פתיחת התפריט הראשי

העיר המקראית עֶגְלוֹן מופיעה במקרא לראשונה, בסיפור על מלכה דְּבִיר אשר נמנה עם חמשת מלכי האמורי שהביס יהושע בן נון כאשר נחלץ לעזרתם של תושבי העיר גבעון, כאמור: "וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן..." (יהושע י', ג'-ה').

לפי המתואר במקרא, יהושע הביס את צבאם של חמשת המלכים ורדף אותם עד חורמה. עגלון הוחרבה בידי צבאו של יהושע שהצליח להגיע עד לחומות העיר ולפרוץ אותם אחרי הטלת מצור כבד על העיר: "וַיַעֲבׁר יְהוֹשֻעַ וְכָל יִשְרָאֵל עִמּוֹ מִלָכִישׁ עֶגְלֹנָה, וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ. וַיִּלְכְּדוּהָ בַּיּוֹם הַהוּא וַיַּכּוּהָ לְפִי חֶרֶב, וְאֵת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ..." (יהושע י', פס' ל"ד-ל"ו).

האזכור האחרון של עגלון מופיע בתקופת ההתנחלות, בו מסופר שהעיר נכללה בנחלת שבט יהודה: "זׁאת נַחֲלַת מַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה...לָכִישׁ וּבַצְקַת וְעֶגְלוֹן." (יהושע ט"ו, פס' כ'-ל"ט).

בתרגום השבעים כתוב בפסוקים המצוטטים לעיל "עדולם" במקום עגלון. זוהי סיבה אפשרית לכך שאוסביוס ומתרגמו היירונימוס הקדוש איחדו באונומאסטיקון את עגלון ואת עדלם לעיר אחת: "עגלון ה(נקראת) גם עדלם, אשר את מלכה דביר הכה יהושע. במטה יהודה. והיום הוא כפר גדול מאוד למזרח בית גוברין בי' מילים ממנה ."[1]

זיהוי העיר בארכאולוגיהעריכה

דעות החוקרים נחלקו בשאלת זיהויה של העיר עגלון.[2][3] ויליאם אולברייט הציע לזהות את תל חסי עם העיר, לאור סמיכותו ל"ח'רבת עג'לאן" הביזנטית, אולם לא נמצא כל ממצא בשטח המאשר או סותר זיהוי זה, ייתכן שהשם נדד לחורבה הביזנטית בעקבות העיר המקראית הקדומה.[4]מרטין נות זיהה את העיר בתל עיטון,[5] ויש המזהים אותה דווקא בתל בית מירסים.[6]

בהסתמך על הזיהוי של עגלון בתל חסי, מציע יהודה אליצור תוכנית אסטרטגית לכיבוש שערי ההר וניתוק יושבי פנים הארץ באמצעות כיבוש מקדה, לבנה, לכיש ועגלון אשר כיבושן מפורט בתיאור מיוחד ביחס לשאר הערים בכיבושי יהושע.[7]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ - ישראל - כרך שני: יהודה (ב), יד יצחק בן-צבי, 1982, עמ' 208
  2. ^ אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ו: עבד - צרתן, ירושלים:מוסד ביאליק, 1971, עמ' 79
  3. ^ שמואל אחיטובמקרא לישראל: יהושע, רעננה:האוניברסיטה העברית בירושלים עם עובד י"ל מאגנס, 1995, עמ' 159
  4. ^ עולם התנ"ך - יהושע, רעננה:דברי הימים הוצאה לאור בע"מ, 1993-1996, עמ' 96
  5. ^ Martin Noth, Das buch Josua 2nd ed., Tübingen, 1953
  6. ^ ראו דיון וביבליוגרפיה בAnson F. Rainey, "The biblical Shephelah of Judah", Bulletin of the American schools of oriental research 251, 1983, pp. 9-10
  7. ^ יהודה אליצור, ישראל והמקרא: מחקרים גיאוגרפיים, היסטוריים והגותיים, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2000, עמ' 56