עבדאללה אבן תומארת
אבו עבד אללה מוחמד אבן תומראת (בערבית: أبو عبد الله محمد بن تومرت, 1080–1128) היה מנהיג דתי ברברי משבט המסמודה. מייסדה הרוחני והצבאי של שושלת אל-מוואחידון אשר נודעה בקיצוניותה הדתית.
עיצוב דרכו הדתית
עריכהאבן-תומארת נולד בשנת 1080. הוא השתייך לשבט המסמודה הברברי ששכן בהרי האטלס. היה בנו של מדליק מנורות במסגד ונודע באדיקותו הדתית היתרה עוד מנעוריו. מראו החיצוני היה לא נאה - הוא היה קטן, מכוער ובעל גוף מעוות, ובנעוריו חי חיי קבצן.
כבר בנערותו עלה לרגל למכה ומילא את מצוות החג'. הוא הוקיע את רפיונם של חבריו בשמירה על מצוות הדת, גורש ועבר ללמוד לימודי דת בבגדאד, שם הצטרף לבית הספר הסוני מיסודו של אבו אלחסן אלאשערי - מייסד אסכולת אשעריה. הוא פיתח מערכת משלו ששילבה את דברי רבו ודברי מורים אחרים יחד עם מיסטיקה שספג מהמורה הגדול אל-ע'זאלי. העיקרון המרכזי והנוקשה בדרכו של אבן תומארת היה האמונה באל אחד משולבת בהתנגדות תקיפה לייחוס תכונות לאל, דבר שראה בו כהאנשתו ועל כן ככפירה בייחודיות ובשלמות האל. בנוסף, דרש קפדנות חמורה בשמירה על מצוות הדת.
דרכו הפוליטית
עריכהלאחר חזרתו למגרב, בגיל 28, החל להפיץ את תורתו, שעמדה בניגוד לסונה ולאיג'מאע, כמטיף שעובר מעיר לעיר. ובמקביל להפצת משנתו הקיצונית הטיף כנגד סגנון החיים הראוותני של שליטי שושלת המוראביטון וכנגד תמיכתם באסכולה המאלכית של אסלאם סוני בעוד אבן תומארת פיתח את תפיסת עולמו הדתית על בסיס האסכולה הט'אהרית הדוגלת במשמעות הגלויה (ט'אהר) של הטקסטים הקדושים, הקוראן והמסורת המוסלמית. בכך, עורר תסיסה והתנגדות בקרב החוגים השולטים. בשנת 1120 נדד מאזור אלג'יר אל מרוקו ועצר בעיר פאס שם הוא תקף את אחותו של שליט העיר שהלכה ללא חג'אב לכיסוי ראשה וגופה כמנהג נשות הברברים; הוא גורש מהעיר ופנה למרקש שם הוא נכנס לוויכוח דתי-תאולוגי ציבורי עם כוהני הדת שבעיר; אלו דיווחו לאמיר עלי אבן יוסף כי אבן תומארת הוא כופר מסוכן ודרשו כי הוא יאסר וישפט; עלי אבן יוסוף, העמידו למבחן בוויכוח פומבי מול חכמי פאס. תוצאת הוויכוח הייתה שהמלומדים הגיעו למסקנה כי השקפותיו של אבן תומארת הן קיצוניות וכי יש לכלאו. האמיר החליט שלא לעורר את חמת ההמון והמטיף הכריזמטי עליו וגירש את אבן תומארת מהעיר אל כפר לא ידוע. גם מערים אחרות הוא גורש בעקבות חדשנותו וקנאותו ולבסוף הגיע לשבטו - שבט המסמודה שבהרי האטלס.
ניתן להעריך כי הצלחתו בקרב בני שבטו נבעה, במידה רבה מהצלחתו לגייס אליו כסגנו את עבד אל-מואמין, גם הוא ברברי, אך מאלג'יריה, שהיה ללא ספק בעל יכולות פוליטיות וצבאיות ברמה גבוהה. אל-מואמין חבר אל אבן תומארת בסביבות 1117 ואסף את חסידיו לתנועה פוליטית מסודרת. הם המשיכו לנדוד עד שהגיעו לטינמאל שבהרי האטלס, שם חיו בבידוד וניסחו את אמונתם, תוך קבלת מאמינים נוספים עד שהתנועה הפכה לארגון היררכי מסודר.
התמיכה באבן-תומארת גדלה עם השנים. בשנת 1121 הוא אף הכריז על עצמו כמהדי (המקביל המוסלמי למשיח ביהדות), ובשנת 1123 כבר היו לו כוחות מספיק גדולים על-מנת להילחם במוראביטון. בשנת 1128, בגיל 48, נהרג בעקבות קרב שנערך בהרי האטלס ובו הביסו המוראביטון את האל-מוואחידון. מותו נשמר במשך שנתיים בסוד על ידי עבד אל-מואמין, עד שאל-מואמין גיבש סביבו כוח חזק מספיק כדי להכריז על עצמו כיורש. אל-מואמין הנהיג את האל-מוואחידון בהצלחה רבה ועד מותו, בשנת 1163, השתלטו האל-מוואחידון על כל צפון אפריקה ועל חלקה הדרומי של ספרד.
המלומד היהודי ר' אברהם אבן דאוד כותב בחיבורו "ספר הקבלה" כי עבדאללה אבן תומארת החליט להכחיד את היהודים כעם ("נכחידם כגוי") ולמחות את שם ישראל מהעולם.[1] תחת הנהגתו שושלת אל-מוואחידון נקטה במדיניות קשה כלפי לא-מוסלמים, והותירה רבים בפני הברירה בין מוות, התאסלמות או גירוש.
קישורים חיצוניים
עריכה- ביוגרפיה של אבן תומארת (באנגלית)
- עבדאללה אבן תומארת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אבו עבד אללה מוחמד אבן תומארת (נפטר 1130 בערך), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ ספר הקבלה לרבי אברהם בן דוד, מהדורת אוקספורד 1888, עמ' 77