עיטור העוז

העיטור השני בחשיבותו שניתן בצה"ל

עיטור העוז הוא העיטור השני בחשיבותו שניתן בצה"ל. העיטור מוענק על ידי הרמטכ"ל, על "מעשה גבורה שנעשה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש"[1].

עיטור העוז
עיטור העוז
פרטים
מדינה ישראלישראל ישראל
סוג עיטור צבאי
המעניק ראש המטה הכללי
למען ”מעשה גבורה שנעשה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש”
זכאות חיילי צה"ל
סטטוס עיטור פעיל
נוסד ינואר 1970
הענקות
הוענק לראשונה 1970
הוענק לאחרונה 2007 (נכון ל-2021)
סה"כ הוענקו 220
הענקות מובדלות 218
היררכיה
עיטור גבוה יותר עיטור הגבורה
עיטור מקביל עיטור האומץ
עיטור נמוך יותר עיטור המופת

היסטוריה

עריכה

בינואר 1970 אישרה הכנסת את חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, שקבע את שלושת העיטורים הגבוהים ביותר עבור גילויי אומץ וגבורה במהלך לחימה - עיטור הגבורה, עיטור העוז ועיטור המופת. עיטורים אלה הוענקו בדיעבד גם לחלק ממעוטרי צל"ש הרמטכ"ל מאז קום המדינה, כאשר ועדה קבעה איזה עיטור חדש יחליף את הצל"ש, אם בכלל.

עד שנת 2007 הוענקו 220 עיטורים.

התקופה מספר העיטורים שהוענקו
בין מלחמת העצמאות לבין מלחמת סיני 23 עיטורים
מלחמת סיני 21 עיטורים
בין מלחמת סיני לבין מלחמת ששת הימים 20 עיטורים
מלחמת ששת הימים 39 עיטורים
מלחמת ההתשה 14 עיטורים
מלחמת יום הכיפורים 93 עיטורים
בין מלחמת יום הכיפורים לבין מלחמת לבנון הראשונה עיטור אחד
מלחמת לבנון הראשונה 2 עיטורים
האינתיפאדה השנייה עיטור אחד
מלחמת לבנון השנייה 6 עיטורים

שני חיילים קיבלו את עיטור העוז פעמיים: עובד לדיז'ינסקי ואמנון ליפקין-שחק.

עיצוב העיטור

עריכה

העיטור עוצב על ידי האמן הבינלאומי חתן פרס ישראל דן ריזינגר, וצורתו כמנורת בת שבעה קנים, המורכבת משש חרבות מוצלבות ובמרכז שיבולת חיטה. גב העיטור חלק. העיטור מחובר לסרט בצבע אדום.

העיטור מוטבע על ידי החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות, משקלו 25 גרם כסף בטוהר 935. האבזם מצופה בכרום.

אות העיטור הוא בצבע אדום. לפי התקנות, כאשר העיטור מוענק יותר מפעם אחת לאדם הוא מקבל את תג העיטור שהוא גרסה מוקטנת של הפארה שאותו עונדים על תג העיטור. רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק[2], נהג לענוד שני אותות במקביל, ללא הוספת תג.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא עיטור העוז בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ סעיף 4 לחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, תש"ל-1970
  2. ^ עובד לדיז'נסקי, אשר עוטר גם הוא פעמיים, עוטר במקור בצל"ש הרמטכ"ל, בפעם השנייה לאחר מותו ב-1956, ורק לאחר קבלת חוק העיטורים ב-1970 והחלטת ועדה הומרו שני הצל"שים ב-1973 לעיטורי העוז.