עזריה מן האדומים

רבי עזריה בן משה מן האדומים (דה רוסי - באיטלקית: Bonaiuto de' Rossi;‏ 1513 בקירוב, מנטובה – 1578, פרארה) היה למדן, היסטוריון וחוקר יהודי-איטלקי. רבי עזריה היה מהיהודים הראשונים שחרגו מחוץ לספרות הרבנית המקובלת בכתביהם, ובין היתר תרגם את איגרת אריסטיאס לעברית וחידש את העניין בפילון האלכסנדרוני.

עזריה מן האדומים
Bonaiuto dei Rossi

לידה	1513 מנטובה, דוכסות מנטובה
פטירה	1578 (בגיל 65 בערך) מנטובה, דוכסות מנטובה
תקופת הפעילות	? – 1578

התפרסם בעיקר עקב ספרו "מאור עיניים" בו פקפק בתוקפם של דברי חז"ל בענייני היסטוריה ומדע, דבר שגרר נגדו גינויים וחרמות על הספר מרבנים בני דורו.

חייו

על חייו של רבי עזריה מן האדומים ידוע אך מעט, בעיקר ממידע מפוזר שנוסף דרך אגב לספרו "מאור עיניים".

משפחתו, משפחת דה רוסי (Dei Rossi, כלומר מהאדומים), היא משפחה יהודית ותיקה באיטליה. על פי מסורת משפחתית, הוגלתה משפחה זו לרומא יחד עם עוד ארבע משפחות^{[דרושה הבהרה]} - משפחת הענוים משפחת התפוחים ומשפחת הנערים - מארץ ישראל על ידי הקיסר טיטוס בראש הגולים בזמן חורבן בית המקדש השני; הם הובאו לרומא והובלו בחוצות העיר בראש השבויים, בשנת 71. מאז התיישבו בעיר ובניהם היו למשפיעים ביותר בקרב יהדות איטליה.

אביו של עזריה מן האדומים, רבי משה בן עזריה דה רוסי איש רג'יו, היה איש יודע ספר, מקורב לרשויות, ועסק בחלפנות כספים ברישיון בעירו מנטובה.

רבי עזריה נולד במנטובה שבמחוז לומברדיה, כנראה בין השנים ה'רע"ב - ה'רע"ד (1512–1514). בילדותו קיבל חינוך יהודי מקובל - לימוד מקרא, משנה, תלמוד ועברית; החל מגיל 13 למד בעצמו. נשא לאשה את בתו של חיים מסראן, יהודי ממנטובה שהיה עוסק בהלוואות בריבית - העיסוק העיקרי של יהודים באירופה באותם הימים. הוא עבר להתגורר בבולוניה, ובשנת ה'שכ"ז (1567) עבר לפרארה.

לא ידוע במה עסק לפרנסתו; לפי גרסה אחת היה רופא, והוא עצמו מספר שעסק ב"זיקוק ספרים" - כלומר צנזורה של ספרים עבריים והכנתם לדפוס. במקום אחר מזכיר רבי עזריה מן האדומים את השתדלותו להשיג מימון להדפסת משנה תורה של הרמב"ם עם פירושו של רבי יוסף קארו, "כסף משנה". לצד עיסוקו בהדפסת ספרים עסק עזריה מן האדומים גם בקריאתם המתמדת; ברשימותיו של הרופא היהודי האנוס אמטוס לוזיטנוס נמצאת (בין שאר המלצות רפואיות) הוראה האוסרת על רבי עזריה לקרוא בלילות לאור הנר.

מלבד ספרים יהודיים, למד רבי עזריה מן האדומים גם שפות, ובהן לטינית, וקרא ספרות איטלקית וספרי היסטוריה ומחקר רבים שהיו מקובלים באותה תקופה. עסק במחקר ההיסטוריה של העת העתיקה, בחקר העמים הקדומים והנצרות ובארכאולוגיה יוונית ורומית. בשנת של"א החל בכתיבת ספרו "מאור עיניים", אותו סיים לכתוב לאחר כשנתיים.

