עופות חסרי יכולת תעופה

קבוצה לא טקסונומית של עופות שאינם מסוגלים לעוף

עופות חסרי יכולת תעופה היא קבוצה לא טקסונומית של עופות שמסיבות אבולוציוניות שונות איבדו את יכולתם לעוף. כיום קיימים כ-60 מינים של עופות חסרי יכולת תעופה, ומינים רבים אחרים נכחדו.[1] שתי קבוצות מרכזיות בתוך עופות אלו הן סדרת היענאים ומשפחת הפינגוויניים.

קזואר מצוי צעיר
יען מצוי
ברווז קיטור מגלני
טבלן ג'ונין
פינגוויני גנטו שוחים
תוכי קאקאפו
וקה בניו זילנד
קורמורן גלאפגוס בעל כנפיים קטנות וחלשות ביותר
איור של דודו אפור

העוף הקטן מבין העופות חסרי התעופה הקיימים כיום הוא רלית האי אינאקססיבל (משקלה מגיע עד ל-30 גרם בלבד) והגדול ביותר הוא יען מצוי, שהוא גם הגדול בעופות. מבין העופות הנכחדים שבקבוצה זו, ניתן למנות את משפחת הפורוסרקוסיים, שהפכו לטורפי על בפאונה בה התקיימו, עד לפני כ-2 מיליון שנים בדרום אמריקה ואת עופות המואה ועופות הפיל ממדגסקר, העופות הגדולים ביותר שהיו מעולם כשהגדול מכולם היה הוורומבי.

תת-קבוצה בתוך קבוצה זו היא עופות מבויתים שאיבדו את יכולת התעופה, אף על פי שבני-מינם הלא-מבויתים מיטיבים לעוף. כך למשל תרנגול הבית, תרנגול הודו מבוית וברווז הבית הם חסרי יכולת תעופה, על אף שאבותיהם שלא בויתו תרנגול בנקיבה, תרנגול הודו מצוי והברכייה מעופפים ללא כל בעיה.

לעיתים קרובות קיים קשר בין איבוד יכולת התעופה וענקיות איים או ננסות איים - אך לא בהכרח.

בניו זילנד קיים מגוון העופות חסרי יכולת התעופה הגדול ביותר, כולל הקיווי, כמה מיני פינגוויניים, הווקה, הקאקאפו, והטאקאהה. כך קרה בעוד כמה איים מבודדים. הקגו הוא עוף הדומה לסופית והוא חסר יכולת מעוף אך במקרים נדירים מצליח לדאות עם כנפיו.

עופות חסרי יכולת תעופה סבלו מהכחדות מהירות או מפגיעה חדה בגודל האוכלוסייה עם הגעת האדם לאזור מחייתם. כך למשל, הדודו האפור נכחד כליל תוך פחות ממאה שנים אחר הגעת האדם לאי מאוריציוס; עופות המואה, שהיה אנדמי לניו זילנד, נכחד במאה ה-16 עקב ציד אינטנסיבי על ידי המתיישבים המאורים, ועקירת יערות שהיוו את אזורי המחיה שלו. האלקה גדולה אף היא נכחדה במאה ה-19, כשבאמצע המאה ה-17 חיו מיליוני פרטים במושבות ענקיות. גם קורמורן גלאפגוס חסר יכולת התעופה כמעט ונכחד בשנת 1983, ושרד רק הודות למאמצי שימור נרחבים.

עופות רפי תעופה עריכה

קבוצה דומה לעופות חסרי יכולת התעופה היא של העופות שיכולים לעוף אך מותאמים לחיים על הקרקע או למים וכנפיהם מתפקדות פחות ביעילות. עופות כאלה יכולים להגיע בנקל למצב של חוסר תעופה מוחלט בתנאים מוצלחים.

דוגמה לעופות אלה הם העופות מסדרת התרנגולאים הם מגושמים, כבדים, כנפיהם קצרות ומעוגלות, ועל כן בשעה שהם מבקשים להתעופף, הם ממריאים בכבדות, תוך משק כנפיים חזק ורעשני, ומתקשים לשמור את עצמם באוויר לאורך זמן. לסדרה זאת שייכים המשפחות (או התת- משפחות) הבאות: הפניניתיים, השלווים אמריקניים, הפסיוניים, תרנגולי ההודו, החוגלות, הפסיונים והשכווים. גם כמה מיני ברווזיים או ברבורים ומיני פלמינגו יכולים להיות מעופפים חלשים, בייחוד לאחר השרה של חלק מהנוצות. גם כמה מהאלקיים שכנפיהם מותאמים לשחייה הם מעופפים חלשים. המין קגו מקלדורניה החדשה כמעט שאינו מעופף אלא במקרים נדירים וכך גם כמה מהטינמיים.

עופות בני זמננו ונכחדים חסרי יכולת תעופה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה