פתיחת התפריט הראשי

עדי אזר

שופט ישראלי

ביוגרפיהעריכה

אזר נולד ב־1955 בישראל ליהושע ופנינה איזראלוב. למד בתיכון עירוני א' בתל אביב ולאחר סיום הלימודים שירת בצה"ל. ב־1980 סיים בהצטיינות את לימודי המשפטים באוניברסיטת תל אביב וב־1981 הוסמך כעורך דין.

לאחר לימודיו, עבד כעורך דין שכיר ולאחר מכן כעורך דין עצמאי. אחד התיקים הידועים שטיפל בהם היה ניהול עזבונו של דודו יוסי איזראלוב, שנרצח על ידי אשתו בינואר 1984. במקביל, שימש כעוזר מחקר ואסיסטנט באוניברסיטת תל אביב, שם קיבל תואר מוסמך אוניברסיטה בהצטיינות[1] ב־1987.

ב־1992 מונה לשופט בבית משפט השלום בתל אביב וב־1998 סיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת בר-אילן.[2] משנת 1999 עד 2002 שימש בתקופות שונות כשופט בפועל בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובספטמבר 2002 מונה לרשם בית המשפט המחוזי.

בתפקידו האחרון, נעתר לבקשת נאשמי כנופיית מע"צ לחשוף מסמכים חסויים אשר לפי פרקליטיהם, כללו התייחסות להוראה מגבוה להפעלת אלימות בחקירות.[3]

הירצחועריכה

ב-19 ביולי 2004, בעת שחזר לביתו ברמת השרון, ניגש אלמוני לבוש בגדי מאבטח לרכבו של השופט עדי אזר וירה לעברו ארבעה כדורים. זו הייתה הפעם הראשונה שבה נרצח שופט בישראל.[4] בבדיקת המז"פ את הרכב נמצא פתק ובו מוזכר שמו של אסיר העולם יצחק זוזיאשווילי, זאת אף על פי שלא היה ידוע על כל קשר בין האסיר זוזיאשוילי והשופט אזר. מספר ימים לאחר מכן, פנה פרקליטו של זוזיאשווילי, דייוויד וינר, ליועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז, ומסר שהלקוח שלו יכול למסור מידע לגבי האקדח איתו נרצח השופט. צירוף שני המקרים הללו הפך את זוזיאשווילי לחשוד בקשר למעשה. רשימת שיחות הטלפון שנעשו בזמן הרצח במקום האירוע צמצמה את החיפושים לארבעה מספרים. אחד המספרים, זה של רפי נחמני, היה בקשר עם האסיר זוזיאשווילי. נחמני אף זוהה על ידי עד ראייה בעזרת מסדר 8 כמי שלחץ על ההדק. אבינעם חג'בי, מקורבו של זוזיאשווילי ומי שהסיע את נחמני אל ומהאירוע, היה עד מדינה בתיק.

חקירת המשטרה העלתה כי אסיר העולם יצחק זוזיאשווילי הוא ששלח אסיר עולם אחר בשם רפי נחמני לרצוח שופט, כדי להציג לאחר מכן את האקדח ששימש לרצח ובכך להביא לקיצור מאסרו תמורת המידע. לאזר לא היה קשר לרוצחים והוא נבחר, מתוך שמונה שופטים ששמות המשפחה שלהם החלו באותיות א' עד ג', בשל נוחות הבריחה מביתו לאחר ביצוע הרצח.

סנגורו של זוזיאשווילי, דייוויד וינר, שהביא לשחרורו של עמוס ברנס, התאבד ב-31 בדצמבר 2004 לאחר שנחשד על ידי המשטרה כי ידע פרטים על הרצח. בעקבות מותו יצר ידידו של וינר סרט תיעודי שבו נטען כי לזוזיאשווילי "נתפר תיק", כפי שקרה לברנס. לאחר מאבק משפטי עם המדינה שודר הסרט בערוץ הראשון.

ב־23 בפברואר 2006 הרשיע בית המשפט המחוזי בירושלים את זוזיאשווילי ונחמני ברצח.[5]

השופטים קבעו מעבר לכל ספק סביר כי נחמני "הוא שלחץ על הדק האקדח שקטל את השופט המנוח, זאת בשליחותו של זוזיאשווילי - שרקם את מזימת הרצח, שלט ביד רמה על המלאכה, הניע, דחף, מימן, נתן הוראות בזמן אמת והיווה את הרוח החיה מאחורי רציחתו של המנוח. ידו הארוכה של זוזיאשווילי כמו יצאה מבין סורגו שבכלא, וסחטה את הדק את האקדח ממנו נורו ארבע היריות הקטלניות שגדעו את חייו של השופט אזר." על זוזיאשווילי נגזרו בנוסף עונש של עשר שנות מאסר לריצוי בחופף למאסר העולם, וחמש שנים במצטבר. על נחמני נגזרו 15 שנות מאסר לריצוי בחופף למאסר העולם, וחמש שנים במצטבר.[6]

במהלך המשפט הגיש זוזיאשוילי בקשה לפסול את השופט צבי סגל, שעמד בראש ההרכב, מכיוון שסגל היה אחד השופטים שאחריהם עקב,[7] אולם בקשתו נדחתה על ידי השופטים.

ערעורם של זוזיאשווילי ונחמני לבית המשפט העליון נדחה ב-2 בדצמבר 2010 על ידי נשיאת בית המשפט דורית בייניש, בנימוק "בית משפט זה, מפי השופט לוי, קבע בתום בחינה מפורטת של שלושת האדנים עליהם התבססה הרשעת העותרים, קרי ממצאי המהימנות ביחס לגרסתו של חג'בי; ראיות נסיבתיות שמקורן אינו בחג'בי; וגרסתם של העותרים – כי לא נמצאו פגמים במסקנת בית המשפט המחוזי לפיה הוכחה אשמתם של העותרים מעבר לכל ספק סביר כנדרש בפלילים. לא זו אף זו, אלא שפסק הדין אף קבע כי אפילו אם נתעלם מגרסתו של חג'בי – בה נמצאו קשיים לא מעטים – הרי שהרשעת העותרים עדיין עומדת בעינה נוכח התמונה הנסיבתית העולה מחומר הראיות."[8]

יושב ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת רוני בר־און, אמר כי "הרצח והשבר שהוא יוצר בחברה הישראלית לא פחות מרצח רבין. אם מדובר בחיסול חשבונות של העולם התחתון הרי הדבר מערער לחלוטין את הנורמות החברתיות והשלטוניות בישראל".

 
אנדרטה לזכר עדי אזר, בצומת הקרוי על שמו ברמת השרון


אזר נישא פעמיים. את אשתו הראשונה, ד"ר אורנה אבידן, פגש ב-1974 בקורס מאבחנים פסיכוטכניים בצה"ל. הם נישאו ב־1978 והתגרשו ב־1984. לזוג בן משותף[9] - ד"ר אילי אבידן, חוקר ומרצה בלימודי מגדר ומשורר.[10] בשנת 1987 נישא אזר לעו"ד בלהט (בילי) דורון. לזוג, שני בנים משותפים.

אזר נקבר בבית העלמין מורשה ברמת השרון. בשנת 2009 נקרא על שמו צומת הכניסה לרמת השרון.

פרסומיםעריכה

  • עדי אזר, אילנה נירנברג, רשלנות רפואית וסוגיות בנזיקין, פרלשטיין-גינוסר, 1994 (מהדורה שנייה מורחבת ומעודכנת, ה'תש"ס, 2000)
  • אשמה, פזיזות ורשלנות במשפט הפלילי, פרלשטיין-גינוסר, 1999
  • קדם המשפט, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשנ"ט 1999

כמו כן פרסם אזר מאמרים בכתבי העת המשפטיים "הפרקליט", "המשפט", "עיוני משפט" ו"רפואה ומשפט".

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא עדי אזר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נושא עבודת הגמר היה: "סבתיות בעבירות ההמתה: רצח, הריגה וגרם מוות".
  2. ^ "רשלנות כבסיס לאחריות פלילית", אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ז, 1997. הדוקטורט, שנכתב בהדרכת פרופ' אהרון אנקר, שימש בסיס לספרו "אשמה, פזיזות ורשלנות במשפט הפלילי", פרלשטיין-גינוסר, 1999.
  3. ^ ענת שיחור-אהרונסון, 12 מיליון שקל ל"כנופיית מע"צ", באתר nrg‏, 9 בינואר 2005
  4. ^ השופט עדי אזר נרצח בפתח ביתו, nrg, ‏19 ביולי 2004
  5. ^ אורון חדי, מאסר עולם לרוצחי השופט עדי אזר, באתר חדשות מחלקה ראשונה, 23 בפברואר 2006
  6. ^ טל רוזנר, רצח השופט אזר: מאסר עולם לזוזיאשווילי ונחמני, באתר ynet, 23 בפברואר 2006
  7. ^ טל רוזנר, זוזיאשוילי ביקש לפסול שופט "כי עקב גם אחריו", באתר ynet, 15 במאי 2005
  8. ^ שמואל מיטלמן, הערעור נדחה: רוצחי עדי אזר למאסר עולם, באתר nrg‏, 2 בדצמבר 2010
  9. ^ שרה ליבוביץ־דר, "עדי היה אומר: 'איזה מוות מגניב היה לי'", באתר nrg מעריב, 3 בדצמבר 2004
  10. ^ רוני דורי, זו שהייתי זה שאהיה, באתר הארץ, 6 בפברואר 2009