פתיחת התפריט הראשי

ביוגרפיהעריכה

ילדותו ונעוריועריכה

נולד ב-1922 בעיר אסמרה בירת אריתריאה, אז מושבה איטלקית, למשפחה שהיגרה למקום מעדן בראשית המאה העשרים לאביו שלמה אשר שימש כרב הראשי בעיר ולאמו רומיה. בילדותו למד בבית הספר המקומי האיטלקי וקיבל אות הצטיינות בלימודים מטעם המרשל אמיליו דה בונו, במקביל למד גם יהדות והוסמך לשוחט בגיל 13.[1] בשנת 1935 עלתה המשפחה ארצה לארץ ישראל בקבוצה שכללה יהודים ממוצא תימני ומביתא ישראל.[2] המשפחה התיישבה במושב מחנה יהודה (כיום שכונה בפתח תקווה) וחזי עבד לפרנסתו בפרדסים ובבניין.[1]

שירותו הצבאיעריכה

התגייס להגנה ב-1936, שנה לאחר מכאן לנוטרים ואז לפלגות הלילה המיוחדות. בשנת 1940 התגייס ושירת בבריגדה היהודית שבמסגרתה קיבל את אות פס הזהב. שמונה שנים לאחר מכאן, עם קום מדינת ישראל, התגייס לצה"ל ושימש כרס"ר במחנה תל השומר והאמון על מסדרי הצבא ביום בעצמאות. כרס"ר היה בין מייסדי בית הספר למנהלה, משטר ומשמעת ועיצב את דמות החייל הישראלי ואף כונה "אבי החיילים" ו"אבי הרס"רים". ב-1951 עבר להתגורר בשכנות צהלה בתל אביב-יפו, שהוקמה לאנשי צבא. במלחמת ששת הימים שירת בגזרת רצועת עזה וצפון סיני שבה נפצע ונותר לקוי שמיעה ושבעקבותיה נעזר במכשירי שמיעה.[1]

פעילות ציבוריתעריכה

במקביל לשירותו בצה"ל ולאחר ביקור באריתריאה, אז מחוז באתיופיה, ב-1966 במסגרתו פגש בביתא ישראל החל לפעול למען עלייתם.[1] עם חזרתו לישראל ובזכות שליטתו בשפות האמהרית והתגרית אירגן את יוצאי אתיופיה בישראל, בהם עולים בלתי חוקים ובוגרי כפר בתיה, בוועדים מקומיים והצטרף אל הוועד הציבורי לסיוע לפלשים שבה שימש האחראי על הקהילה בישראל. במסגרת פעילותו דאג להסדיר את מעמדם האזרחי של בני ביתא ישראל שהגיעו, שחרר עולים בלתי חוקים מהכלא, דאג לפרנסתם, ולהסתרת אלו שנגדם הוצאו צווי גירוש.

במהלך שנת 1971 ובראשית השנה העוקבת ביקר באתיופיה כאורחו של ראש המשמר הקיסרי שבו בין היתר שימש כשליח מטעם הוועד הציבורי כדי לעקוב אחר פעילויות האגודה לרווחת הפלאשים ולגשר בסכסוך שנוצר בין יונה בוגלה, נציג הוועד הציבורי והאגודה באתיופיה, לבין מיכאל אשכול וכהני הקהילה. בביקורו מונה על ידי הליקה כהנת אורי בן ברוך כראשה ונציגה הראשי של הקהילה מול המוסדות בישראל.[3][1] לאחר ביקורו השתדל אצל הרב עובדיה יוסף, אשר שימש כרב ראשי ספרדי וראש בתי הדין הרבניים בתל אביב-יפו ובהמשך כראשון לציון, כדי שזה יכיר בזכות עלייתה ושייכותה של ביתא ישראל ליהדות. השתדלותו של חזי הניבה תוצאות והרב יוסף הכיר בביתא ישראל ובעלייתה וזאת לאחר שהוצאו צווי גירוש כנגד קבוצה מבני הקהילה.[1] כחלק מפעילותו הקימו יוצאי אתיופיה ב-17 באפריל 1972, ביום העצמאות, ארגון כלל-ארצי בשם "התאחדות יהודי אתיופיה בישראל" ושבו שימש כיושב ראש.

עם שחרורו מצה"ל ב-1974 שבה פרצה המהפכה האתיופית ומלחמת האזרחים באתיופיה מונה כיו"ר ארגון יהודי אתיופיה שהוקם באותה השנה על ידי קבוצת יוצאי אתיופיה ממעגלו של בוגלה, וזאת במקביל להיותו יו"ר ההתאחדות. כמו כן הוקם גם הוועד הישראלי למען יהודי אתיופיה באותה השנה מתוך וועד הציבורי ובו מונה להיות מזכ"ל. בשנים אלו פעל מול מוסדות העלייה והממשלה בישראל כדי לזרז ולהכיר בשבות ובעליית ביתא ישראל שבמסגרתם הגה תוכנית עלייה באמצעות חברת כור שבאה לסופה באפריל 1975. כמו כן דאג חזי עובדיה שמשרד החינוך יקדם תוכניות לימודים שישלבו את סיפורם של יהודי ביתא ישראל במערכת החינוך. השר יגאל אלון נענה לבקשתו. חזי המשיך לפעול למען העלייה ובאוגוסט 1976 התפטר מהוועד הישראלי כמחאה על הסחבת הממשלתית והמוסדית בנושא. כחצי שנה לאחר מכאן, בפברואר 1977, נאלץ לפנות את תפקידו כיו"ר ארגוני יוצאי אתיופיה לאחר שהארגונים התאחדו ואת מקומו תפס זימנה ברהני.

במקביל לפועלו לעלייה ועם שחרורו מהצבא התגייס למשמר האזרחי, שבו שירת במשך עשור, לאחר סדרת גנבות ופריצות לביתו. במסגרת תפקידו, שבו שימש גם כמפקד המשמר בשכונה, עזר לנערים להיגמל מסמים והוריד את רמת הגנבות.[1][4]

משנות ה-80 ועד מותו פעל למען קליטתם של העולים מאתיופיה במגוון תפקידים ונושאים.

חייו האישיים ופטירתועריכה

חזי היה השלישי בסדר לידתו מבין שבעה אחים ואחיות ושלט בחמש שפות איטלקית, ערבית, עברית, תגרית ואמהרית. אביו נפטר ב-1950 ואמו ב-1984. ב-1948 נישא למרגלית, שנפטרה ב-1993, ועמה הביא שלושה ילדים.[1]

נפטר ב-29 במרץ 2012 (ו' בניסן תשע"ב) ונטמן לצד אשתו בבית העלמין סגולה.

לקריאה נוספתעריכה

  • עובדיה חזי, הגיגים, קרן חזי עובדיה, תשע"ב
  • פסח רודניק, משימות: דרכה של פלוגה מספר שתיים -- חיל הרגלים -- במלחמת העולם השניה, אגוד החיילים המשוחררים, 1991
  • יצחק נימצוביץ, בזכותם - דמויות מן הפנקס, משרד הביטחון, 1968, עמ' 277-271

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 חזי, הגיגים, תשע"ב, עמ' 7-4, 12-8
  2. ^ מנחם ולדמן, מעבר לנהרי כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי, עמ' 245-246
  3. ^ David Kessler, The Falashas: A Short History of the Ethiopian Jews, Frank Cass & Co Ltd, 1996, pp. 159-160
  4. ^ "חזי עובדיה - המשמר האזרחי", אתר שכונת צהלה