עברית בעברית

שיטת הוראה

"עברית בעברית" היא שיטה בהוראת העברית שפותחה על ידי יצחק אפשטיין. עקרונותיה היו: לימוד טבעי הקרוב לאופן שבו נלמדת שפת אם; שיתוף כל החושים; לימוד על דרך האינדוקציה – מהפרט לכלל; ההוראה מדורגת בהיבטים מגוונים: קל מול כבד, קרוב מול רחוק, מוכר מול בלתי מוכר; התבססות על תחומי העניין של הילד; על קשר קרוב עם הסביבה הטבעית; שילוב שירה ומשחק; השפה שימשה כלי לאומי לצורך חידוש ההתיישבות בארץ.

עקרונות אלה התפרסמו במאמר "עברית בעברית", ב"השילוח" ב-1898 ופותחו במהלך השנים לשיטת ההוראה המרכזית בתקופת תחיית הלשון העברית. "זרם העובדים", שדגל בחינוך סוציאליסטי-פועלי, פעל לאורה עד שנות החמישים של המאה ה-20. השיטה נפוצה גם בבתי ספר יהודיים מחוץ לארץ ישראל. בן-ציון טרגן השתמש בה באלכסנדריה שבמצרים מ-1905.

כמאה שנה לפני אפשטיין, מתאר שלמה מיימון באוטוביוגרפיה שלו "חיי שלמה מימון" את שיטת ההוראה בחדר שבו למד כלימוד של עברית ללא הנחיות דקדוקיות כלשהן (דבר הנראה בעיניו פגום מיסודו), ולמעשה כחיקוי של הדרך שבה אדם לומד את שפת אמו.

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  ערך זה הוא קצרמר בנושא חינוך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.