עובדיה
עובדיה הוא ספר בתנ"ך, המתאר את נבואתו של הנביא עובדיה. הספר הוא הקצר ביותר מבין ספרי התנ"ך והוא כולל פרק אחד ובו 21 פסוקים. זהו הספר הרביעי בתרי עשר, אחרי הושע, יואל ועמוס ולפני ספר יונה. ככל הנראה הספר סודר במקום זה כיוון שנבואתו, העוסקת באדום, משלימה את נבואתו האחרונה של עמוס, בסדר הכרונולוגי לפי חז"ל נבואת עובדיה קודמת ליונה ובנוסף לכך מופיעה בו נבואה לגויים בדומה לנבואת יונה אשר הוקדשה כולה לגויים[1]. ספר עובדיה נקרא בהפטרה של פרשת וישלח.
.jpg) | |
| איקונין של הנביא עובדיה | |
| סוגה |
ספרי נבואה  |
|---|---|
| מספר פרקים | 1 |
| מספר פסוקים | 21 |
| סדרת ספרים | תרי עשר |
| הספר הקודם | עמוס |
| הספר הבא | יונה |
| דמויות מרכזיות | עובדיה |
  | |
הרקע לנבואהעריכה
ספר עובדיה מתרכז בעיקרו בחזון נבואי המתאר את נפילת מלכות אדום, השוכנת בהרים. מלכות אדום השתרעה על שטחים נרחבים בארץ ישראל המקראית והיוותה חלק מרכזי בדרך המקשרת בן בבל המקראית למצרים. צדה המערבי של אדום הוא כל מדבר הנגב עד אילת, ואילו צידה מהמזרחי כולל חלקים נרחבים ממדינת ירדן המודרנית. רוב האדומים גרו על מצוקים בהרי ים המלח, ועל כן רבים התיאורים המתייחסים לאזור טופוגרפי זה כדוגמת: שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי-סֶלַע מְרוֹם שִׁבְתּוֹ וכו'[2], וכן: אִם-תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר, וְאִם-בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ—מִשָּׁם אוֹרִידְךָ וגו'[3].
יחסי אדום וישראל היו מורכבים מאז ומתמיד. אבי אדום מיוחס על פי המקרא לעשו אחי יעקב[4], ועל בסיס קרבה משפחתית זו מאשים הנביא עובדיה את אדום כי עמדה מנגד ולא עזרה לישראל בשעת מפלתם באומר: "יוֹם עֲמָדְךָ מִנֶּגֶד בְּיוֹם שְׁבוֹת זָרִים חֵילוֹ וְנָכְרִים בָּאוּ שערו [שְׁעָרָיו] וְעַל יְרוּשָׁלִַם יַדּוּ גוֹרָל גַּם אַתָּה כְּאַחַד מֵהֶם"[5]. מפלה שניתן לשייך לכיבוש ירושלים בשנת 597 לפנ"הס על ידי נבוכדנאצר השני שנתמכה על ידי אדום. לאורך רוב ההיסטוריה של מלכות יהודה אדום הייתה עוינת לישראל[6], אך מנגד ישנם ציווים רבים על ישראל לשמור על יחס ייחודי לאדום כמו "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא[7]" וכיוצא בזה.
זהות הנביא עובדיה ותקופתועריכה
בכל ספר עובדיה, מלבד שמו לא נזכרו פרטים נוספים על הנביא כמו ייחוסו המשפחתי או קורות חייו. בעקבות כך התקשו החוקרים לזהות באיזה תקופה פעל הנביא, שכן הזיהוי יכול היה להתבסס אך ורק על הנבואה ולכן זיהוי התקופה בה פעל הנביא נהייתה למלאכה מורכבת, הנשענת על דקויות בסגנון הטקסט המאפיין תקופות מסוימות, על אירועים היסטוריים המתבטאים בנבואה ויכולים להימצא כגורמים לה ועל זהות לדמויות מקראיות נוספות העונות לשם עובדיה. אחדים טענו כי בשל חוסר הפרטים לא ניתן לדעת בוודאות באיזה דור מתנבא עובדיה וכל מה שיגידו יהיה בגדר השערות רעועות[8][9]. אחרים טענו כי ניתן לצמצם את הזיהוי לתקופות עיקריות כיוון שהנבואה באה בעקבות התעלמות אדום מכיבוש ירושלים והטבח ביהודים, ובזמן התנ"ך ניתן לראות שתי תקופות עיקריות העונות לתיאור זה. התקופה הראשונה היא פלישת הערבים ופלשתים למלכות יהודה בשנים 853 – 841 לפניה"ס כפי שניתן לראות במלכים ב', ח', כ'–כ"ב ובדברי הימים ב', כ"א, ח'–כ'. בתקופה זו התנבא אליהו, ומצינו כי התייחס לאדם בשם עובדיה במלכים א', י"ח, א'–ט"ז. התקופה השנייה היא בין השנים 607 – 586 לפניה"ס בה נבוכדנצאר השני, מלך בבל, הגלה את ישראל המתוארת בתהילים קל"ז. בתקופה זו התנבא ירמיהו ומפרשים רבים מוצאים הקבלות רבות בין שני הנביאים (עיין לעיל), הן בסגנון והן בתוכן הנבואות ואף ניתן לראות פסוקים כמעט זהים בין שניהם (עיין למטה) מה שהביא חלק מהחוקרים לטעון כי שניהם מושתתים על מקור קדום[1][10]. לדעת התלמוד הבבלי[11], הנביא עובדיה הוא 'עובדיהו אשר על הבית', אשר התנבא בימי אחאב[12], כאפשרות הראשונה. בנוסף לכך התלמוד מדגיש כי עובדיה היה גר אדומי ועל כן נבחר הוא לנבא על אדום ומפלתה מבין כל הנביאים, והזוהר מרחיב על חשיבות הדבר[13].
א"ר אבא גדול שנאמר בעובדיהו יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם לא כתיב מאד ובעובדיהו כתיב מאד. א"ר יצחק מפני מה זכה עובדיהו לנביאות מפני שהחביא מאה נביאים במערה שנאמר מלכים א', י"ח, ד' ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' וייקח עובדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש במערה וגו'...מאי שנא עובדיה לאדום? ... אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משום רבי מאיר עובדיה גר אדומי היה
ספר עובדיהעריכה
ספר עובדיה הוא מקטע אחד שלם המתחלק לשש חטיבות המהוות יחדיו את נבואת עובדיה:
1) הצגת החזון וקריאת הגויים למלחמה 2) תיאור חוצפת אדום ותעוזתם 3) קינה על השלל 4) המפלה 5) עשו ביום ירושלים 6) יום ה' על אדום והגויים וגאולת ישראל.
הפסוק הראשון הפותח במילים חֲזוֹן עֹבַדְיָה כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱֹיִ לֶאֱדוֹם וכו'. מהווה את החטיבה הראשונה בספר- הצגת החזון. בהצגה זו מתוארת שמועה בין גויי הארצות הקוראת לצאת למלחמה על אדום[8], וכן מופיע בפעם היחידה בספר שם הנביא הדובר. לאחר הצגה זו עובר הנביא לתאר את אדום כעם בזוי וחלש, אשר לא מודע לעצמו וליכולותיו. הנביא משתמש במטאפורה המקבילה בין הגובה הגאוגרפי בה שוכן אדום, לבין אופי יהירותו. בשל כך מתוארת תבוסת אדום בידי אלוהי ישראל באמצעות אירוניה של הורדת אדום אף אם יגביה לגובה נשרים וכוכבים וכך נחתמת החטיבה השנייה. בחטיבה השלישית מתאר הנביא את אופן גנבת השלל מאדום. בנבואה מתואר כי גנבת אוצרות אדום תתרחש דווקא על ידי בני בריתם של