ספר מלכים
ספר מְלָכִים הוא אחד מספרי הנביאים בתנ"ך, האחרון שעוסק בתיאור כרונולוגי של קורות עם ישראל. הספר מתאר את ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה, מעשיהם והאירועים בארץ בתקופתם, מימיו האחרונים של דוד המלך ועד חורבן בית המקדש הראשון.
![]() | |
התבליט "שלמה ומלכת שבא" של לורנצו גיברטי בבפטיסטריום של פירנצה | |
שפה |
עברית מקראית ![]() |
---|---|
תקופת התרחשות | החל ממלכותו של שלמה המלך ועד חורבן בית המקדש הראשון |
מספר פרקים | 47 (מלכים א' – 22 פרקים, מלכים ב' – 25 פרקים) |
סדרת ספרים | נביאים |
הספר הקודם | ספר שמואל |
הספר הבא | ספר ישעיהו |
דמויות מרכזיות |
אחיה השילוני, רחבעם, אחאב, יאשיהו, שלמה, אליהו, אלישע, חזקיהו ![]() |
![]() ![]() |
בין הנביאים הבולטים המופיעים בספר ניתן למנות את אחיה השילוני, אליהו ואלישע.
תוכן הספר ומבנהועריכה
ספר מלכים מתאר את התקופה בה שלטו מלכים בממלכת יהודה וישראל. אך ספר זה אינו מתחיל בראשית ימי המלוכה אלא רק בשלהי ימיו של דוד המלך (בסביבות שנת 965 לפנה"ס). הוא מסתיים בחורבן בית ראשון (586 לפנה"ס), כליאתו של המלך הגולה יהויכין, ולבסוף שחרורו בידי מלך בבל .
סדר ימי השלטון של המלכים איננו מדויק ומלכים שונים מלכו בתקופות חופפות.[דרוש מקור] ייתכן שבן ואביו שלטו יחד בתקופות מעבר או שמספר שנות המלוכה עוגל ואיננו מדויק. כמו כן ייתכן שמידע ממספר מקורות השתבש ונוצרו סתירות.[דרוש מקור]
חלוקת הספרעריכה
החלוקה הידועה למלכים א' ומלכים ב' אינה מקורית, והיא חלוקה טכנית שמקורה בתרגום השבעים (שם נחשב הספר לספר אחד עם ספר שמואל, וחולק לארבעה חלקים עקב אורכו, בתרגום ליוונית: מלכים א, ב, ג, ד). במסורת היהודית הספר נחשב תמיד כספר אחד.
הכתוב נחלק רעיונית לשישה חלקים:
- ממלכת ישראל המאוחדת בימי שלמה המלך (מלכים א', עד פרק י"א).
- פילוג הממלכה לממלכות יהודה וישראל (מלכים א', י"ב – מלכים א', ט"ז).
- אליהו הנביא (מלכים א', י"ז – מלכים ב', ב').
- אלישע הנביא (מלכים ב', ב' – מלכים ב', ח').
- תיאור מקביל של דברי ימי המלכויות עד נפילת מלכות ישראל בידי תגלת-פלאסר השלישי מלך אשור (מלכים ב', ט' – מלכים ב', י"ז).
- תולדות ממלכת יהודה עד כיבוש ירושלים בידי נְבוּכַדְנֶאצַּר מלך בבל וחורבן הבית הראשון (מלכים ב', י"ז – כ"ה).
שלמה המלךעריכה
פילוג הממלכהעריכה
אליהו הנביאעריכה
אלישע הנביאעריכה
תולדות ישראל ויהודהעריכה
- פקח, אחז ומלחמת פקח ואחז (פרק ט"ז): ארם-דמשק וישראל תוקפות את יהודה וצרות על ירושלים. אחז מלך יהודה מצליח לשחד את תגלת פלאסר, מלך אשור, כדי שיציל אותו.
- חורבן ממלכת ישראל (פרק י"ז): ממלכת ישראל נופלת לחזקתו של תגלת פלאסר מלך אשור.
תולדות יהודהעריכה
- חזקיהו ומסע סנחריב (פרק י"ח-פרק כ'): חזקיהו הורס את מקומות הפולחן ברחבי ממלכת יהודה. אלוהים גומל לו על כך ומסייע לו לנצח את סנחריב, המלך האשורי, שביקש לכבוש את יהודה.
- מנשה (פרק כ"א, פסוקים א'–י"ח): מנשה בונה מחדש את מקומות הפולחן ברחבי הממלכה שהרס אביו. בעקבות כך מנבאים הנביאים כי הממלכה תיחרב.
- אמון (פרק כ"א, פסוקים י"ט–כ"ו): המלך אמון ממשיך את מורשת אביו. עבדיו מתנקשים בחייו לאחר זמן מועט בשלטון.
- יאשיהו ומציאת ספר התורה (פרק כ"ב-פרק כ"ג, פסוק ל'): יאשיהו עורך רפורמה דתית מקיפה והורס שנית את מקומות הפולחן ברחבי הממלכה כדי לרכז את הפולחן במקום אחד. יאשיהו לבסוף מוצא את מותו בקרב מול מלך מצרים.
- יהואחז (פרק כ"ג, פסוקים ל"א–ל"ה): המצרים אוסרים את יהואחז וממנים מלך כלבבם על יהודה.
- יהויקים (פרק כ"ג, פסוק ל"ו-פרק כ"ד, פסוק ז'): מצרים נחלשת. ממלכת יהודה משתעבדת לבבל אך מורדת בה. נְבוּכַדְנֶאצַּר מלך בבל שולח את צבאו כדי לדכא את המרד.
- יהויכין וגלות יהויכין (פרק כ"ד, פסוקים ח'–י"ז): נְבוּכַדְנֶאצַּר מלך בבל כובש את יהודה ומגלה את עלית העם. הוא ממנה מלך כלבבו על יהודה.
- צדקיהו וחורבן ממלכת יהודה (פרק כ"ד, פסוק י"ח-פרק כ"ה): ממלכת יהודה מורדת שנית בבבל ונופלת לחזקתו של נְבוּכַדְנֶאצַּר, שמגלה את יתר העם במה שנודע כגלות בבל.
סגנון הספרעריכה
ניכרת אחידות בעריכת הספר לכל אורכו. מופיעה רשימה מפורטת של מלכי שתי המלכויות, כשלגבי כל מלך מצוין באיזו שנה למלכות המלך המקביל לו (בממלכה השנייה) הוא עלה למלוכה (סינכרוניזְם). אצל מלכי יהודה מצוין שם אם המלך וברוב המקרים מצוין מקום קבורתו ותקציר מפעולותיו. ייתכן שמלכים מסוימים הקפידו לתעד את קורותיהם יותר מאחרים, ועל כן אלו נשמרו ומופיעים ביתר פירוט בספר מלכים. כאלו הם דברי ימי אחאב, חזקיהו ויאשיהו. מרבית הנאמר כתוב בפרוזה בסגנון תיאורי-תיעודי, אך הכתוב משלב גם קטעי שירה, פתגמי חכמה ודברי מוסר.
הסיפורים הם מגמתיים ובאים להוכיח שקיים קשר בין התנהגות העם לבין מתנת המלוכה, שקיבל העם לאחר שנים רבות של בקשות משמואל וקודמיו.[דרוש מקור] תקופה המלוכה נחשבה בעיני העם לתקופה של שגשוג מדיני, ביטחון ושלום, וכן הכרה פוליטית בריבונות הלאומית של העם ובסמכותו של המלך כריבון שלו.[דרוש מקור]
הרוצה לדעת עוד על תולדות כל מלך מופנה על ידי הכתוב לספרי "דברי הימים למלכי יהודה" ו"דברי הימים למלכי ישראל". ספרים אלו לא שרדו עד ימינו, והם כנראה המקורות העיקריים לנאמר בספר מלכים. מקורות אחרים הם כנראה ספרים שתיעדו את תולדות הנביאים, כמו אליהו ואלישע. ניתן ללמוד עוד על תולדות המלכים השונים מידיעות המופיעות בספר "דברי הימים" המקראי, וכן בספרים ירמיהו וישעיהו, שבהם מופיעים לעיתים תעתיקים מילה במילה של הנאמר ב"ספר מלכים". חלק מנביאי תרי עשר ליוו גם הם את תקופת בית ראשון. בתעודות אשוריות ובבליות, חלקן בעברית, אפשר ללמוד עוד על תולדות המלכים, בעיקר אלו האחרונים מבין מלכי יהודה, ידיעות שאינן חלק מתוכנו של ספר מלכים.
סיבתיות כפולה בספר מלכיםעריכה
הגדרהעריכה
המושג סיבתיות כפולה הוטבע על ידי חוקר המקרא יחזקאל קויפמן שהתמודד עם חלקים מההיסטוריוגרפיה המקראית בספר יהושע בהתייחסו למלחמות כיבושי הארץ. מושג זה מנמק אירועים המתרחשים במציאות באמצעות שתי סיבות: האחת, ריאלית הקשורה לפעילותם האנושית של בני האדם, והאחרת לרצונו של אלוהים והנהגתו את ההיסטוריה.[1]
דוגמאות לסיבתיות כפולה בספר מלכיםעריכה
פילוג ממלכת ישראל המאוחדת התרחש בימי המלך רחבעם, ומתואר תחילה סביב עילה ריאלית - אנושית: סירובו של רחבעם להקל על שבטי ישראל מעול המיסים הכבד שהטיל עליהם אביו שלמה: ”וַיַּ֧עַן הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־הָעָ֖ם קָשָׁ֑ה, וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר יְעָצֻֽהוּ. וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כַּעֲצַ֤ת הַיְלָדִים֙ לֵאמֹ֔ר: אָבִי֙ הִכְבִּ֣יד אֶֽת עֻלְּכֶ֔ם וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עַֽל עֻלְּכֶ֑ם. אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים”.[2] רחבעם העדיף להקשיב לעצת רעיו הנערים וקומם את זעמם של שבטי הצפון המופלים לרעה, שייסדו ממלכה נפרדת והמליכו עליהם את ירבעם בן נבט, שכבר בימי שלמה מרד על רקע התנגדותו למפעלי הבניה.[3] הרב אלסטר טוען שהשתלשלות האירועים ההגיונית בדרך של שרשרת סיבות ותוצאות מוסברת היטב על רקע מעשיו של רחבעם. המניעים למעשיו תלויים בנסיבות שבהן פעל ובאישיותו, כפי שהיא מתגלה במהלך הסיפור.[4]
אך לצד ההתרחשות הריאלית, המקרא מוסיף ומספר שהפילוג נעשה על פי רצון האל: ”וְלֹא שָׁמַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ אֶל הָעָ֑ם, כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵעִם ה', לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי, אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט"”.[5] רחבעם נענש על פי תורת הגמול, בשל חטאי שלמה אביו שליבו לא היה שלם עם אלוהים: ”וַיְהִ֗י לְעֵת֙ זִקְנַ֣ת שְׁלֹמֹ֔ה נָשָׁיו֙ הִטּ֣וּ אֶת לְבָב֔וֹ אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים, וְלֹא הָיָ֨ה לְבָב֤וֹ שָׁלֵם֙ עִם ה' אֱלֹהָ֔יו כִּלְבַ֖ב דָּוִ֥יד אָבִֽיו”.[6]
חיבורו של ספר מלכיםעריכה
לפי חז"לעריכה
לפי הכתוב בברייתא,[7] ירמיהו הוא זה שכתב את ספרו, ספר מלכים ואת מגילת איכה. על פי ברייתא זו עמדתם של חז"ל היא שמחבר הספר הוא ירמיהו הנביא, שחי באותה תקופה בה מסתיימת הכרונולוגיה הארוכה של ספר מלכים, היינו חורבן הבית ורצח גדליהו בן אחיקם. מנחם בולה, בפירוש דעת מקרא לספר, ביסס דעה זו על הקבלות ספרותיות בינו ובין ספר ירמיהו. קיימים קווי דמיון רעיוניים וסגנוניים אשר משותפים לספר מלכים ולספר ירמיה, אך יש הסוברים כי אין די בקווי הדמיון הללו להוכיח כי ירמיה חיבר את ספר מלכים.[8]
לפי המחקרעריכה
בניגוד למה שנכתב בברייתא האמורה, חוקרי מקרא סוברים כי הספר נערך וחלקיו חוברו במחצית השנייה של תקופת גלות בבל.[9]
תקופת המאורעות המתוארים בספרי מלכים היא ממחצית המאה העשירית ועד שחרור המלך יהויכין מכלאו של מלך בבל בשנת 561 לפנה"ס, באמצע גלות בבל. אך נראה שכותב הספר השתדל לסיים אותו בנימה חיובית, ובהנחה שכתב בסופו את האירוע המעודד האחרון שהכיר, ניתן להסיק שהספר נכתב לפני הכרזת כורש בשנת 538 לפנה"ס (שהרי זהו אירוע מעודד הרבה יותר), אם כי ייתכן שהספר עבר עריכות נוספות גם לאחר התאריך הזה.