בשנת של"ה (1575), חלם רבי עזריה מן האדומים כי תוך כשלוש שנים הוא ימות. על כך חיבר שיר קצר:

”על משכבי שוהה/ בכסליו שי"ן למ"ד ה"א,
נדמה לי אומר הא/ לך עוד שלוש שנים.
לכן בשנת של"ח/ רוחי אל על יצלח,
אל נא רב טוב וסלח/ תשלג צלמון שנים.”

רבי עזריה כתב את צוואתו ואף חיבר בעצמו את הנוסח שייכתב על מצבתו. נפטר בפרארה, בשנת ה'של"ח (1578).

ספר 'מאור עיניים'

"ספר מצרף לכסף", בדפוס חברת מעוררי ישנים, 1854 אדינבורו. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 7

ספרו העיקרי של רבי עזריה מן האדומים נקרא "מאור עיניים". בספר זה שלושה חלקים: "קול אלהים", "הדרת זקנים" ו"אמרי בינה".

"קול אלהים" הוא ספר המתאר רעידת אדמה עזה שארעה בפרארה בשנת ה'של"א (1570). ברעש אדמה חזק זה נהרגו למעלה ממאתיים אנשים, ורוב בתי העיר חרבו ובהם ביתו של רבי עזריה. הוא מתייחס לרעידת אדמה זו כאל פעולה ישירה של האלוהים, יותר מאשר תופעת טבע רגילה.

בשעה שעמד רבי עזריה ברחוב מפחד הרעש וקריסת הבתים, פנה אליו חכם נוצרי תושב העיר בשאלה האם קיים תרגום לעברית של איגרת אריסטיאס, המתארת את דרך כתיבתו של תרגום השבעים בפקודת המלך תלמי השני. רבי עזריה השיבו שאין תרגום כזה, אך מיד ישב לתרגם את הספר, וסיים את המלאכה בתוך עשרים יום. תרגומו לאיגרת הוא חלקו השני של הספר, "הדרת זקנים".

בחלקו השלישי של הספר, "אמרי בינה", אסף המחבר שישים מחקרים המסודרים לארבעה מאמרים. המחקרים עוסקים באגדה ובמדרשי חז"ל, בכתות יהודיות בזמן הבית השני, ביהודי אלכסנדריה ובפילון האלכסנדרוני, בקדמותה של השפה העברית, בשירה העברית, בתרגום אונקלוס, בספר יוסיפון ובכרונולוגיה של תולדות עם ישראל.

מן הספר עולה שרבי עזריה מן האדומים מאמין בכל עיקרי האמונה היהודית: בקיום האלהים, בהשגחתו, בשכר ועונש, בניסים ובבחירת עם ישראל. כמו כן, מביע רבי עזריה מן האדומים אמון רב בנכונות הקבלה, בקדמות ספר הזוהר ובסמכותם של החכמים בענייני הלכה ובענייני השקפה.

במחקריו מנסה רבי עזריה מן האדומים ליישב את דברי חז"ל כך שיתאימו למחקר המקובל בימיו ולניסיונו האישי. לצורך כך, מסביר רבי עזריה אגדות רבות שלא כפשוטן, ובמקרים מסוימים אומר כי חז"ל שגו בהבנת ענייני טבע וכדומה. הוא אף מרשה לעצמו לפקפק בכמה מסורות מקובלות, למשל בייחוסו של תרגום אונקלוס לעקילס ובייחוס ספר יוסיפון ליוספוס פלאוויוס. כמו כן, מפקפק רבי עזריה בדיוקה של הכרונולוגיה המקובלת על החכמים: לדעתו החלו לחשבה רק החל מתקופת הגאונים, והוא מוסיף למניין שנות הבית הראשון כעשרים שנה.

רבי עזריה מן האדומים משתמש במגוון רב מאוד של מקורות בספרו. מלבד הספרות היהודית המסורתית, ומלבד הספרים הפילוסופיים הזרים בהם השתמשו גם חכמים אחרים כמו כתביהם של אריסטו, אפלטון וקיקרו, מוסיף עזריה מן האדומים גם מקורות ספרותיים כמו כתבי הומרוס, ורגיליוס, הורטיוס ואובידיוס, ואפילו כתבי אבות הכנסייה והאוונגליונים עצמם. רבי עזריה היה גם הראשון מבין חכמי היהודים שהשתמש בכתבי פילון האלכסנדרוני, והוא שהביאו לידיעת אנשי היהדות המסורתית.

