עד מומחה

עד מומחה הוא עד המביא לבית המשפט את מומחיותו בנושא הספציפי המופיע בתביעה משפטית. בניגוד לעד רגיל, שעדותו מתמקדת בעובדות הידועות לו, עד מומחה מתמקד במשמעות של העובדות שהוצגו לבית המשפט. כל צד לדיון יכול להביא עד מומחה משלו, ולפעמים נשכרים שירותי המומחה על ידי השופט. חוות דעתו של העד המומחה אמורה להיות עצמאית ומשוחררת מהתשלום ("דמי עד מומחה") שהוא מקבל מהצד ששכר את שירותיו.

עד מומחה נדרש בתביעות המצריכות ידע מקצועי (להבדיל מידע משפטי), כזה שאין לצפות מהשופט להתמודד איתו בכוחות עצמו. בתביעות העוסקות בנושאים רפואיים, למשל, מובא פעמים רבות עד מומחה שהוא רופא שהתמחה בתחום הרפואי הנדון. בתביעות העוסקות בנושאי טכנולוגיה מובא מומחה טכני רלוונטי.

מאפיינים

ככלל, עדות מומחה מוגשת כחוות דעת כתובה, ולבעל הדין הנגדי יש זכות להגיש חוות דעת נגדית. בדומה לעדות רגילה, הצדדים רשאים בדרך כלל לחקור מומחה על חוות דעתו. במקרים רבים ממונה מומחה "נייטרלי", על ידי בית המשפט, בהסכמת הצדדים או בלעדיה. מומחה כזה מכונה מומחה מטעם בית המשפט. מומחה שחוות דעתו נדרשת לשם הכרעה בין חוות דעת סותרות מכונה מומחה מכריע, ואם הוא ממונה בהסכמת הצדדים חוות דעתו באה במקום חוות הדעת המנוגדות. השימוש במומחים נפוץ באופן מיוחד בתביעות מסוגים מסוימים, כגון בתביעות רשלנות מקצועית או רשלנות רפואית. בתביעות נזיקין על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים יש חשיבות לחוות דעת רפואית, ומשום כך נקבעו סדרי הדין המיוחדים לפיהם הצדדים אינם מביאים עדויות מומחים מטעמם, אלא ממונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, זאת כדי לחסוך בעלויות ולייעל את ההליך.

השופט אליקים רובינשטיין הביע ביקורת על השיטה בה שני הצדדים מביאים חוות דעות של מומחים, לאור ההבדלים הגדולים בין חוות הדעת של שני הצדדים:

"אפתח בהערה, כי תיק זה מדגים באופן שכמעט אין למעלה הימנו את מה שבעיני הוא כשל קשה בשיטה הנוהגת בתביעות מעין אלה, של חוות דעת רפואיות משני הצדדים. מבלי לפגוע באיש, אין בר דעת יכול שלא להתרשם בתיקים רבים, כי תוכן חוות הדעת קשור במזמין. בולט הפער בין חוות הדעת ש"במקרה" באו מטעם צד אחד, והתומכות בגישתו, אל מול אלה ש"במקרה" באו מטעם צד אחר והתומכות בגישתו. ועוד, האם וכיצד ניתן מניה וביה להידרש להתייחסותם הקוטבית של מומחים רפואיים לפרקטיקות במחלקות ליולדות? האם וכיצד ניתן מניה וביה להידרש לכך שאף האבחנה באשר למחלה ממנה סובל המשיב אינה מוסכמת בין המומחים, מומחה המשיב מגדירה כדיפלגיה ספסטית ואילו מומחה המערערת מגדירה כפרפלגיה ספסטית? האם ניתן מניה וביה – בשכל הישר הפשוט והבהיר – לקבל שרופא אחד ישקיף על המשיב, רחמנא ליצלן, כמעט כשבר כלי, ואילו האחר יציג אותו כאדם מן היישוב הכשיר לעבודה במידה רבה מאד?"

— ע"א 4330/07 מוזס נ' מדינת ישראל

בעקבות זאת הוא ביקש להרחיב את השיטה של מומחים מכריעים אשר פרנסתם מגיעה רק מייעוץ לבית המשפט באופן בלתי תלוי בצדדים.

מיהו מומחה?

כל אדם יכול להתיימר להיות מומחה במקצועו. בתי המשפט בישראל נוטים להשתמש בהנחיית בית המשפט העליון של ארצות הברית, שבהלכת דאוברט קבע שאלות שעליהן חייב השופט לענות לפני שהוא מסכים שעד הוא אכן מומחה:

1. האם התאוריה המוצעת נבחנה באופן מדעי?
2. האם התאוריה המוצעת הוצגה בפני הקהילה המדעית?
3. מהו גודלה של השגיאה האפשרית?
4. האם התאוריה התקבלה על ידי הקהילה המדעית?

בהלכת דאוברט ניתנה גמישות מסוימת, בכך שנקבע בה שלא כל ארבעת הגורמים נחוצים בכל מקרה ומקרה.

לגופו של עניין, עד מומחה יכול להיות אדם בעל הסמכה מסוימת, כגון רופא, מהנדס, מומחה זיהוי פלילי וכדומה, ויכול להיות אדם בעל ידע נרחב בתחום מסוים, כגון: בולאות, צלילה, צילום וכדומה.^{[דרוש מקור: האמנם? יש לקשר לפס"דים רלוונטים]}

בכל מקרה, המומחה חייב לשכנע את בית המשפט במומחיותו ואחר כך בנכונות העובדות שהוא מביא בחוות דעתו.

עד מומחה במשפט העברי

בהלכה מוזכרת הסתמכות על מומחים, המכונים "בקיאים", בהקשרים שונים, למשל בנוגע לגביית חובות מנכסי החייב (שולחן ערוך חו"מ קיד, ד):

אחר שכותבין הטירפא, מורידין שלשה בקיאין לאותה שדה ושמין לו ממנה כשיעור חובו, כפי מה שראוי לו מהקרן וחצי השבח כפי מה ששוה עתה...

וכן, בנוגע לקביעות בענייני בנייה וכדומה, כגון בדברי השולחן ערוך (חו"מ קסד, ח):

יש מי שאומר שכותל שבין שתי חצירות שהמקום והאבנים של שניהם, כל אחד בונה ומגביה ומכביד כמו שירצה, ובלבד שלא יגביה כל כך שיתקלקל הבניין לפי ראות עיני הבקיאים בבנין. ויש מי שאומר דהני מילי במקום שלא נהגו השותפין להקפיד בכך, אבל אם נהגו להקפיד, מעכב עליו.

הרב עדו רכניץ טען שבמשפט העברי מעמדם המיוחד של המומחים מבוסס על שני יסודות:

היסוד הראשון: נאמנות בנוגע לדבר שעשוי להתגלות (מילתא דעבידא לגלויי). הפוסקים מסכימים שיש נאמנות למומחה בנוגע לפרשנות של מידע בלתי-משתנה שנמצא בפני בית הדין, כיוון שניתן לאמת את פרשנותו. בהקשר זה דברי המומחה אינה בגדר עדות רגילה, ובכל זאת, נדרש כדי לקבל את דברי המומחה עליו להיות אדם אמין (ובכלל זה אשה יהודיה, או שני לא-יהודים זה שלא בפני זה, שו"ע חו"מ סח, ב) שיעיד על בסיס ידע אישי ולא על בסיס עדות שמיעה (שו"ת תשב"ץ א, פג).

היסוד השני: נאמנות שמאים להכריע בנוגע לשווי נכס. לדעת רבים מהאחרונים דין השמאים העורכים שומה זו כדין בית דין (נתיבות המשפט קג, א) ואכן מעיקר הדין יש למנות שלושה שמאים (שו"ע חו"מ קיד, ד). בהסכמת הצדדים אפשר למנות גם שמאי אחד (שו"ת רשב"א ב, קפה). במקרה של מחלוקת בין השמאים ההכרעה נעשית על פי רוב הדעות של המומחים שנבחרו (שו"ע חו"מ קג, ב).

לקריאה נוספת

• ד"ר אברהם בן-עזרא ועו"ד יהונתן ששי גולן, עדות מומחה. תל אביב: ש"י, 2001.
• ד"ר אברהם בן-עזרא, עדות המומחה בזירה המשפטית, תל אביב: בורסי 2016.
• ד"ר אברהם בן-עזרא, תבונת העדות, [מהדורה שנייה - מעודכנת], חיפה, 2019.
• דורון מנשה הלוגיקה של קבילות ראיות (הוצאת מאגנס ואוניברסיטת חיפה), פרק ג'

קישורים חיצוניים

• הרב ד"ר עדו רכניץ, נייר עמדה מס' 11: עדות מומחה בהלכה, אתר דין תורה.
• גור מגידו ואלה לוי-וינריב, ‏הפרופסורים לכלכלה שמרוויחים עד 4,000 שקל לשעה, באתר גלובס, 20 בדצמבר 2015
• נעמה בר-שדה, חופש הטיפול והחופש לטפל: כשהמטפל הוא גם עד מומחה. רפואה ומשפט, 43 (2011).
• רו"ח עופר אלקלעי, על הופעה כעד מומחה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 14 בספטמבר 2011
• עדות מומחה, דף שער בספרייה הלאומית