עירית גדולה

מין של צמח

עִירִית גְּדוֹלָה (שם מדעי: Asphodelus ramosus) היא גאופיט רב שנתי, מין בסוג עירית, ממשפחת העיריתיים. שמות מדעיים נרדפים: Asphodelus microcarpus.

קריאת טבלת מיוןעירית גדולה
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד פסיגיים
סדרה: אספרגאים
משפחה: עיריתיים
סוג: עירית
מין: עירית גדולה
שם מדעי
Asphodelus ramosus
ליניאוס, 1753
עונת פריחה
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12
[1]

תיאור עריכה

שורש העירית הוא ציצת פקעות מוארכות. צבע הפקעות צהוב-חום, אורכן כ-15 ס"מ, ועוביין כ-2.5 ס"מ. עלי העירית ארוכים – עד כ-50 ס"מ, ורוחבם כ-2 ס"מ. לעלים חתך בצורת V, העוזר לעירית לאגור מים. מי הגשמים והטל מטפטפים אל מרכז העלה, משם למרכז הצמח, ונספגים בקרקע בסביבת השורשים. העלים מציצים בתחילת החורף; בתחילת האביב, מפברואר עד מאי, מתפתח עמוד התפרחת. עמוד התפרחת ארוך ומסתעף, גובהו עולה לעיתים על מטר אחד. בראשי הסעיפים מתפתחים הפרחים במכבדים גדולים. הפרחים בעלי עוקץ, 6 עלי עטיף כותרתיים, ו-6 אבקנים. הפרח נפתח בערב, האבקנים נפתחים בשתי קבוצות – אחת בבוקר, ואחת במהלך היום. לקראת ערב, נובל הפרח, ובמכבד נפתח פרח נוסף. הפרחים צופניים. הפרי הוא הלקט בצורת ביצה, הנפתח עם הבשילו. הרוח מפיצה את הזרעים השחורים לאזור הסמוך לצמח האם.

משרעת התפוצה של העירית הגדולה היא מזרח ים-תיכונית, בארץ נפוץ באזורים ים-תיכוניים ואירנו-טורניים. צומח בעיקר בבתה ובגריגה, ולעיתים יוצר מרבדים צפופים. בולט בעיקר במקומות בהם ישנה רעייה אינטנסיבית, שכן הוא מוגן משיני בעלי החיים על ידי רעלים ורפידים (מחטים מיקרוסקופיות), הנמצאים בעלים הטריים.

שימושים עריכה

את פרחי העירית ניתן לאכול, וכמו כן את שורשיה. את השורשים מקובל לחלוט[2].

אבו אל-עבאס א-נבאתי, רופא ועשבונאי אנדלוסי, ערך מסע בארץ ישראל בתקופה האיובית ותיעד בספרו את השימוש בשורשים טחונים של העירית הגדולה לצורך הכנת דבק בירושלים[3].

גלריית תמונות עריכה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ עירית גדולה, באתר "צמח השדה"
  2. ^ אורי מאיר צ'יזיק, צמחי בר למאכל, מפה, 2010
  3. ^ זהר עמר, "אבו אלעבאס הנבאתי: עשבונאי אנדלוסי בארץ ישראל האיובית", אריאל 100-101, תשנ"ד, עמ' 235- 239