אדום, אשר מתוארים כשודדים הבאים בלילה. אך שודדים אלה בניגוד לשודדים מצויים שלוקחים כפי שהם צריכים ומשאירים את עוללות הגפן בעודם חוששים מפני בעל הבית הישן, יחשפו את אוצרותיו המוטמנים בקלות, יבזזו את השדות ולא ישאירו דבר[14]. לאחר תיאור בזיזת השלל מתחילה החטיבה הרביעית-מפלת אדום. הנביא מתאר כי בתחילת המפלה יבגדו בעלי הברית של אדום, אך מילותיו סתומות. לכן נחלקן הפרשנים על טיב המפלה יש פרשנים המפרשים בגידה זו בצורה מינורית המתבטאת בחוסר נתינת עזרה בעת צרה בניגוד להסכמים קודמים[15], אך אחרים מתארים בגידה זו כתמיכה ונתינת עזרה מפורשת לאויבי אדום תוך הצגת מצג שווא של השתתפות בצער אדום המותקפת[16]. לאחר מכן מתואר הרס האומה האדומית ביום הדין, שיתבטא באובדן החכמים האדומיים ואיתם התבונה. אובדן זה יגרום לאומה להיות אובדת עצות ללא הנהגה מוכשרת, וכן כל איש גיבור, כלומר מומחה בלחימה, יאבד בתוך ההרג שיבא בעם האדומי באותו היום[17]. וכך בסוף תהליך המפלה תהיה אדום משוללת עושר, חכמה, ויכולת מלחמה[18].
החטיבה החמישית מתארת את סיבת הנפילה העתידית של אדום באמצעות תיאור הדרגתי של מקרים הולכים ומחמירים, המבטאים את בגידת אדום באחיה ישראל. בתחילה מוצגת אדום כאומה העומדת מנגד בעוד עמים זרים צרים על ירושלים. לאחר שאדום רואה כי הצרים על ירושלים מנצחים הוא מצטרף אליהם. בהמשך מתוארת שמחה ולעג מצד אדום ביום אובדן יהודה ושליחת יד בשלל, ולאחר מכן מתוארת סיטואציה בה העם האדומי עומד בצומת דרכים ואורב לפליטי המלחמה מיהודה כדי לטבוח בם. בסיום החטיבה אדום מסגיר את השרידים הנותרים בחיים לאומות הצרות. פרשנים רבים מדגישים כי התנהגות זו באה רק לאחר שראה אדום כי ישראל מפסידה בקרב ולכן מזהים מעשה זה כמעשה שפל ובזוי יותר מאשר התמודדות כשותף לכתחילה[19] וזאת ניתן לקשר לפסוקים הראשונים של הספר המדברים על אדום כעם שפל ובזוי. במהלך החטיבה האחרונה של הספר עובר הנביא לתאר את יום ה' הגדול בו אלוהי ישראל יפרע את חובו לאדום. הנביא מתאר את מפלת אדום תוך שימוש מפורש במידה כנגד מידה למעשיה של אדום במפלת ישראל כפי שניתן לראות באומרו בפסוק ט"ו: כִּי קָרוֹב יוֹם ה' עַל כָּל הַגּוֹיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ. בתחילה מתואר אדום כמבולבל ועובד עצות מרוב הפורענות שתגיע עליו כשיכור לאחר ששתה יין[20] וזאת כנגד שתיית היין על הר הקודש בעת ניצחון אומות העולם על יהודה[21]. בצד נפילת אדום שארית פליטת עם ישראל תתקבץ לארץ ישראל, הר הבית יתקדש מחדש ולא יעבור בו ערל וטמא[22] וכן עם ישראל יירש בחזרה את ארצו ונכסיו. באותו יום ה' תפרוץ מלחמת גוג ומגוג[23]. הנביא מתאר את ישראל באמצעות משל לאש המציג תקיפות ועוצמה כפי שמתאר התרגום, המכלה את אדום עד סוף כאש המאכלת ומוסיף הנביא ואומר כי זה יקרא בדבר ה' זאת כנגד הסרת כל ספק ופרשנים רבים מציינים כי דיבור זה בא כנגד מעשי אדום בעת הסגרת ישראל לאויביו והריגת הפליטים מהמלחמה על צומת הדרכים. סוף החטיבה מציין את חלוקת הארץ בין שבטי ישראל המתקבצים מקצוות הארץ. החוקר משה צבי סגל מציין כי פסוק כ': "וְגָלֻת הַחֵל-הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-כְּנַעֲנִים, עַד-צָרְפַת, וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר בִּסְפָרַד--יִרְשׁוּ, אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב." הוא נראה כתוספת מאוחרת, וייתכן כי אינו נכתב על ידי עובדיה[24].
הספר נחתם בפסוק המבטא את גאולת ישראל בידי המושיעים: וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָיְתָ֥ה לַֽה' הַמְּלוּכָֽה׃ נחלקו הפרשנים מיהם אלו המושיעים, יש שסברו כי אלו שני משיחי ישראל, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שבעת הרועים ושמונה נסיכי אדם (מיכה ה, ד)[25], אחרים טענו כי הכתוב מתכוון לשופטי ישראל או לשריו בלבד[26]. שלושת המילים האחרונות מבטאות את חזון הגאולה המתבטא בשלל מקומות בתנ"ך בו כל הגויים מכירים באמיתות היהדות ובהמלכת ה' עליהם כאלוה[27], לעומת זאת יש אומרים כי משמעות המילים היא שמלכות ה' בעולם תראה בגלוי[28].
מקבילות לספרים אחריםעריכה
חוקרים מסוימים[29] ניסו למצוא הקבלות בין ספר עובדיה לספרים אחרים במקרא, ובפרט לספר ירמיהו וספר יואל. במטרה לנסות להבין מתי נכתב ספר עובדיה ויואל שזמנם מוטל בספק, ומה טיב הקשר ביניהם לבין ירמיהו (עיין למעלה). בין ההקבלות שהחוקרים הנ"ל ציינו (יש נוספות):
- פסוקים א-ח מופיעים, בשינויים מעטים, בנבואת ירמיהו על אדום בפרק מ"ט פסוקים ז-טז. הזיקה העמוקה לירמיהו מעידה על קשר של תלות, אך אין הסכמה האם אחד העתיק מהשני או ששניהם שאבו ממקור קדום על אדום.
| עובדיה פרק א' | ירמיהו פרק מ"ט | ||
|---|---|---|---|
| (א) שְׁמוּעָה שָׁמַעְנוּ מֵאֵת ה' וְצִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָה | (יד) שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת ה' וְצִיר בַּגּוֹיִם שָׁלוּחַ הִתְקַבְּצוּ וּבֹאוּ עָלֶיהָ וְקוּמוּ לַמִּלְחָמָה | ||
| (ב) הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי אַתָּה מְאֹד | (טו) כִּי הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי בָּאָדָם | ||
| (ג) זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶּלַע מְרוֹם שִׁבְתּוֹ אֹמֵר בְּלִבּוֹ מִי יוֹרִדֵנִי אָרֶץ | (טז) תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה | ||
| (ד) אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם ה' | (טז) כִּי תַגְבִּיהַ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם ה' | ||
| (ה) אִם גַּנָּבִים בָּאוּ לְךָ אִם שׁוֹדְדֵי לַיְלָה אֵיךְ נִדְמֵיתָה הֲלוֹא יִגְנְבוּ דַּיָּם אִם בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ הֲלוֹא יַשְׁאִירוּ עֹלֵלוֹת | (ט) אִם בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ לֹא יַשְׁאִרוּ עוֹלֵלוֹת אִם גַּנָּבִים בַּלַּיְלָה הִשְׁחִיתוּ דַיָּם | ||
| (ו) אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו | (י) כִּי אֲנִי חָשַׂפְתִּי אֶת עֵשָׂו גִּלֵּיתִי אֶת מִסְתָּרָיו | ||
| (ח) הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו | (ז) לֶאֱדוֹם כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם |
| עובדיה פרק א' | יואל פרק ד' | ||
