עטלף המשי
עטלף המשי או עטלף פירות אנגולי (שם מדעי: Lissonycteris angolensis) הוא סוג של עטלף קטן-בינוני במשפחת עטלפי הפירות שחי ביבשת אפריקה ומהווה מין יחיד בסוגו. הוא תואר מדעית בשנת 1898 על ידי הזואולוג הפורטוגזי ז׳וזה ויסנטה ברבוסה דו בוקאז׳ כמין בסוג עטלף רוסטי, ובשנת 1912 הוקצה עבורו סוג נפרד. משמעות שמו המדעי היא "עטלף רך אנגולאני" ומתייחס לפרווה המשי הרכה שלו ולמקום שבו נאספה הדגימה הראשונה. עטלף המשי קשור באופן הדוק לסוג עטלף הצווארון ויש אף המכלילים אותו כמין בסוג זה.
 עטלף המשי
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | עטלפים |
| תת־סדרה: | דמויי עטלפי פרי |
| משפחה: | עטלפי פרי |
| סוג: | עטלף המשי |
| מין: | עטלף המשי |
| שם מדעי | |
 Lissonycteris angolensisבוקאז', 1898 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
תיאור ותת-מינים עריכה
לעטלף המשי ראש צר ושועלי, חרטום מחודד וארוך וגוף קטן. העיניים גדולות וחומות, האוזניים ארוכות ומחודדות בקצוות והנחיריים גדולים. השפתיים והלחיים יכולות להתרחב במהלך האכילה. הזנב וכנף הזנב קצרים יחסית. יש לו בחך שלושה רכסים גדולים וארבעה רכסים דקים יותר. אורך הראש והגוף של עטלף המשי 90–140 מ״מ, אורך הזרוע 68–90 מ״מ ואורך הזנב עד 6–21 מ״מ; משקלו 60–87 גרם ומוטת כנפיו 20 ס״מ. הזכר והנקבה דומים פחות או יותר.
הפרווה של עטלף המשי ארוכה וצפופה ובעלת מרקם משי רך. היא משתרעת גם על הזרועות, הקרסוליים וכנף הזנב. צבעה הכללי חום אוכרה, זהוב, אדמדם או כתמתם, וסביב החזה יש כתם ערמוני או אדמדם כהה. הראש בצבע כהה יותר משאר הגוף והגחון חיוור. סביב הצוואר יש צווארון של שיער ארוך, אך הוא קטן משל מקרוביו ואינו בולט בצבעוניותו. הכנפיים, האוזניים והרגליים שחורות או חומות כהות. החרטום, הזרועות, השוקיים ופנים האוזניים דלילים בשיער ובעלי גוון בורדו או ורדרד.
לעטלף המשי 5 תת-מינים:
- L.a.angolensis - אפריקה המשוונית.
- L.a.smithii - מערב אפריקה.
- L.a.ruwenzorii - מזרח אפריקה.
- L.a.petraea - דרום אתיופיה.
- L.a.goliath - אפריקה הדרומית.
תפוצה וביולוגיה עריכה
עטלף המשי מצוי בעיקר באפריקה שמדרום לסהרה; טווח התפוצה שלו כולל את אנגולה, אתיופיה, קניה, טנזניה, אוגנדה, דרום סודאן, קונגו הדמוקרטית, קונגו, גבון, הרפובליקה המרכז אפריקאית, גינאה המשוונית, קמרון, ניגריה, טוגו, בנין, חוף השנהב, ליבריה, גינאה ביסאו, גינאה, גאנה, סיירה לאון, סנגל, צ'אד, זמביה, זימבבואה, מלאווי, מוזמביק ובעיקר ביערות קונגו.
בית הגידול של העטלף המשי מגוון למדי, וכולל סוואנה יבשה או טרופית, סוואנת שיחים-דוקרנית, יער גשם טרופי, יער עננים, יער מנגרובים, יער סובטרופי יבש ונשיר, יער טחב וכרי דשא תת-אלפיניים. הוא מצוי הן בשפלות והן ברכסים הרריים עד רום 4,000 מטר מעל פני הים.
עטלף המשי פעיל בשעות הלילה וישן בשעות היום במערות, נקיקים, חללי עצים, עלווה צפופה ומכרות נטושים. הוא לן בקבוצות קטנות של 2–25 פרטים וחולק לעיתים את מרחב המחיה שלו עם עטלף פירות מצוי או מיני פרספוניים. מכיוון שהמין אינו מסוגל לבצע איכון-הד הוא נוטה להישאר בסמוך לפתח המערה או המכרה כדי להקל את הניווט המתבסס על ראיה. עטלף המשי מסוגל לטוס בצורה איטית במהלך חיפוש אחר מזון, ויש לו יכולת תמרון מצוינת בין הצמחייה הצפופה. התזונה של העטלף המשי מורכבת בעיקר מתאנים, גויאבות, פירות של סולנום, אנתוכליסטה, אירוקו ואדניה, והוא אינו אוכל פרחים. הרבייה מתרחשת בכל השנה, והנקבה עשויה להמליט מספר פעמים בשנה גור יחיד. תוחלת החיים שלו עד 22 שנים.
מצב עריכה
עטלף המשי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), לאור טווח התפוצה הרחב שלו, אוכלוסייתו הגדולה, נוכחות במספר רב של אזורים מוגנים, סובלנות למגוון בתי גידול, והעדר אינדיקציות לירידות משמעותיות בעתיד הנראה לעין. עם זאת, מגמת האוכלוסייה בירידה. חלק מתת המינים מאוימים מצד כריתת עצים, ציד לבשר והפרעה אנושית במערות.
