עבר הירדן

חלקה של ארץ ישראל הנמצא ממזרח לנהר הירדן
(הופנה מהדף עבר הירדן המזרחי)
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

עבר הירדן או עבר הירדן המזרחי הוא חלקה של ארץ ישראל השלמה המקראית הנמצא ממזרח לנהר הירדן. מאז הקמתה של ממלכת ירדן בשנת 1946, מרבית שטחו של עבר הירדן נמצא בשליטתה.

תצלום לוויין של ארץ ישראל כולל עבר הירדן
נחלות שבטי ישראל. נחלותיהם של חצי שבט המנשה, שבט גד ושבט ראובן נטועות בעבר הירדן המזרחי
ממלכת החשמונאים בשיא התפשטותה משתרעת משני עברי נהר הירדן

עבר הירדן המקראי עריכה

אזכורו הראשון של עבר הירדן בתורה הוא בימי אברהם, במלחמתו בארבעת מלכי עבר הנהר. על פי המסופר (בספר בראשית, פרק י"ד) הכו מלכי עבר הנהר את הרפאים, הזוזים, האימים והחורים בואכה לאילת. כולם היו עמי עבר הירדן.

לאחר יציאת מצרים נכשלו שבטי ישראל בניסיונם הראשון להיכנס לארץ ישראל דרך ערד ובאר שבע. הם פנו מזרחה, עקפו את אדום ומואב וכבשו את מרכזה וצפונה של עבר הירדן. תיאור המקום עבר הירדן מופיע לראשונה בפסוק הראשון של ספר דברים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן." עוד בימי משה רבנו בחרו שבט ראובן ושבט גד להתיישב בעבר הירדן המזרחי. מחשש לאיבוד זהותם הישראלית, צירף אליהם משה את חצי שבט מנשה. בי' בניסן[1] הוביל יהושע בן נון את תשעת השבטים הנותרים וחצי שבט מנשה לחציית מעברות הירדן, אירוע הידוע בשם מעבר הירדן[2], בחרבה, מערבה, לתוך ארץ כנען היא ארץ ישראל - ראשיתה של תקופת ההתנחלות.

דוד המלך ושר צבאו יואב בן צרויה כבשו את ארץ עמון. שלמה המלך נשא את נעמה העמונית ממנו נולד לו היורש – בנו רחבעם. שלמה המלך שר בשיר השירים שלו: "עינייך – ברכות בחשבון". ברכה זו נמצאת בחיסבאן – היא חשבון המקראית. מלכי יהודה וישראל שלטו על אזורים שונים בעבר הירדן.

עבר הירדן בימי בית שני עריכה

גם בימי בית שני התקיימה התיישבות יהודית בעבר הירדן המזרחי, בפראיה, בעיקר בחלקו המערבי הגובל באזור יריחו. האזור נכבש על ידי מלכי החשמונאים והיה לחלק בלתי נפרד מממלכתם. בעראק אל אמיר נמצאה מצודה מפוארת המשויכת למשפחת בית טוביה העשירה והמיוחסת, ובחפירה ארכאולוגית התגלתה בה כתובת.

עבר הירדן בעת החדשה עריכה

מראשית פעילותה ראתה התנועה הציונית בעבר הירדן המזרחי חלק בלתי נפרד מארץ-ישראל, אך בשל הריחוק והתנאים המקומיים לא התיישבו בו יהודים, פרט למספר ניסיונות התיישבות כושלים ברמת הגולן.

בד' חשון תרמ"ו, 1885 פרסם העיתון הצפירה את הכותרת הבאה: "קנו אדמה בעבר הירדן", ובהמשך הידיעה : "סופר מכתבי-העתי Jewish Chronicle מירושלים מודיע, כי שלושים יהודים ילידי צפת קנו בעבר הירדן אחוזה לעבודת האדמה"[3].

ב-1921 הוציאה בריטניה (שקיבלה מנדט על שני עברי הירדן) את רובו הגדול של עבר הירדן המזרחי מתחום ארץ-ישראל (פלשתינה) במסגרת הספר הלבן הראשון, וייסדה בו את אמירות עבר הירדן, בראשות עבדאללה הראשון ותחת שלטון בריטי, שהפכה מאוחר יותר לממלכת ירדן[4]. חלק קטן מן השטח ממזרח לירדן ומצפון לירמוך, ובו מספר קיבוצים, נכלל בגבולות שטח המנדט של פלשתינה (א"י).

תחנת הכוח של רוטנברג, שהוקמה בנהריים, שכנה בחלקה בטריטוריה עבר ירדנית. גם היישוב היהודי תל אור, שבו גרו עובדי תחנת-הכח היהודיים, הוקם בשטח עבר-הירדן. היישוב היה היישוב היהודי היחיד בעבר הירדן והתקיים עד להתקפת הלגיון הירדני במאי 1948.

נהר הירמוך מחלק את עבר הירדן לשני חלקים:

  • החלק שמדרום לירמוך: שטחו 50,000 קמ"ר, רובם בשטח ממלכת ירדן, ששטחה 92,300 קמ"ר, (היא כוללת במזרחה גם שטחים שאינם מוגדרים כחלק מארץ ישראל).
  • החלק שמצפון לירמוך: שטחו 8,500 קמ"ר, רובם בשטח סוריה. 1,200 קמ"ר מתוכם (רמת הגולן) נכבשו על ידי מדינת ישראל במלחמת ששת הימים, וסופחו אליה בשנת 1981, במסגרת חוק הגולן. סיפוח הגולן למדינת ישראל לא הוכר מבחינת החוק הבינלאומי.

קודם לקבלת ההחלטה על ייסוד אמירות עבר הירדן, העלה חיים ויצמן נימוקים רבים, היסטוריים ומעשיים, בזכות שמירת שלמות הארץ משני עברי הירדן. לאחר מעשה קיבלה ההסתדרות הציונית את הגבולות שהתוו הבריטים לארץ ישראל, ואת הוצאת עבר הירדן מתחום המנדט הבריטי, והעדיפה להתמקד בפיתוח ארץ ישראל שממערב לירדן. התנועה הרוויזיוניסטית ומקימה זאב ז'בוטינסקי וחלק מתנועת אחדות העבודה, המשיכו לראות את עבר הירדן כחלק מארץ ישראל וכמתאים להתיישבות יהודית וראוי להיכלל במדינה היהודית המתוכננת. סמל האצ"ל כלל תמונת רובה על רקע מפת ארץ ישראל בגבולות המנדט המקורי, בשני צדי הירדן.

התנועה היחידה כיום הקוראת לסיפוח עבר הירדן המזרחי אל מדינת ישראל היא תנועת ההתיישבות "נחלה" שהקימו הרב משה לוינגר ודניאלה וייס.

בהלכה עריכה

שאלת מעמדו ההלכתי של עבר הירדן המזרחי והשתייכותו לארץ ישראל נידונה בפוסקים.

לגבי עניינים מסוימים הוא נחשב כחלק מארץ ישראל ויש בו קדושת ארץ ישראל, והם מצוות התלויות בארץ, תרומות ומעשרות ושביעית[5]. מביאים ממנה עגלה ערופה[6]. נוהג בה דין בתי ערי חומה[7]. נתנו ממנה ערים ללויים[8].

אמנם לגבי דברים רבים נחלקו האם עבר הירדן נחשב כארץ ישראל, והם:

קבורה - יש אומרים שהקבור בה כקבור בארץ ישראל[9] ויש אומרים שנחשב כקבור בחוץ לארץ[10].

חיבת הארץ - יש אומרים שמצווה לחבבה כארץ ישראל, ויש אומרים שאין בה מצוות חיבה[11].

סגולות הארץ - ארץ ישראל מסוגלת לברכה בבנים, אוירה מחכים, ובה מתגלית הנבואה - יש אומרים שכל אלו נוהגים גם בעבר לירדן[12] ויש חולקים[10].

ביכורים - נחלקו במשנה[13] האם מביאים ביכורים מעבר לירדן. להלכה פסקו שמביאים. המפרשים נחלקו האם החיוב הוא מהתורה[14].

שתי הלחם - נחלקו הראשונים האם מביאים שתי הלחם מתבואת עבר הירדן[15].

מבית שני ואילך עריכה

כתב הרמב"ם: "עבר הירדן שביעית נוהגת בה מדבריהם, וספיחי סוריא ועבר הירדן מותרין באכילה[16]. טעמו הוא שאף שבבית ראשון נהג שביעית מן התורה בעבר הירדן, בבית שני לא קידשו עולי בבל את עבר הירדן, ולכן נהגו בו שביעית רק מדרבנן. ולגבי ספיחין לא גזרו שם.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ספר יהושע, פרק ד', פסוק י"ט
  2. ^ מאז 2016 נחוג המאורע במסגרת חג יום העלייה
  3. ^ הצפירה, ד' חשון תרמ"ו, 1885, "קנו אדמה בעבר-הירדן", מתוך : שלמה שבא, דן בן אמוץ, "ארץ ציון ירושלים", הוצאת זמורה, ביתן, מודן, תל אביב, 1973, פרק : מושבות, עמוד 73
  4. ^ "Amir Abdullah's Bodyguard on Camels with Red, Green and White Standard at Far Left". World Digital Library. באפריל 1921. נבדק ב-2013-07-14. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן ר. תרי ענייני נינהו קדושת שכינה וקדושת מצות וקדושת שכינה היא מיוחדת בעבר הירדן ימה וקדושת מצות בין בזו ובין בזו.
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י', הלכה א'
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ל"ב, עמוד א'
  8. ^ ספר יהושע, פרק כ"א.
  9. ^ ספר כפתור ופרח פרק ט. ואת הארץ שכבש אדון הנביאים אדוננו משה ע"ה אם אין עליה מין ממין תועלת אדמת ישראל, תמה למה בחרו בה הראובני והגדי בעד מקניהם וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. וכן דוד, שהיה מלך ורוצה בתקנת בנו, מדוע לא צוה לגלות הגל ולהוציאו מן הפחת ולהביאו לארץ ישראל. וכן ברזילי הגלעדי כדי ליקבר בקבר אביו ואמו יאבד הטוב ההוא.
  10. ^ 1 2 שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן ר
  11. ^ הדעות בפיסקה הקודמת
  12. ^ אוצר ארץ ישראל ח"ו עמוד 131
  13. ^ משנה, מסכת בכורים, פרק א', משנה י'
  14. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק ב', הלכה א'
  15. ^ לדעת רש"י סנהדרין יא, ב וכן כתוב בספרי זוטא ה מביאים. לעומת זאת לדעת הר"ן נדרים כב, א - לא מביאים.
  16. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד', הלכה כ"ח