סרגיי גרסימוב

סרגיי גרסימוברוסית: Серге́й Аполлина́риевич Гера́симов; ‏3 ביוני 190626 בנובמבר 1985, מוסקבה) היה במאי, שחקן ותסריטאי קולנוע סובייטי. הוא זכה ארבע פעמים בפרס סטלין (1941, 1949, 1951 ו-1971) והוענק לו התואר האמן העממי של ברית המועצות (1948). על פעילותו בתחום הקולנוע הוענקו לו מספר עיטורים וכן תואר גיבור העמל הסוציאליסטי. ב-1984 זכה בפרס לנין.

סרגיי גרסימוב
Сергей Апполинариевич Герасимов
Gerasimov& Mdivani.jpg
לידה 21 במאי 1906 (יוליאני)
רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בנובמבר 1985 (בגיל 79)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1924–1985 (כ־61 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי קולנוע, פוליטיקאי, איש חינוך, מורה, שחקן קולנוע, תסריטאי, שחקן, מחזאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה לאמנויות התיאטרון בסנקט פטרבורג (1928) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג תמרה מקרובה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סרגיי גרסימוב בשנות ה-80

חייועריכה

סרגיי גרסימוב נולד בכפר במחוז צ'ליאבינסק (לפי עדויות אחרות ביקטרינבורג או עיר אחרת באזור הרי אורל. אביו היה מהנדס שהוגלה מסנקט פטרבורג בעקבות השתתפות בפעילות נגד המשטר. לאחר מספר שנים בסיביר המשפחה עברה לאזור הרי אורל. כאשר סרגיי הצעיר היה בן שלוש בלבד, אביו נהרג במהלך סיור גאולוגי באזור. ב-1915 סרגיי גרסימוב החל ללמוד בבית הספר ביקטרינבורג.

בשנים 1923-1925 למד בבית הספר לציור בלנינגרד. לאחר סיומו גרסימוב למד משחק. בשנת 1925 הוא הצטלם בפעם הראשונה בסרט. בשנות ה-20 גרסימוב הצטלם בעיקר בסרטי גריגורי קוזינצב.

ב-1930, ביים גרסימוב את סרטו הראשון. הצלחתו הראשונה כבמאי הייתה ב-1936 עת הופץ סרטו "שבעת האמיצים" (Семеро смелых). בסרט זה הוא שיתף את תלמידיו ואשתו תמרה מקרובה. עבור סרטו "המורה" שצולם ב-1939, גרסימוב קיבל פרס סטלין בשנת 1941.

ב-1941 כתב גרסימוב את התסריט, ביים ושיחק בסרט "נשף מסכות" על פי מיכאיל לרמונטוב.

במהלך מלחמת העולם השנייה צילם בעיקר סרטי תעודה. עד ל-1943, חיו גרסימוב ואשתו בלנינגרד הנצורה. הוא היה ראש צוות הצלמים הסובייטים בועידת יאלטה ובוועידת פוטסדאם. במהלך המלחמה גרסימוב אימץ את בן אחות של אשתו שנישאר יתום. לזוג לא היו ילדים אחרים.

ב-1944, הגיעו גרסימוב ואשתו למוסקבה והוא חזר ללמד ב-VGIK. רוב תלמידיו מאותה תקופה שותפו בסרט "המשמרת הצעירה" (1948) על פי ספרו של אלכסנדר פדייב. על עבודה זו הוענק לו פרס סטלין בפעם השנייה.

ב-1950, ביים גרסימוב סרט תיעודי "סין המשוחררת" ביחד עם אנשי קולנוע סיניים. על סרט זה הוא קיבל את פרס ברית המועצות בפעם השלישית.

בסוף שנות ה-50, עבד גרסימוב על הסרט "הדון השקט" על פי ספרו של מיכאיל שולוחוב בשם זה. גם לסרט זה כתב גרסימוב את התסריט. הסרט צולם ב-3 פרקים וקיבל עיטורים במספר פסטיבלים בינלאומיים.

ב-1959 כיהן גרסימוב כיושב ראש חבר השופטים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי במוסקבה.

בשנות ה-60, צילם גרסימוב מספר סרטים על החיים בברית המועצות. ב-1967 וב-1971 הוכרו סרטים אלו כ-"סרט השנה" בברית המועצות.

בשנות ה-80, ביים גרסימוב שני סרטים על פיוטר הגדול בצעירותו.

ב-1984, ביים גרסימוב סרט על הימים האחרונים של לב טולסטוי. בסרט זה שיחק גרסימוב את טולסטוי ורעייתו שיחקה בתפקיד אשתו של הסופר.

במשך כל התקופה גרסימוב שילב את עבודת הבימוי עם עבודה ב-VGIK. לאחר פטירתו, הוענק למכון זה שמו לאות הוקרה על פעילותו.

גרסימוב נפטר ב-1985 לאחר שעבר ניתוח לב ונטמן בבית העלמין נובודוויצ'יה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא סרגיי גרסימוב בוויקישיתוף