פתיחת התפריט הראשי

סרג'נט שרייבר

רוברט סרג'נט "סרג'" שרייבר ג'וניוראנגלית: .Robert Sargent "Sarge" Shriver Jr; ‏ 9 בנובמבר 1915 - 18 בינואר 2011) היה פוליטיקאי ודיפלומט אמריקאי, שגריר ארצות הברית בצרפת בשנים 1968–1970, הראש הראשון של חיל השלום ומועמדה של המפלגה הדמוקרטית לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1972, כעמיתו למרוץ של הסנאטור ג'ורג' מקגוורן מדקוטה הדרומית.

סרג'נט שרייבר
Sargent Shriver
Sargent Shriver 1961.jpg
שרייבר, 1961
לידה 9 בנובמבר 1915
וסטמינסטר, מרילנד
פטירה 18 בינואר 2011 (בגיל 95)
בית החולים סבורבן, בת'סדה, מרילנד
שם מלא רוברט סרג'נט "סרג'" שרייבר ג'וניור
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות סנט פרנסיס חאווייר, מסצ'וסטס
השכלה בית הספר למשפט של ייל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק קצין, עורך דין, דיפלומט, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
דת קתולי
בת זוג יוניס קנדי (1953–2009)
שגריר ארצות הברית בצרפת ה־21
22 באפריל 196825 במרץ 1970
(שנתיים)
מנהל חיל השלום ה־1
16 באוקטובר 196422 במרץ 1968
(3 שנים ו-22 שבועות)
פרסים והוקרה
חתימה Sargent Shriver Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שרייבר משוחח עם הנשיא לינדון ג'ונסון בחדר הסגלגל, 1968
הנשיא הארי טרומן בחדר הסגלגל עם חברי הוועידה הארצית למניעת עבריינות נוער. שרייבר נראב מכופף לשמאלו של טרומן, 1948
שרייבר בנפאל, 1964
חתימתו של שרייבר

שרייבר היה בעלה של יוניס קנדי, אחותו של נשיא ארצות הברית ה-35 ג'ון פיצג'רלד קנדי.

ביוגרפיהעריכה

ילדות והשכלהעריכה

סרג'נט שרייבר נולד ב-9 בנובמבר 1915 בעיר וסטמינסטר שבמחוז קארול במרילנד. הוא בנם הצעיר של רוברט סרג'נט שרייבר האב (1878–1942) ואשתו הילדה (1883–1977), שגם היא נולדה עם שם המשפחה "שרייבר" (הם היו בני דודים מדרגה שנייה)[1]. אחיו הבכור של סרג'נט היה תומאס הרברט שרייבר (1911–1989). שרייבר היה צאצאו של דייוויד שרייבר, שחתם על חוקת מרילנד ועל חוק הזכויות באמנת החוקה של מרילנד בשנת 1776[2]. את שנות התיכון שלו עשה בבית הספר קנטרברי השוכן בעיירה ניו מילפורד שבקונטיקט, שם למד במלגה מלאה. לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1934, בילה שרייבר את הקיץ בגרמניה במסגרת תוכנית עולמית המציעה מגורים וחינוך בינלאומי לתלמידי תיכון. סרג'נט חזר בסתיו 1934 לארצות הברית כדי להתקבל לאוניברסיטת ייל. הוא קיבל את התואר ראשון שלו ב-1938. לאחר מכן הוא למד בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל וב-1941 היה לבוגר אוניברסיטה במשפטים.

שירות צבאיעריכה

לפני התערבותה של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה, היה שרייבר חבר מייסד של "הוועד הראשון של אמריקה", ארגון שהחל לפעול ב-1940 על ידי קבוצה של סטודנטים למשפטים של אוניברסיטת ייל, ביניהם ג'רלד פורד ופוטר סטיוארט (שעתידים להיות נשיא ארצות הברית ושופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית בהתאמה). מטרת הארגון הייתה להרחיק את ארצות הברית מהמלחמה באירופה. אף על פי כן, שרייבר התגייס לצי ארצות הברית לפני המתקפה על פרל הארבור, ואמר שחובתו לשרת את ארצו גם אם הוא לא מסכים עם מדיניותה. הוא שירת בצי 1941–1945, בעיקר בדרום האוקיינוס השקט, על סיפון אוניית מערכה USS דרום דקוטה (BB-57), והגיע לדרגת לוטננט. הוא קיבל את העיטור צבאי לב הארגמן בעקבות פציעתו במהלך הקרב הימי על גוודלקנל.

על השתתפותו במלחמת העולם השנייה הוא עוטר במדליית הניצחון במלחמת העולם השנייה[3].

משפחהעריכה

הוא פגש את יוניס קנדי, אחותו של ג'ון קנדי, בעת מסיבה בניו יורק. כעבור זמן קצר ביקש ממנו אב המשפחה, ג'וזף קנדי, לעיין ביומניו של בנו הבכור, ג'וזף קנדי הבן, שנהרג בהתרסקות מטוס במהלך משימה צבאית במלחמת העולם השנייה. שרייבר נשכר מאוחר יותר על ידי משפחת קנדי לנהל את Merchandise Mart, עסק משפחתי הנמצא בשיקגו שבאילינוי[4].

לאחר שבע שנות חיזור, נשא שרייבר לאישה את יוניס קנדי ​​ב-23 במאי 1953, בקתדרלת פטריק הקדוש שבניו יורק. היא הייתה בתם השלישית של ג'וזף ורוז קנדי. ליוניס וסרג'נט נולדו חמישה ילדים, רובם אנשי ציבור:

  1. בובי שרייבר (נולד ב-28 באפריל 1954) - ראש עיריית סנטה מוניקה ממאי עד דצמבר 2010.
  2. מריה שרייבר (נולדה ב-6 בנובמבר 1955) - עיתונאית וסופרת אמריקאית, זוכת פרס אמי וגרושתו של מושל קליפורניה לשעבר ארנולד שוורצנגר.
  3. טימות'י פרי שרייבר (נולד ב-29 באוגוסט 1959) - יושב ראש ספיישל אולימפיקס.
  4. מארק קנדי שרייבר (נולד ב-17 בפברואר 1964) - חבר בבית העליון של בית המחוקקים של מרילנד.
  5. אנתוני פול קנדי שרייבר (נולד ב-20 ביולי 1965) - פעיל עבור אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית.

שרייבר עסק לזמן מה בעריכת דין במחוז קולומביה, אילינוי, ניו יורק, ובבית המשפט העליון של ארצות הברית.

קריירה פוליטיתעריכה

בשנות החמישים מונה שרייבר לנשיא המועצה לחינוך של שיקגו.

בזמן שגיסו, ג'ון פיצג'רלד קנדי היה נשיא ארצות הברית, שרייבר ייסד יחד איתו את חיל השלום והיה למנהלו הראשון.

לאחר רצח קנדי ​​המשיך שרייבר לשמש כמנהל חיל השלום ושימש כעוזר מיוחד לנשיא לינדון ג'ונסון. תחת ממשלו של ג'ונסון, הוא ייסד את משרד הזדמנות כלכלית עם ויליאם ב' מולינס וכיהן כמנהל הראשון של המשרד. שרייבר ידוע כ"אדריכל" של המלחמה בעוני, חלק מהתוכנית החברתית "החברה הגדולה". שרייבר ייסד מספר רב של תוכניות וארגונים חברתיים, כולל ה-VISTA, Head Start וכו'. הוא היה פעיל בספיישל אולימפיקס, ארגון בינלאומי שנוסד על ידי רעייתו.

שגריר ארצות הברית בצרפתעריכה

שריבר כיהן כשגריר ארצות הברית בצרפת מ-1968 עד 1970[5].

ב-7 במאי 1968 הושבע שרייבר לתפקיד שגריר ארצות הברית בצרפת. תפקידו בפריז לא היה צפוי להיות קל. נשיא צרפת שארל דה גול כונן יחסים דיפלומטיים עם הרפובליקה העממית של סין ב-1964, הוא נסוג מהארגון הצבאי נאט"ו ב-1966, גינה בגלוי את מלחמת וייטנאם ב-1967. עם בואו לפריז נתקל שרייבר במשבר פנימי חמור הכולל שביתות ארציות והפגנות סטודנטים[6]

על אף הצלחתו כשגריר ושביעות רצונם של בני משפחתו מהחיים בפריז, מחשבותיו ושאיפותיו של שרייבר מעולם לא היו רחוקות מהזירה הפוליטית בארצות הברית. התכתבותו עם חברים ועמיתים במפלגה הדמוקרטית נגעה באפשרויות פוליטיות שונות, כולל מינוי לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית בבחירות 1968, מועמדות לתפקיד שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות וריצה למושלות מרילנד[7].

