ספריית שטראשון

ספרייה יהודית בוילנה

ספריית שְׂטרָאשוּן הייתה ספרייה בעיר וילנה, מרכז התרבות היהודית של צפון-מערב רוסיה, שהייתה ידועה בכל רחבי העולם היהודי. נוסדה מאוסף הספרים הענק של ר' מתתיהו שטראשון, חוקר ומשכיל עברי שהיה ביבליופיל דגול, שהקדיש לספרייתו את מיטב כספו וכוחותיו. הוא הצליח לרכוש עבור ספרייתו עותקים נדירים של ספרים תורניים מימי ראשית הדפוס, ואף כמה אינקונבולות, ובהם "מבחר הפנינים" של ר' שלמה אבן-גבירול, אחד הספרים העבריים הראשונים שנדפסו עם המצאת הדפוס.

ספריית שטראשון
"בספריית סטראשון": גלויה מתוך סדרת "ווילנער ייִדישע געטאָ" (הגטו היהודי בווילנה), עם איורים מאת בר זלקינד ופסקאות רקע קצרות מאת חייקל לונסקי (בגב הגלויה; לא מופיע בתמונה), 1922/1923

היסטוריהעריכה

ר' מתתיהו שטראשון, שנפטר בשנת 1885, הוריש את ספרייתו, ובה 5,739 כרכים (מספר עצום לגבי אמצע המאה התשע עשרה), לקהילת וילנה. בשנת 1889 יצא בברלין לאור הספר "ליקוטי שושנים", שהוא קטלוג המפרט את כל הספרים שבאוסף.[1] בשנת 1892 נפתחה הספרייה לציבור, בבית שבו התגורר מתתיהו שטראשון, על ידי המשכיל הלל נח מגיד שטיינשניידר.[2]

בשנת 1901 עברה למבנה חדש בחצר בית הכנסת הגדול של וילנה. בשנת 1902 היא נפתחה לקהל, והייתה מהספריות הציבוריות היהודיות הגדולות והחשובות בעולם.

מנהל הספרייה היה שמואל שטראשון, ולאחריו יצחק שטראשון. הספרן הראשי היה חייקל לונסקי, שנשא במשרה זו עד לחיסול הספרייה בידי הנאצים.

אחד מאוצרותיה של "ספריית שטראשון" היה "ספר המבקרים" הייחודי שלה, שבו רשמו את רשמיהם גדולי הספרות היהודית והעברית, ובהם ח"נ ביאליק, שלום עליכם, דוד ברגלסון, תיאודור הרצל, ברל כצנלסון, מארק שאגאל, ורבים אחרים.

ספריית שטראשון וספרניה עמדו בקשר רצוף עם בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, שהוקם בירושלים.

בשנות השלושים היו בספרייה כ-35,000 כרכים. לאחר כיבוש וילנה בידי הנאצים, פעלה הספרייה בגטו וילנה. היא זכתה לפריחה עם מנויים רבים, למרות שרבים נשלחו באקציות למחנות ההשמדה. בנובמבר 1942 ערכה הספרייה אירוע חגיגי לכבוד השאלת הספר המאה אלף. קבוצת יהודים מהגטו, שכונתה "בריגדת הנייר", החלה במבצע להצלת הספרים והמסמכים היהודיים החשובים מהספרייה ומהארכיון בוילנה, בהסתירה אותם בסביבת הגטו[3]. לקראת חיסול הגטו, חמסו הנאצים את האינקונבולות ושלחו את הספרנים, כמו את יתר תושבי הגטו, למוות בפונאר. אוצרות הספרייה הועברו בארגזים למחסן בפרנקפורט.

עם כיבוש גרמניה בשנת 1945, מצא הצבא האמריקאי את מחסן הספרים בפרנקפורט, ובו שלושה מיליון ספרים שנגזלו מיהודים, ובהם 25,000 ספרים שמקורם בספריית שטראשון. חלקם הועברו לייווא (YIVO) בניו יורק, וחלקם לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. את הספרים התורניים הכפולים שהגיעו לייווא, חלקם כאמור מספריית שטראשון, מסר המכון לספרייה התורנית המרכזית שבהיכל שלמה, בהנהלת צבי הרכבי, מצאצאי שטראשון[4]. חודשים לאחר מכן עלתה בישראל דרישה להעברת יתר שרידי הספרייה להיכל שלמה[5].

בשנת 1961 ניהל צבי הרכבי מאבק משפטי לקבלת פיצויים בסך מיליון ל"י מגרמניה, בעבור הספרים של ספריית שטראשון שהושמדו על ידי הנאצים.[6]

במהלך השנים נעלמו מהיכל שלמה ספרים יקרי-ערך, ואחרים נמכרו על ידי הנהלת הספרייה לגורמים שונים.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • פרידה שור, ספריית שטראשון והספרן חייקל לונסקי כמשקפים את חיי ההשכלה והתרבות היהודית בווילנה, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, 2005.
  • פרידה שור, מ"לקוטי שושנים" ועד "בריגדת הנייר": סיפורו של בית עקד הספרים ע"ש שטראשון בווילנה, דיונון והמרכז האוניברסיטאי אריאל, 2012 (הספר בקטלוג ULI)
  • Dan Rabinowitz, The lost library : the legacy of Vilna's Strashun library in the aftermath of the Holocaust, Waltham, Massachusetts : Brandeis University Press 2019

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ספריית שטראשון בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לקוטי שושנים: והוא רשימת הספרים אשר אסף ... מוהר"ר מתתיהו שטראשון בווילנא, ברלין: י. איטצקאווסקי, 1889.
  2. ^ גצל קרסל, לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים ב', ספרית פועלים, 1967, עמ' 315.
  3. ^   דבש שחור, שירת חייו של אברהם סוצקבר, סרטון באתר יוטיוב (מדקה 37.00)
  4. ^ בעניין שרידי ספריית שטראשון, חרות, 9 באוקטובר 1960
  5. ^ דורשים העברת ספרית שטראשון, הבוקר, 8 בינואר 1961.
  6. ^ ארכיון המדינה, לשכת הרבנים הראשיים עוזיאל וניסים - היכל שלמה (עמ' 57), www.archives.gov.il