עביד איניש דינא לנפשיה
עביד איניש דינא לנפשיה (בארמית: עושה אדם דין לעצמו) הוא מחלוקת הלכתית בשאלה האם אדם יכול ליטול את החוק לידיו.
תלמוד בבלי | מסכת בבא קמא, דף כ"ז, עמוד ב' |
---|---|
משנה תורה | ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ב', הלכה י"ב |
![]() ![]() |
הדיוןעריכה
דין זה מתחלקת לשני יישומים מרכזיים: "במקום דאיכא פסידא" – כשיש הפסד מיידי, ו"במקום דליכא פסידא" – כשאין הפסד מיידי וניתן להמתין להכרעת-דין. התלמוד קובע כי במקום שיש הפסד, קיימת הסכמה כי מותר לאדם לעשות דין לעצמו; לדוגמה, אדם שמילא את חצר חברו בכדים, רשאי חברו לשבור אותם כדי לצאת ולהיכנס לחצרו שלו. לעומת זאת במקרה בו אין הפסד מיידי, נחלקו רב יהודה ורב נחמן: לשיטתו של רב נחמן, אף במקרה בו אין הפסד מיידי – אדם עושה דין לעצמו.[1]
הרמב"ם פוסק להלכה כשיטתו של רב נחמן, וכותב: "יש לאדם לעשות דין לעצמו אם יש בידו כח, הואיל וכדת וכהלכה הוא עושה - אינו חייב לטרוח ולבוא לבית דין, אף על פי שלא היה שם הפסד בנכסיו אילו נתאחר ובא לבית דין, לפיכך אם קבל עליו בעל דינו והביאו לבית דין ודרשו ומצאו שעשה כהלכה ודין אמת דן לעצמו – אין סותרין את דינו" (משנה תורה, הלכות סנהדרין, פרק ב', י"ב). משמע מדבריו של הרמב"ם כי עשיית דין עצמאית היא מעשה רצוי, היות שכתב יש לאדם לעשות דין לעצמו.
לעיתים עשיית דין עצמאית מחליפה חוסר-אונים של מערכת אכיפת ההלכה. דוגמה לכך היא פסק ההלכה של הרא"ש, הקובע שאף על פי שבימינו אין דנים דיני קנסות – כגון גנב שאמור לשלם את כפל גנבתו ובימינו ישלם רק את הקרן, אך אם הבעלים לקח בכוח מידי הפושע את הקנס המגיע לו – אין מוציאים מידו.[2]
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- אסופת מאמרים בנושא עביד איניש דינא לנפשיה, באתר אסיף
- עשיית דין עצמית, הרב מיכאל ויגודה, משפטי ארץ
- ידידיה כהנא, עביד איניש דינא לנפשיה, באתר "ישיבה"
- יהודה יפרח, השלכות מסוגיית עשיית דין עצמית לקונספט חינוכי
- הערך "עביד איניש דינא לנפשיה", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
הערות שולייםעריכה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף כ"ז, עמוד ב'.
- ^ פסקי הרא"ש על מסכת בבא קמא,פרק א' סימן כ'.