סרגיי מרקוב

סרגיי מרקוב (ברוסית: Сергей Леонидович Марков, נולד ב-25 ביולי (7 ביולי לפי הלוח היוליאני שהיה נהוג באותה עת ברוסיה) 1878 - 25 ביוני 1918) היה גנרל רוסי השתתף מלחמת העולם הראשונה ומראשי צבא המתנדבים.

סרגיי לאונידוביץ' מרקוב

גנרל מרקוב בשנת 1917
לידה	25 ביולי 1878 פרברי סנקט פטרבורג
נהרג	25 ביוני 1918 (בגיל 39) Stavropol Governorate, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית
מדינה	האימפריה הרוסית
השכלה	Constantine Artillery School
השתייכות	צבא האימפריה הרוסית הצבא הלבן
תקופת הפעילות	1889–1918 (כ־29 שנים)
דרגה	גנרל לייטנט
תפקידים בשירות
מפקד בצבא האימפריה הרוסית, מפקד בצבא המתנדבים
פעולות ומבצעים
מלחמת רוסיה–יפן מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים ברוסיה
עיטורים
אות מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2-3 אות מסדר אנה הקדושה, דרגה 2-4 אות מסדר גאורגיוס הקדוש, דרגה 4 אות מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 3–4 אות השתתפות במסע הקרח (1918)

סרגיי מרקוב נולד למשפחת קצין בפרברי סנקט פטרבורג. בשנת 1895 הוא סיים בית הספר לקצינים במוסקבה והמשיך את לימודיו בבית הספר לקציני חיל התותחנים. בשנת 1898, עם סיום הלימודים מרקוב החל את השרות בחיל התותחנים. בשנת 1901 מרקוב החליט להמשיך לימודים באקדמיה של המטה הכללי וסיים אותה בשנת 1904 תוך קבלת דרגה מקבילה לקפטן.

עם תחילת מלחמת רוסיה–יפן, מרקוב הועבר לחזית. מרקוב השתתף במספר קרבות כולל קרב סנדפו וקרב מוקדן. על אומץ ליבו מרקוב קיבל מספר עיטורים.

לאחר המלחמה מרקוב הועבר לפיקוד צבאו וורשה ושירת במספר תפקידים. במאי-אוגוסט 1910 מרקוב נשלח לגרמניה עם מטרה רשמית לשפר את הידע בשפה הגרמנית. משערים שהנסיעה הייתה קשורה למשימות ריגול.

החל משנת 1908 מרקוב החל ללמד בבתי הספר לקצינים ומשנת 1911 באקדמיה הצבאית של המטה הכללי.

מלחמת העולם הראשונה

עם תחילת המלחמה, מרקוב עבר לחזית הדרום-מערבית. הוא הוצב במספר תפקידי מטה. ב-דצמבר 1914 סרגיי מרקוב הועבר לאוגדה בפיקוד אנטון דניקין והועמד בראש המטה. מאז מרקוב היה צמוד לדניקין ברוב תפקידיו והם היו קרובים זה לזה. החל ממאי 1915, דניקין החל ניסיונות לקדם את מרקוב לדרגת גנרל, אך בקשותיו נדחו עקב גילו הצעיר של המועמד. מרקוב ויחידתו השתתפו במספר קרבות באזור הקרפטים. בדצמבר 1915 הוא קודם לדרגת גנרל.

במאי 1916 הוחלט על העברתו לחזית הקווקז. לאחר פיקוד על היחידה בחזית זו, בסתיו 1916 מרקוב הועבר לאקדמיה הצבאית של המטה הכללי והחל ללמד בה. בינואר 1917 מרקוב הועבר לארמייה ה-10 שלחמה בחזית הצפונית. לאחר מהפכת פברואר הוא הועבר לשרת בסטבקה ופגש בה את אנטון דניקין לאחר פירוד של כשנה. ב-4 באוגוסט מרקוב קודם לראש מטה החזית הדרום מערבית תחת אנטון דניקין. מרקוב תמך בלאוור קורנילוב במהלך פרשת קורנילוב ונעצר עם יתר הגנרלים. לאחר מהפכת אוקטובר השתחרר מהמעצר.

תקופת מלחמת האזרחים ברוסיה

לאחר מהפכת אוקטובר מרקוב החליט לעבור לאזור הדון שהיה ידוע כמקום איסוף מתנגדי המשטר החדש. מרקוב הגיע לאזור בתחילת 1918 והוצב בתפקיד ראש מטה של גדוד הראשון. במהלך הגנה על רוסטוב על דון פיקד על פלוגה שלחמה בפרברי העיר.

ביחד עם יתר היחידות של צבא המתנדבים השתתף ב"מסע קובאן הראשון". במהלך המסע יחידתו הצטיינה בקרבות נגד הצבא האדום. בין היתר היא כבשה כפר שהודות לשליטה ביישוב זה התאפשר איחוד עם צבא קובאן שלמעשה הכפיל את הכוח הלוחם. לאחר מות לאוור קורנילוב מרקוב תמך בהחלטת אנטון דניקין להפסיק את הניסיונות לכיבוש קרסנודר ולחזור לאזור הדון. מרקוב הצטיין במיוחד במהלך קרב שהתרחש ב-2 באפריל 1918 במהלכו כבש תחנת רכבת ורכבת משוריינת. ניצחון בקרב זה איפשר לצבא המתנדבים להינצל מכיתור מלא ומקריסה מוחלטת. לאור הצלחותיו במסע, מרקוב זכה למספר כינויים "האביר הלבן", "אל המלחמה", "חרב גנרל קורנילוב", "המלאך השומר". אף על פי שבאופן פורמלי הוא לא היה בין המפקדים הבכירים של צבא המתנדבים שמו נהפך לסמל בצבא. ביוני 1918 מרקוב קודם למפקד האוגדה הראשונה של הצבא.

כמפקד יחידה זו מרקוב התחיל את מסע קובאן השני. ביוני 1918 יחידתו לחמה בקרב קשה נגד הצבא האדום באזור תחנת הרכבת באחד מכפרי האזור. בשלבים האחרונים של הקרב ולמעשה כבר לאחר כיבוש האזור, מרקוב נפצע מירי תותח. הוא נפטר בלילה והוטמן בקתדרלה של נובוצ'רקסק. בהתאם לפקודת אנטון דניקין יחידה שהייתה תחת פיקוד של מרקוב קיבלה את שמו והפכה לאחד מיחידות עלית של צבא המתנדבים. לאחר שצבא המתנדבים עזב את האזור הם לא הצליחו לקחת איתם את גופת מרקוב וקברו נעלם.

במהלך השנים מרקוב נחשב לדמות נערצת בקרב הגולה הלבנה. בשנת 2003 במקום הריגתו הוקמה אנדרטה, ובה הייתה האנדרטה ראשונה שהוקמה ברוסיה לקצין של צבא המתנדבים.

פרטים אישיים

סרגיי מרקוב התחתן בשנת 1906 ונולדו לו בן ובת. איתו הייתה קרובת משפחה של משפחת רוריך והייתה בקשר הדוק עם הלנה רוריך. המשפחה עזבה את תחומי רוסיה בשנת 1920 והתגוררה באירופה. בשנות ה-50 ילדיו עברו לארצות הברית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סרגיי מרקוב בוויקישיתוף

• קורות חיים מפורטים (ברוסית)