודי-איטלקי, רב, רופא ואחד מראשי קהילת יהודי רומא וקהילת בולוניה. חיבורו החשוב והנפוץ ביותר הוא ביאור לתורה. עוד חיבר פירושים למספר ספרי מקרא נוספים (בהם תהילים, שיר השירים וקוהלת) ופירוש לפרקי אבות. פירושיו מקוריים, מבוססים על הפשט ולשונו קצרה ובהירה.
לידה |
1470? צ'זנה, איטליה |
---|---|
פטירה |
1549, ה'ש"ט (בגיל 79 בערך) בולוניה, מדינת האפיפיור |
תקופת הפעילות | ?–1549 |
תולדות חייו
עריכהרבי עובדיה ספורנו נולד בין השנים 1468 (ה'רל"ח) - 1473 (ה'רמ"ג) בעיר צ'זנה. אביו, ר' יעקב ספורנו, נזכר בתשובות המהרי"ק. בנוסף ללימוד תורה למד ספורנו גם לימודים כלליים ובכללם פילוסופיה, מתמטיקה, בלשנות ורפואה. הוא שלט בלטינית ובערבית אך עיקר עניינו היה בעברית, עבורה חיבר ספר דקדוק לבקשת מושל Tossignano.
ההומניסט והפילוסוף הגרמני יוהנס רויכלין, מראשי ההבראיזם וממחוללי הרפורמציה הפרוטסטנטית יחד עם ידידו מרטין לותר, למד את השפה העברית אצל רבי עובדיה, בעת שביקר רויכלין באיטליה בין השנים 1498–1500.
בעיר הולדתו סבל רבי עובדיה מרדיפות אנטישמיות. ב-1524 הוא נזכר כאחד מראשי "קהל רומא" שנפגשו עם דוד הראובני. אך נאלץ לנדוד בין ערי איטליה עד שהתיישב בבולוניה עם אחיו חננאל. בבולוניה יסד בית דפוס עברי ושימש כרופא. בבולוניה הגיע לשיא פרסומו וענה לשאלות חכמים מכל רחבי איטליה כולל מפרארה הסמוכה שהייתה ידועה בחכמיה. שמו הגיע עד חצר אנרי השני, מלך צרפת, לו הקדיש את ספרו הפילוסופי "אור עמים" ושלח לו את פירושו לספר קהלת.
השקפתו
עריכהעם ישראל והעמים
עריכהדעתו שהחכם הוא בעל ערך רק אם הוא בעל מעלה מוסרית, בלי קשר לחריפותו או בקיאותו, עוברת כחוט השני בכל הגותו[3]. החכמה ועמדת המנהיגות הציבורית של התלמיד החכם לשיטתו היא זכות אך גם חובה שאחריות רבה בצדה: "חיוב הדור מוטל על נשיאו" (שמות, י"ג, י"ט). ייתכן שהדרישות המוסריות והביקורת שמותח ספורנו על נשיאי העם בנוגע לאחריותם לעדתם מושפעים מן המתיחות ששררה בקהילות איטליה בין פשוטי העם לבין מנהיגי הקהל (ה"תקיפים").
בהקדמה לפירושו לתורה מציג הספורנו את העמדה לפיה מטרת התורה היא להדריך את האדם באשר הוא אדם. רק משנכשל מין האדם, בחר אלוהים באומה הישראלית. הספורנו חוזר ומדגיש שהבחירה בישראל משמעותה אחריות, היא איננה זכות אלא חובה. בפירוש לשמות, י"ט, ה' (”וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ.”) מציין הספורנו: "חסידי אומות העולם יקרים אצל ה' בלי ספק... חביב אדם שנברא בצלם... ובזה הודעת, שכל המין האנושי סגולה אצלך". תכלית ההיסטוריה היא לא ניצחון עם ישראל על העמים אלא הכרת העמים באמונת ישראל.
הספורנו ספג רדיפות אנטישמיות בעיר הולדתו וראה נכוחה שגם כאשר הגויים מיטיבים עם ישראל הם עושים זאת רק לשם תועלת ארצם הזקוקה לכישרון היהודי. מאידך, הוא נהנה ברומא מהנהגתם הנאורה של האפיפיורים לאו העשירי וקלמנס השביעי, שנתנו אמון ברופאים היהודים, התירו להדפיס את התלמוד והעניקו ליהודי רומא זכויות אזרחיות.
