עין הילד

עין הילד
Eye of the Child
מטה הארגון	לילונגווה
תקופת הפעילות	28 בפברואר 1995 – הווה (29 שנים)
	eyeofthechild.org

עין הילד הוא ארגון לא ממשלתי העוסק בשמירה על זכויות הילד והגנה משפטית במלאווי ובאזור אפריקה הדרומית. הארגון הוקם ב-28 בפברואר 1995 כמענה לתופעות התעללות, ניצול ואלימות כלפי ילדים המתמודדים עם עוני וחולי קשה. הארגון נודע בשל מעורבותו הפעילה בקידום זכויות ילדים במלאווי ומאבקו בתופעת אימוצי החסד הבלתי חוקיים של ידוענים מהוליווד. הארגון מנוהל כיום בידי מקסוול מאטוורא (Maxwell Matewere).

הרקע להתפתחות הארגון עריכה

מאחר שהחקלאות מהווה את עיקר כלכלת האזור, ילדים מנוצלים בגיל צעיר לצורכי עבודה בתנאים קשים ובשכר נמוך. מחקרים מצביעים על כך ששעות עבודה מרובות באיסוף משאבים מאלצות את מרבית הילדים במלאווי להיעדר מבתי הספר^[1]. בנוסף על כך, נכון לשנת 2018 חיים במלאווי כמיליון תושבים עם נגיף HIV (מקום 9 בעולם) ועל פי הערכות קיימים כ-670 אלף ילדים יתומים כתוצאה מכך. כמו כן, תוחלת החיים במלאווי, הניצבת במקום ה-163 במדד איכות החיים של האו"ם, היא 37 שנים. זאת משום שבנוסף למגפת האיידס ישנם מקורות מים מזוהמים, מחסור קבוע בתרופות ובטיפול רפואי הולם ושיעור התמותה השנתי הוא 140 תינוקות מתוך 1,000. יתומים, בהיותם אוכלוסיית ילדים פגיעה לניצול, מוגנים כיום בחוק הלאומי במלאווי על בסיס עקרון "האינטרס הטוב ביותר". לעיקרון זה 3 מאפייני מפתח^[2]:

טובת הילד מעל כל שיקול פוליטי, דתי וסוציאלי
יחס אינדיבידואלי לכל ילד ושמיעת קולו
התייחסות לצרכים ההתפתחותיים של הילד

בין מאפיינים אלו ייתכנו שיקולים סותרים. קיים צורך בניהול השיקולים הללו מבחינה משפטית כאשר הדיון עוסק בנושאים כמו אימוץ בין-יבשתי אשר עלול להרחיק את הילד מסביבתו הטבעית.

הארגון הוקם כשנתיים לאחר הפיכתה של מלאווי ממשטר חד-מפלגתי למשטר דמוקרטי כאשר באותה העת התפתחה במלאווי התודעה המערבית לזכויות האדם והילד.

פעילות עריכה

משנת 1995 נאבקים פעילי ארגון Eye of the Child) EYC) בחטיפת ילדים לצורכי עבדות ותעשיית המין, התעללות מינית, סחר בבני אדם ומסורות אלימות נוספות כמו נישואי קטינים בכפייה. פעילי הארגון פועלים על מנת שחוקי המדינה ידאגו שילדים שעברו התעללות וניצול יקבלו טיפול, שיקום והגנה בפני האנשים שהפרו את זכויותיהם. בנוסף, דואגים הפעילים שהחוקים במלוואי הנוגעים לאימוץ והגנת הילד מתוקננים ומיושמים, זאת כדי להגן על יתומי האומה וילדיה הפגיעים.

הארגון עובד במגוון מישורים המשלבים הגנה משפטית של זכויות אדם יחד עם סיפוק שירותים חברתיים לקורבנות. הם מציעים הכשרה לקהילות ולתלמידים בנוגע לשמירה על זכויות ילדים, ביצוע עבודות משפטיות בשם ילדים מנוצלים ועבודה ישירה לשיקום ילדים שעברו התעללות.

