סרט אימה על-טבעי
סרט אימה על-טבעי הוא סוגה קולנועית המשלבת היבטים של סרט אימה וסרט על-טבעי (אנ'). הופעות על-טבעיות בסרטים כאלה כוללות לרוב רוחות רפאים ושדים. לסרטי אימה על-טבעיים רבים יש אלמנטים דתיים. הנושאים הנפוצים בסוגה הם החיים לאחר המוות, השטן והשתלטות על ידי שד. לא כל סרטי האימה העל-טבעיים מתמקדים בדת; הם יכולים להיות בעלי "אלימות חיה ומחרידה יותר".[1]
השוואות עריכה
מבקרי קולנוע מבדילים בין אימה על-טבעית ואימה פסיכולוגית (אנ'). מתיאס קלסן שכתב את Why Horror Seduces, הצהיר כי "אימה על-טבעית כוללת איזושהי השעיה או הפרה של חוקי הפיזיקה, ובדרך כלל מגולמת או נגרמת על ידי ישות על-טבעית כלשהי כמו מפלצת מוזרה או רוח רפאים [...] מנגד, אימה פסיכולוגית אינה כוללת הפרות של חוקי הפיזיקה, אלא כוללת איומים ותרחישים נטורליסטיים (ולעיתים קרובות בלתי מתקבלים על הדעת)".[2] המבקר פול מיהן הבדיל בין סרטי אימה על-טבעיים לסרטי אימה פסיכולוגיים, "האיום על הסדר החברתי נובע ממשהו על-טבעי או חריג: בית רדוף רוחות (אנ'), קללה או מפלצת כמו ערפד או איש זאב".[3]
צ'ארלס דרי, שכתב את Dark Dreams 2.0, הבדיל בין אימה על-טבעית ואימה פסיכולוגית וטען שמדובר ב"שתי שיטות בסיסיות להסביר דברים בסיפורי האימה". הוא המשיך ואמר כי "בקבוצה העל-טבעית אפשר לכלול מפלצות וזוועות שמעורבות איכשהו בדתות ובטקסים, כמו גם כישוף, אגיפטולוגיה, גלגול נשמות וזומבים".[4] ארון סמוטס ראה בסוגת האימה כ"סוגה בעלת שתי תת-סוגות עיקריות: אימה על-טבעית ואימה ריאליסטית" וציין שיש להן "מאפיינים שונים".[5]
היסטוריה עריכה
אימה על-טבעית הפכה לנפוצה בשנות העשרים ובתחילת שנות השלושים של המאה העשרים, כאשר הופצו סרטים אקספרסיוניסטים גרמניים; פול מיהאן אמר שהסגנון יצר "עולם שלם של פחד על-טבעי וסיוטים". הסוגה הפכה לפופולרית יותר מבחינה מסחרית, בשנות השלושים בזכות אולפני יוניברסל והפקת סרטי המפלצות שלהם. בראשית שנות הארבעים, היו לסרטי אימה על-טבעיים מסגרות "עכשוויות יותר", אך בסופו של דבר הוחלפה הסוגה באימה פסיכולוגית. בסוף מלחמת העולם השנייה, סוגת האימה העל-טבעית הגיעה לקיצה וזאת, בעקבות זוועות המלחמה. בשנות החמישים סרטי אימה ומדע בדיוני החליפו את סרטי האימה העל-טבעיים, תוך שסרטי אימה פסיכולוגיים הפכו פופולריים יותר באותו העשור, ובסופו של דבר האפילו על אלו העל-טבעיים.[6] סרטי האימה העל-טבעיים המעטים שהופקו בשנות החמישים צולמו לעיתים קרובות בבתים רדופי רוחות.[4]
בשנות השישים סרטי אימה כמו "התמימים" (1961), "הרדיפה" (1963) ו"תינוקה של רוזמרי" (1968) כללו אלמנטים על-טבעיים אך לא הוגדרו כפרנורמליים באופן ישיר. ישנם סרטים שכללו אלמנטים על-טבעיים שצונזרו באמצעות קוד הייז. "הרדיפה" הציג אישה המעוניינת באישה אחרת, אך הדבר צונזר. הדבר היה נפוץ בסרטי אימה על-טבעיים.[7] סו מת'סון כתבה על "התינוק של רוזמרי" כי "הסרט הפך לפופולרי והוביל לגל של סרטי אימה על-טבעיים".[8] בשנות השבעים, הסרטים "מגרש השדים" (1973) ו"אות משמיים" (1976) החיו מחדש את הסוגה. באותה העת, נוצרו סרטי אימה על-טבעיים בהשראת ספרי אימה שונים, כדוגמת "קארי" (1976) ו"הניצוץ" (1980) שהתבססו על ספריו של סטיבן קינג. הסרט "פולטרגייסט" (1982) היה לאחד מהמפורסמים בשנות השמונים.[9]
