ספינת עבדים
ספינת עבדים הייתה ספינת משא גדולה שהוסבה במיוחד לצורך הובלת עבדים, בעיקר עבדים שנרכשו מאפריקה לאמריקה.
המסלולים הבולטים ביותר של ספינות העבדים יצאו מחופי צפון מערב ומערב אפריקה לדרום אמריקה, ולחוף הדרום מזרחי (ארצות הברית של היום) והאיים הקריביים, מסלול שכונה מעבר הביניים. כ-12.5 מיליון אפריקאים הועברו בספינות מהסוג הזה.
הסחר בעבדים האפריקאים הוצא מחוץ לחוק בשנת 1807, על פי חוק משותף של ארצות הברית ובריטניה. בתחילה החל הביטול בבריטניה, והחוק האמריקאי נכנס לתוקף מאוחר יותר, ב-1 בינואר 1808. לאחר תאריך זה נחשבו כל ספינות העבדים שיצאו מאפריקה לפיראטיות ונתונות ללכידתם של הצי האמריקני והצי המלכותי הבריטי.
בשנת 1815, במועצת וינה, ספרד, פורטוגל, צרפת והולנד הסכימו לבטל את סחר העבדים מטעמן. במהלך תקופה זו הפכו ספינות העבדים לקטנות וצפופות יותר, בתמורה לביצועים משופרים, ושינו את ייעודם ככלי שיט להברחות במצור ימי.
לקריאה נוספת עריכה
- מרקוס רדיקר. ספינת העבדים: היסטוריה אנושית תרגום מאנגלית: עופרה אביגד ויואב כ"ץ. תל אביב, הוצאת בבל ומשכל, 2014. 480 עמ'.
קישורים חיצוניים עריכה
- מעבר הביניים (באנגלית)
- מסעות - מסד הנתונים של סחר העבדים הטרנס אטלנטי (באנגלית)
- מסלול העבדות, אתר אונסק"ו (באנגלית)
נירית בן-ארי, ספינת העבדים מגלמת את סיפור העבדות כולו. ריאיון עם ההיסטוריון מרקוס רדיקר, באתר הארץ, 17 באפריל 2014