ב-2007, EYC ארגנו אסיפות ב-26 מקומות ציבוריים שונים ברחבי המדינה בהן לימדו על הסכנה בעבדות בקרב ילדים. בנוסף, הם הכשירו כ-30 ארגונים מקומיים ויצרו וועדות שמירה קהילתיות כדי לפקח על אותם ילדים בקהילות המקומיות. בעזרת וועדות השמירה הללו, עד 2010, הצילו כמעט 300 ילדים שזוהו כקטינים בעבדות. וועדות השמירה דאגו להרחיק את הילדים ממסגרות העבודה המסוכנות והמנצלות ולהחזירם למסגרות מגינות ומקדמות. 123 ילדים הוחזרו לבתי הספר ו-164 ילדים בוגרים יותר החלו הכשרות מקצועיות במקצועות כמו נגרות, חייטות ועבודות מתכת על מנת להקל את השתלבותם בשוק העבודה מאוחר יותר. במעקב אחרי אותם ילדים 3 שנים לאחר תחילת הפרויקט, נמצא כי הישגים אלו נשמרו גם לאורך זמן – 90 אחוז מהילדים שהורחקו מהעבודות המנצלות נותרו בבתי הספר ושליש מהנערים בהכשרה המקצועית מצאו עבודה בתחומי ההכשרה שלהם^[3].

בנוסף, ב-2010 התחיל הארגון בקמפיין שנועד למנוע מילדות צעירות לעזוב את בתי הספר וקידם חוק חדש שנועד להגביל את גיל הנישואין בקטינים, כדי למנוע מהורים למכור את בנותיהם עבור תשלומי נדוניה.

ב-2015 הציג מנהל הארגון תוכנית דו-שנתית שנועדה לעצור את הסחר בילדים במדינה. מתוך נתונים כי קטינות רבות מובאות מאזורים כפריים לערים כדי לעבוד בפאבים, הצוות המוביל של הארגון נפגש עם מנהיגים רוחניים במחוזות שונים כדי להעלות את המודעות והרגישות של אותם מנהיגים לסחר בקטינות ובכך לנסות ולמגר את התופעה.

ב-2018 פרסם הארגון אסטרטגיית סיוע לאומי לשנים 2018–2022 שמטרתה למנוע מגורים ועבודה של ילדים ברחוב. בעיית מגורי ילדים ברחוב נותרה אחת הבעיות החברתיות הקריטיות במלאווי, ולכן התוכנית שמה דגש על התערבות מכוונת הגנה, דאגה ושילוב של ילדי הרחוב בחברות שלהם. התוכנית מציגה פלטפורמות וחלופות שונות ליצירת הרתעה שתמנע מילדים לחזור לרחובות. בנוסף, ראש הארגון, מקסוול מטוור, נבחר על ידי הממשלה להיות חלק מוועדה לאומית האחראית על פיתוח חקיקה נגד סחר בבני אדם.

כיום, ניתן לראות פעילות רבה של הארגון בדף הפייסבוק של הארגון בו הם מבקרים את הממשלה על פועלה בנושא קידום הזכויות של הילדים במלאווי ומפרסמים כתבות בנושא זכויות ילדים: חוקים שנחקקים, הצהרות פוליטיות, נתונים סטטיסטים, הצהרות והפגנות של פעילים מהארגון ועוד.

התערבות הארגון מובילה לשינויים מהותיים ברשויות האכיפה הנוגעות לענייני זכויות הילד במלאווי. הפרסומים והכתבות שמפיץ הארגון מעלות לסדר היום של ממשלת מלאווי את הנושא ומפעילות לחץ כדי לעודד אכיפה ותשומת לב לאומית. הארגון עוקב בצורה אדוקה אחרי התפתחויות משפטיות ומדיניות בנושא של זכויות ילדים וכמו כן גם בפעילויות של ארגונים לא ממשלתיים נוספים שמתמקדים בשיפור חינוך, צמצום אלימות, הדרכות והעלאת מודעות הציבור במלאווי.