סגנונו של ספר מאור עיניים קשה לקריאה. הוא רצוף שיבוצים מקראיים, אך סגנון לשונו רבני מאוחר, עשיר בביטויים ארמיים. בספר מספר רב מאוד של ציטוטים ומקורות, דבר המסרבל את הקריאה בו. סגנון הבאת הדברים קשה גם הוא, ובמקומות רבים בספר לשון המחבר חמקמקה והביטויים דו משמעיים ולא מוחלטים. במקומות רבים כותב רבי עזריה בסיכום דבריו שאם נראה לקורא שישנה טעות במסקנתו דבריו בטלים, "ולא אמר כלום".

הפולמוס על הספר

מיד עם פרסום הספר מאור עיניים, יצאו נגדו מספר חכמים באיטליה. הטענות העיקריות נגד רבי עזריה מן האדומים היו פקפוקיו במסורות מקובלות - בעיקר ביחס לכרונולוגיה, והשימוש שעשה בספרים חיצוניים בבירור נושאים הקשורים ליהדות. בעוד מספר חכמים, כמו למשל רבי משה פרובינצאלו ורבי יצחק פנצי, שלחו אליו את השגותיהם ובקשו את הבהרותיו, נזדרזו חכמים אחרים לפרסם מכתב שבו מוגדר הספר כ"הספרים החיצוניים" ומוטל איסור לקרוא בספר אלא באישור מפורש מחכמי העיר. בנוסף, הובעה במכתב התקווה כי "גאוני עולם שבכל עיר ועיר" יזדרזו ויצטרפו לאיגרת המחאה. למעשה, אף אחד מחכמי איטליה לא הצטרף לקריאה, אך מכתבים עם השגות, קושיות והתראות החלו זורמים לביתו של רבי עזריה מן האדומים. אחד מן המשיגים המתונים יותר היה רבי יהודה מוסקאטו, ששלח לרבי עזריה איגרת ידידותית בה הביע את הסתייגויותיו מכמה מן הדעות שנכתבו בספר.

כדי לשכך את ההתנגדות שעורר הספר נאלץ המחבר לערוך בו מספר שינויים: הוא הדפיס מחדש מספר גליונות וכרכם בספר במקום הישנים, הוסיף לספר את ההשגות של הרב יצחק פנצי עם תשובותיו והסבריו, והוסיף לספר כתב התנצלות בשם "מצרף לכסף". למעשה הצליח רבי עזריה מן האדומים להפיס את דעתם של המתנגדים בשינויי ניסוח בלבד, בלא שיצטרך לסגת משום טענה מרכזית בספרו. עם הדפסת הספר במהדורתו המתוקנת שככה ההתנגדות, והרב שעמד בראש פרסום המכתב המגנה את הספר, פרסם מכתב נוסף שבו ביטל את קודמו.

באותה תקופה הגיע הספר לארץ ישראל, ושם נודע על מכתב נוסף האוסר על הקריאה בספר. הספר הובא בפני רבי יוסף קארו, והלה הביע את תרעומתו הקשה על תוכני הספר. רבי יוסף קארו לא הספיק לכתוב את מכתב המחאה שלו, אך תלמידו רבי אלישע גאליקו הודיע בשמו כי מן הראוי היה להכריז חרם גמור על הספר ורבי משה אלשיך העיד שגם הוא שמע זאת. ולערך בשנת של"ו חתמו עשרה מרבני צפת על כרוז בו הובאה עדות זו ולאחריה נכתב:

מאחר שהעידו שני החכמים השלמים החתומים לעיל מה ששמעו מפי מורינו הרב זלה"ה חייבים כל ישראל לקיים מאמרו לחוס לכבוד התורה ועקריה. לכן אנו גוזרים בגזרת התורה על כל בר ישראל אשר ימצא הספר הזה ברשותו שיבער אותו מביתו והמקיימו יחוש לעצמו כעובר על דברי חכמים ועל כל המקיימים גזרתינו תבא ברכת טוב

— כרוז חכמי צפת נגד המאור עינים, ונציה, לערך של"ו

לאחר זמן מה, כנראה עם קריאת התנצלויותיו של המחבר בספרו מצרף לכסף, שככה גם התנגדותם החריפה של חכמי צפת.

