סרגיי גרמש

שחקן קולנוע ותאטרון סובייטי-רוסי
(הופנה מהדף סרגיי גרמאש)

סרגיי לאונידוביץ' גרמשרוסית: Серге́й Леони́дович Гарма́ш; נולד ב-1 בספטמבר 1958) הוא שחקן קולנוע ותיאטרון סובייטי-רוסי. אמן העם של רוסיה ושחקן מוערך.[1][2] בשנת 2013 היה חלק מחבר השופטים בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה-35 במוסקבה.[3]

סרגיי גרמש
לידה 1 בספטמבר 1958 (בן 65)
חרסון, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • בית ספר התיאטרון האמנותי של מוסקבה (1984)
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1984 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
sergeigarmash.ru
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הוא מוכר במרבית מדינות מזרח אירופה במראהו הקשוח ועם סיגריה בידו ומגלם בעיקר דמויות של אנשי משטרה, צבא או פושעים. את פרסומו הוא זוקף לזכותו של הדמות קורוטקוב שגילם בסדרת הטלוויזיה המשטרתית "קאמנסקאיה" ומוכר גם בגילות דמות אביו של הדמות הראשית מלס מהסרט "המגונדרים".

ביוגרפיה עריכה

ראשית חיים וחינוך עריכה

סרגיי גרמאש נולד ב-1 בספטמבר 1958 בעיר חרסון שברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, במשפחת פועלים. אמו, ליודמילה איפוליטובנה הייתה מכפר קטן במערב אוקראינה, היא סיימה את לימודיה לאחר שבעה שיעורים ובילתה את כל חייה בעבודה כסדרנית בתחנת אוטובוס. אביו של סרגיי, ליאוניד טרופימוביץ' גרמש היה תחילה נהג, אחר כך בוגר מכון והחל לעבוד בתפקידים מינהליים.[2]

גרמש היה ילד קשה, הוא גורש מבית הספר מספר פעמים. לאחר הלימודים ביקש להיכנס למכון של הצי, אך בסופו של דבר הגיש מסמכים לבית הספר לתיאטרון בעיר דנייפרופטרובסק. הוא סיים את בית הספר כאמן תיאטרון בובות. אחר כך עבד בחרסון, נסע עם סיורים לכפרים ובחוות קיבוציות סמוכות.[4]

שנתיים לאחר מכן נקרא לשירות צבאי בשורות הצבא הסובייטי - בגדוד הבניין. הוא שירת בעיירה בולוגויה.[5]

לאחר שירותו בצבא, בשנת 1980 נסע גרמש למוסקבה כדי להגיש בקשה לבתי ספר לתיאטרון שם. בתחילה הוא הגיש מסמכי בקשה לשלושה מוסדות תיאטרון בו-זמנית. בהמשך בחר את בית הספר לתיאטרון האמנותי במוסקבה ללימודיו. עם סיום בית הספר לתיאטרון האמנות במוסקבה בשנת 1984, גרמש התקבל ללהקה של התיאטרון "סוברמניק" במוסקבה.

קריירה עריכה

סרגיי ערך את הופעת הבכורה הקולנועית שלו בשנת 1984, כשגילם את תפקיד אורין בבלדה ההרואית הניתוק של אלכסיי סימונוב עם אלכסנדר פקליסטוב לצדו. אחר כך השתתף בסרטים "במדבר הירי" (1985) מאת ולדימיר חוטיננקו, "יונת הבר" (1986) מאת סרגיי סולוביוב, "איוואן הגדול" (1987) מאת גבריאל יגיאזארוב, "סטלינגרד" (1989) מאת יורי אוזרוב, "האמן ומרגריטה" (1994) מאת יורי קארה, "הצלף וורושילוב" (1999) מאת סטניסלב גובורוחין וסרטים וסדרות רבות אחרות. לפני תחילת האלף החדש הוא כיכב ביותר מחמישים סרטים.

בשנת 2001, לוהק לתפקיד מורה העבודה סמיון בספאלצ'יקוב בדרמה המצליחה "הגיל הנדרש" של סרגיי סולוביוב שגרמש קיבל עליו את פרסי המשחק בפרס ניקה ובפרס נשר הזהב. בהמשך, סרגיי קיבל את פרס ניקה על תפקידיו בסרטים "אחי החורג, פרנקנשטיין" (2004), "12" (2008) ו"הבית" (2011).

בין תפקידיו המשמעותיים של גרמש כוללים את רב-סרן קורוטקוב בסדרה הבלשית "קאמנסקאיה", שגילם במשך חמש עונות, יבגני מרקראנץ ב"סוויטה מכנית" (2001) מאת דמיטרי מסחייב, איוואן בסרט "המאהב" (2002) מאת ולרי טודורובסקי, הקצין ניקולאי קראוז בסרט "72 מטרים" מאת ולדימיר חוטיננקו, יאשה בקומדיה "קרובי משפחה עניים" (2005) מאת פאבל לונגין, מייג'ור פופוב בסרט "קאטין" (2007) מאת אנדז'יי ויידה, אביו של מאלס בלהיט על שנות הששים של המאה העשרים, המגונדרים (2008) מאת ולרי טודורובסקי.