ראו גםעריכה
לקריאה נוספתעריכה
- Michael Avioz, "The Book of Kings in Recent Research" (parts 1 and 2), Currents in Biblical Research 4 (2005), 11-55; 5 (2006), 11-57
קישורים חיצונייםעריכה
עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל תנ"ך |
- ספר מלכים ב, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
- ספר מלכים א, באתר מקראות גדולות הכתר
- ספר מלכים א, באתר "תורת אמת"
- ספר מלכים א, באתר ויקיטקסט
- ספר מלכים א, באתר מכון ממרא
- ספר מלכים א באתר 929 - תנ"ך ביחד
- ספר מלכים א באתר בני ציון - בונים קומה בתנ"ך
- ספר מלכים ב, באתר מקראות גדולות הכתר
- ספר מלכים ב, באתר "תורת אמת"
- ספר מלכים ב, באתר ויקיטקסט
- ספר מלכים ב, באתר מכון ממרא
- ספר מלכים ב באתר 929 - תנ"ך ביחד
- רשימת מאמרים על ספר מלכים באתר רמב"י
- נדב נאמן, עיון היסטורי בספר מלכים לאור כתובות מלכים מן המאה התשיעית לפני הספירה, קתדרה 100, אוגוסט 2001, עמ' 108-89
- מנחם הרן (עורך), עולם התנ"ך: גרשון גליל (עורך), מלכים א', דברי הימים הוצאה לאור, 1996-1983:
- משה גרסיאל, מבוא לספר מלכים: שם הספר ומסגרתו, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- בוסתנאי עודד, מבוא לספר מלכים: המקורות של ספר מלכים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- משה גרסיאל, מבוא לספר מלכים: מבנה הספר תוכנו ומגמתו, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- בוסתנאי עודד, מבוא לספר מלכים: השפעת האסכולה הדויטרונומיסטית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- משה גרסיאל, מבוא לספר מלכים: זמן החיבור ודמות המחבר, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- משה גרסיאל, מבוא לספר מלכים: אמצעים ספרותיים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- בוסתנאי עודד, מבוא לספר מלכים: סקירה היסטורית של התקופה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- בוסתנאי עודד, מבוא לספר מלכים: הכרונולוגיה של מלכי ישראל ויהודה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- גרשון גליל, מבוא לספר מלכים: לוח כרונולוגי של מלכי ישראל ויהודה מפילוג הממלכה עד חורבן ירושלים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- פרק 69 – דבר היום: לרבע את המעגל – על קשיים כרונולוגיים בספר מלכים בפירוש רש"י בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
- James A. Montgomery, Kings (International Critical Commentary), Edinburgh: T. & T. Clark, 1951. Online copy at the Internet Archive
הערות שולייםעריכה
- ^ יאירה אמית, סיבתיות כפולה — היבט נוסף, בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו לח, 1992, עמ' 41–55
- ^ ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק י"א
- ^ ”וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה, וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה, עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ - שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו"” (ספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים כ"ו–כ"ז)
- ^ אנדי ריפקין, שיעור 11 - פילוג הממלכה (י"ב, א-כד) ג. סיבתיות כפולה, באתר www.etzion.org.il, 2015-01-11
- ^ ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק ט"ו
- ^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק ד'
- ^ בבא בתרא ט"ו, ע"א
- ^ משה גרסיאל, עולם התנ"ך: מלכים א', תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 10.
- ^ גרשון גליל, מי חיבר את ספר מלכים?, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2020