סצנת דפוס
סצנת דפוס היא סיפור או מוטיב חוזר ומוכר שמופיע לאורך סדרה של סיפורים, על רקע נקודות מפנה חשובות בחיי הגיבור. הדמיון והשוני בין הסצנה החדשה לבין הדפוס הידוע, מדגישים התפתחויות בעלילה ובדמויות.
את היסודות לניתוח סצנות כאלה הניח ולטר ארנד בספרו "סצנות הדפוס אצל הומרוס" ("Die typischen Scenen bei Homer")[1] משנת 1933, שבו ניתח את סצנות הדפוס באיליאדה של הומרוס. ניתוח נוסף, לסצנות דפוס בתנ"ך, ערך אורי (רוברט) אלטר בספרו "אמנות הסיפור במקרא" ("The Art of Biblical Narrative") משנת 1981 (תורגם לעברית ב-1988).
סצנות דפוס בתנ"ך
עריכהבספרו, מביא אלטר דוגמאות לסצנות דפוס מהמקרא, כאשר הדוגמה המרכזית שעליה הוא מבסס את ספרו היא סצנת הדפוס של "הפגישה ליד הבאר". סצנות דפוס נוספות כוללות את הבשורה על הולדת בן גיבור לאישה עקרה, את מינוי השליח, את הברכה או הצוואה על ערש דווי ואת הסכנה במדבר ומציאת באר.
הפגישה ליד הבאר
עריכהסצנת דפוס זו מתרחשת בפגישות בין אליעזר עבד אברהם (כבא כוחו של יצחק) לרבקה (בראשית, כ"ד), בין יעקב לרחל (בראשית, כ"ט), בין משה לבנות יתרו (שמות, ב'), בין רות לבין בעז (רות, ב') וכן, תוך עיוות מסוים לדברי אלטר, בחיפוש שאול אחר האתונות ומציאתו את המלוכה (שמואל א', ט')[דרושה הבהרה].
המוטיבים המרכזיים המאפיינים סצנת דפוס זו הם: היציאה של הגבר לארץ נכר, פגישה בנערה (עם דגש על השימוש במילה זו דווקא) ליד באר, השקיית הצאן, חזרתה של הנערה לביתה לבשר למשפחתה תוך שימוש בפעלים המעידים על חיפזון, עריכת סעודה לכבוד הגבר ואירוסין או נישואין. דוגמה בולטת לחריגה ממאפיינים אלה היא בפגישה בין אליעזר עבד אברהם לבין רבקה, שבה אין זה הגבר שיתחתן עם הנערה אשר פוגש בה, אלא שליח מטעם אביו. דבר זה הוא נדבך נוסף בסיפורים אודות יצחק המתארים אותו כדמות פסיבית.
הבשורה על לידת גיבור
עריכהסצנת דפוס זו מתרחשת בבשורה לשרה על הולדת יצחק, לרבקה על הולדת יעקב ועשו, לחנה על הולדת שמואל ולאשת מנוח על הולדת שמשון[2].
המוטיבים המרכזיים המאפיינים סצנת דפוס זו הם: אישה עקרה הכמהה לבן (לעיתים לבעלה אישה אחרת, פורייה, אך העקרה היא זו האהובה עליו), בשורה מפי מלאך תוך שימוש בביטויי זמן כמו "כעת חיה", שבעקבותיה באה לידה, הנחשבת לנס, של דמות מרכזית בתולדות עם ישראל.
העדפת הבן הצעיר על פני הבכור
עריכהסצנת הדפוס של העדפת הבן הצעיר על-פני הבכור חוזרת פעמים רבות בתנ"ך בעיקר בספר בראשית, לדוגמה: קין והבל, ישמעאל ויצחק, יעקב ועשו, ראובן יהודה ויוסף, דוד המלך. אחת הפרשנויות לסצנת דפוס זו, היא שזו נובעת מהעדפת אלהים את העם היהודי (העם הנבחר), על-פני שאר העמים, אף על פי שהוא עם קטן.
האישה הנשקפת בעד החלון
עריכהסצנת האישה הנשקפת בעד החלון מרמזת על גורלה ואובדן ביתה. הדים לכך משתקפים בסיפורים אחדים במקרא.
- אם סיסרא - ספר שופטים, פרק ה', פסוקים כ"ח–ל'.
- מיכל - ספר שמואל א', פרק י"ט, פסוקים י'–י"ח, ספר שמואל ב', פרק ו', פסוקים ט"ז–כ"ג.
- איזבל - ספר מלכים ב', פרק ט', פסוקים ל'–ל"ז.
- האישה הזרה - ספר משלי, פרק ז'.
- אבימלך מלך פלשתים - ספר בראשית, פרק כ"ו, פסוקים ו'–י"א.
- הדוד בשיר השירים - מגילת שיר השירים, פרק ב', פסוקים ח'–י"ג.
לקריאה נוספת
עריכה- אורי אלטר, אמנות הסיפור במקרא, תרגום: שושנה צינגל, תל אביב: אדם, תשמ"ח 1988.
- ג'ורג' ,סברן, ויפגע במקום- הסיפור התיאופוני במקרא,תל אביב: ספריית הילל בן חיים-הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010. פרק 1, תיאופוניה כסצנת דפוס עמ' 40-17.
- לורית רמון, בעד החלון נשקפה: השתקפות המוטיב במקרא ובספרות הבתר מקראית, תל אביב: ספרית הילל בן חיים- הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012.
הערות שוליים
עריכה- ^ .Walter Arend, Die typischen Scenen bei Homer, Hildesheim, Georg Olms Verlag, 1930
- ^ אלטר אף מציין שסצנת דפוס זו מובאת במובן מסוים גם בברית החדשה עם הבשורה למרים על הולדת ישו.