הבחירות לנשיאות 1972עריכה

  ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1972

שרייבר היה המועמד הדמוקרטי לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית ב-1972. במקור, המועמד הדמוקרטי לנשיאות, ג'ורג' מקגוורן בחר בתומאס איגלטון להיות עמיתו למרוץ, בערך בסביבות 2 לפנות בוקר. לאחר מכן התברר שאיגלטון עבר טיפול בנזעי חשמל נגד  דיכאון, עובדה שהוסתרה ממקגוורן. אף על פי שרוב הציבור אמר שהתיק הרפואי של איגלטון לא ישפיע על הצבעתם, מקגוורן חשש שזה יפגע במסע הבחירות שלו. אף על פי שהצהיר על תמיכה באיגלטון, החליט לבסוף לדרוש ממנו להתפטר.

לאחר שבוע בו שישה אנשים סירבו להחליף את איגלטון, סרג'נט שרייבר, הסכים. לאחר בחירתו של שרייבר התמיכה במקגוורן צנחה מ-41% ל-24%.

הבחירות לנשיאות 1976עריכה

  ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1976

שרייבר ניסה להתמודד ללא הצלחה למועמדות הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית בבחירות 1976. מועמדותו הייתה קצרת מועד והוא חזר לחייו הפרטיים לאחר שזכה בבחירות המקדימות ב-304,399 (1.92% מהקולות).

לאחר החיים הפוליטייםעריכה

הוא הקים יחד עם מספר משפטנים משרד עורכי דין בשם "פריד, פרנק, האריס, שרייבר וג'ייקובסון". המשרד נוסד בוושינגטון הבירה. כעורך דין, הוא התמחה במשפט בינלאומי פומבי ובענייני חוץ החל מ-1971. הוא פרש מהשותפות בחברה ב-1986.

ב-1981 מונה שרייבר לחבר במועצת אוניברסיטת רוקפלר.

בשנת 1984 הוא נבחר לנשיא ספיישל אולימפיקס על ידי מועצת מנהלים של הארגון. שש שנים מאוחר יותר, בשנת 1990, הוא מונה ליו"ר מועצת המנהלים של ספיישל אולימפיקס. הוא היה משקיע בבולטימור אוריולס, בשנים 1989–1993.

מחלתו ומותועריכה

שרייבר אובחן כחולה במחלת האלצהיימר ב-2003. בשנת 2004 פרסמה בתו, מריה שרייבר, ספר ילדים בשם "מה קורה לסבא", שמטרתו להסביר את מחלת האלצהיימר לילדים. הספר ועד לסייע להסביר לילדים מה קורה לסבים ולסבתות שחולים באלצהיימר[8]. ביולי 2007, חתנו של שרייבר, מושל קליפורניה ארנולד שוורצנגר, אמר כי מחלת האלצהיימר של שרייבר בשלב כה מתקדם עד כדי כך ש"היום הוא אפילו לא מכיר את אשתו"[9]. מריה שרייבר דנה במצבו המחמיר של אביה בסרט טלוויזיה של HBO המציג את נקודת המבט האישית שלה כבת לחולה אלצהיימר, ומתוודה שהיא לומדת כל הזמן מילדיה איך להתמודד עם המחלה, כולל תיאור רגע שבו החליטה להפסיק לנסות לתקן את הזיותיו השונות של אביה[10][11]. ב-11 באוגוסט 2009 נפטרה אשתו של שרייבר מזה 56 שנים, יוניס קנדי שרייבר, בת 88 במותה[12]. הוא השתתף בהלוויתה שנערכה בסנטרביל שבמסצ'וסטס. שבועיים לאחר מכן, ב-29 באוגוסט 2009, הוא השתתף גם בהלוויה של אחיה טד קנדי ​​בבוסטון[13].

שרייבר נפטר ב-18 בינואר 2011, בבית החולים סבורבן שבבתזדה, מרילנד, בגיל 95[14][15]. משפחתו של שרייבר פרסמה הצהרה שקראה לו "איש של אהבה ענקית, אנרגיה, התלהבות ומחויבות". נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, פרסם גם הוא הודעה שבה כינה את שרייבר "אחד האורות הבוהקים של הדור הגדול"[14]. אהרון ס' ויליאמס, מנהל חיל השלום, אמר בהצהרה: "כל קהילת חיל השלום עצובה מאוד לאור מותו של סרג'נט שרייבר". עוד ציין, כי שרייבר "שימש כמייסד, ידיד ומנחה, דוגמה ומופת במשך 50 השנים האחרונות"[16]. הוא נקבר יחד עם אשתו יוניס בבית הקברות סנט פרנסיס חאווייר.

 ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה