עדריאל המחולתי

עַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי, דמות מקראית, שמו מופיע בספר שמואל א', פרק י"ח, פסוק י"ט.

עדריאל המחולתי

אב	ברזילי הגלעדי
בן או בת זוג	מרב בת שאול

זיהוי דמותו של עדריאל

שאול נתן את מרב בתו לעדריאל. אם עדריאל הוא בנו של ברזילי הגלעדי המוזכר בספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק ח' וספר שמואל ב', פרק י"ז, פסוק כ"ז (ר' פרשנות והשגות להלן), אזי עדריאל הגיע ממשפחה ממעמד גבוה. ואם כך ייתכן כי בנישואין למרב, ביקש שאול לקשור קשרים עם היישוב בעבר הירדן המזרחי..

שאול הבטיח את בתו גם לעדריאל וגם לדוד, והדבר יצר בעיה פוליטית ופרשנית. הבעיה נובעת מכך שלא ברור מלשון המקרא מה סדר האירועים. לא ברור אם מרב הובטחה קודם לדוד ואחר כך נתנה לעדריאל, או שנתנה קודם לעדריאל ורק לאחר מכן הובטחה לדוד. לשון המקרא: "וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד, וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה" (שמואל א יח 19). רש"י למשל פרש שלאחר ששאול קבע מועד לנישואי דוד ומירב אולם טרם נישואיהם, מסיבות שונות מרב נתנה לעדריאל "בעת תת: כשהגיע הזמן שקבעו לתתה לו, בעוד שהיו עסוקין לתתה לו, ונתגלגל הדבר ונתנה לעדריאל". מצד שני ניתן לפרש את הפסוק "ויהי בעת תת-את מרב בת שאול לדוד, והיא נתנה [כבר קודם לכן] לעדריאל המחולתי". אם הפועל "נתנה" הוא פועל שזמנו עבר רחוק (פלופרפקט), כלומר קודם לשאר המשפט ("תת"), הרי שניתן לפרש שקודם מרב נתנה לעדריאל, ורק לאחר מכן שאול הכריז שבתו תהיה לאיש שיכה את גולית. אם כך יש לומר שהבטחתה לדוד היא הפרת הבטחה לעדריאל, ולא שנתינתה לעדריאל היא הפרת הבטחה לדוד.

פרשנים שונים עסקו בהתאמת הפרשה להלכות שונות ולהסרת ספק שנעברה עברה. הפרשן מצודת דוד מבאר את המילים: "וַיְהִי, בְּעֵת תֵּת" כך: ”כאשר הגיעה העת שקבע לתת את מרב לדוד, והיא נתנה על ידי עצמה לעדריאל, וקבלה ממנו קדושין בלא דעת אביה.”

לפי ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוקים ח'–ט' נמסרו חמשת בניה של מיכל עם עדריאל לידי הגבעונים, והוצאו להורג. בספר שמואל ב' נכתב כי מיכל בת שאול הייתה אשתו של עדריאל ואף ילדה לו ילדים. חז"ל ביארו כי הם נקראים בני מיכל בגלל שהיא גידלה את ילדיה של מרב. בתוספתא (סוטה יא,יז; וכן סנהדרין יט ע"ב) מובא ביאור אחר: "מקיש נשואי מרב לנשואי מיכל מה נשואי מיכל לפלטי בן ליש בעבירה אף נשואי מרב לעדריאל בעבירה היה". כלומר אכן מיכל נישאה לפלטי ולעדריאל, אלא ללמדנו שנישואי מירב לעדריאל היו בעבירה (ויוצא שהבנים הללו שנמסרו להריגה היו ממזרים). הקושי נובע מהכתוב בשמואל ב', ו', כ"ג: ”וּלְמִיכַל בַּת-שָׁאוּל לֹא-הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ.” רד"ק בפירושו לשמואל א', י"ח:” כלומר בסת' כתרגומו ברז כדי שיראה כי דברי שאול אמת ולא דברי התול ושקר ויש מרז"ל שאמרו כי שתיהן היו לדוד לנשים ואחר מיתת מירב נשא מיכל ועדריאל בעבירה נשא את מירב ומהם אמרו כי קדושי טעות היו לו לדוד במירב ובהיתר נשאה עדריאל”.

אם עדריאל הוא בנו של ברזילי הגלעדי המוזכר בספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק ח' וספר שמואל ב', פרק י"ז, פסוק כ"ז, אזי עדריאל הגיע ממשפחה ממעמד גבוה. ביסוס לכך הוא זיהוי מקומה של אבל מחולה בעבר הירדן, בארץ גלעד. אולם זיהוי זה נתקל בקושי. כפי שנכתב לעיל, ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוקים ח'–ט', דוד נותן את חמשת בני עדריאל לגבעונים כנקמת דם בבית שאול, לא סביר להניח שדוד מסר להריגה את נכדיו של ברזילי הגלעדי, שדאג לו ותמך בו כלכלית בימי מרד אבשלום בנו.

יש הסוברים כי "אבל מחולה" היא תל אבו צוץ הממוקם ליד מעברות הירדן ממזרחה למחולה כיום.