עזניית הנגב

עָזניית הנגב (שם מדעי: Torgos tracheliotus) היא עוף ממשפחת הנציים בסדרת דורסי יום, מין יחיד בסוגו. צבעה חום כהה, צווארה וראשה קירחים וורודים, אורכה 98–112 ס״מ ומוטת כנפיה 2.50-2.80 מטר. משקלה 6.5-9 ק"ג.

עזניית הנגב
מצב שימור
סכנת הכחדה (EN)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	דורסי יום
משפחה:	נציים
תת־משפחה:	נשרי העולם הישן
סוג:	עזניית הנגב
מין:	עזניית הנגב
שם מדעי
Torgos tracheliotus ‏פורסטר, 1791

לעזניית הנגב מקור גדול וחזק המסוגל לקרוע מחיות בעלות עור עבה, כדוגמת פיל, גמל ופרה, את עורן החזק. עזניית הנגב אוכלת עור, בשר ועצמות. את השערות היא מקיאה בגושים הנקראים: "צנפות".

קנהּ של עזניית הנגב בנוי על צמרות עצים (בעיקר שיטה) מזרדים ומענפים גדולים. הוא מרופד בעשב, שערות וענפים דקיקים. קוטרו מגיע ל-3 מ' וגובהו כ-50 ס"מ. הגוזל בוקע באביב, לאחר 55 ימי דגירה. בשבועיים הראשונים לחייו הוא מקבל בשר מעוכל למחצה ולאחר מכן הוא מקבל אותו בחלקים שלמים. בגיל 4 חודשים הוא עוזב את הקן. גיל הרבייה הוא בדרך כלל שש שנים.

בישראל

עזניית הנגב נפוצה בעיקר בערבות העשב של אפריקה ובעבר היה הנגב תחום גבולה הצפוני. העזנייה הייתה העוף הדורס הגדול ביותר שקינן בישראל, עד שנכחדה כמקננת בארץ. פרטים מזדמנים עדיין חולפים בשמי הנגב לעיתים רחוקות. בניגוד לנשר המקראי אין עזניית הנגב מקננת במושבות ומשום שמרחב המחיה שלה הוא עצום ממדים, היה הנגב מסוגל להכיל רק זוגות מעטים, עד שגם אלה נכחדו בגלל הרעלה משנית, התחשמלות, מחסור במזון, הפרעה אנושית באזור הקינון, ציד והברחה של גוזלים.

אזכורים בתנ"ך^{[דרושה הבהרה]}:

וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה:

— ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק י"ג.

לקריאה נוספת

• מנדלסון ה., "עזניית הנגב על סף הכחדה", טבע וארץ כג, 6 (תשמ"א 1981), עמ' 244–249.

קישורים חיצוניים

• עזניית הנגב, באתר NCBI (באנגלית)
• עזניית הנגב, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• עזניית הנגב, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• עזניית הנגב, באתר GBIF (באנגלית)
• עזניית הנגב, באתר הצפרות הישראלי

• 
• 
• 
• 
• 

  Museum specimen