אימוץ בין לאומי עריכה

תופעת האימוץ הבין-לאומי נעשתה רחבה יותר לאחר מלחמת העולם השנייה. אמצעי התקשורת נעשו מתקדמים יותר ותמונות של ילדים מורעבים ונטושים מאזורי מלחמה הופצו באופן נרחב יותר מבעבר. תמונות אלו ביססו תהליך של תמיכה באימוץ רב לאומי. מלחמת קוריאה היוותה השראה לעידוד האימוץ וראייתו כעבודת סיוע. קוריאה היוותה את האתר הראשון ובמשך זמן מה גם לאתר הגדול ביותר לאימוץ רב לאומי. אימוץ מאזורי קונפליקט אחרים באסיה כמו קמבודיה, וייטנאם וסין נתפס כהצלה בעיני רבים. כמו כן גם במקומות בהן שיעור העוני ומקרי האלימות הוא גבוה כמו אמריקה הלטינית ואפריקה.

מדינות רבות מטיפות מגבלות חדשות ונוקשות יותר לגבי אימוץ בינלאומי. המתנגדים לאימוץ זה טוענים כי הוא שולל את זכויות הילדים לחיות תחת המורשת שלהם ולעיתים כרוך בפעולות פוגעניות כגון הזנחה או התעללות. מדינות רבות טוענות לזכויות להחזיק בילדים בגבולות המדינה בה נולדו ואחרות תומכות בזכויות הילד לגדול במשפחות קבע שלעיתים יימצאו רק באמצעות אימוץ בינלאומי.

בשנת 1993 ועידת האג בנושא אימוץ בינלאומי הכריעה כי אימוץ מסוג זה עדיף על פני אומנה ומוסדות פנים ארציים, ובעקבות כך מספר האימוצים הבינלאומיים עלה והגיע לכדי 45,000 בשנה. עם זאת, בשנים האחרונות חלה מגמה הפוכה ומספר האימוצים צנח בצורה דרמטית. מדינות רבות סגרו או הגבילו את תוכניות האימוץ. מומחים לרווחת ילדים ומחקרים בנושא התפתחות הילד מראים כי החזקת תינוקות בטיפול מוסדי למשך יותר מכמה חודשים מציבה אותם בסיכון לנזק לכל החיים, גם אם הם מאומצים בסופו של דבר, כאשר הסיכון מוגבר באופן יחסי לאורך משך השהות. פסיכולוגים התפתחותיים מסבירים עד כמה חיוני טיפוח האינטראקציה האנושית עבור תינוקות להתפתחות תקינה. נתונים מדעיים חדשים בנוגע להתפתחות מוחית מוקדמת מדגימים עד כמה שונה המוח של ילדים שגדלו במשך שנתיים בבית יתומים לעומת מוחם של ילדים שגדלו עם הורים^[4].

ארגוני זכויות אדם, וארגוני ילדים מקדמים את הרעיון כי יש לשמור על ילדים חסרי הורים כמעט בכל מחיר במדינת מוצאם. ארגונים אלה פועלים לתמיכה בהורים עניים, אומנה ואימוץ ביתי בתוך המדינה. מלחמתם של ארגונים אלו התעוררה בעקבות קנייה, הונאה וחטיפה של תינוקות. בנוסף הם טוענים כי אימוץ בינלאומי מהווה פגיעה בזכויות האדם ושולל מאותם ילדים מאומצים את המורשת שלהם. בשירות למען הילד ביוהנסבורג טענו כי בעבר היו יתומים כאלו נקלטים במשפחה המורחבת אך כיום, בגלל היקף הפגיעה של מחלת האיידס ביבשת, אין מי שיספק את התמיכה המסורתית הזו והיתומים מוצאים עצמם ברחובות ובבתי יתומים. עוד הם מוסיפים כי בשל מספרם המועט יחסית של תינוקות בריאים לאימוץ בעולם המערבי, והפיכת האִמהוּת החד-הורית לנפוצה יותר ויותר, הביקוש לתינוקות ממדינות מתפתחות גדל.

נקודות חיכוך עריכה

מדונה ובעלה לשעבר גאי ריצ'י אימצו בשנת 2006 ילד בשם דייוויד בנדה ממלאווי שבאפריקה, בהמשך היו עוד שני אימוצים. הילד זכה לכינוי "תינוק המריבה" משום שאימוצו עורר את התנגדותם של ארגוני זכויות האדם. עשרות ארגונים למען זכויות אדם, ובהם ארגון "עין הילד", התנגדו לשני האימוצים הראשונים של מדונה ממלאווי. 67 ארגונים הגישו תלונות בבית המשפט בנוגע לאימוץ הראשון. וועדה מייעצת לזכויות אדם, המייצגת 85 ארגוני זכויות אדם, התנגדה לאימוץ השני וטענה כי יש עדיפות לטיפול מוסדי על פני אימוץ בינלאומי. ארגון UNICEF לזכויות אדם הציג את עמדתו הרשמית כי יש לשקול אימוץ בינלאומי רק לאחר בחינת אימוץ פנים-ארצי וכאשר משפחה 'קבועה' או 'אומנה' אינן זמינות^[5].

במלאווי, חולים באיידס כ-9.2% מכלל האוכלוסייה, ארגון הבריאות הבינלאומי (בשנת 1995) מצא כי אוגנדה ומלאווי הן המדינות בעל שיעור האיידס הגבוה ביותר^[2]. נתונים אלו מובילים לכך שמשלחות הומניטריות רבות מגיעות לאזור. "תינוק המריבה" אותו מדונה אימצה במהלך שליחות הומניטרית במלאווי מוכת האיידס, התייתם מאמו זמן קצר לאחר לידתו וכשמלא לו חודש הועבר לבית יתומים. דייוויד, אותו אימצה מדונה, הוטס ב-16 באוקטובר 2006 ללונדון מלווה בשומרי ראש ואומנת. מדונה הצהירה שתגדלו בלונדון יחד עם שני ילדיה הביולוגיים עד שהאימוץ יאושר סופית שנה וחצי לאחר מכן. פעילי "עיני הילד" שלחו מכתב למדונה בו הם מעודדים אותה למצוא דרכים חלופיות לסייע לילדים במצוקה במלאווי, זאת כחלק משאיפתן של קהילות מתפתחות לחנך את ילדיהם בסביבתם המקורית. הארגון שיבח את מאמציה ותמיכתה בהקמת מרכז טיפול ביתומים, אך עם זאת החל בתהליך משפטי לעצירת תהליך האימוץ והתקומם נגד השלטונות שכבר אישרו זמנית את האימוץ. החוק במלאווי מתנה אימוץ בשהות של שנה אחת לפחות במדינה במהלכה נבדקים ההורים המאמצים, תנאי שמדונה לא עמדה בו, ולכן הארגון טען כי לבית המשפט אין מידע מספק לגבי המסוגלות ההורית שלה, ומתן אישור האימוץ בפרק זמן קצר מעורר חשש כי בית המשפט חיפש קיצור דרך ועקף את חוק האימוץ במדינה. התביעה עוררה הדים של תגובות לגבי הקלות בה סלבריטאים מאמצים ילדים לעומת התהליך הקשה והממושך אותו עוברים אנשים 'רגילים'. ארגון "עיני הילד" טען כי הציבור עשוי לראות באימוץ המקוצר הליך זמין ומהיר, בעוד שבפועל זהו תהליך מורכב ומסועף. מנכ"ל האגודה הבריטית לאימוץ ואומנה הצטרף אל ההתנגדות והעלה חשש לגבי "אופנת" האימוץ הבינלאומי, בנוסף עלה חשש כי הסלבריטאים לא מאמצים מהסיבות הנכונות.

