עד ירושלים

רומן בשלושה חלקים מאת אהרן ראובני

"עד ירושלים" הוא רומן מאת אהרן ראובני שיצא לאור כטרילוגיה בשנת 1954. הרומן עוסק בחיי היהודים בירושלים בזמן מלחמת העולם הראשונה. מתוארים בו "בני אדם שונים בפינותיהם השונות בשעה שקם הנחשול הגדול ועמד עליהם לטבעם".[1] המילה "נחשול" מכוונת למלחמה שכמעט חיסלה את היישוב היהודי בארץ-ישראל, אף שלא התרחשה על אדמתה. במרכז העלילה עומדת קבוצת צעירים בני העלייה השנייה. כמה מהם מייצגים אישים בעלי שם, שפעלו בארץ ישראל באותה תקופה.

עד ירושלים
Ad Yerushalaim.jpg
מידע כללי
מאת אהרן ראובני
שפת המקור עברית
סוגה רומן
הוצאה
תאריך הוצאה 1954

הרומן מורכב משלושה חלקים שפורסמו בתחילה כספרים בפני עצמם: "בראשית המבוכה" (1920), "האניות האחרונות" (1923) ו"שַמות" (1925). כל אחד מחלקי הטרילוגיה עומד אמנם בזכות עצמו, אך הם עוקבים כרונולוגית (בקו התקדמות המלחמה) וקשורים זה לזה באופן עובדתי - באמצעות הדמויות, האירועים והמקומות, ובאופן אמנותי - באמצעות מוטיבים, דימויים וסמלים.

בראשית המבוכהעריכה

הרומן נפתח בתיאור מקום: בית דפוס בירושלים. בבית-דפוס זה נדפס עיתון ציוני-סוציאליסטי בשם "הדרך". מעבר לקיר בית-הדפוס נמצא חדר קטן, המשמש עבור מערכת העיתון חדר-מפגש, משרד ומחסן. הזמן הוא סתיו 1914, שבועות ספורים לפני כניסת טורקיה למלחמה. בפרקים הראשונים נפרשות הדמויות של חברי מערכת העיתון, אופיים, דעותיהם ויחסיהם. דמויות אלה ממלאות תפקיד חשוב ברומן, אך הדמות המרכזית היא אהרן ציפרוביץ, מנהל החשבונות של העיתון. הוא שייך ואינו שייך לחבורה. אין לו חלק בכתיבה, אך כשותף למוצא, לשפה ובעיקר לעבודה באותו החדר, נהיו חברי המערכת ידידיו הקרובים, וגורלו נקשר בגורלם.

ציפרוביץ, בחור משכיל, אך חששן והססן. אין הוא שייך לתנועה בה חברים אנשי "הדרך". אין הוא הולך בגדולות ודואג רק לעצמו ולארוסתו, מניה, אליה הוא מתייחס בכבוד וגם בחשש מה. כניסת טורקיה למלחמה הופכת את עולמו המסודר: העוצר שהוטל על ירושלים מערב עד בוקר מונע ממנו לפגוש את ארוסתו; השמועות, על כוונות מצד הערבים לנצל את המצב הכאוטי ולהתנפל על היהודים, מעלות בו פחד מפני פרעות כמו אלה שחווה ברוסיה. פחד זה גורם לו להיות קשוב ולחרוד מפני כל רעש והתקהלות ברחוב; גזירת ההתעת'מנות היא הקשה מכל. ציפרוביץ נקלע למערבולת לבטים: להתעתמן או לא להתעתמן; ולאחר שהצליח להחליט, ולהתעתמן, עליו להחליט מה יעשה - היעזוב את הארץ, או ישאר ו"ירד למחתרת", או יתגייס לצבא הטורקי. כל האפשרויות קשות ורעות בעיניו. כדי למצוא מוצא הוא אוסף מידע בקדחתנות, אך הדבר רק מחמיר את מצבו, כי ירושלים מלאה שמועות, ואיש אינו יודע מה ילד יום. עוד הוא מתרוצץ ומתייעץ, והנה עוזבת אותו ארוסתו. אין לה סבלנות לחרדותיו ולבטיו, ובמעמד פרידה קולני ומשפיל היא מטיחה בפניו את כל חולשותיו, ומכנה אותו פחדן ובכיין.