בנוסף, סרגיי גילם תפקידים בסרטים "פסקול התשוקה" (2009), "ברק שחור" (209), "צרות טובות" (2010), "פעם אחת" (2013), "סוף העידן היפה" (2015), "דואליסט" (2016), הסדרות "פטרונותיו של רב-סרן סוקולוב" (2014), "לנינגרד 46" (2015), "החוקר טיכונוב" (2016) ו"מורקה" (2017).

בשנת 2017, השחקן הופיע בסרטים "משיכה" (והמשכו "פלישה") ו"טנגו קר". הוא הופיע גם בסרטים "מתקדמים למעלה" ו"מטילדה", בו גילם את אלכסנדר השלישי. באותה שנה גם הופיע בסרט "השותף", שם גילם קצין משטרה בשם חרומוב, שנפשו ומוחו הועברו לגופו של ילד בן שנה.

בשנת 2020 הופיעה סדרה חדשה בכיכובו כשוטר, סדרת המדע בדיוני "פרויקט אנה ניקולאייבנה".

חיים אישיים עריכה

אשתו היא השחקנית הרוסייה אינה טימופייבה (ילידת 1963), בוגרת בית הספר לתיאטרון לאמנות במוסקבה, שחקנית תיאטרון "סוברמניק".

פילמוגרפיה נבחרת עריכה

קולנוע עריכה

  • 1986 - "יונת הבר", אסטרונאוט
  • 1987 - "גששית הירח", המלח פאבלו דיבנקו
  • 1989 - "סטלינגרד", סמל יעקב פבלוב
  • 1989 - "בספרדל", מוגול
  • 1993 - "ילדי אלים ברזל", איש בפאב
  • 1994 - "חייו והרפתקאותיו הבלתי רגילות של טוראי איוואן צ'ונקין", מיליגה, קפטן הנ.ק.ו.ד.
  • 1994 - "האמן ומרגריטה", איוואן בליבית, משורר
  • 1995 - "דם זאב"
  • 1999 - "שדרות סטרסטנוי", סופר
  • 1999 - "הצלף וורושילוב", השוטר קוסייב
  • 1999 - "המעריץ", אולג ויקטורוביץ'
  • 2000 - "גיל נדרש"
  • 2001 - "סוויטה מכנית"
  • 2004 - "72 מטרים", הקצין ניקולאי קרלוביץ' קראוז
  • 2004 - "טוליה שלנו", איש שירותי הביטחון
  • 2005 - "קרובי משפחה עניים", יאשה השתיין
  • 2006 - "פיראנה"
  • 2007 - "12", מושבע מספר 3
  • 2007 - "קאטין", קפטן פופוב (סרט פולני)
  • 2008 - "מורפיום", וסילי אוסיפוביץ' סובורבסקי
  • 2008-2009 - "האי המיושב", זף
  • 2008 - "המגונדרים", אביו של מאלס
  • 2009 - "חדשות חמות", רוצח מקצועי
  • 2009 - "ברק שחור", פאבל מאיקוב, אביו של דמיטרי
  • 2009 - "ספר האמנים", סוס קסמים (דיבוב)
  • 2010 - "הקצה", מייג'ור פישמן
  • 2010 - "שמש בוגדנית 2", האב אלכסנדר
  • 2010 - "עצי אשוח", קצין המיליציה ולרי פטרוביץ' סיניצין
  • 2010 - "שגעונות", המאמן חובוסטין
  • 2011 - "הבית", ויקטור שמנוב
  • 2011 - "איוואן צארביץ' והזאב האפור", זמיי גוריניץ' (דיבוב)
  • 2014 - "לנינגרד 46", איגור דנילוב
  • 2015 - "פעם אחת", הדוד מישה
  • 2016 - "הזריחות כאן שקטות", דמות המספר
  • 2016 - "דואליסט"
  • 2017 - "משיכה", סגן ראש הממשלה
  • 2017 - "מטילדה", קיסר אלכסנדר השלישי
  • 2017 - "מתקדמים למעלה", סרגיי פבלוב, יו"ר הוועדה הממלכתית לספורט של ברית המועצות
  • 2020 - "פלישה", סגן ראש הממשלה
  • 2023 - "צ'בורשקה", גֶנה

טלוויזיה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא סרגיי גרמש בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Биография Сергея Гармаша". RIA Novosti.
  2. ^ 1 2 "Сергей Гармаш". Russia-1.
  3. ^ "Main Competition Jury". MIFF. אורכב מ-המקור ב-2014-01-01. נבדק ב-2013-06-06.
  4. ^ "Сергей Гармаш". VokrugTV.
  5. ^ "Интервью с Сергеем Гармашем". OK!.