בשנות האלפיים הפכה הסוגה "פורנו עינויים" לפופולרית ברחבי העולם. בסוף העשור, האימה העל-טבעית חזרה להיות פופולרית גם כן. סרטי פאונד פוטג' כמו "פרויקט המכשפה מבלייר" (1999) ו"פעילות על-טבעית" (2007) זכו להצלחה רבה גם כן, תוך שהשני מביניהם נכלל בסדרה מצליחה בעלת ארבעה סרטי המשך.[10]
הצלחה מסחרית עריכה
סרט האימה העל-טבעי הרווחי ביותר המותאם לאינפלציה, הוא "מגרש השדים" (1973). הוא גרף (ביחד עם החידוש משנת 2000) למעלה מ-441 מיליון דולרים;[11] לפי שווי הדולרים בשנת 2019, ישנה הערכה שרווחיו עומדים על למעלה מ-1.04 מיליארד דולרים.[12] סרט האימה העל-טבעי הרווחי ביותר שלא הותאם לאינפלציה הוא "זה" (2017), עם רווחים עולמיים של למעלה מ-701 מיליון דולרים.[13]
בשנת 2013 נכתב במגזין וראייטי כי סרטי אימה על-טבעיים הרוויחו יותר מאשר תת-הסוגות האחרות של סרטי האימה.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Buffam, Noelle (26 במרץ 2011). "Supernatural-Horror". scriptlab.com. The Script Lab. נבדק ב-19 בנובמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Clasen, Mathias (2017). Why Horror Seduces. Oxford University Press. pp. 3–4. ISBN 978-0-19-066651-4.
- ^ Meehan, Paul (2010). Horror Noir: Where Cinema’s Dark Sisters Meet. McFarland. pp. 4–6. ISBN 978-0-7864-6219-3.
- ^ 1 2 Charles Derry, Dark dreams 2.0 : a psychological history of the modern horror film from the 1950s to the 21st century, Jefferson, N.C. : McFarland & Company, Inc., Publishers, 2009, ISBN 978-0-7864-3397-1
- ^ Smuts, Aaron. "Cognitive and Philosophical Approaches to Horror". In Benshoff 2017, pp. 6, 18
- ^ Meehan, Paul (2010). Horror Noir: Where Cinema’s Dark Sisters Meet. McFarland. pp. 4–6. ISBN 978-0-7864-6219-3.
- ^ Chappell, Caitlin (2 במאי 2020). "From the Psychological to the Supernatural: Horror in the 1960s". Comic Book Resources. נבדק ב-5 במאי 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Matheson, Sue (2017). "The Fall of a Domestic Angel: Horror and Hierophany in Rosemary's Baby (1968)". In Van Riper, A. Bowdoin; Miller, Cynthia J. (eds.). Divine Horror: Essays on the Cinematic Battle Between the Sacred and the Diabolical. McFarland. p. 64. ISBN 978-1-4766-2984-1.
- ^ Staff (21 באוקטובר 2015). "How Horror Movies Have Changed Since Their Beginning". nyfa.edu. האקדמיה לקולנוע בניו יורק. נבדק ב-4 בינואר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Blicq, Tom (7 בדצמבר 2014). "15 Great Supernatural Horror Movies Worth Your Time". Taste of Cinema. נבדק ב-4 בינואר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Mendelson, Scott (22 בספטמבר 2017). "Box Office: 'It' Is Now The Highest-Grossing R-Rated Horror Movie Ever". Forbes. נבדק ב-9 באוקטובר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Whitten, Sarah (22 ביולי 2019). "Hollywood doesn't adjust the box office for inflation, but if it did, these would be the top 10 highest-grossing films of all time in the US". CNBC. נבדק ב-21 באפריל 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Supernatural Horror Movies". The Numbers. נבדק ב-21 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה)