עירוני אילת

מועדון כדורסל ישראלי

עירוני אילת[1] (עד 2024 הפועל אילת) היא קבוצת כדורסל ישראלית מהעיר אילת, המתמודדת בליגה הלאומית.

עירוני אילת
מידע כללי
תאריך ייסוד 1970 (הפועל אילת)
2000 (הקמה מחדש)
2024 (עירוני אילת)
מדינה ישראלישראל ישראל
אולם ביתי בגין, אילת (1,690 מושבים)
מיקום אילת, ישראל
תאריך פירוק 2000 (הפועל אילת)
כינוי ״הכרישים״
ליגה הליגת הלאומית בכדורסל
יושב ראש ישראלישראל טל פנחס
מנכ"ל ישראלישראל איציק כהן
מאמן ישראלישראלאורוגוואיאורוגוואי דני גוט
צבעי תלבושת כחול כהה, לבן
תארים
תארים אחרים 1 (גביע האיגוד)
תלבושת
מדי בית וחוץ של עירוני אילת
תלבושת תלבושת בית
צבעי הקבוצה
תלבושת בית
תלבושת תלבושת חוץ
צבעי הקבוצה
תלבושת חוץ
hapoeleilat.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוגו המועדון עד 2024
הלוגו של המועדון עד 2018
הלוגו של המועדון עד 2012
לוגו מכבי אילת (2021–2024)

לקבוצה יש מחלקת נוער בקבוצות שונות: קבוצת בוגרים שנייה, שתי קבוצות נוער, שלוש קבוצות נערים, חמש קבוצות ילדים, ארבע קבוצות קט-סל ואקדמיה ובית ספר לכדורסל.

היסטוריה

עריכה
 
הפועל אילת, 2018

בתום עונת 1987/1988 העפילה הקבוצה לליגה הארצית (עם המאמן חנן קרן). בתחילת עונת 1990/91 הצטרף לקבוצה המאמן אריק שיבק ובסיום העונה העפיל איתה לליגת העל. בסגל הקבוצה נכללו: שרון דרוקר, בילי מילר, משה אגמי, אייל חי, זוהר צימבליסט הוותיק והאחים חנן וזוהר אלביליה.

לאחר שהעפילה מהליגה השנייה, הפועל אילת החלה לשחק בשנת 1991/1992 לראשונה בתולדותיה בליגת העל בכדורסל והמאמן שיבק המשיך לשנתיים נוספות. הקבוצה שיחקה בליגת העל בשנים 1991–1999.

בעונת 1996/1997 הקבוצה הצליחה לראשונה להעפיל לפלייאוף העליון לאחר שסיימה במקום הרביעי; היא פגשה בחצי הגמר את מכבי תל אביב והפסידה לה.

עונת 1998 הייתה שנתה הגדולה של הפועל אילת, היא סיימה את הליגה הסדירה במקום השלישי, ניצחה את מכבי ראשון לציון 2–3 בסדרת רבע הגמר, ניצחה את רעננה 1–3 בסדרת חצי הגמר ללא יתרון ביתיות, והגיעה לגמר הפלייאוף נגד מכבי תל אביב. היא אמנם הובסה במשחק הראשון והשלישי ביד אליהו, אבל הצליחה למתוח את מכבי תל אביב במשחק השני באילת, ולאחר שאילת הובילה ברוב שלבי המשחק ניצחה מכבי 85–89.

בתחילת שנת 2000 נקלעה הקבוצה לקשיים כספיים כבדים, שבעקבותיהם ירדה לליגה השנייה. הקבוצה התפרקה בהמשך והוקמה מחדש בליגה האחרונה.

בסיום עונת 2004/2005 העפילה הקבוצה לליגה הארצית.

בחודש אוקטובר 2008 עברה הקבוצה לשחק באולם הספורט בגין החדש באילת, המכיל 1,690 מקומות ישיבה. בנוסף, המועדון מפעיל מחלקת נוער וילדים ובה תשע קבוצות בגילאים שונים.

בעונת 2010/2011 זכתה הקבוצה בגביע האיגוד לאחר ניצחון כפול בגמר מול מכבי קריית ביאליק.

בחודש יוני 2012, החליט איש העסקים דורון הרציקוביץ' לתמוך כלכלית במועדון כדי להעמיד תקציב מתאים לחזרה לליגה הבכירה ורכש את הזכויות של מ.כ. הבקעה. ובכך הקבוצה חזרה לליגת העל.

בעונת 2012/2013 סיימה הקבוצה במקום השלישי והגיעה עד לחצי גמר הפלייאוף, בו הפסידה למכבי חיפה 3-2 בסדרה. בעונה שלאחר מכן הגיעה לראשונה בתולדותיה לגמר גביע המדינה בכדורסל, והפסידה בו למכבי תל אביב בתוצאה 73 - 80.

ב-17 ביוני 2015 ניצחה את מכבי תל אביב 79:76 והדיחה אותה בסדרת חצי גמר הפלייאוף, כשהיא מוחקת פיגור של 2:0, בדרך ל־2:3 היסטורי בסדרה, והעפילה לגמר הליגה, אך הפסידה להפועל ירושלים בשני משחקי הגמר.

בעונת 2016/2015 הפסידה הקבוצה בגמר גביע ווינר. בליגה הסדירה, סיימה הקבוצה במקום החמישי והעפילה לפלייאוף. בסדרת רבע הגמר ניצחה את עירוני נהריה 3:0 בסדרת הטוב מחמש והעפילה לפיינל פור, בו הפסידה בשלב חצי הגמר להפועל ירושלים בתוצאה 82:78.

בשנים הבאות המשיכה אילת להתמודד בצמרת הליגה דרך קבע, וזאת למרות ירידה בתקציב הקבוצה עקב עזיבת הבעלים דורון הרציקוביץ` ופטירתו של מנהל הקבוצה מוטי אמסלם ממחלה קשה. בספטמבר 2019 הוסיפה לקבוצה את השם "יוסי אברהמי" הנותן את החסות הראשית למועדון.[2]

בסיום עונת 2023/2024 נשרה הקבוצה לליגה הלאומית.

ב-19 באוגוסט 2024 התאחדה הפועל אילת עם מכבי אילת והקבוצה המשותפת הפכה לעירוני אילת.

השתתפות באירופה

עריכה

הקבוצה החלה להשתתף במסגרת גביע קוראץ' בעונת 1993/1994, ובהמשך בגביע ספורטה, במסגרתו הצליחה הקבוצה להגיע לשמינית הגמר והודחה על ידי קבוצת הפאר היוונית פנאתינייקוס (בה שיחקו אז דינו ראדג'ה, ביירון סקוט, אנטוניס פוטסיס, פרג'יסקוס אלברטיס ועוד) אחרי שאילת הצליחה לנצח במשחק הראשון.

באותה עונה שיחקו בה בין היתר מאיר טפירו, אמיר כץ, דרק המילטון, ג'ו דאוסן ואדי אליסמה.


תארים והישגים

עריכה

ליגות נמוכות

עריכה

סגל הקבוצה לעונת 2022/2023

עריכה
הפועל אילת
שחקנים מאמנים
עמדה # ארץ שם גובה (מטר) תאריך לידה
SF/C 0 ארצות הברית  די.ג'יי פאנדרברק 2.08 12 באפריל 1997
SG 1 ארצות הברית  אנטוניוס קליבלנד 1.96 2 בפברואר 1994
SG/SF 2 ארצות הברית  קייסי פראת'ר 1.98 29 במאי 1991
PG/SG 3 ארצות הברית  ג'ארד טרל 1.91 10 בפברואר 1995
SG/SF 4 ארצות הברית  טראן פטוויי 1.98 8 באוקטובר 1992
PG/SG 5 ישראל  עמית גרשון 1.91 5 בדצמבר 1995
PF/C 8 דרום סודאן  אוסטרליה  מנגוק מתיאנג 2.08 8 באוקטובר 1992
PG/SG 9 ישראל  שגיא פנחס 1.85 9 במאי 2005
SF/PF 10 ישראל  נועם אביבי 2.05 25 בפברואר 1999
PG 11 ישראל  עידו הראל 1.86 16 בפברואר 2003
PF/C -12 ישראל  יהונתן לוי 2.06 16 בספטמבר 2001
PF 13 ישראל  ארצות הברית  בן קרטר 2.03 22 באוגוסט 1994
PF 17 ארצות הברית  אריק גריפין 2.03 26 במאי 1990
SF/PF 21 ישראל  נתנאל ארצי (ק) 1.97 21 במרץ 1997
PG/SG 24 ישראל  אור אשכנזי 1.91 8 ביולי 2003
PG/SG 28 ארצות הברית  אוסטין טילמן 1.85 2 בדצמבר 1995
PG/SG 77 ישראל  אליה ג'רבי 1.85 16 בינואר 2005
מאמן:

איטליה  מאוריציו בוסקאליה

עוזרי מאמן: פולין  ואלרי גנדלין

עודכן בתאריך: 22 בינואר 2023

קלעים מובילים

עריכה

להלן רשימת הקלעים המובילים של הקבוצה במשחקי הליגה, נכון לסוף עונת 2023/2024.[3]

  • בכתב מודגש מופיעים שחקנים שעדיין פעילים במועדון
דירוג שם נקודות
1 ג'ו דאוסן 2,428
2 אפיק ניסים 1,800
3 בראיין ראוסם 1,720
4 אמיר כץ 1,201
5 קאליף וייאט 1,001
6 עמית שמחון 962
7 וילי סימס 957
8 לייזי גורדון 849
9 אלישי כדיר 838
10 רפי מנקו 811

מאמני הקבוצה בליגת העל

עריכה

מאוריציו בוסקאליה (2023-הווה)

אוהדים

עריכה

להפועל אילת יש ארגון אוהדים יחיד בשם THE BLUE SHARKS (הכרישים הכחולים), הארגון הוקם בשנת 2015, והחליף את ארגון האוהדים South Shark (כריש דרומי).

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא עירוני אילת בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה