ויקיפדיה

סקוטי פיפן

שחקן כדורסל אמריקאי

סקוטי מוריס פיפן (באנגלית: Scottie Maurice Pippen; נולד ב-25 בספטמבר 1965 בארקנסו) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1987–2004. זכור בעיקר בשל תקופתו בשיקגו בולס, עמה זכה בשש אליפויות NBA בעונות 1991, 1992, 1993, 1996, 1997 ו-1998.

סקוטי פיפן
Scottie Pippen
פיפן, 2022
פיפן, 2022
לידה 25 בספטמבר 1965 (בן 59)
המבורג שבארקנסו, ארצות הברית
עמדה סמול פורוורד
גובה 2.03 מטר
מספר 33
מכללה אוניברסיטת מרכז ארקנסו
דראפט בחירה חמישית, 1987
סיאטל סופרסוניקס (הועבר לשיקגו בולס לאחר בחירתו)
היכל התהילה נבחר כשחקן בשנת 2010
קבוצות כשחקן
1987–1998
1998–1999
1999–2003
2003–2004		 שיקגו בולס
יוסטון רוקטס
פורטלנד טרייל בלייזרס
שיקגו בולס
הישגים כשחקן
6 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1991–1993, 1996–1998)
7 בחירות למשחק האולסטאר (1990, 1992–1997)
‏MVP של משחק האולסטאר (1994)
3 בחירות לחמישיית העונה הראשונה (1994–1996)
2 בחירות לחמישיית העונה השנייה (1992, 1997)
2 בחירות לחמישיית העונה השלישית (1993, 1998)
8 בחירות לחמישיית ההגנה הראשונה (1992–1999)
2 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה (1991, 2000)
אחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA
מאזן מדליות
מתחרה עבור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
זהב ברצלונה 1992כדורסל גברים
זהב אטלנטה 1996כדורסל גברים

פיפן נבחר שמונה פעמים לחמישיית ההגנה הראשונה, שלוש פעמים לחמישיית העונה הראשונה, שבע פעמים למשחק האולסטאר של ה-NBA ופעם אחת ל-MVP של משחק האולסטאר. בשנת 1996 נבחר פיפן לאחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA והוא אחד מארבעת השחקנים שקבוצת שיקגו בולס החליטה כי כצעד של כבוד מספרי חולצותיהם יפרשו ביחד איתם, וכי בעתיד שחקנים לא יוכלו ללבוש את מספרם (עם ג'רי סלואן, בוב לאב ומייקל ג'ורדן). בשנת 2010 נבחר פיפן להיכל התהילה של הכדורסל[1].

ביוגרפיה

עריכה

תקופת ילדותו ונעוריו

עריכה

פיפן נולד בעיר המבורג שבארקנסו, כאחד מבין תריסר ילדים[2]. כשהתחיל פיפן לשחק במכללה, היה גובהו 1.86 מטר[3], אך במהלך תקופתו במכללה צמח עד לגובה של 2.03 מטר. הוא בילה באוניברסיטת מרכז ארקנסו במשך ארבע שנים, כשבעונת ה"פרשמן" אף לא קיבל מלגת ספורטאי מצטיין ונאלץ לממן את לימודיו באיסוף הכביסה של הקבוצה, בניקיונות ובעבודות ריתוך בין הסמסטרים אשר השאירו צלקות על ידיו[2]. בעונתו האחרונה במכללה, רשם פיפן ממוצעים של 23.6 נקודות, 10.0 ריבאונדים ו-4.3 אסיסטים.

קריירת ה-NBA

עריכה

פיפן נבחר במקום החמישי בדראפט 1987 על ידי הסיאטל סופרסוניקס, אך הועבר מיד בטרייד לשיקגו בולס תמורת אולדן פולינייס. כרוקי שימש פיפן, ביחד עם הוראס גרנט, כמחליפם של בראד סילרס וצ'ארלס אוקלי. בפלייאוף של אותה השנה, החל פיפן לפתוח בחמישייה בעמדת הסמול פורוורד ועזר לקבוצתו להעפיל עד לחצי גמר המזרח לראשונה זה עשור. בעונתו השנייה כבר פתח ברוב משחקי הליגה, ושיפר את הממוצעים שלו כשקלע 14.4 נקודות, הקבוצה הצליחה להעפיל עד לגמר המזרח, אך הפסידה לדטרויט פיסטונס. בעונתו השלישית, עונת 1989/1990, מונה פיל ג'קסון למאמן הבולס במקומו של דאג קולינס. תחת הדרכתו הפכה הקבוצה למגובשת יותר, והעפילה בפעם השנייה ברציפות לגמר אזור המזרח, אך גם הפעם הודחה על ידי הפיסטונס. פיפן המשיך להתפתח לאחד מהפורוורדים הצעירים הטובים בליגה, כשקלע 16.5 נקודות הוריד 6.7 ריבאונדים ב-48.9% מהשדה, ויכולתו הטובה אף הובילה לבחירתו למשחק האולסטאר של שנת 1990, לראשונה בקריירה.

בעונת 1990/1991 הפך פיפן למעצור המרכזי בהגנת הבולס ואיום משני על הסל בנוסף לג'ורדן ב"התקפת המשולש" המפורסמת שהביא עמו ג'קסון. הבולס ניצחה באותה העונה 61 משחקים, וסיימה במקום הראשון בביתה לראשונה מזה 16 שנים. הבולס העפילו לגמר המזרח, שם פגשו את הפיסטונס בפעם השלישית ברציפות. בניגוד למפגשים הקודמים, ניצחו במפגש זה הבולס בסוויפ של ארבעה משחקים, כשבמשחק הרביעי ירדו מהמגרש מספר שחקנים של דטרויט, ובהם אייזיאה תומאס, וזאת בשעה שלא היה להם סיכוי גבוה לנצח במשחק. מעשה זה נחשב לפגיעה בקוד ההתנהגות של הליגה, כיוון שבסיום המשחק נהוג ששחקני הקבוצות לוחצים ידיים עם יריביהם, וספג גינויים רבים[4]. הבולס העפילו לסדרת הגמר לראשונה בתולדותיהם, שם פגשו את לוס אנג'לס לייקרס. אף על פי שהלייקרס ניצחו במשחק הראשון בסדרה, חזרו הבולס וניצחו בארבעת המשחקים הבאים ברציפות, וזכו באליפות לראשונה בתולדותיהם[5]. פיפן רשם בפלייאוף של אותה השנה ממוצעים של 21.6 נקודות, 8.9 ריבאונדים ו-5.8 אסיסטים ב-41.4 דקות למשחק.

בעונה הבאה רשמו הבולס מאזן שיא חדש של 67 ניצחונות מול 15 הפסדים[6]. פיפן קלע באותה העונה 17.8 נקודות למשחק, 7.0 אסיסטים ו-7.7 ריבאונדים. בסיום אותה העונה זכו בשיקגו באליפות נוספת, כאשר ניצחו את קליבלנד קאבלירס בגמר המזרח, ואת פורטלנד טרייל בלייזרס בגמר ה-NBA בשישה משחקים[7]. פיפן רשם בפלייאוף 19.5 נקודות, 6.7 אסיסטים ו-8.8 ריבאונדים למשחק.

בתום העונה השתתף פיפן באולימפיאדת ברצלונה. החוק שמנע משחקנים מקצוענים מלהשתתף במשחקים בוטל שלוש שנים קודם כן, דבר שאיפשר לארצות הברית להרכיב נבחרת שכללה את הטובים שבשחקני ה-NBA. הנבחרת זכתה לראשונה לכינוי "הדרים טים" (נבחרת החלומות, Dream Team) וזכתה בנקל בטורניר, ופיפן זכה, יחד עמה, במדליית הזהב כשפיפן רושם ממוצעים של 9.0 נקודות ו-5.9 אסיסטים למשחק[8].

בעונת 1992/1993 המשיכו בשיקגו לשמור על דומיננטיות בליגה, וסיימו את העונה במאזן 25–57, השלישי בטיבו בליגה. בפלייאוף של אותה העונה הדיחו הבולס בגמר המזרח את ניו יורק ניקס, ופגשו בגמר את פיניקס סאנס. בסדרת הגמר התעלה פיפן על ממוצעיו בליגה ובפלייאוף של אותה העונה ורשם 21.2 נקודות, 9.2 ריבאונדים, 7.7 אסיסטים ו-2.0 חטיפות ב-44.3 דקות למשחק. בסדרה ניצחה הבולס בשישה משחקים[9], וזכתה באליפות השלישית ברציפות.