בית המשפט הגבוה במלאווי, שאישר את אימוצה הראשון של מדונה על אף דרישות מצד ארגונים רבים, הסתמך על חוק זכויות האדם הבינלאומי ועל אמנת אפריקה לזכויות ורווחת הילדים. בית המשפט אפשר למדונה לאמץ את דייוויד בנדה בהתבסס על התחייבותה לתת בית קבוע שלא היה זמין במלאווי^[5].

האימוץ השני התרחש בשנת 2009: מדונה אימצה את מרסי ג'יימס בת ה-4, תוך כדי תהליך גירושים מבעלה, דבר אשר הקשה על האימוץ אף יותר. סבתה של הילדה התנגדה לאימוץ, היא טענה כי מדונה פועלת בניגוד להסכם בו הוחלט שהילדה תעבור אליה מבית היתומים בגיל 6 והחליטה לנהל מאבק בבית המשפט. ארגוני זכויות האדם טענו כי המקום הטוב ביותר לילדה הוא בקרב משפחתה וקהילתה. למרבית הילדים בבתי יתומים יש הורה אחד בחיים, או משפחה מורחבת שיכולה לטפל בהם בהיעדר הורים או אם ההורה אינו יכול לגדל את הילד בעצמו. על פי הארגון, אימוץ בינלאומי צריך לבוא בחשבון רק אם הילד יתום משני הוריו, וכל שאר האלטרנטיבות לטיפול בילד בארץ מולדתו מוצו. בית המשפט העליון לערעורים במלאווי שניהל את האימוץ השני של מדונה הכיר באינטראקציה בין שני האימוצים לבין מיליוני הדולרים שתרמה מדונה כדי לשפר את התנאים לילדים עניים אחרים במלאווי. ע"פ פסיקת בית המשפט מדונה אמנם אינה תושבת המדינה אך היא בעלת נוכחות ממוקדת לטווח ארוך ומטרתה היא להקל על חייהם של ילדים מוחלשים במלאווי. מטרתה העיקרית על פי הפסיקה היא לא אימוץ הילדים אלא יישום רעיונותיה לטווח ארוך והשקעה נרחבת בשיפור חיי ילדים רבים ברחבי המדינה. צוין כי לפי כך מילאה מדונה את דרישת המגורים במלאווי לכן יכולה לאמץ את הילדה.

בשנת 2017 אימצה מדונה בפעם השלישית שתי תאומות בנות 4 מאותו בית יתומים במלאווי. מדונה הגיעה בליווי עורך דינה ופגשה במקום את אביהן ודודן של הילדות, שהיו עדים לאימוץ. אמן של הבנות מתה בשנת 2012, שבוע אחד בלבד אחרי שילדה אותן. מדונה הצטרפה למספר סלבריטאים שאימצו תינוקות ממדינות עולם שלישי, בהם השחקניות אנג'לינה ג'ולי, מג ראיין ומיה פארו.

פרשה זו הביאה לדיון מחודש לגבי נושא האימוץ הבין-מדינתי – תהליך ממושך וסבוך, ברוב המקרים, בו מאמצים זוגות ממדינות המערב ילדים ממדינות עניות המאפשרות זאת. בראש הרשימה של מדינות המקור לאימוץ עומדות סין ורוסיה, שהעמידו לאימוץ יותר מ-14 אלף ילדים במהלך השנים. גם גואטמלה, דרום קוריאה ומדינות מזרח אירופה מאפשרות את התהליך בניגוד לדעותיהם של ארגוני זכויות אדם כדוגמת ארגון "עין הילד".

על פי הערכות האו"ם חיים כיום 143 מיליון יתומים. היו שקיוו כי אימוצו של התינוק דייוויד יפרוץ את הדרך ויוביל להקלה בחוקי האימוץ הבינלאומי ויאפשר לאימוץ הכרעה כסיוע הומניטרי. אולם התפיסה הרווחת בדבר טובת הילד עדיין מקשה על אימוצים מסוג זה.