עבד עברי

עבד עברי
(מקורות עיקריים)
מקרא	שמות, כ"א, א'–ו'; ויקרא, כ"ה, ל"ט–מ"ד; דברים, ט"ו, י"ב–י"ח
תלמוד בבלי	מסכת קידושין, דף כ"א
משנה תורה	ספר קניןהלכות עבדים, פרק א'
שולחן ערוך	יורה דעה, סימן רס"ז
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה רל"ב, עשה קצ"ו, לאו רל"ג, לאו רנ"ז, לאו רנ"ח, לאו רנ"ט

בהלכה, עבד עברי הוא אחד מהשניים: או יהודי נזקק, שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לקיים את עצמו והוא מוכר עצמו לעבד, או גנב שאינו מסוגל להשיב את הרכוש הגנוב או עלותו, ונמכר לעבדות לצורך תשלום החוב.^[1] בשונה מגבר, ילדה לא יכולה למכור את עצמה, אך ביכולתו של אביה לעשות זאת. הבת אינה נמכרת לעבדות על מנת להשיב גנבה,^[2] אולם הבן יכול למכור את עצמו לעבדות. לילד שאינו מסוגל לקיים את תנאיו הבסיסיים מותר למכור את עצמו לעבדות. ילדה הנמכרת לעבדות בדרך זו נקראת אמה עברייה.

קניין עבד עברי עריכה

עקרונית, התורה מתנגדת לעבדות יהודי, משום שלפי התורה, כל יהודי הוא כבר עבד לאלוהים -”כִּי-עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד” (ויקרא, כ"ה, מ"ב) לכן אדם רשאי למכור את עצמו לעבד רק אם אין לו צורכי קיום בסיסיים ביותר. כמו כן, התורה קובעת שגנב שאינו מסוגל להשיב את עלות גנבתו, יימכר לעבד בעל כורחו על ידי בית הדין: ”שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, אִם אֵין לוֹ - וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ” (שמות, כ"ב, ב'). בין אם העבד מוכר את עצמו ובין אם הוא נמכר על ידי בית דין, על המכירה להיעשות בצנעה על-מנת לא לבייש את העבד.^[3] דיני עבד עברי תלויים בשנת היובל, ולכן כאשר שנת היובל אינה נוהגת, גם דיני עבד עברי אינם נוהגים.^[4] לרוב בשנת יובל ושמיטה מתאפשר שחרורו של העבד.^[5] בנוסף ההלכה ממליצה לעבד לעבוד על-מנת לפדות עצמו מעבדות.

לגבי שפחה, או בתו של מישהו שנמכרה על ידי אביה לעבדות, גם במקרה בו הסיבה למכירתה היא גנבה מצד אביה, מומלץ לאיש שקנה אותה, לשאת אותה לאשתו בטווח זמן מסוים שנקבע מראש. אם הדבר לא התקיים, האב רשאי לפדות את בתו.

שחרור עבד עברי עריכה

גופו של עבד עברי, בניגוד לעבד כנעני, אינו מכור לאדון, אלא רק עבודתו, וגם זאת לתקופה מוגבלת. לאחר תקופה של שש שנים^[6] או בהגיע שנת היובל^[7] (המוקדם מבין השניים) העבד אמור להשתחרר לחופשי. אמנם בספר דברים^[8] ובספר שמות^[9] כתוב כי אם עבד עברי איננו מעוניין לעזוב את אדונו הוא הופך לעבדו לעולם, אבל לפי ספר ויקרא הכוונה היא לכל היותר עד שנת היובל, וכך פסקו חז"ל.^[10] בנוסף לתנאי השחרור של עבד עברי, אמה עברייה משתחררת גם אם מלאו לה 12 שנים, או שהגיעה לבגרות מינית.^[11] כמו כן, על אחיה של אמה עברייה מוטלת החובה לפדות את אחותו מיד כאשר יש לו את הכסף לכך.^[12] גם לעבד עברי הזכות לפדות את עצמו כאשר יש לו אפשרות לכך.

חובותיו של העבד עריכה

חובות ממוניות עריכה

כאמור, לאדון נמכרה הזכות על כל עבודותיו של העבד, ומשום כך חלה החובה על העבד לעבוד בשביל האדון.

השאת העבד לשפחה כנענית עריכה

ערך מורחב – עבד עברי שרבו מסר לו שפחה כנענית

בנוסף לכך, זכותו של האדון לדרוש ממנו להביא בשבילו ילדים-עבדים משפחה כנענית, בעל כרחו ובעל כרחה של השפחה.^[13] דינם של הילדים כעבדים כנעניים לכל דבר ואינם נחשבים על פי ההלכה היהודית לבניו של האב הביולוגי. יש האומרים כי דין זה נוהג רק בנמכר בעל כרחו ולא במוכר עצמו.^[14]

תנאים סוציאליים של עבד עברי עריכה

ערך מורחב – עבודת עבד בעבד עברי

בתורה נעשית הבחנה בין עבד עברי, לבין עבד כנעני. בניגוד לעבד הכנעני, לעבד העברי תנאים סוציאליים המעוגנים בהלכה ומחייבים בצורה חד משמעית את בעליו.

כאמור, עבד עברי נחשב כשכיר של הבעלים, ולכן חלה על הבעלים החובה לספק לעבד מספר זכויות סוציאליות. זכויותיו העיקריות של העבד הן:

אין להשפיל את העבד:^[15]
- אסור לקרוא לעבדו בשם "עבד" דרך בזיון
- אסור לגרום לעבד לבצע עבודות בזויות, כלומר כל עבודה שאדון לא היה מבצע גם תמורת כסף.
- אסור להטיל על העבד עבודות שאינן מוגבלות בזמן או בהספק נדרש.
- אסור להעביד את העבד בעבודות שהבעלים אינו מפיק מהן תועלת.
האדון צריך לדאוג גם להוריו של העבד ולכל צורכיהם.^[16]
יש לדאוג לעבד למזון, שתייה ולמגורים נאותים הזהים לרמת חייו של האדון. ישנו דגש על שוויון מוחלט בין העבד לאדון.^[17]
אין לפגוע בעבד פיזית. פגיעה פיזית בעבד מחייבת תשלום פיצויים על ידי האדון, כמו כל פגיעה באדם רגיל.^[18]

בגלל המחויבויות הרבות של אדוני העבד העברי לעבד, אמרו חז"ל: "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו".^[19] משפט זה נאמר על מקרה בו לדוגמה ישנה כסות אחת לאדון ולעבד, האדון לא יכול לקחת את הכסות לעצמו מצד הדין השוויוני שנלמד מהפסוק ”כי טוב לו עמך.^[20]” אך הוא גם לא יכול למנוע משניהם מלהשתמש בכסות כיוון שזו מידת סדום. כך שהאדון מחויב לתת לעבד את הכסות.^[21]

עבד נרצע עריכה

מרצע.

כאמור, עבד עברי משתחרר לאחר שש שנים. אם הוא רוצה להמשיך לעבוד את אדוניו, מסיבות שונות כמו אהבת האדון וסביבתו התומכת, או בשל אהבת השפחה הכנענית שנתן לו אדונו וילדיו ממנה, התורה מצווה לרצוע את אוזנו על מזוזת הדלת עם מרצע. ”וְהָיָה כִּי-יֹאמַר אֵלֶיךָ, לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ: כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת-בֵּיתֶךָ, כִּי-טוֹב לוֹ עִמָּךְ. וְלָקַחְתָּ אֶת-הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ, עֶבֶד עוֹלָם”.^[22] דין העבד הנרצע חל רק בעבדים שנמכרו לעבדות על ידי בית דין, ולא על אלו שמכרו עצמם לעבדות.^[23]

התורה מתייחסת בשלילה לעניין שהרי "כי לי בני ישראל עבדים - ולא עבדים לעבדים".^[24] וכן דרשו בגמרא: ”רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף אמר הקב"ה אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים.^[25] ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע ורבי שמעון בר רבי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם”^[24] הרב אשר וייס מבאר שהחומרה הרבה בה התייחסה התורה לעבד המבקש להישאר תחת אדוניו נובעת מכך, שבעוד שבעבדות רגילה, השעבוד נובע מתוך אילוץ, כאן העבד מכריז "אהבתי את אדוני". הוא מביע אהבה למצב בו הוא מוותר על השעבוד המוחלט לה', ומקבל על עצמו שעבוד לאדם, ועל כן התורה קובעת שעליו להיענש פיזית על ידי הרציעה.

כדי להפוך ל"עבד עולם", העבד עובר תהליך שבמהלכו רוצע אדונו את אוזן העבד בדלת, אך רציעת העבד מתאפשרת אך ורק אם מתקיימים כמה תנאים:

רק עבד זכר נרצע.^[26]
עבד ממשפחת כוהנים לא יהיה עבד נרצע, כיוון שאסור להטיל מום בכוהנים משרתי הקודש.^[27]
עבד יכול להיות נרצע רק במהלך החיים של אדונו, אם אדונו מת, הוא איננו "עובר בירושה" ליורשי אדונו.^[10]

חז"ל קבעו תנאים רבים בהרצעה,^[28] כמו אם היה העבד חולה, או אדונו חולה, אינו נרצע, ואם אין אדונו אוהבו אינו נרצע, עד כי קשה היה למצוא מציאות בה נרצע העבד.^[29] בכל מקרה, אף שבתורה כתוב "עבד עולם" חז"ל פירושו שמדובר עד היובל, ובבוא שנת היובל, העבד העברי ישתחרר אף בעל כורחו.

המקורות ההלכתיים מחמירים על התהליך של בחירת האפשרות של עבדות "עולם" בדרך פרשנות שאינה מובנת מפשט המקרא. לדוגמה, העבד חייב לחזור על דבריו, ברצונו להפוך לעבד עולם ואין זה מספיק שיביע רצונו פעם אחת בלבד.^[30] המטרה של ההלכה הזו, היא לוודא כי העבד באמת מסכים להפוך לעבד נרצע, ועם זאת, מבטיחה אפשרות של חרטה של העבד. בנוסף, הרציעה של העבד נעשית באיבר רגיש, דבר שהופך את העבד לבעל מום (בשונה מתנוך האוזן ובמרצע גס).^[31] עם זאת, אסור לתת לעבד משככי כאבים, כיוון שבדרך הזאת, הרציעה נעשית כבדרך אגב, ולא על ידי האדם, כפי שמחייבת התורה.^[31]

מצוות הענקה עריכה

ערך מורחב – מצוות הענקה

כאשר העבד משתחרר, חלה על האדון חובה להעניק לו מרכושו, על פי האמור בתורה ”וְכִי-תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ--לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ, רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק, לוֹ, מִצֹּאנְךָ, וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, תִּתֶּן-לוֹ”.^[32] מצוות הענקה נוהגת רק בעבד שמכרו בית דין, ולא בעבד שמכר עצמו. חז"ל פירשו שמדובר בשווה ערך של לפחות שלושים סלעים, אך חז"ל כבר דרשו: ”מה במצרים נתתי לך ברוחב יד, אף אתה תתן לו ברוחב יד”.^[33] שווה ערך זה צריך להיות מן הצומח או מן החי, אך לא מן הדומם. סכום זה יאפשר למשתחרר להתחיל את חייו החופשיים מחדש, ולהשתקם. אם האדון לא מקיים את מצוות ההענקה לעבד בשחרורו, הוא עובר על מצוות לא תעשה.

ראו גם עריכה

עבדות בתנ"ך

לקריאה נוספת עריכה

הענקה, האנציקלופדיה התלמודית כרך תשיעי

קישורים חיצוניים עריכה

אבי ורשבסקי, מתי משתחרר העבד המקראי?, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
הערך "עבד עברי", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערך "עבד עברי", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
עבד עברי שיקום על פי התורה, אריה יואלי, באתר NEWS1
רחל גרשוני, אתר דעת, דיני עבד עברי כביטוי לכבוד האדם
עבדות ביהדות, הרצאה של יוסף פליישמן
עבדות ויהדות, דף שער בספרייה הלאומית
מאמרים בנושא עבד עברי, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים עריכה

^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק א', הלכה א'
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק א', הלכה ב'
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק א', הלכה ה'
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק א', הלכה י'
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ב', הלכה ד'
^ ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק י"ב
^ ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק מ'
^ ספר דברים, פרק ט"ו, פסוקים ט"ז–י"ז
^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוקים ה'–ו'
^ ¹ ² משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ז'
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ד', הלכות ד'–ה'
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ד', הלכה ב'
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ג', הלכות ג'–ד'
^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ד, עמוד ב'
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק א', הלכה ו'
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ג', הלכה א'
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק א', הלכה ט'
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ד', הלכה י'
^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ', עמוד א'.
^ ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק ט"ז.
^ מסכת קידושין כ. תוספות ד"ה "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו".
^ ספר דברים, פרק ט"ו, פסוקים ט"ו–י"ז
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ו'
^ ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ב
^ ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק נ"ה
^ ספר תוספתא, מסכת סוטה, פרק ב', הלכה ח'
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ח'
^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ב, עמוד א'
^ אוצר דינים ומנהגים
^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ג', הלכה י'
^ ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"א, עמוד ב'
^ ספר דברים, פרק ט"ו, פסוקים י"ג–י"ד
^ ספרי על דברים ט"ו פסוק יג-טז

[1] משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק א', הלכה א'

[2] משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק א', הלכה ב'

[3] משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק א', הלכה ה'

[4] משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק א', הלכה י'

[5] משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ב', הלכה ד'

[6] ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק י"ב

[7] ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק מ'

[8] ספר דברים, פרק ט"ו, פסוקים ט"ז–י"ז

[9] ספר שמות, פרק כ"א, פסוקים ה'–ו'

[רמבםעבדיםגז-10] ¹ ² משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ז'

[11] משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ד', הלכות ד'–ה'

[12] משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ד', הלכה ב'

[13] משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ג', הלכות ג'–ד'

[14] תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ד, עמוד ב'

[15] משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק א', הלכה ו'

[16] משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ג', הלכה א'

[17] משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק א', הלכה ט'

[18] משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ד', הלכה י'

[19] תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ', עמוד א'.

[20] ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק ט"ז.

[תוספות-21] מסכת קידושין כ. תוספות ד"ה "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו".

[22] ספר דברים, פרק ט"ו, פסוקים ט"ו–י"ז

[23] משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ו'

[קידושיןכב-24] ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ב

[25] ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק נ"ה

[26] ספר תוספתא, מסכת סוטה, פרק ב', הלכה ח'

[27] משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ח'

[28] תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ב, עמוד א'

[29] אוצר דינים ומנהגים

[30] משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין הלכות עבדים, פרק ג', הלכה י'

[קידושיןכאב-31] ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"א, עמוד ב'

[32] ספר דברים, פרק ט"ו, פסוקים י"ג–י"ד

[33] ספרי על דברים ט"ו פסוק יג-טז

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]