עוד חוזר הניגון

שיר מאת נתן אלתרמן

"עוד חוזר הניגון" הוא שיר שפרסם המשורר העברי נתן אלתרמן. השיר פורסם ללא שם, ונקרא על שם השורה הראשונה בו: ”עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא”.

נתן אלתרמן

השיר פותח את ספרו הראשון של אלתרמן "כוכבים בחוץ", שהתפרסם ב-1938 בהוצאת יחדיו. הוא מתאר עובר אורח ואת מה שהוא רואה בדרכו. אותו עובר אורח, הקרוי בפי אלתרמן לעיתים "הלך", משרת שירים רבים של המשורר, ובפרט בספר זה. אחת הדוגמאות המוכרות היא השיר "ירח" שם מופיעה השורה ”וּבִרְאוֹתְךָ כִּי דֶּרֶךְ עוֹד צוֹפָה אֶל הֵלֶךְ”.

מילות הבית הראשון:

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ
וְעָנָן בְּשָׁמָיו וְאִילָן בִּגְשָׁמָיו
מְצַפִּים עוֹד לְךָ, עוֹבֵר אֹרַח.

השיר חרוז ושקול בדיוק רב. מקצבו המשולש המסודר, והחריזה לסירוגין, היו לסימני היכר של אלתרמן שהיו גם נושא לביקורת עליו מפי נתן זך.[1] הלשון ציורית ומרבה לתאר את הטבע בכלים של האנשה ומטפורה.

דן מירון טוען במאמרו "נקודת המוצא" שאלתרמן היה מודע לחלוטין לשירה המודרנית האירופאית ולתאוריות המודרניסטיות ושכתיבתו הסימבולית, לשונו ה"אנכרוניסטית" והמקצב הלכאורה-מלאכותי בו נקט הם ביטוי פנימי אמיתי ואותנטי לעולמו של המשורר. מירון טוען שכל שירתו של אלתרמן היא "ניגון" שצריך להתפרש באמצעות שיר זה.

זהו אחד משיריו המפורסמים של אלתרמן, הוא זכה למספר לחנים וביצועים רבים, ונלמד בבתי הספר בישראל.

בשנת 2021 העלה התיאטרון הלאומי הבימה מחזה מוזיקלי הקרוי על שם השיר שעוסק בחייו של נתן אלתרמן, השחקנים במחזמר הם יגאל שדה, רוני דלומי, שלומית אהרון, מירי מסיקה, טל מוסרי, ריקי גל, מאיה מעוז ונוספים.

פרשנות לשיר עריכה

לפי חוקר הספרות דן לאור, במרכז השיר עומד האמן - עובר אורח, כמעין זמר נודד, שבכל מקום שאליו הוא מגיע הוא נושא את "הניגון", שממנו אינו יכול להיפרד. "עובר האורח מוצג בשיר כאדם נטול מחויבות אישית או חברתית... הטריטוריה שלו היא המרחבים הפתוחים והקסומים הנגלים לו בדרך. פה ושם הוא נוגע בעצמים שונים בכבשה, באיילת, מפעם לפעם הוא מתמכר ואף סוגד לדמויות ולמראות שנגלים לו מסביב - חורשה ירוקה ו"אשה בצחוקה". הדרך המוליכה את המשורר־ההלך למפגשים עם היקום הסובב אותו".[2]

החוקרת זיוה שמיר מציינת שניתן אמנם לקרוא את השיר כשיר ריאליסטי פשוט, העוסק בנדודי הלך, אך ניתן לקרוא את השיר בדרך סוריאליסטית, כאילו צופה הענן על ההלך, ומצפה ממנו שיפר את חוקי המשיכה ויבקיע גם דרך אל עולמות עליונים. לתפיסתה, את ההנמקה למסעו הסוריאליסטי של ההלך יש לחפש בתחומי ההגות הפואטית. "הנדודים אינם רק נדודים במרחבי תבל, כי אם נדודים מטאפוריים בין מחוזותיו המוגבלים של עולם המעשה לבין מחוזותיו האינסופיים של עולם הרוח, שגבולותיו משתרעים גם מעבר לחיים. מה שעשוי להיראות כפזמון או כשיר-עם קליל ופשוט, עשוי להתברר כשיר-הגות רב השלכות ומשמעויות".[3]

דן מירון רואה ב"דרך" את "דרך החיים" במובן הסימבולי: מלידה עד מוות, מהלך החיים מדור לדור. הדרך מייצגת גם גם את השירה, או את שליחות חייו של המשורר. "ההֵלך הוא הטרובדור, והדרך מקבילה לניגון".[4]

ביצועים עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • דן מירון, נקודת המוצא, ארבע פנים בספרות העברית בת ימינו, הוצאת שוקן 1962 עמ' 37–83
  • אריאל הירשפלד, כל כולה בסודנו תבוא: משקל, צורה ומשמעות בשירת אלתרמן בתוך: חנן חבר (עורך), רגע של הולדת: מחקרים בספרות העברית והיידיש לכבוד דן מירון עמ' 905–920

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ראו מאמרו של זך "הרהורים על שירת אלתרמן", עכשיו, חוב' 3–4 (אביב תשי"ט 1959), עמ' 109–122
  2. ^ דן לאור, שעתו היפה של אלתרמן, באתר אלכסון, ‏2013-12-11
  3. ^ זיוה שמיר, עולם הפוך: "מדרכי ה"הֲזָרָה" של האמנות המודרנית
  4. ^ דן מירון, מפרט אל עיקר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1971
  5. ^ עוד חוזר הניגון בביצוע אילנה רובינא, 1970, ב-YouTube
  6. ^ פגישה לאין קץ - יוסי בנאי מגיש נתן אלתרמן, באתר בנדקמפ