עם סיומה של עונת 1992/1993 הודיע ג'ורדן על פרישה מעולם הכדורסל, ופיפן לקח את המושכות לידיו בעונת 1993/1994. הוא הוביל את הבולס בקליעה ואסיסטים ואת הליגה בחטיפות כשרשם 22.0 נקודות, 8.7 ריבאונדים, 5.6 אסיסטים ו-2.9 חטיפות למשחק, ב-49.1% מהשדה, ושיא קריירה של 32.0% קליעה מהשלוש. הוא זכה בתואר ה-‏MVP של משחק האולסטר, ובחמישיית העונה הראשונה, הבולס סיימו את העונה הסדירה עם 55 ניצחונות מול 27 הפסדים, רק שני ניצחונות פחות מהעונה הקודמת. אולם באותה העונה הגיע אחד מרגעי השפל של פיפן בקריירה, בסיבוב השני של משחקי הפלייאוף נגד הניקס, אותם הדיחו הבולס בפלייאוף בכל שלוש השנים הקודמות. ב-13 במאי 1994, כשהבולס בפיגור של 0–2 בסדרה, והמשחק בשוויון 102-102 הבולס חייבים היו ניצחון על מנת להשאיר לעצמם סיכוי להעפיל שלב. כשנשארו 1.8 שניות לסיום, קרא פיל ג'קסון לפסק זמן בו תכנן תרגיל אחרון שישאיר את הרוקי טוני קוקוץ' לזריקת ניצחון אחרונה, כשפיפן אחראי על הסגירה מתחת לסל. פיפן, שהוביל את הבולס מאז היעדרותו של ג'ורדן, כעס על החלטת המאמן שלא לתת לו את הכדור האחרון וסירב לחזור למגרש. על אף שקוקוץ' קלע את סל הניצחון ב"פייד אווי", קלטו מצלמות הטלוויזיה את ג'קסון יורד מהמגרש בפנים חתומות כשהוא לא חוגג את הניצחון עם שחקניו[10]. במסיבת העיתונאים שלאחר המשחק אמר ג'קסון כי "פיפן ביקש שלא לחזור"[11]. בסיום הסדרה ניצחו הניקס בשבעה משחקים.

השמועות על טרייד שיעביר את פיפן לסיאטל סופרסוניקס בתמורה לשון קמפ החריפו במהלך הפגרה שלאחר עונת 1993/1994. אולם, כל השמועות התפוגגו לאחר שג'ורדן הודיע כי יחזור לשיקגו למשחק פעיל לקראת סוף עונת 1994/1995. את העונה הזו לא פתחו בשיקגו בצורה מוצלחת כמו העונה הקודמת, בין השאר בשל החור בהגנה שהותירה עזיבתו של הוראס גרנט. טרם חזרתו של ג'ורדן, רשמה הקבוצה מאזן שלילי של 31 ניצחונות מול 34 הפסדים והייתה בסכנה שלא להעפיל לפלייאוף לראשונה מזה שנים רבות. עם חזרתו של ג'ורדן, רשמה הקבוצה מאזן של 17 ניצחונות מול 3 הפסדים בלבד עד לסיום העונה. באותה העונה הוביל פיפן את הסטטיסטיקות בקבוצתו בכל אחת המקטגוריות המרכזיות: נקודות, ריבאונדים, אסיסטים, חטיפות וחסימות, הישג אשר הוא חולק עם ארבעה שחקנים בלבד בהיסטוריה[2][12].

לקראת עונת 1995/1996 הצטרף לקבוצה גם דניס רודמן, שחקן חיזוק שהחזיק כבר בשני תוארי אליפות. עם ג'ורדן, פיפן ורודמן הצליחה שיקגו לקבוע מאזן של 72 ניצחונות מול 10 הפסדים בלבד בעונה הסדירה, השני בטיבו בהיסטוריה של הליגה. שיקגו לא התקשתה במיוחד גם בפלייאוף כאשר העפילה עד לגמר ה-NBA מול סיאטל עם הפסד בודד. את הסופרסוניקס ניצחה שיקגו בשישה משחקים[13], וזכתה באליפות הרביעית בתולדותיה.

