סקאוט (משפחת משגרים)

סקאוטאנגלית: Scout, Solid Controlled Orbital Utility Test) הייתה משפחת משגרים שהייתה בניצול של נאס"א החל מסוף שנות ה-50 ועד לשנת 1994. המשגר כלל 4 שלבים עם מנוע דלק מוצק. השלב הראשון היה מבוסס על טיל פולאריס והשלב השני על טיל Sergeant. השלב שלישי והרביעי היו מבוססים על השלב השלישי של משגר ואנגארד.

סקאוט
שיגור דגם סקאוט B (1965)
שיגור דגם סקאוט B (1965)
מידע בסיסי
ייעוד משגר לוויינים
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יצרן Ling-Temco-Vought
פיתוח 1957
שימוש ראשון 16 בפברואר 1961
משתמשים נאס"א, סוכנות החלל האיטלקית
מאפיינים כלליים
מנוע שלב ראשון אלגול‏ (564 קילו ניוטון)
מנוע שלב שני קסטור‏ (259 קילו ניוטון)
מנוע שלב שלישי אנטרס‏ (94 קילו ניוטון)
מנוע שלב רביעי אלטאיר‏ (22 קילו ניוטון)
משקל 17,850 ק"ג
ממדים
אורך 25 מטרים
קוטר 1.0 מטרים
ביצועים
מהירות 16,100 קמ"ש
טווח 2,400 ק"מ
תקרת גובה 480 ק"מ

היסטוריה עריכה

הגרסה הראשונה פותחה על ידי הוועדה הלאומית המייעצת לאווירונאוטיקה (שפעלה לפני הקמת נאס"א) במרכז פיתוח בלנגלי במהלך שנת 1957. השיגור הראשון לטיסה תת-מסלולית בוצע ב-4 באוקטובר 1960. ב-16 בפברואר 1961 בוצע שיגור לחלל עם חללית "אקספלורר 9". השיגורים של נאס"א בוצעו מבסיס חיל האוויר ונדנברג וממתקן הטיסות וולופס. בנוסף לכך בוצעו שיגורים מנמל חלל האיטלקי. צוות שיגור עבר הדרכה מוקדמת במתקני נאס"א.

רמת אמינות של המשגר הייתה גבוהה מאוד והגיע ל-98% חוזי הצלחה. השיגור האחרון של הטיל ממשפחה זו בוצע בשנת 1994.

בחיל האוויר של ארצות הברית פותחו דגמים נפרדים. דגם RM-90 Blue Scout II בהמשך עבר לשימוש בנאס"א. בוצעו 2 שיגורים מוצלחים לטיסה תת-מסלולית אך שיגור חללית לחלל לא הצליח. לא היו שיגורים נוספים.

דגם מס' שגורים הצלחות כישלונות תקופת שיגור
Blue Scout II 1 0 1 1961
Scout X-1 4 1 3 1960–1961
Scout X-2 4 1 3 1962
Scout X-3 6 5 1 1962–1964
Scout X-4 12 11 1 1963–1966
Scout A 13 12 1 1965–1973
Scout B 24 23 1 1965–1976
Scout D 15 15 0 1972–1983
Scout E 1 1 0 1974
Scout F 2 1 1 1975
Scout G 17 17 0 1979–1994

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא סקאוט בוויקישיתוף