ויקיפדיה

עלייתו של ג'ינגיס חאן

התהליך בו ג'ינגיס חאן עלה לכוח ואיחד את השבטים המונגולים

עלייתו של ג'ינגיס חאן כוללת את האירועים מילדותו הכרוכה בקשיים ועוני של טמוג'ין[א] בשנת 1162, התהליך בו הוא עלה בכוחו והוכתר כח'אן בשנת 1189, והתהליך בו איחד את השבטים המונגולים לתוך אומה אחת באופן סופי בשנת 1206, והיא גם השנה בה הוכרז טמוג'ין כג'ינגיס חאן בקורילטאי (אספה כללית), תואר שמשמעותו "גדול השליטים" או "השליט העולמי".

המונגולים לפני ג'ינגיס חאן עריכה

 עמוד ראשי
 ראו גם – מונגוליה הפרה-אימפריאלית, היסטוריה של מונגוליה

המונגולים של ג'ינגיס חאן מופיעים לראשונה בתיעוד של שושלת טאנג (618–907) שבו הם מופיעים כאחד מ־20 השבטים המרכיבים את קונפדרציות שבטי השיוויי.[1] היסטוריונים רבים מתווכחים על מקורם של שבטי השיוויי, וכיום ישנם עמים טורקים ומונגולים שונים שמייחסים את השיוויי לאבותיהם הקדמונים. שבטי השיוויי התגוררו בעיקר במזרח הרחוק של מונגוליה, בצפון מונגוליה הפנימית ובצפון מנצ'וריה. הודות ללחץ משכניהם החזקים יותר, הח'יתאנים, סינים, וג'ורצ'נים, שבטי השיוויי מעולם לא הצליחו להקים אימפריה אחת מאוחדת וחזקה, ופעמים רבות היו וסאלים של מדינה אחרת חזקה יותר. בין השנים 553–745, הם היו וסאלים של הגקטורקים, ובמאה ה־10 הענף המונגולי של שבטי השיוויי נהיה לווסאל של הח'יתאנים (שושלת ליאו), נגדם הם ינסו למרוד מספר פעמים.[2] המונגולים נדדו מערבה עד שהגיעו באזור המאה ה־11 לנהרות החרלן והאונון.[1] על פי דעות אחרות, מקורם של המונגולים הוא אצל קונפדרציית השיונגנו, אולם אחרים משערים כי השיונגנו היו אבותיהם הקדמונים של ההונים,[3] ולא של עמים טורקיים או מונגולים כפי שחוקרים אחרים מאמינים.

מנגד להשערות ההיסטוריונים, על פי המיתולוגיה המונגולית, המונגולים הם צאצאים של זאב כחול־אפור שנולד משמיים, ואיילה אדומה שהייתה בת זוגו.[4] הזאב הוליד עם האיילה אדם זכר בשם "באט טסאגאן", שנחשב לאב הקדמון של כל המונגולים. לפי ספר "ההיסטוריה הסודית של המונגולים", אחד מצאציו של באט טסאגאן, בודונצ'ר מונג, ייסד את שושלת בורג'יגין.[5][6] אותה שושלת, לימים, תביא את טמוג'ין שיהפוך לג'יניגיס חאן.

 
שושלת ליאו והשבטים המונגולים במאה ה־12.

בשנת 916, קצת אחרי נפילתה של שושל טאנג הסינית, נוסדה שושלת ליאו, שושלת ח'יתאנית עוצמתית שהשתרעה בצפון־מזרח סין.[7] שושלת ליאו השפיעה על עלייתן ונפילתן של חלק מחמש השושלת ועשר הממלכות,[ב] וכך גם השפיעה באופן מסוים על הפוליטיקה של השבטים הנוודים המונגולים. בשנת 1114, פרץ מרד של אגודה (Aguda) שהיה ראש שבט ג'ורצ'ני שחי באזור מנצ'וריה נגד השלטון הח'יתאני של שושלת ליאו. שושלת סונג בדרום תמכה במרד. בשנת 1115, אגודה הכריז על עצמו כקיסר וייסד את שושלת ג'ין הג'ורצ'נית. שושלות ליאו וג'ין נאבקו אחת בשנייה עד שבשנת 1125 הקיסר הח'יתאני של שושלת ליאו נתפס על ידי הג'ורצ'נים ושושלת ליאו התפרקה.[8]

במאה ה־12 המוקדמת, הרמה המונגולית וצפון סין חולקו למספר קונפדרציות שבטיות בולטות, כגון הקרייטים, הטטרים והמרקידים (Merkits). לעיתים אותן קונפדרציות היו עוינות אחת לשנייה, וביצעו פשיטות ובזיזות לשבטים אחרים. אחת מאותן קונפדרציות הייתה החמאג מונגול (Khamag Mongol). לאחר נפילתה של שושלת ליאו הח'יתאנית ב־1125, קונפדרציית החמאג מונגול החלה למלא תפקיד חשוב ברמה המונגולית.[9] היא שלטה בחלק מהאדמות הפוריות ביותר במונגוליה, כולל אגני נהרות האונון והחרלן, ונהר הטול בהרי החנטי. קונפדרציית החמאג מונגול הורכבה משלושה שבטי ליבה. הטאיצ'יוד, בורג'יגין וילייר (Jalairs). אף כי לשבט הבורג'יגין ולשבט הטאיצ'יוד היה קשר דם קרוב ואב קדמון משותף, שהיה בודונצ'ר מונג שייסד את בית בורג'יגין, שני השבטים לעיתים היו יריבים מושבעים ולחמו על השליטה בקונפדרציה.