טרם עונת 1996/1997 השתתף פיפן באולימפיאדת אטלנטה כחלק מ"הדרים טים". נבחרתו זכתה בקלות במדליית זהב נוספת. פיפן עצמו רשם בטורניר האולימפי ממוצעים של 11.0 נקודות, 3.7 ריבאונדים ו-3.0 אסיסטים. בשתי העונות הבאות, המשיכה שיקגו בדומיננטיות שלה בליגה, עם מאזנים של 13–69 בעונת 1996/1997 ו-20–62 בעונת 1997/1998, הקבוצה זכתה בשתי אליפויות נוספות בעונות אלו, כאשר גברה על יוטה ג'אז בגמר ה-NBA בתוצאה 2–4 בכל אחת מהשנים[14][15].

בשנתו האחרונה בבולס נפצע פיפן בקרסול ולא פתח את העונה, והיה ספק כלל אם ימשיך בקבוצה. דבר נוסף התפתח בשנה זו היה חוזה השכר של פיפן שנחתם לשבע שנים החל משנת 1991, בה השתכר פיפן שכר נמוך יחסית לשאר שחקני הקבוצה ודורג 122 ממקבלי השכר בליגת ה-NBA בשנת 1997. ג'רי קראוס שהיה ג'נרל מנג'ר הקבוצה ואחראי על שכר השחקנים סירב לפתוח את החוזה שהוסכם, לאחר דין ודברים וסיכום בניהם, שב פיפן לסגל הקבוצה לעונה אחרונה בבולס, בה זכה באליפות שישית לצידו של מייקל ג'ורדן.

אחרי 11 עונות במדי השיקגו בולס עבר פיפן בטרייד לקראת העונה המקוצרת של שביתת השחקנים ליוסטון רוקטס. המעבר היה מלווה בהדים תקשורתיים רבים ואף זיכה את פיפן בתמונת שער במגזין הספורטס אילוסטרייטד[16]. ביוסטון הוא שיתף פעולה עם האקים אולאג'ואן וצ'ארלס בארקלי אך עזב לאחר בעיות של כימיה קבוצתית, בעיקר עם בארקלי[17]. באותה העונה רשמו הרוקטס מאזן של 19–31, והודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול הלייקרס בתוצאה 3-1[18]. ב-22 באפריל 1999 נעצר פיפן בחשד לנהיגה בשכרות[19], אך שוחרר מאוחר יותר בשל מחסור בראיות.

בסיום עונת 1998/1999 עבר פיפן בטרייד לפורטלנד טרייל בלייזרס, בעונתו הראשונה בקבוצה עזר לה פיפן להעפיל עד לגמר המערב, שם פגשו את הלוס אנג'לס לייקרס. בסיום הסדרה ניצחה הלייקרס בשבעה משחקים, למרות תרומה של 15 נקודות של פיפן ברבע האחרון של המשחק המכריע. פיפן המשיך ושיחק בפורטלנד מספר עונות נוספות, אך לא הצליח להעפיל עימה לשלבים המתקדמים של הפלייאוף שנית. לקראת עונת 2003/2004, חזר פיפן לשיקגו, אך נפצע ושותף רק ב-23 משחקים לאורך העונה. בסיום אותה העונה הודיע פיפן על פרישה ממשחק פעיל.

לאחר הפרישה

עריכה
 
פיפן במהלך משחק בסקנדינביה, 2008

לאחר הפרישה בילה פיפן זמן מה כפרשן כדורסל עבור הבולס. הוא שימש גם כעוזר מאמן מיוחד בלייקרס, כפרשן למשחקי ה-NBA ברשת ABC וכפרשן במשרה חלקית ברשת ESPN.

בינואר 2008, בגיל 42, חזר פיפן לשחק כדורסל לזמן קצר. במהלך טיול לסקנדינביה, הוא הצטרף לטורפאן פויאט, קבוצה מליגת העל הפינית, לשני משחקים. במשחקו הראשון קלע פיפן 12 נקודות, בניצחון 81–93 על קבוצת פורבו. למחרת שיחק פיפן משחק נוסף בו קלע 9 נקודות והוריד 9 ריבאונדים[20]. את משחקו השלישי שיחק בקבוצת סאנדסוואל דראגונס מליגת העל השוודית, הוא שותף במשחק 30 דקות בהן רשם 21 נקודות, 12 ריבאונדים, שישה אסיסטים ושתי חטיפות. עבור המשחק שילמו הדראגונס לפיפן 66,000 דולר[21].