במהלך השנים לאחר מכן, חזרה ועלתה לעיתים סוגיית ההתנגדות לספר. המהר"ל מפראג בספרו "באר הגולה" ביקר בחריפות את השקפותיו של רבי עזריה על האגדה. הרב יעקב עמדין הוציא גם הוא חרם חמור על הספר וציווה( שאילתות יעב"ץ ח"א סי'לג) לשורפו, אך לאחר מכן חזר בו והתבטא כי "לא תתעב אדומי".וגם המהרש"ם בדעת תורה או"ח סי שז' ס' עז מביאו. גם הרב חננאל ניפי, שחי בסוף המאה השמונה עשרה, מספר כי ראה כתב האוסר על קריאת הספר ללא אישור מרבני העיר, אך לאחר שקראו, לא מצא בו שום פסול. הוא מוסיף ואומר, כי ייתכן שהאיסור נועד כדי למנוע מתלמיד צעיר לטעות באחדים מן הדברים המובאים בספר.

החל מהמאה ה-18 התחדשה ההתעניינות בהגותו של רבי עזריה מן האדומים, וזאת משום שאנשי תנועת ההשכלה מצאו קרבה בין הגותם להגותו. יום-טוב ליפמן צונץ פרסם ב'כרם חמד' (שנות הארבעים של המאה ה-19) ביוגרפיה עברית של רבי עזריה מן האדומים והציג את 'מאור עיניים' כמבשר מוקדם של חכמת ישראל בנוסח המחקר האקדמי המודרני. מאור עיניים הוא מקור חשוב לכמה מעיוניו של נחמן קרוכמל, ובמיוחד לגישתו החלוצית למקומו של פילון בתולדות הדת היהודית.

ספרו של רבי עזריה נזכר אף בהרבה מספרי האחרונים השונים, ובהם בעל "שלשלת הקבלה" והחיד"א, וכן הרב דוד גאנס בספרו "צמח דוד", רבי ידידיה שלמה רפאל נורצי בספר מנחת שי; והרב יוסף שלמה דלמדיגו ב"מצרף לחכמה". וכן הרב אברהם אבלי הלוי גומבינר. וכן ציין לו בפירוש 'תפארת ישראל' על המשניות. וכן הזכירוהו הרב יצחק למפרונטי בספרו "פחד יצחק" ורבי מלאכי הכהן בספר יד מלאכי. גם הרב הנזיר מזכירו פעמים רבות בספרו הגדול "קול הנבואה".

מהדורות הספר

הספר מאור עיניים יצא לאור במספר מהדורות.

• לראשונה הוציאו המחבר בשנת של"ד (1574). ראו: מאור עיניים, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
• בשנת 1794 הוציא יצחק סטנוב את הספר בברלין.
• בשנת 1829 יצאה לאור מהדורה נוספת, על יסוד מהדורתו של סטנוב, תוך השמטת ההקדמה. לאחר שנה, יצא לאור ספרון ובו כל ההשמטות במהדורת סטנוב ובמהדורה זו. (מהדורת וויען 1830 באתר ספרים-google)
• בשנת 1854 יצא לאור על ידי צבי פיליפובסקי באדינבורו, בתוספת תולדות המחבר.
• בשנת 1864 יצא לאור על ידי דוד קאסל עם מבוא רחב, ותולדות המחבר מאת יום-טוב ליפמן צונץ. (גרסה אלקטרונית של הספר באתר "ספרים google"; לוח הפרקים מאור עיניים ו מצרף לכסף, מהדורת וילנה תרכ"ד-תרכ"ו 1866-1864, באתר HebrewBooks)
• בשנת 1899 יצא לאור בוורשה על יסוד מהדורתו של דוד קאסל.
• בשנת 1970 יצאה לאור בירושלים (בהוצאת מקור) מהדורת צילום ממהדורת ורשה.

