פתיחת התפריט הראשי

עושר העמים

ספר מאת אדם סמית

עושר העמים או עושר האומות (אנגלית: The Wealth of Nations), או בשמו המלא "מחקר בדבר טבעו וסיבותיו של עושר האומות", ספרו של אדם סמית, התפרסם ב-1776 ונחשב לאבן דרך בתולדות התפתחות המחשבה הכלכלית והתפיסות הכלכליות. התאוריות שהוצגו בספר זה, הפכו לבסיס התאורטי המרכזי של הכלכלה הקלאסית. בין המושגים המרכזיים בספר מוגדרים:

  • עקרונות ערך העבודה וחלוקת העבודה. ערך העבודה הוא הערך בעיני הקונה של העבודה שהושקעה ביצירת מוצר. מעקרון חלוקת העבודה נובע כי כל עובד צריך להתמחות בחלק מהתהליך. העקרון מגלם בתוכו ייעול ופריון גבוה, והיה הבסיס לתאוריות ניהול כגון הניהול המדעי שהרחיב את עקרונות הגישה, והיה לגישה השלטת בתחילת המאה ה-20.
  • העקרון המפורסם ביותר, הוא עקרון היד הנעלמה על פיו ההתפתחות הכלכלית של החברה יכולה להתרחש רק כאשר מתקיים שוק חופשי המנווט עצמו על בסיס היצע וביקוש וללא התערבות המדינה. לעקרון זה מספר השלכות: הכלכלה יכולה לצמוח (בניגוד להנחה המרקנטיליסטית על פיה כמות ההון הכללית קבועה). ההתערבות השלטונית רק מפריעה לפעילות הכלכלית ומונעת מלהגיע לרמת איזון אופטימלית של היצע וביקוש.
עושר העמים
An Inquiry into the Nature and Causes of the Wealth of Nations
Wealth of Nations.jpg
מידע כללי
מאת אדם סמית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספרות עיון עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה William Strahan, Thomas Cadell עריכת הנתון בוויקינתונים
שנת הוצאה 1776 עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001754563
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אדם סמית

עושר העמים בנוי למעשה מחמישה חלקים (ספרים):

  • "על הגורמים המשפרים את פריון העבודה, ועל הכללים לפיהם מתחלק התוצר בין המעמדות השונים בחברה".
  • "על מהותו של ההון, צבירתו והקצאתו".

בשני אלו מוצגת רוב רובה של משנתו הכלכלית של אדם סמית.

  • "על השוני בתהליך הצמיחה של העושר אצל עמים שונים" – מחקר וניתוח היסטורי כלכלי.
  • "על שיטות של כלכלה מדינית" – מוקדש לתיאור התאוריה המרקנטיליסטית, (התאוריה ששלטה בחשיבה הכלכלית באותה תקופה) ולמחשבה הכלכלית של הפיסיוקרטים, ממנה הושפע.
  • "הכנסות הריבון או המדינה" – סקירה של הפעילות הממשלתית, מימון ציבורי, שיטות המיסוי, והחוב הלאומי.

השפעהעריכה

ל"עושר העמים" נודעה לאורך השנים השפעה חשובה על החשיבה הכלכלית. טענותיו של סמית, במיוחד כאשר צורפו אליהן טענותיו של ממשיכו החשוב, דייוויד ריקארדו[1] ושל ז'אן-בטיסט סיי הפכו לבסיס החשוב ביותר של ההגות הכלכלית בבריטניה. זו התעצבה במיוחד בהשראתו של אלפרד מרשל, ואומצה מאוחר יותר על ידי הזרם המרכזי בהגות הכלכלית באנגליה ובארצות הברית. אסכולה כלכלית מרכזית זו ראתה באדם סמית את הכלכלן המודרני הראשון וב"עושר העמים" מעין תנ"ך של החשיבה הכלכלית המודרנית.[2] הביקורת העיקרית שהוטחה בסמית, אפילו בקרב חסידיו הנלהבים ביותר, נגעה לאימוץ רעיון הערך של העבודה השגוי, ובעיקר לסתירות הפנימיות בטיעונים בזכות מימון תשתיות וחינוך, שאינם עולים בקנה אחד עם התזה הכללית של "עושר העמים." [3]

השפעה חשובה מאוד הייתה לספר גם על החשיבה המרקסיסטית, ובמיוחד על קרל מרקס. מרקס ביטא אומנם בוז לסמית, אך אימץ את הניתוח הכלכלי שלו ושל ריקרדו, ובמיוחד את תורת הערך של העבודה של סמית.[4] רעיון נוסף של סמית, שהייתה לו השפעה על מרקס, היה הצבעתו על ה"ניכור" הנוצר אצל עובדים בחזרה אינסופית על פעולות פשוטות (סמית כמובן לא השתמש במונח המרקסיסטי "ניכור"). הוגים מאוחרים יותר בהגות המרקסיסטית גינו את סמית במלים חריפות הרבה יותר מאלו של מרקס,[5] כשעיקר מתקפתם מופנה נגד רעיון ההתפתחות האוטומטית של שגשוג עליה דיבר סמית.

תפישתו של אדם סמית ושל "עושר העמים" כהוגים הכלכליים הראשונים זכתה לערעור חשוב באמצע המאה ה-20 מצידו של יוזף שומפטר, שהצביע על כך שחלק ניכר מרעיונותיו של סמית אומצו מרעיונותיהם של הוגים אחרים.[6] מתקפות אלו גרמו לכך שסמית נתפש היום פחות כחדשן ויותר כממזג של תפישות שהיו רווחות אצל הוגים כקנטיון או קסניי לפניו.

לקריאה נוספתעריכה

  • חיים ברקאי, אדם סמית באספקלריה של ימינו, מוסד ביאליק והאוניברסיטה הפתוחה, 1995.
  • אדם סמית, עושר העמים, תרגמו מאנגלית: יריב עיטם ושמשון ענבל, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1996.
  • הפילוסופים הארציים: חייהם, ימיהם ורעיונותיהם של הוגי הכלכלה הגדולים, רוברט היילברונר, 2011.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ David Ricardo, Principles of Political Economy and Taxation. London: John Murray, 1917.
  2. ^ ראו לדוגמה ההקדמה למהדורת 1953 של הספר, שנוסחה מופיע כאן.
  3. ^ למשל, Eamonn Butler, Adam Smith — A Primer, London: IEA, 2007.
  4. ^ עושר העמים, ספר 1, פרק 6.
  5. ^ מקס לרנר, לדוגמה, תיאר את סמית בהקדמה למהדורת "מודרן ליבררי" (1937) של "עושר העמים" כ"שכיר חרב לא מודע בשירות המעמד הקפיטליסטי העולה... שהעניק הדרת כבוד לתאוות הבצע ואישור מחדש לדחפים הטורפניים."
  6. ^ Schumpeter, Joseph Alois. Economic Doctrine and Method, an Historical Sketch. New York: Oxford University Press, 1954. כמו כן ניתן למצוא ביטוי לעמדות כאלו אצל Emil Kauder: "Genesis of the Marginal Utility Theory: From Aristotle to the End of the Eighteenth Century," in J. Spengler and W. Allen (eds), Essays in Economic Thought (Chicago: Rand McNally and Co., 1960), עמ' 277-87, וכן במאמר "The Retarded Acceptance of the Marginal Utility Theory," Quarterly Journal of Economics (Nov. 1953), pp. 564-75. טיעונו העיקרי של קאודר היה כי סמית ניתב את החשיבה המדעית לערוץ שהתעלם מרעיונות התועלת השולית.