ציפרוביץ שבור מהפרידה ונופל למשכב. בזמן מחלתו עושה מערכת "הדרך" צעד נועז. היא מפרסמת מכתב שהגיע אליה, המתאר מצוד-פתע שביצעה המשטרה הטורקית ביפו אחר יהודים שלא התעתמנו, והעלאת כ-500 מהם על אנית גירוש. ידיעה זו לא פורסמה בשום מקום, ועורכי "הדרך" מסתכנים בסגירת העיתון והעמדתם לדין. ציפרוביץ שומע על כך, וחרדתו נוסקת לגבהים. ביום בו נסגר העיתון הוא ממהר לעזוב את דירתו והולך ללון אצל מכר, מחשש שיבואו לעצרו בלילה. בבוקר, בהיעדרו של המכר, נכנס פתאום לדירה שוטר טורקי, שבא לעצור את האחרון דווקא (ולא את ציפרוביץ...). השוטר אינו מהסס הרבה ולוקח את ציפרוביץ ההמום לתחנת המשטרה. מבולבל ונרעש, מציג ציפרוביץ בתחנה את התעודה הלא נכונה, וטעות זו גוזרת את דינו לגירוש. חיים רם, עורך ב"הדרך", ובעל מהלכים אצל הטורקים, בא לתחנה כדי לחלצו מהצרה, אך מסתבר שציפרוביץ אינו רוצה להיחלץ. הוא רואה בטעות שעשה הזדמנות פז לצאת מהארץ, שהשהות בה נהייתה בלתי נסבלת בשבילו.

בסיום חלק זה של הרומן ציפרוביץ מפליג לאמריקה בתחושת שמחה והקלה, על שהעזיבה נכפתה עליו ולא היה חייב להחליט בעצמו.

האניות האחרונותעריכה

הדמות המרכזית בחלק זה היא גדליה ברנצ'וק, סופר, שהופיע כדמות משנה כאחד מחברי מערכת "הדרך" בחלק הראשון. אחרי סגירת העיתון נעצרו חברי המערכת וגורשו מהארץ. ברנצ'וק נשאר לבד, ללא חוג ידידיו. גם הוא מתכנן לעזוב את הארץ אך לפני כן עליו להשלים משימה אישית: סיום כתיבת הרומן שלו, בן ארבעת החלקים. עד כה סיים רק את החלק הראשון, והוא תקוע באמצע החלק השני בגלל מחסום כתיבה. ברנצ'וק המתוסכל מעביר את ימיו במחשבות ובטלה. כל יום מכריח את עצמו לשבת אל שולחן-הכתיבה, אך דבר לא עולה במוחו. הוא מתבודד רוב הזמן, מתחיל קשרים עם נשים ושומט אותם. ידיד אחד יש לו - אנזלמוס מיאר, פקיד בנק צעיר, עולה מווינה. מיאר הבליין שונה מברנצ'וק בכל דבר אפשרי, אך ברנצ'וק מוצא עניין בשיחה איתו. בהמשך, מגיע ברנצ'וק לידי יאוש מיצירתו ושורף את החלק השני, הבלתי גמור. כאשר מגיעים נחילי ארבה לארץ, ברנצ'וק, שאין לו דבר אחר לעשות, מצטרף למתנדבים היוצאים לעזור לאיכרי המושבות להילחם בארבה. השהות במושבה מרעננת אותו, ובשובו הוא חוזר לשולחן הכתיבה ומשלים תוך זמן קצר, כאחוז אקסטזה, את כתיבת החלק השני של הרומן. התוצאה מושלמת בעיניו, והוא מוותר על שני החלקים הנוספים שתכנן. רוחו מרוממת. כעת הוא יכול להרשות לעצמו לעזוב את הארץ. הוא יורד ליפו, אך מגלה שהיציאה נעשתה קשה מבעבר. אניות מעטות מגיעות לנמל וכל אחת מהן נדמית כאחרונה. בכל זאת ברנצ'וק אופטימי. הוא מאמין שיצליח, תוך שימוש בתעודת הזהות הרוסית שברשותו, לצאת מהארץ, להגיע לאמריקה ולפרסם שם את הרומן שלו. מכאן מתחילה "סאגת" העלייה לאניה, הנפרשת על פני עשרים עמודים של תלאות ותהפוכות.

הספר מסתיים בכך, שברנצ'וק לא הצליח לעלות ל"אניה האחרונה" שלו. הוא עוכב לחקירה בנמל, והעובדה שהתעתמן התגלתה. הוא נכלא כעריק, הצליח להתחמק ולצאת מיפו, אך חזר לאחר יומיים בניסיון נואש לחלץ את כתב-היד שלו, שנשאר בבית-המכס בנמל. למזלו, הצליח בכך. "אוצרו" נשאר בידו. כעת הוא יוצא אל מושבות הגליל כדי להסתתר מפני המשטרה הטורקית.

שַמותעריכה

הדמות המרכזית בחלק זה היא מאיר פונק, נגר במקצועו, שהופיע כדמות משנה בחלק השני. פונק בא גם הוא כמתנדב לגירוש הארבה במושבות. ברנצ'וק התיידד איתו והתרשם מאוד הן ממראהו הנאה והחסון והן מהאופטימיות ושמחת החיים שבו. הוא מצא בפונק שילוב של חוסן פיזי ונפשי. בשובו מהמושבות שוכר פונק חדר אצל משפחת ויטשטיין, משפחה דתית מהיישוב הישן בירושלים. דרך משפחה זו נפרשים לפני הקורא הפגעים והאסונות שמביאה המלחמה, והאסון הגדול מכולם הוא ההשחתה המוסרית. נראה שהמלחמה עושה שַמות בירושלים. למרות, ואולי בגלל, היותה עיר-עורף מדרדרת המלחמה את החברה כולה לשחיתות ופריצות. בתוך זה מתבלט ("מאיר") פונק ביופיו, חוסנו המוסרי וטוב לבו. בת המשפחה, אסתר, מתאהבת בו, והוא משיב לה אהבה אם כי לא בלב שלם. במהרה עליו להתגייס לצבא הטורקי, כי שנת הדחיה שקבלו המתעתמנים מגיעה לסיומה. אסתר מצליחה להשיג את מחצית הסכום הדרוש לשחרורו של פונק מהצבא, ובאה לפדות אותו. בצאתם יחד מהקסרקטין הוא מציע לה נישואים, ונראה לרגע שסיפורו של הזוג יסתיים בכי טוב. אולם, הימים הספורים שבילה פונק בקסרקטין הטורקי ערערו את חוסנו הפנימי וסדקו בו סדק. השינוי מחלחל בנפשו ומפורר אותה. כלפי חוץ הוא משתדל לנהוג כרגיל, אך רוחו שבורה והוא מואס בחייו. בהמשך, הוא פונה עורף למאמצי אשתו ומשפחתה להשיג את מחצית הסכום החסרה לפדיונו, וחוזר מרצונו לצבא.

חלק זה, האחרון בטרילוגיה, מסתיים בהתאבדותו של פונק. הוא עוזב את יחידתו, מרחיק לתוך המדבר ועולה על גבעה. שם הוא עושה חשבון נפש אחרון, ויורה בעצמו. הטרילוגיה נחתמת באפילוג קצר, בו נפגשים ברנצ'וק ומיאר בירושלים. שיחתם נסבה על פונק. ברנצ'וק מבין בחוש מה קרה לפונק - אובדן הרצון לחיות בגלל המפגש עם אכזריות החיים, וסירוב מוסרי לחיות בעולם שהתבהם. מיאר, מצידו, מספר כי ראה את אסתר עם התינוק, שנולד לה מפונק. פניו דומים לפני אביו והוא בריא ושופע חיים.

"בראשית המבוכה" כרומן מפתחעריכה

לחצו כדי להקטין חזרה
יצחק בן-צבידוד בן-גוריוןיוסף חיים ברנריעקב זרובבלאהרון ראובני 

חברי מערכת "האחדות", (מימין לשמאל) יישובים: יצחק בן-צבי, דוד בן-גוריון ויוסף חיים ברנר; עומדים: אהרן ראובני ויעקב זרובבל (1912)

שלושת חלקי הטרילוגיה התפרסמו כרומנים נפרדים בשנות ה-20 של המאה ה-20. לגבי הרומן הראשון, בראשית המבוכה, קיימת הסכמה בין הפרשנים כי הוא רומן מפתח.[2] זאת מכיוון שהוא מבוסס על אירועים ודמויות בהיסטוריה של היישוב. כך, תיאור עיתון "הדרך" וחברי המערכת שלו מבוסס על עיתון "האחדות", ביטאון מפלגת פועלי ציון. העיתון יצא בירושלים החל מיוני 1910, ונסגר בצו השלטון הטורקי בינואר 1915. העורכים הראשיים של "האחדות" היו יצחק בן-צבי, רחל ינאית בן-צבי, דוד בן-גוריון ויעקב זרובבל. בעריכה ובכתיבה השתתפו, בין השאר, גם יוסף חיים ברנר, אלכסנדר חשין ואהרן ראובני. בדיקת העובדות ההיסטוריות מעלה, כי התיאור הספרותי של חברי מערכת "הדרך", התנהלותו של העיתון בחודשי המלחמה הראשונים ונסיבות סגירתו בצו השלטון - כל אלה דומים עד מאוד למה שאירע במציאות בעיתון "האחדות". למעשה, השוני הוא בפרטים קטנים, כמו, למשל, העמדת המערכת על גברים בלבד, תוך "העלמת" האישה שהייתה שותפה להם, או "שיכון" המערכת ובית הדפוס שלה בבית אחד, בעוד שבמציאות שכנו השניים במקומות שונים בירושלים.

בנוסף, חברי מערכת "הדרך" מתוארים ומאופיינים כך, שניתן לזהות בהם בבירור אישים במערכת "האחדות":

  • יצחק בן-צבי משמש כבסיס לעיצוב דמותו של חיים רם. רם ממשיך להופיע באופן פעיל גם בחלק השני של הטרילוגיה.
  • דוד בן-גוריון מיוצג בדמותו של גבעוני.
  • יעקב זרובבל מיוצג על ידי בן-מתתיהו.
  • אלכסנדר חשין מיוצג על ידי סולודוכין.
  • אהרן ראובני מיוצג על ידי גדליה ברנצ'וק. דמותו מופיעה בכל חלקי הטרילוגיה: משנית בחלק הראשון, ראשית בחלק השני ובעלת "המילה האחרונה" באפילוג.

שני החלקים הנוספים בטרילוגיה מכילים גם הם "חומרי מפתח". דוגמה מרשימה לכך יש בחלק השני, בתיאור ניסיונו האמיץ של חיים רם (בן צבי) לבטל את צו הגירוש נגד עורכי "הדרך" ("האחדות"). עם זאת, הכמות והצפיפות של "חומרי המפתח" פחותות בחלקים אלו בהשוואה לחלק הראשון, לכן התואר "רומן מפתח" חל, למעשה, רק על "בראשית המבוכה".

לקריאה נוספתעריכה

  • נתן זך, "אמנות הרומן של א. ראובני", בתוך אהרן ראובני, מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו, בעריכת יגאל שוורץ, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1992
  • דן מירון, "הטרילוגיה הירושלמית של א. ראובני", בתוך אהרן ראובני, מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו, בעריכת יגאל שוורץ, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1992
  • גרשון שקד, "הטרילוגיה 'עד ירושלים' לא. ראובני", בתוך אהרן ראובני, מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו, בעריכת יגאל שוורץ, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1992
  • יגאל שוורץ, "לחיות כדי לחיות: אהרן ראובני מונוגרפיה", הוצאת מאגנס, 1993.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הציטוט הוא מתוך הקדמת המחבר
  2. ^ יגאל שוורץ, לחיות כדי לחיות - אהרן ראובני (מונוגרפיה), הוצאת יד בן צבי, 1993, עמ' 202-205