בנוסף, תורגם הספר לאנגלית, וקטעים שונים ממנו תורגמו לשפות אחרות על ידי חוקרי יהדות נוצרים.

• The light of the eyes, (תרגמה והוסיפה הערות: Joanna Weinberg) New Haven : Yale University Press, 2001 מסת"ב 0300079060

לקריאה נוספת

ספרי יעץ

• עזריה מן האדומים באנציקלופדיה אוצר ישראל, כרך ח, עמ' 48–50. באתר HebrewBooks [מכיל את הנוסח המלא של מכתבי החרם לספר מאור עיניים (ציטוט מתוך ספרו של חיד"א)]
• יהושע הורוויץ, מרדכי מרגליות (עורך כללי), "עזריה מן האדומים", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1199-1195, באתר היברובוקס

מאמרים

• כתבי עזריה מן האדומים, מבחר פרקים מתוך ספר 'מאור עיניים' וספר 'מצרף לכסף', ההדיר והוסיף מבוא והערות ראובן בונפיל, ירושלים, מוסד ביאליק, תשנ"א
• יוחנן טברסקי‬, עזריה מן האדומים, 1511-1578, קטיף - ילקוט לדברי ספרות, הגות ואמנות ו-ז, תשכ"ט, עמ' 185-175
• ישראל מלמן, סביב ספר "מאור עיניים" לר’ עזריה מן האדומים (שתי מהדורות לדפוס ראשון, שלד-ה)., זר לגבורות - קובץ מחקרים במקרא, בידיעת הארץ, בלשון ובספרות תלמודית (מוגש לר’ זלמן שזר, נשיא המדינה, ביום הולדתו הפ"ג.), תשל"ג, עמ' 638-657
• מאיר בניהו, הפולמוס על ספר מאור עינים לרבי עזריה מן האדומים, אסופות - ספר שנה למדעי היהדות ה, תשנ"א, עמ' ריג-רסה
• דוד מלכיאל, מיפת לשם ושוב ליפת : תרגום אנגלי של "מאור עיניים" מאת עזריה מן האדומים, פעמים - רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח 104, תשס"ה, עמ' 135-143
• יהושע לוינסון, מן המשל להמצאה : צמיחת הבדיון כקטגוריה תרבותית, היגיון ליונה, תשס"ז, עמ' 1-32
• עשהאל אבלמן, על חבל דק (מגזין סגולה 7 (תשע"א) עמ' 26–33)
• דוד קאופמן "לתולדות הפולמוס של עזריה מן האדומים" בגרמנית(הקישור אינו פעיל) ובצרפתית(הקישור אינו פעיל) שניהם עם מקורות בעברית

• Segal, Lester A., Historical consciousness and religious tradition in Azariah de' Rossi's Meor einayim, Philadelphia : Jewish Publication Society, 1989.מסת"ב 827603169

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עזריה מן האדומים בוויקישיתוף

• "עֲזַרְיָה מִן הָאָדוֹמִים", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ח, עמודים 48–50, באתר היברובוקס
• עזריה מן האדומים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• דוד הלחמי, רבי עזריה מן האדומים די־רוסי (בעל „מאור עינים”), בספר "חכמי ישראל", תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' מ"א, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה זמינה לאחר הרשמה חינם)
• עזריה מן האדומים, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)

כתביו ועליהם

• הספר 'מאור עיניים' באתר HebrewBooks, ווילנא תרכ"ג, כרך ראשון, כרך שני
• "קול אלוהים", באתר "דעת"
• מיכאל ריז'יק, "מאור עיניים" לעזריה די רוסי, באתר האקדמיה ללשון העברית
• מאור עיניים, טקסט מלא של הספר באתר האקדמיה ללשון העברית
• מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות, רעידות האדמה באיטליה שבזכותן קיבלנו תיעוד של ההיסטוריה היהודית, באתר הארץ, 25 ביולי 2018
• הערך "מאור עיניים (די רוסי)", באתר "האנציקלופדיה היהודית"
• עזריה בן משה די רוסי, דף שער בספרייה הלאומית