בניגוד לאחריות המוסרית הכללית אותה הוא תובע מן היהודי, הספורנו איננו מטיף להתערבות פעילה. היהודי לא אמור להיכנס בריב בין גויים ו"ליישר אורחותם בתוכחות מוסר" (פירושו לשמות, ב', י"ז) אלא הוא מחויב להציג דוגמה אישית נעלה ומוסרית, לשמור את החוקים ולשאת ולתת ביושר גם עם נכרים רמאים[4].
יחסו להשכלה
עריכהבמסגרת הפירוש למקרא, הספורנו כותב לעם ולא למשכילים ומטרתו לחנך, לא להרשים משכילים אחרים בידיעותיו המדעיות או להתפלמס עמם. על אף שלמד והשכיל, אין הספורנו מעודד את ההשכלה הכללית לציבור הרחב. הדיון הנרחב ביותר בנושא מצוי בפירושו לפרקי אבות. בפירוש למשנה "דע מה שתשיב לאפיקורוס" הוא כותב: "הנה בשקידת תלמוד תורה בלבד ולא בזולת זה תמצא בה תשובה מספקת לכופרים." (פרקי אבות ב' י"ט) ובפירוש למשנה "הפוך בה והפוך בה" הוא כותב: "הפוך בתורה להבין ולהביט נפלאות ממנה ולא תצטרך לספרי פילוסופי האומות וחוקריהם" (ה' כ"ה).
שיטתו הרעיונית של הפירוש מוסברת על ידי הספורנו במילים הבאות:
להבין ולהורות במופתים שכליים את מציאות האל יתברך. מזה החלק העיוני הוא להתבונן בדרכי טובו ורחמיו על כל מעשיו ובפרט על המין האנושי, אשר ברא בצלמו ובדמותו למען ישתדל המעיין בבחירתו להידמות לבוראו ככל האפשר.
— סוף הפרק הראשון של המבוא לפירוש התורה
כלומר, הדרך השכלית, המחקרית, להגיע ולאשש את מציאות האל היא להתבונן במעשיו, להכיר בכך שהם טובים, מושלמים ורחומים ומכאן להגיע למסקנה השכלית שהאל קיים. מסע שכלי זה איננו נחלתם של חכמים בלבד, אלא הוא פתוח לכל.
השכלתו של הספורנו כרופא ניכרת בפירושיו, הוא מציין כי לשרה נעשה נס כפול, הן של לידה בגיל מבוגר והן של לידת בן זכר, "שלא כמנהג המולידות בעת זקנה שיולידו על פי רוב נקבה". כמו כן, הוא מנסה להתאים את הכתוב על שחין מצרים עם הידוע לו על התפשטות מגפות בזמנו (שמות, ט', ח'; דברים, ז', ט"ו). בנוסף, הוא מספק טעמים רפואיים להבנת דיני הזב בפרשת מצורע.
הספורנו קושר את הידיעות המדעיות לתיקון המידות, מושגים שהיו מוכרים למדע של זמנו מוסברים בדרך מדעית ומוסקות מהן מסקנות רציונליות לגבי משמעותן לאדם. ממושגים לא מוכרים למדע ("פלא בלתי טבעי") נעשה ניסיון ללמוד על דרך האלגוריה. כך למשל בפירושו לקשת בענן שנגלתה לנח בבראשית, ט', י"ג, הוא כותב "נלאו חכמי המחקר לתת טעם לסדר צבעי הקשת... תהיה אות לצדיקי הדור שדורם חייב... ויתפללו ויוכיחו וילמדו דעת את העם". מצד שני על מעשי החרטומים הוא פוסק שהם "אחיזת עיניים בלבד" (שמות, ז', כ"ג).
ספריו
עריכה- ביאור לתורה עם מבוא בשם "כוונות התורה", על מבנה ספר התורה וטעמי המצוות. הודפס לראשונה בוונציה בשנת 1567. מהדורה קמא של הפירוש מתוך כתב יד המחבר הודפסה לראשונה בשנת תש"ע (2010) במהדורת עוז והדר של הפירוש.
- תרגום עברי (מערבית) ל"שמונת היסודות" של אוקלידס (חובר בסביבות 1520 ברומא), כ"י פאריס סי' 435
- הספר הפילוסופי "אור עמים", הכולל סתירת סברותיו של אריסטו (חובר ב-1537, בלטינית)
- פירוש פילוסופי לפרקי אבות, חלק ממחזור בני רומא שנדפס בבולוניה ב-1540
- פירוש לשיר השירים, חלק ממקראות גדולות
- פירושים לספרי תהלים (וינציא 1586), קהלת, איוב ("משפט צדק"; וינציא 1589)
- פירושים לספרי יונה, חבקוק וזכריה, נדירים בשימוש, נדפסו בספר "ליקוטי שושנים" לדוד אבן חין (אמשטרדם 1724)
- כוונות התורה יצא לאור על ידי הרב יהודה קופרמן תשנ"ד
- 'אמר הגאון', שיעורי רבנו עובדיה ספורנו על התורה מכתב יד תלמידו.
הנצחתו
עריכה- במוזיאון היהודי בבולוניה (איט') מוקדש לו אזור נרחב.
- ביתו שבבולוניה בפיאצה סנטו סטפנו (אנ'), קיים עד היום.[5]
לקריאה נוספת
עריכה- יוסף ולק, ר' עובדיה ספורנו, הפרשן ההומניסט מתוך: כיום אתמול, הוצאת ששר, אוניברסיטת בר-אילן ומכון ליאו בק, 1997. עמ' 183–211.
קישורים חיצוניים
עריכה- "סְפוֹרְנוֹ, עֹבַדְיָה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמוד 240, באתר היברובוקס
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "עובדיה ספורנו", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1193-1191, באתר היברובוקס
- עובדיה ספורנו, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- "עובדיה בן יעקב ספורנו", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- על כתביו
- ספורנו, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- דב שוורץ, הפרשנות הפילוסופית לתורה של רבי עובדיה ספורנו. בתוך: מחניים 4 (ב) תשנ"ג, באתר "דעת"
- עובדיה ספורנו, פירוש לתורה, באתר "דעת"
- חיים שיין, דיונו של ר' עובדיה ספורנו על ההשגחה, פעמים 20, תשמ"ד 1984
- גבריאל יצחק רוונה, עיונים בפרשנותו של רבי עובדיה ספורנו השונה מפרשנות חז"ל, שמעתין 178, תשע"א, עמ' 135-145
- עובדיה בן יעקב ספורנו (1475 בערך-1550 בערך), דף שער בספרייה הלאומית
תקופת חייו של הרב עובדיה ספורנו על ציר הזמן |
---|
|
הערות שוליים
עריכה- ^ לפי הצורה שהוא כתב את שמו בלטינית בספרו אור עמים, ההגייה הנכונה של השם היא 'סְפוּרְנוֹ'. משום מה השתרש המנהג להגות את השם 'סִפּוֹרְנוֹ', וכן הוא בשפה הפולנית בשער הספורנו על התורה שיצא לאור בוורשה בשנת תרט"ז. מתוך המבוא לספורונו המבואר בהוצאת עוז והדר, הערה 4.
- ^ עד לא מכבר החוקרים העריכו שנפטר סביבות שנת ה'ש"י (1550). בשנת 2021 התברר שנפטר בשנת ה'ש"ט (1549), לאחר שנחשפו צוואתו של רבי עובדיה ורישומי הדיונים על הירושה בארכיון בולוניה, זאת, בנוסף למה שנדפס בקרית ספר שנת תשכ"ו שם פרסם אפרים קופפר תשובה מרבי יעקב פינצי מרקנטי, בו הוא מזכיר את הספורנו כ"זכרונו לברכה", התשובה מתוארכת סיון ש"ט. הודפס בספר "אמוני עם סגולה" - קורות מעמד הר סיני וקבלת התורה על פי רבותינו ובמשנת הספורנו, מאת משה קרביץ
- ^ יוסף ולק, ר' עובדיה ספורנו, הפרשן ההומניסט מתוך: כיום אתמול, הוצאת ששר, אוניברסיטת בר-אילן ומכון ליאו בק, 1997. עמ' 193
- ^ יוסף ולק, ר' עובדיה ספורנו, הפרשן ההומניסט מתוך: כיום אתמול, הוצאת ששר, אוניברסיטת בר-אילן ומכון ליאו בק, 1997. עמ' 206
- ^ ביתו של רבי עובדיה ספורנו עומד על תילו גם לאחר כ-470 שנה, באתר בחדרי חרדים