סטטיסטיקות הקריירה

עריכה

בעונה הסדירה של ה-NBA

עריכה
עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1987/1988 שיקגו 79 0 20.9 .463 .174 .576 3.8 2.1 1.2 0.7 7.9
1988/1989 שיקגו 73 56 33.1 .476 .273 .668 6.1 3.5 1.9 0.8 14.4
1989/1990 שיקגו 82 82 38.4 .489 .250 .675 6.7 5.4 2.6 1.2 16.5
1990/1991 שיקגו 82 82 36.8 .520 .309 .706 7.3 6.2 2.4 1.1 17.8
1991/1992 שיקגו 82 82 38.6 .506 .200 .760 7.7 7.0 1.9 1.1 21.0
1992/1993 שיקגו 81 81 38.6 .473 .237 .663 7.7 6.3 2.1 0.9 18.6
1993/1994 שיקגו 72 72 38.3 .491 .320 .660 8.7 5.6 2.9 0.8 22.0
1994/1995 שיקגו 79 79 38.2 .480 .345 .716 8.1 5.2 2.9 1.1 21.4
1995/1996 שיקגו 77 77 36.7 .463 .374 .679 6.4 5.9 1.7 0.7 19.4
1996/1997 שיקגו 82 82 37.7 .474 .368 .701 6.5 5.7 1.9 0.6 20.2
1997/1998 שיקגו 44 44 37.5 .447 .318 .777 5.2 5.8 1.8 1.0 19.1
1998/1999[א] יוסטון 50 50 40.2 .432 .340 .721 6.5 5.9 2.0 0.7 14.5
1999/2000 פורטלנד 82 82 33.5 .451 .327 .717 6.3 5.0 1.4 0.5 12.5
2000/2001 פורטלנד 64 60 33.3 .451 .344 .739 5.2 4.6 1.5 0.6 11.3
2001/2002 פורטלנד 62 60 32.2 .411 .305 .774 5.2 5.9 1.6 0.6 10.6
2002/2003 פורטלנד 64 58 29.9 .444 .286 .818 4.3 4.5 1.6 0.4 10.8
2003/2004 שיקגו 23 6 17.9 .379 .271 .630 3.0 2.2 0.9 0.4 5.9
קריירה
 1178 1053 34.9 .473 .326 .704 6.4 5.2 2.0 0.8 16.1

בפלייאוף ה-NBA

עריכה
עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1987/1988 שיקגו 10 6 29.4 .465 .500 .714 5.2 2.4 0.8 0.8 10.0
1988/1989 שיקגו 17 17 36.4 .462 .393 .640 7.6 3.9 1.4 0.9 13.1
1989/1990 שיקגו 15 14 40.8 .495 .323 .710 7.2 5.5 2.1 1.3 19.3
1990/1991 שיקגו 17 17 41.4 .504 .235 .792 8.9 5.8 2.5 1.1 21.6
1991/1992 שיקגו 22 22 40.9 .468 .250 .761 8.8 6.7 1.9 1.1 19.5
1992/1993 שיקגו 19 19 41.5 .465 .176 .638 6.9 5.6 2.2 0.7 20.1
1993/1994 שיקגו 10 10 38.4 .434 .267 .885 8.3 4.6 2.4 0.7 22.8
1994/1995 שיקגו 10 10 39.6 .443 .368 .676 8.6 5.8 1.4 1.0 17.8
1995/1996 שיקגו 18 18 41.2 .390 .286 .638 8.5 5.9 2.6 0.9 16.9
1996/1997 שיקגו 19 19 39.6 .417 .345 .791 6.8 3.8 1.5 1.0 19.2
1997/1998 שיקגו 21 21 39.8 .415 .228 .679 7.1 5.2 2.1 1.0 16.8
1998/1999 יוסטון 4 4 43.0 .329 .273 .808 11.8 5.5 1.8 0.8 18.3
1999/2000 פורטלנד 16 16 38.4 .419 .300 .743 7.1 4.3 2.0 0.4 14.9
2000/2001 פורטלנד 3 3 39.0 .421 .176 .667 5.7 2.3 2.7 0.7 13.7
2001/2002 פורטלנד 3 3 33.0 .462 .545 .875 9.3 5.7 1.3 0.7 16.3
2002/2003 פורטלנד 4 1 18.8 .409 .333 1.000 2.8 3.3 0.0 0.0 5.8
קריירה
 208 200 39.0 .444 .303 .724 7.6 5.0 1.9 0.9 17.5
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 1998/1999 50 משחקים בלבד

תארים והישגים

עריכה

קבוצתיים

אליפות ה-NBA:‏ 1991, 1992, 1993, 1996, 1997, 1998
מדליית זהב אולימפית עם נבחרת ארצות הברית: 1992
מדליית זהב אולימפית עם נבחרת ארצות הברית: 1996

אישיים

ציוני דרך של הקריירה בכל הזמנים

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סקוטי פיפן

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Naismith Memorial Basketball Hall of Fame Announces Class of 2010
  2. ^ 1 2 3 Scottie Pippen Bio באתר NBA.com
  3. ^ דן לזר‏, עשור של תהילה, באתר וואלה, 15 בנובמבר 2005
  4. ^ Kalb, Elliott. Isiah Thomas: Leader of the Bad Boys, nba.com
  5. ^ סטטיסטיקת סדרת הגמר 1991
  6. ^ Chicago Bulls,databasebasketball.com
  7. ^ סטטיסטיקת סדרת הגמר 1992
  8. ^ סטטיסטיקותו אולימפיות באתר Basketball-Reference.com
  9. ^ סטטיסטיקות סדרת הגמר 1993
  10. ^ סיום המשחק ב-YouTube.com
  11. ^ ג'קי מקמילן,Pippen's Paradox sportsillustrated.cnn.com
  12. ^ Really? history making באתר NBA.com
  13. ^ סטטיסטיקת סדרת הגמר 1996
  14. ^ סטטיסטיקת סדרת הגמר 1997
  15. ^ סטטיסטיקת סדרת הגמר 1998
  16. ^ תמונתו של פיפן על שער המגזין
  17. ^ מייק וויז,Pippen, on His Way to Portland, Takes a Parting Shot at Barkley בניו יורק טיימס
  18. ^ עד עונת 2002/03 הסיבוב הראשון התקיים בסדרת הטוב מחמישה משחקים, ומאותה עונה גם הסיבוב הראשון מתקיים בשיטת הטוב משבעה משחקים.
  19. ^ Pippen arrested on suspicion of DWI sportsillustrated.cnn.com
  20. ^ Pippen, 42, scores nine points in Finnish league, ESPN.com
  21. ^ Pippen puts his game on display in Scandinavia, ESPN.com
  22. ^ Career assist leaders - forwards
  23. ^ בעונת 2014/2015 נשבר שיא זה על ידי לברון ג'יימס
  24. ^ basketball-reference.com, Career steal leaders - forwards, accessed February 9, 2008.
  25. ^ nba.com/history, All-Time Playoffs Individual Career Leaders, accessed February 9, 2008.


נבחרת ארצות הברית – האלופה האולימפית - ברצלונה (1992)

1  • 2  • 3  • 4 כריסטיאן לייטנר • 5 דייוויד רובינסון • 6 פטריק יואינג • 7 לארי בירד • 8 סקוטי פיפן • 9 מייקל ג'ורדן • 10 קלייד דרקסלר • 11 קארל מלון • 12 ג'ון סטוקטון • 13 כריס מאלין • 14 צ'ארלס בארקלי • 15 מג'יק ג'ונסון • מאמן: צ'אק דיילי

ארצות הברית 
נבחרת ארצות הברית – האלופה האולימפית - אטלנטה (1996)

1  • 2  • 3  • 4 גארי פייטון • 5 גרנט היל • 6 פני הארדוויי • 7 דייוויד רובינסון • 8 סקוטי פיפן • 9 מיץ' ריצ'מונד • 10 רג'י מילר • 11 קארל מלון • 12 ג'ון סטוקטון • 13 שאקיל אוניל • 14 צ'ארלס בארקלי • 15 האקים אולאג'ואן • מאמן: לני וילקנס

ארצות הברית 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סקוטי_פיפן&oldid=39817577"