|---|---|---|---|
| (א) וְצִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָה | (ט) קִרְאוּ זֹאת בַּגּוֹיִם קַדְּשׁוּ מִלְחָמָה ... יַעֲלוּ כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה | ||
| (י) מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב | (יט) מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָם נָקִיא בְּאַרְצָם | ||
| (יא) וְעַל יְרוּשָׁלִַם יַדּוּ גוֹרָל | (ג) וְאֶל עַמִּי יַדּוּ גוֹרָל | ||
| (טו) כִּי קָרוֹב יוֹם ה' | (יד) כִּי קָרוֹב יוֹם ה' | ||
| (טז) גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ | (ד) אָשִׁיב גְּמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם | ||
| (יז) וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה | (פרק ג', פסוק ה') כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה | ||
| (כא) וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו | (ב) וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם
(יב) כִּי שָׁם אֵשֵׁב לִשְׁפֹּט אֶת כָּל הַגּוֹיִם מִסָּבִיב |
קבר עובדיהעריכה
קבר עובדיה הוא נושא שנוי במחלוקת. מקום קבורתו אינו מתואר בתנ"ך, וקיימות מספר מסורות לגביו מהמאה ה-12.
כפר חיטיםעריכה
פתחיה מרגנסבורג (1175) מתאר את קבר עובדיה בהר בכפר חיטים.
והר געש גבוה מאד, ובהר געש קבור עובדיה הנביא, ורחוק ממנו ניתאי הארבלי בארבל… וההר עשוי מעלות שעולים בו, ובאמצע ההר יהושע בן נון קבור, ואצלו כלב בן יפונה
ברעםעריכה
שמואל בר' שמשון (1210) בספרו מסא דפלסטינא מתאר את קבר עובדיה בכפר ברעם.
ומצאנו בעיר...קבר עובדיה ואבן שיש עליו, ובה חקוק: 'זה קבר עובדיה הנביא הירא את השם מנעוריו, שנפטר תק"ע ליציאת מצרים'
בשנת 2007 פורסם בספר 'מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל', מחקר אודות קבר עובדיה שהצליח לאתר את המקום עליו הצביעו עולי הרגל כקבר עובדיה במשך הדורות.
על פי תיאור עולי הרגל, עובדיה קבור בסמוך לבית הכנסת שלו, מרזב מציין את המקום שתחתיו המערה בה נקבר, ובסמוך לו מערות ששם החביא את הנביאים. תיאור זה הינו במדוייק המקום שתארנו. (בטעות הוא מצויין כיום במקום הנמצא צפונה במרחק רב מבית הכנסת שלו, ואין שם לא מערה ולא מערות ששם החביא הנביאים)[35]
שומרוןעריכה
בספר 'מבשרת ציון' מתאר את קברו בשומרון.
שומרון… רבים ממלכי ישראל קבורים שם, גם בה קברי אלישע ועובדיה הנביאים
גאחלאףעריכה
הרב יחיאל היילפרין בספרו סדר הדורות, כותב כי נקבר ב'גאחלאף' וייתכן שהתכוון לגוש חלב. אך מכל מקום הרב היילפרין לא היה נוסע או עולה רגל ומעולם לא היה בארץ ישראל, ושאב את ידיעותיו ממקורות חיצוניים.
לקריאה נוספתעריכה
- פירוש דעת מקרא על תרי עשר.
- אוריאל סימון ומרדכי כוגן, עובדיה, יונה, סדרת "מקרא לישראל", הוצאת מאגנס ועם עובד, 1992.
קישורים חיצונייםעריכה
- עובדיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ספר עובדיה, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
ספר עובדיה, באתר ויקיטקסט- ספר עובדיה, באתר מקראות גדולות הכתר
- ספר עובדיה, באתר "תורת אמת"
- ספר עובדיה, באתר ויקיטקסט
- ספר עובדיה, באתר מכון ממרא
- "עֹבַדְיָה (עבדיהו)", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמודים 295–296, באתר היברובוקס
- ב"צ לוריא, האויב מדרום - אדום. מאמר באתר דעת
- יהודה איזנברג, ישראל ואדום. מאמר נוסף באתר דעת
- רשימת מאמרים על ספר עובדיה באתר רמב"י
פרק 109 – דברי הימים: ואל תעמוד על הפרק – על ספר עובדיה בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
- J. M. P. Smith, W. H. Ward., & J. A. Bewer, Micah, Zephaniah, Nahum, Habakkuk, Obadiah and Joel (International Critical Commentary), Edinburgh: T. & T. Clark, 1911. Online copy at the Internet Archive
הערות שולייםעריכה
- ^ 1 2 מבוא לספר עובדיה, יהודה קיל, דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשנ"ח.
- ^ ספר עובדיה, פרק א', פסוק ג'
- ^ ספר עובדיה, פרק א', פסוק ד'
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק ט'
- ^ ספר עובדיה, פרק א', פסוק י"א
- ^ כפי שניתן לראות בתהלים, פ"ג, ה'–ח'; תהילים, קל"ז, ז'; מלכים ב', ח', כ'–כ"ב; מלכים ב', י"ד, ז'; ירמיהו, מ"ט, ז'–י"א; יחזקאל, כ"ה, ח'–י"ד; עמוס, א', י"א–י"ב; ועוד מקומות רבים.
- ^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ח'
- ^ 1 2 רד"ק על עובדיה א, א.
- ^ אבן עזרא על עובדיה א א
- ^ מרדכי כוגן, עובדיה, תל אביב: עם עובד, 1992, מקרא לישראל, עמ' 6-7; והמקורות להם הוא מפנה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ט, עמוד ב'
- ^ אנציקלופדיה יהודית דעת ערך עובדיה.
- ^ ספר הזוהר, חלק א', דף קע"א, עמוד א'
- ^ מלבי"ם על עובדיה א ה, דעת מקרא שם.
- ^ רש"י, ספר עובדיה, פרק א', פסוק ז'.
- ^ רד"ק, ספר עובדיה, פרק א', פסוק ז'.
- ^ רש"י על עובדיה א ט
- ^ הודה קיל, דעת מקרא עובדיה א פסוק ט
- ^ יהודה קיל, דעת מקרא, עובדיה פרק א' פסוקים י"א-י"ד
- ^ מצודות דוד על עובדיה א', ט"ז.
- ^ תרגום יונתן על עובדיה א' ט"ז.
- ^ מצודות דוד על עובדיה א' י"ז.
- ^ מלבי"ם על עובדיה א' י"ח.
- ^ מ"צ סגל, מבוא המקרא, א-ב, קרית ספר, ירושלים,1967, עמודים 472–473.
- ^ רד"ק, מלבי"ם, מצודות דוד על עובדיה א' כ"א.
- ^ אבן עזרא, רש"י על עובדיה א' כ"א.
- ^ מצודות דוד על עובדיה א' כ"א.
- ^ אבן עזרא על עובדיה א' כ"א.
- ^ מרדכי כוגן, עובדיה, תל אביב: עם עובד, 1992, מקרא לישראל, עמ' 6-7; והמקורות להם הוא מפנה. מרדכי כוגן, יואל, תל אביב: עם עובד, 1994, מקרא לישראל, עמ' 7-8. מבוא לספר עובדיה, יהודה קיל, דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשנ"ח. יצחק אבישור, תרי עשר א', עריכה: גרשון גליל, עולם התנ"ך, עמ' 199-200. יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, כרך ח', עמ' 363. מ"צ סגל, מבוא המקרא, א-ב, קרית ספר, ירושלים,1967, עמודים 472–473.
- ^ א', ט"ו; ב', א'; ב', י"א; ג', ד'; ד', י"ד; ד', י"ח
- ^ ו'; ט'; י"ג
- ^ י"ח; כ'
- ^ ז'; י"ד
- ^ כ"ג
- ^ מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל