ספרות מודרניסטית
ספרות מודרניסטית היא הסיפורת, השירה והדרמה המודרניסטית שנכתבה החל מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, בעיקר באירופה ובצפון אמריקה. המודרניסטים שברו במודע את החוקים המסורתיים של הספרות והתנסו בצורות כתיבה חדשות, כאמרתו של עזרא פאונד "עשה את זה חדש" (Make it new). הספרות המודרנית הייתה מצד אחד הקצנה של הרומנטיקה, כאשר ה"אני" הסובייקטיבי של היוצר עמד במרכז, ומצד שני של הקלאסיציזם, כאשר היוצר הפנה עורף ל"אני" והעמיד במרכז את העולם האובייקטיבי.[1]
כרונולוגיה
עריכהגבולותיה הכרונולוגיים של הספרות המודרניסטית שנויים במחלוקת. רבים מהתאורטיקנים וההיסטוריונים של הספרות ראו ב-1910 שנת ההתחלה של הספרות המודרניסטית.[2] וירג'יניה וולף, בהרצאה מ-1924 אמרה: "בדצמבר או בערך בדצמבר 1910 האופי האנושי השתנה [...] וכשהיחסים האנושיים משתנים יש באותו הזמן שינויים בדת, בהתנהגות, בפוליטיקה ובספרות".[3] גם גראהם הו טען ב-1960 בספרו החשוב "Image and Experience: Studies in a Literary Revolution" ש"השנים שבין 1910 למלחמת העולם השנייה ראו מהפכה בספרות בשפה האנגלית, רבת חשיבות כזו הרומנטית במאה הקודמת".[4] גם מבקרים מאוחרים יותר הציעו גבולות כרונלוגיים כ-1910-1930,[5] 1910-1945[6] ו-1910-1939.[7] מנגד, מלקולם ברדבורי וג'יימס מקפרלן מקדימים את שנת ההתחלה למאה ה-19 ומציעים את הגבול הכרונולוגי 1890-1930.[8]
הביקורת האנגלו-אמריקאית רואה את ראשית הספרות המודרניסטית במחצית השנייה של המאה ה-19 בצרפת, ואת הרבע הראשון של המאה ה-20 כשיאה. 1922 נחשבת לשנת השיא של הספרות המודרניסטית עם "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס, "ארץ הישימון" של ת"ס אליוט, "אלגיות דואינו" של ריינר מריה רילקה ועוד.[1]
היסטוריה
עריכהניתן לייחס תכונת מודרניות גם ליוצרים קדם-מודרניים, לדוגמה המשורר הרומי קאטולוס, הצרפתי פרנסואה ויון מהרנסאנס וג'ון דאן האנגלי מהמאה ה-17.[1] הסופרים גוסטב פלובר, אמיל זולא ופיודור דוסטויבסקי השפיעו על הרומן המודרניסטי.[9]
התאוריות של זיגמונד פרויד וארנסט מאך השפיעו על הכותבים המודרניסטים המוקדמים. בין היצירות המודרניות המוקדמות ניתן למנות את "אובו המלך" של אלפרד ז'ארי מ-1896 ו"לב המאפליה" מאת ג'וזף קונרד מ-1902. פרנץ קפקא עסק בתחושת חוסר האונים של האדם מול הבירוקרטיה האטומה. בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה הגיע לשיא זרם האימג'יזם בהנהגתו של עזרא פאונד שדגל בפואטיקה מינימליסטית.
לאחר מלחמת העולם הראשונה המודרניזם הפך למגובש יותר, כשהיוצרים חזו בזוועות האנושות. בשנים אלו פעל זרם התודעה ששם דגש על נפש הדמות והסתכלותה על העולם. עם היוצרים העיקריים בזרם זה ניתן למנות את ג'יימס ג'ויס ווירג'יניה וולף. יצירות אחרות עסקו בזיכרון לא רצוני, "בעקבות הזמן האבוד" של מרסל פרוסט שיצאה מ-1913 ל-1927 היא אחת הבולטות שבהן. בפריז פעל הדור האבוד של האמריקאים בפריז, בין החברים החשובים בקבוצה זו היו ארנסט המינגוויי, ת"ס אליוט, פרנסיס סקוט פיצג'רלד וגרטרוד שטיין. בספרות הרוסית המודרנית פעלו אסכולות הסימבוליזם (אנדריי ביילי, אלכסנדר בלוק), אקמאיזם (ניקולאי גומיליוב, אנה אחמטובה) ופוטוריזם (ולדימיר מאיאקובסקי). לאחר מהפכת 1917 רבים מהסופרים עזבו את רוסיה הסובייטית לטובת אירופה, אך היו גם כאלה שתמכו במשטר החדש.
יצירות מודרניות חשובות המשיכו לצאת במהלך שנות ה-20 ושנות ה-30. באירופה פעלו בתקופה זו: דייוויד הרברט לורנס ("מאהבה של ליידי צ'טרלי"), דור 1927 שפעל בספרד וביקש להתרחק ממסורת השירה הספרדית של המאה ה-19 (בין בולטיו פדריקו גארסיה לורקה וויסנטה אליכסנדרה), ברטולט ברכט (בסגנון הדרמה לא אריסטוטלית והתיאטרון האפי), הרמן ברוך, ויסטן יו אודן, בסיל בנטינג, יו מקדרמיד ועוד, בארצות הברית: הארט קריין, מריאן מור, ויליאם פוקנר, ויליאם קרלוס ויליאמס ועוד. לו שו'ן נחשב למבשר המודרניזם הסיני. צאדק הדאיאת נחשב למבשר הזרם המודרניסטי בספרות איראנית.
המונח "מודרניזם מאוחר" מתייחס ליצירות שפורסמו לאחר שנות ה-30.[2] בין היוצרים והזרמים שפעלו בתקופה זו ניתן למנות את תיאטרון האבסורד (סמואל בקט, אז'ן יונסקו, הרולד פינטר, אדוארד אלבי) וספרות האבסורד (ז'אן-פול סארטר, אלבר קאמי) בשנות ה-40, ה-50 וה-60, הם היו ממשיכי זרם האקזיסטנציאליזם ועסקו בניכור ובאבסורד. הספרות הפוסטמודרניסטית הגיעה לאחר הספרות המודרנית במחצית השנייה של המאה ה-20.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- שמעון זנדבנק, מגמות יסוד בשירה המודרנית, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1990. (הספר בקטלוג ULI)
- Ricardo J. Quinones, Mapping Literary Modernism, Princeton University Press, 2014 (הספר בקטלוג ULI)
- Paul Poplawski (ed.), Encyclopedia of Literary Modernism, Greenwood Press, 2003
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 שמעון זנדבנק, "השילוש המודרני", בתוך: מגמות יסוד בשירה המודרנית, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תש"ן 1990, עמ' 9-16.
- ^ 1 2 Morag Shiach, "Periodizing Modernism", in: Peter Brooker, Andrzej Gąsiorek, Deborah Longworth, and Andrew Thacker (eds.), The Oxford Handbook of Modernisms, Oxford Handbooks Online, Oxford University Press.
- ^ Virginia Woolf, "Character in Fiction", in David Bradshaw (ed.), Virginia Woolf: Selected Essays, Oxford: Oxford University Press, 2008, p. 38.
- ^ Graham Hough, Image and Experience: Studies in a Literary Revolution, London: Duckworth, 1960, p. 5.
- ^ Peter Faulkner, Modernism, London: Methuen, pp. 13-65.
- ^ Jane Goldman, Modernism 1910–1945: Image to Apocalypse, Basingstoke: Palgrave, 2004.
- ^ John Smart, Modernism and After: English Literature 1910–1939, Cambridge: Cambridge University Press, 2008.
- ^ Malcolm Bradbury and James McFarlane, Modernism: A Guide to European Literature 1890–1930, Harmondsworth: Penguin, 1976, p. 20.
- ^ Jeff Wallace, "Modernists on the art of fiction", in Morag Shiach (ed.), The Cambridge Companion to the Modernist Novel, Cambridge: Cambridge University Press, 2007, pp. 15-32.