עייתא א-שעב

כפר בדרום לבנון

עייתא א-שעבערבית: عيتا الشعب) הוא כפר בדרום לבנון, כקילומטר אחד צפונית לגבול עם ישראל באזור זרעית. לפני תחילת מלחמת לבנון השנייה חיו בכפר כ-5,000 תושבים, מרביתם מוסלמים שיעים.

עייתא א-שעב (כפר)
عيتا الشعب
עייתא א-שעב, 2006
עייתא א-שעב, 2006
עייתא א-שעב, 2006
מדינה לבנוןלבנון לבנון
נפות בכפר 4
גובה 650 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בכפר 5,000 (2006)
קואורדינטות 33°05′50″N 35°20′04″E / 33.097222222222°N 35.334444444444°E / 33.097222222222; 35.334444444444 

מוניציפלית "עייתא א-שעב" הוא חלק מנפת בינת ג'בייל השייכת למחוז א-נבטיה.

היסטוריהעריכה

בשנת 1870, ביקר בעייתא א-שעב המטייל והחוקר הצרפתי ויקטור גרן וכתב: ”כפר של מתואלים. העיירה שבאתרה נבנה היתה מוקפת חומת-גדר, ומזו שרדו אי-אילו קטעים בנויים מאבני גזית ומצדית [...]. מתחת למתחם הזה יש בור מים ענק [...]. על המשטח שמעל הבור הוקם מסגד קטן, מט לנפול, ובו א פשר להבחין בעמודים אחרים שמקורם בבניין קודם, שאת אתרו מסמנת במקום אחר ערמת אבני גזית מהוקצעות היטב ועוד נציבי עמודים, פגומים, המוטלים על הארץ. [...] למטה מן הכפר מגדלים על מדרגות הגבעה העליונות גפן, תאנה, רימון, זית ואגוזות אדירות. ראיתי שם כמה בורות מים, מערת קבורה גדולה מקושטת במקמרים מעוגלים שכל אחד מהם מחפה על ארונות קבורה סמוכים ומקבילים; וגת בת שני מדורים, אחד רבוע ואחד עגול. כל אלה חצובים בסלע התשתית. [...] לא הרחק משם ניצב אלון מצוי זקן, בהחלט אחד המרשימים שראיתי בארץ-ישראל, והתושבים עורכים סביבו מין פולחן. גדר קטנה סומכת את גזעו המכובד.”.[1]

מלחמת לבנון השנייהעריכה

ב-12 ביולי 2006, חוליית חזבאללה שיצאה מהכפר פרצה את גדר המערכת ותקפה סמוך למוצב ליבנה (שלא היה מאויש) שני רכבי סיור של צה"ל. במהלך התקיפה נהרגו שלושה חיילי מילואים ונחטפו ללבנון שניים נוספים - אירוע שהתחיל את מלחמת לבנון השנייה.

עם תחילת המבצע הצבאי הקרקעי של צה"ל בדרום לבנון עזבו תושבי הכפר את הבתים וברחו צפונה. חלק גדול מבתי הכפר נהרסו במהלך הקרבות כתוצאה מההפצצות חיל האוויר הישראלי והפגזות חיל התותחנים.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא עייתא א-שעב בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ ישראל, כרך ז': הגליל (ב), תרגום: חיים בן־עמרם, ירושלים: יד יצחק בן־צבי, תשמ"ז, עמ' 65