סרגיי ויטה

הרוזן סרגיי יולייביץ' וִיטֵּה (ברוסית: Серге́й Ю́льевич Ви́тте; בהולנדית: Witte;‏ 29 ביוני 1849 – 13 במרץ 1915), נודע גם בתור סרגיוס ויטה היה מדינאי רב השפעה ומי שעמד בראש תיעושׂ האימפריה הרוסית. הוא חיבר את מנשר אוקטובר וקידם את החוקה הרוסית הראשונה. ויטה גם היה ראש מועצת השׂרים (ראש הממשלה הרוסית).

סרגיי ויטה
Серге́й Ю́льевич Ви́тте

לידה	17 ביוני 1849 (יוליאני) טביליסי, האימפריה הרוסית
פטירה	28 בפברואר 1915 (יוליאני) (בגיל 65) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
מדינה	האימפריה הרוסית
מקום קבורה	בית הקברות לזרב בסנקט פטרבורג במתחם המנזר אלכסנדר נבסקי
השכלה	אוניברסיטת נובורוסיה הקיסרית (1870) אוניברסיטת אודסה
ראש ממשלת רוסיה 6 בנובמבר 1905 – 5 במאי 1906 (181 ימים) תחת קיסר רוסיה ניקולאי השני → סרגיי ויטה (כיושב ראש ועדת השרים) איוואן גורמיקין ←
יושב ראש ועדת השרים 1903–1905 (כשנתיים) תחת קיסר רוסיה ניקולאי השני → איוואן דורנובו סרגיי ויטה (כראש הממשלה) ←
שר האוצר ה־13 30 באוגוסט 1892 – 16 באוגוסט 1903 (11 שנים) → איוואן בושנגרדסקי אדוארד פלסקה ←
שר התחבורה ה־14 פברואר 1892 – אוגוסט 1892 (כ־183 ימים) → אדולף גיבנט אפולון קריבושיין ←
פרסים והוקרה
אזרחות כבוד של טאלין (1889) מסדר הפיל הלבן אביר במסדר אלכסנדר נבסקי מסדר השמש העולה מסדר הדרקון הכפול מסדר ישו (פורטוגל) מסדר המושיע עיטור הכוכב של רומניה מסדר כוכב אתיופיה Order of noble Bukhara לגיון הכבוד מסדר אוסמאני עיטור אריה ושמש Order of St. Alexander Nevsky with diamond signs מסדר לאופולד מסדר צלב טאקובו מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1 אות מסדר העיט הלבן מסדר העיט השחור עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה אות המסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 1 מסדר אלכסנדר הקדוש של בולגריה מסדר העיט האדום מסדר ואסה מסדר העיט הלבן מסדר הכתר מסדר לאופולד מסדר דנבורג צלב גדול של לגיון הכבוד
חתימה

הוא נולד בטביליסי שבגאורגיה בשנת 1849 במשפחה של גרמנים-בלטים. למד באוניברסיטת אודסה. לאחר הלימודים עבד במערכת מסילות הברזל.

בתפקידו של ויטה כשׂר האוצר הרוסי מ-1892, ביצע רפורמות רבות ברוסיה שהראשונה ביניהן הייתה תיעושׂ המדינה. עזב את התפקיד בשנת 1903. בשנים 1905–1906 היה ראש הממשלה. במהלך מהפכת 1905 נאלץ להתפטר לטובת מחליפו איוואן גורמיקין.

התחתן עם יהודייה שהתנצרה.

פגישתו עם הרצל

באוגוסט 1903, לאחר פרעות קישינב, נפגש איתו תאודור הרצל. ויטה פתח בנאום אנטישמי: "היהודים מספקים די סיבות לאיבה. יש בהם שחצנות אופיינית, אולם רובם עניים, ומפני שהם עניים הם מלוכלכים ועושים רושם דוחה. הם גם עוסקים בכל מיני עיסוקים מכוערים, כרועי-זונות ומלווים בריבית. ומשום כך קשה כל-כך להגן עליהם. ובכל זאת, הנני ידיד היהודים". ויטה הוסיף כי קשה להגן עליהם משום ש"מיד יקומו ויאמרו כי קנו אותך בכסף". לדבריו, אמר לצאר המנוח אלכסנדר השלישי: "אילו היה אפשר להטביע שישה או שבעה מיליוני יהודים בים השחור, הייתי מצדד בכך בהחלט. אבל אם אי-אפשר הדבר, יש להניח להם לחיות". הרצל הציג את תוכניתו ליציאת היהודים וביקש מוויטה שהממשלה תנקוט "צעדים מסוימים של עידוד", וויטה השיב: "אך הרי מעודדים את היהודים להגירה, למשל בבעיטות באחוריים". הרצל הציג את בקשותיו, ובהן הסרת האיסור על רכישת מניות הבנק הציוני. ויטה הבטיח לעזור.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סרגיי ויטה בוויקישיתוף

• סרגיי ויטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סרגיי ויטה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ס. י. ויטה (1849-1915), גרף,(סרגי יולויץ'), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא האימפריה הרוסית ובנושא פוליטיקאים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.