דאו דה ג'ינג

(הופנה מהדף ספר הדאו)

דאו דה ג'ינגסינית: 道德經, פיניין: Dàodéjīng) הוא חיבור הכולל 81 שירים קצרים, אשר כתיבתו מיוחסת לחכם הסיני לאו דזה. הדאו דה ג'ינג הוא החיבור המוקדם ביותר בהגות הדאואיסטית ונחשב על-פי רוב לחיבור החשוב והמשפיע ביותר בתחום. השפעתו נודעה לא רק על התפיסה הדאואיסטית אלא על הפילוסופיה הסינית בכלל.

דאו דה ג'ינג
道德經
מידע כללי
מאת לאו דזה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור סינית קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה כתבי קודש עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא פילוסופיה סינית, דאואיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
מהדורות נוספות
פרשנים ואנג בי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שם הספר

עריכה

פירוש השם "דאו דה ג'ינג" הוא, בתרגום גס, "ספר הדרך והסגולה". שמו המקורי של הספר היה "לאו דזה", כשמו של מחבר הספר, ורק מאוחר יותר הוא שונה לשם הנוכחי. [1]

מחבר הספר

עריכה
  ערך מורחב – לאו דזה

חיבור הספר מיוחס ללאו דזהסינית: 老子, "החכם"), אבי תורת הדאואיזם ומגדולי הפילוסופים הסינים. עצם קיומו ושאלת מעורבותו בכתיבת החיבור נמצאת במחלוקת. [2] יש החושבים, שמי שחיבר את הספר הוא לאו טאן. אחרים חושבים שהיו מספר כותבים שתרמו לכתיבת הספר. [3]

הספר

עריכה
 
טקסט חלקי של הדאו דה ג'ינג שנמצא במקדש דאי ג'ינג דיאן בווּהאן

דאו דה ג'ינג הוא הספר החשוב ביותר של הדאואיזם. אף ספר, אולי למעט התנ"ך, לא זכה למספר כה רב של תרגומים [4]. העובדה שזכה למספר כה רב של תרגומים מלמדת על חשיבותו. הדאו דה ג'ינג תורגם לשפות רבות, ונחשב לאחד החיבורים הנפוצים ביותר בעולם.
באופן מסורתי חיבורו מתוארך למאה ה-6 לפנה"ס, אם כי יש חוקרים המאחרים את תאריך חיבורו עד למאה ה-4 לפנה"ס. חוקרים משערים כי צורתו הנוכחית נקבעה במאה ה-3 לפנה"ס. [2]

גרסאות של הספר

עריכה
 
דאו דה ג'ינג עם גרסה של ואנג בי

מבנה הספר ותכני הספר אינם זהים למבנה הספר ולתכני הספר כשנכתב לראשונה. השינויים בספר נובעים מכך שכתיבתו הייתה תהליך מתמשך.
גורם נוסף לשינויים הם גילויים של טקסטים שעשויים להיות חלק מהספר ונמצאו בחפירות ארכאולוגיות. כך למשל, יש כאלה המצרפים לספר את היצירה הקצרה "האחד הגדול", שהתגלתה ב-1993 בחפירות הארכאולוגיות באתר גו-דיין, לצד העותק הקדום של "הלאו-דזה". [1]
שינויים בין גרסאות נובעים גם מפרשנויות שונות של הטקסט. [1] בתחילת המאה השלישית כתב הפילוסוף וַּואנג בִּי פרשנות קאנונית לדאו דה ג'ינג, תוך שהוא משלב בה מונחים קונפוציאניים, והפך את הדַאוֹאיזם, מתורה לעולם שאין בו כלום והכול בו חסר משמעות וטעם, לתורה שהיא רלוונטית לחיים. נוסח הדאו דה ג'ינג שהופיע בפרשנותו של וַּואנג בִּי נחשב למדויק ולאמין ביותר, עד לגילוי הטקסטים בחפירות מא וואנג דווי (Mawangdui, 马王堆) בשנת 1973, ומאוחר יותר הטקסטים שנמצאו בשנת 1993 בגואו-דיאן (Guodian, 郭店), שהם כיום הגרסה העתיקה ביותר של הספר.

מבנה הספר

עריכה

הספר מורכב משירים. יש בו כ-5,000 תווים. מבנה הספר הוא במידה רבה מאוד לא קוהרנטי, בשונה מכל הספרים האחרים מתקופת שושלת ג'ואו. עם מאמץ מזערי או ללא מאמץ בכלל ליצירת מבנה מסודר. החלוקה לפרקים קצרים, שכל אחד מהם מכיל שיר נעשתה כנראה בתקופה יותר מאוחרת.[2] בספר יש 81 פרקים. [5]

תרגומים לעברית

עריכה

ההבדלים בפרשנויות של הטקסט גורמים לשוני גדול בין תרגומים שונים לשפות זרות. השוני עשוי להיות כל כך גדול עד כדי כך שהם בקושי נראים כתרגומים של אותו טקסט.[2]
מה שנכון לתרגומים של הספר הזה באופן כללי, נכון גם לגבי תרגומים לעברית.

הספר תורגם לעברית לראשונה בשנת 1973 על ידי יורי גראוזה וחנוך קלעי, ונדפס בהוצאת מוסד ביאליק. מאז תורגם לעברית מספר פעמים נוספות.
התרגום של דן דאור ויואב אריאל בשנת 2007 (הוצאת חרגול, עם עובד), הוא תרגום מהמקורות הסיניים וכולל הערות מבוא ונספחים. ספרם כולל את הפרשנות של ואנג בי (Wang Bi, 王弼), אחד מגדולי הפרשנים, ושלושה טקסטים קצרים: "המעשה הפנימי", "האחד הגדול" ו"לרדת אל מקורות הדרך". [1] להלן רשימת תרגומים לעברית:

  • דאו דה צ'ינג, לאו צה, תרגמו מסינית: יורי גראוזה וחנוך קלעי, מוסד ביאליק, 1973
  • ספר הטאו, לאו דזה, תרגם מאנגלית ניסים אמון, הוצאת אבן החושן, 2001
  • ספר הדאו, ספר הדרך והסגולה, כוונתו הנעלמת של הלאו דזה, "המעשה הפנימי", "האחד והגדול", "לרדת אל מקור הדרך", תרגום מסינית דן דאור ויואב אריאל, הוצאת מודן-חרגול, 2007
  • טאו טה צ'ינג, טימותי פריק, נכתב בסיוע האגודה הטאואיסטית של סין. הוצאת אור עם.[6]

תוכן הספר

עריכה

הטקסט הקצר משלב סגנון פיוטי ורעיונות פילוסופיים, שחוללו מהפכה אינטלקטואלית. לאו דזה הסיק כי דרך הטבע טומנת עקרונות של שוויון, היעדר פעלתנות מופרזת, מינימליזם, ספונטניות וּויתור.[7] הטקסט אינו חד-משמעי מבחינה רעיונית ולכן היו מספר רב של פרשנויות. זהו הספר הראשון בהגות הסינית שההמלצות שלו מבוססות באופן שיטתי על אמיתות מטפיזיות ולא על הסקת מסקנות מהעבר, כפי שהיה מקובל קודם לכן. המונח המרכזי ה"דאו" הוא מעין "חוק טבע" התקף ברמות שונות: ברמה הקוסמית, ברמה ה חברתית וברמת הפרט. [1] מהות ה"דאו" חמקמקה ואינה ניתנת להגדרה.
השירים מתארים את צורת ההתנהגות הראויה על-פי התפיסה הדאואיסטית; זו שואפת לאזן בין היסודות השונים והמנוגדים של הקיום, ולהגיע להרמוניה עם דרכו הטבעית של הקיום, על ידי חיי פשטות ומתינות, גישת הדאואיזם דוגלת בהתערבות מזערית ככל הניתן על-מנת להשפיע על סביבתו. משמעותם של חלק מהשירים סתומה ונתונה לפרשנויות שונות,
התערבות מזערית אין פירושה ויתור על פעילות. הוויתור הוא רק על פעילויות המנסות להתנגד לטבע.

תפיסה מערבית לעומת התפיסה בספר

עריכה

לאנשים שגדלו בתרבות מערבית של חשיבה לוגית כמעט בלתי אפשרי להבין את התפיסה בספר ואת חוסר ההגדרה של מושג הדאו. התפיסה אינה מגדירה טוב או רע ואינה מתייחסת לשכר ועונש על מעשים שמבצעים או על מחשבות שחושבים. [8]
למרות השוני המהותי בין החשיבה המערבית לבין התפיסה המוצגת בדאו דה ג'ינג, עשויים גם פילוסופים או חוקרי תודעה מערביים אחרים, לעלות רעיונות התואמים את התפיסה הזו. ריימונד סמוליאן מביא בספרו קטע מכתביו של הפסיכולוג והפילוסוף האמריקאי ויליאם ג'יימס המציג תפיסה כזו. [8]

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • CH'U TA-KAO . Tao Te Ching , 1970. Mandala Books
  • Lionel Giles Forward to CH'U TA-KAO. Tao Te Ching , 1970. Mandala Books, ,, P. 5- 6

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 5 יורי פינס, הדרך שניתן לדבר עליה, באתר הארץ, 26 ביוני 2007
  2. ^ 1 2 3 4 Lionel Giles Forward to CH'U TA-KAO. Tao Te Ching , 1970. Mandala Books, ,, P. 5- 6
  3. ^ John J. Emerson THE AUTHORSHIP OF THE TAO TE CHING
  4. ^ Lionel Giles Forward to CH'U TA-KAO. Tao Te Ching , 1970. Mandala Books, ,, P. 5- 6
  5. ^ CH'U TA-KAO . Tao Te Ching , 1970. Mandala Books
  6. ^ לא ברור מי תרגם מאנגלית לעברית ומתי יצא הספר
  7. ^ יורי פינס וגדעון שלח, 9, עלייתה ונפילתה של הקיסרות הסינית, כרך א', האוניברסיטה הפתוחה, תש"ע, 2009, עמ' 233
  8. ^ 1 2 "שתיקת הטאו - מתמטיקאי ופילוסוף מערבי מתבונן בטאו ובחיים בכלל", ריימונד סמוליאן, תרגום מאנגלית: עופר שור, בעריכת דן דאור,מודן 1997