החאן הראשון של החמאג מונגול שתועד היה קאבול חאן משבט הבורג'יגין. למרות שהיו לקאבול חאן שבעה בנים משלו, הוא מינה כיורש את אמבחאי, בן לשבט הטאיצ'יוד.[10][11] כשירש אותו, אמבחאי הפך לאמבחאי חאן ונהיה לחאן השני של החמאג מונגול. אמבחאי חאן הורעל כנראה על ידי אחיו וקרובי משפחתו בגלל מחלוקת על ירושה,[12] ומת בסביבות שנת 1156. את אמבחאי חאן ירש הוטולה חאן, אחד מבניו של קאבול חאן, החאן הראשון של הקונפדרציה. הוטולה חאן יצא לסדרת קרבות נגד קונפדרציית הטטרים אך נהרג במהלך אחד הקרבות בשנת 1161. לאחר מותו של הוטולה חאן, לא נמצא האדם המתאים לתפקד כחאן של החמאג מונגול. אולם נכדו של קאבול חאן, יסוגיי, שהיה ראש שבט הבורג'יגין, נהיה לשליט דה פקטו של החמאג מונגול, אם כי מעולם לא הוכתר כחאן של הקונפדרציה.

ילדותו (1162–1177) עריכה

בשנת 1162, למרגלות הר בורחאן חלדון, נולד טמוג'ין.[א] טמוג'ין נולד לשבט בורג'יגין, שבט מונגולי מלכותי נוודי שעסק בציד. אביו היה יסוגיי, ראש השבט והמנהיג בפועל של קונפדרציית החמאג מונגול. אימו הייתה הואלון משבט האולחונוד (Olkhonud), אשתו השנייה של יסוגיי.[13] על פי ספר "ההיסטוריה הסודית", יסוגיי חטף את הואלון והפך אותה לאשתו מאחר שלא היה לו כסף לשלם נדוניה עבור הכלה. החטיפה התבצעה בסביבות שנת 1159, כשחזרה הואלון למחנה המרקידים לאחר חתונתה עם בן שבט מרקידי.[14] אף כי הייתה אשתו השנייה, יסוגיי הפך את הואלון לאשתו הראשית (החשובה ביותר), מה שנחשב לתואר כבוד שהרי רק האישה הראשית תוכל ללדת לו את הבנים שיהפכו ליורשיו. טמוג'ין גדל עם שלושה אחים ביולוגיים ועוד שני אחים למחצה שנקראו בגטר (Begter\Behter) ובלגוטאי (Belgutei). הייתה לו עוד אחות ביולוגית אחת.

ג'אמוקה עריכה

רוב תקופת הנעורים של טמוג'ין הייתה, למעשה, כרוכה בעבודה של לעזור למשפחתו לשרוד.[15] המשחקים שטמוג'ין וג'אמוקה שיחקו בנהר האונון הם השטויות היחידות שמוזכרות בכל מקור כלשהו על חייו של טמוג'ין. ג'אמוקה היה חבר ילדות של טמוג'ין ואח־בדם שלו.[ג] הפעם הראשונה בה הם נשבעו אמונים אחד לשני הייתה כשטמוג'ין היה בן 11, הם החליפו צעצועים ביניהם כסמל של אותה שבועה. כחלק מטקס שבועה שני, ילדים לעיתים היו בולעים כמות קטנה מהדם אחד של השני, ובכך, כביכול, מחליפים חלק מנשמתם. במקרה של טמוג'ין וג'אמוקה, ספר ההיסטוריה הסודית של המונגולים מצוטט את ג'אמוקה אומר כי שניהם דיברו אחד לשני עם מילים "בלתי נשכחות". עם השבועה הזו, שני הילדים הפכו לאחים־בדם, מה שנקרא "אנדה".[15] הקשר של אחים בדם אמור להיות במהותו קשר חזק יותר אפילו מזה של אחים ביולוגיים, שהרי האחים בדם (andas) בחרו בחופשיות את הקשר שלהם. אולם, בעתיד, ג'אמוקה יהפוך ליריבו הראשי של טמוג'ין כשייאחד את השבטים המונגולים.

נישואים עם בורטה עריכה

 
בורטה, אשתו הראשונה של טמוג'ין

בשנת 1178, טמוג'ין נישא לבורטה, ילדה משבט האולחונוד (Olkhonud) שהיה שבט ידידותי לשבט בורג'יגין. טקס הנישואין עוכב למספר שנים כשיסוגיי, אביו של טמוג'ין, נפטר, וטמוג'ין היה צריך לדאוג לאימו ולאחיו. טמוג'ין הכיר לראשונה את בורטה כשאביו לקח אותו לטיול בעודו בן 9 בלבד (8 על פי חישובים מערביים) בערך בשנת 1171. יסוגיי וטמוג'ין יצאו למסע לבדם מזרחה כדי למצוא את משפחתה של הואלון, שייתכן שרצתה כי בנה יינשא לילדה מהשבט שלה, או שסתם יכיר את משפחתה.[16] כדבר חשוב יותר מהרצונות של הואלון, נראה כי יסוגיי רצה להיפטר מטמוג'ין למספר שנים, וזאת בגלל המתח הגובר בין טמוג'ין לאחיו למחצה, בגטר. בגטר היה בנה של סוצ'יגל (Sochigel), אשתו הראשונה של יסוגיי. בכך שלקח את טמוג'ין הרחק בגיל מוקדם, יסוגיי תכנן למנוע התפרצות מלאה של יריבות במשפחה הקטנה שלו.[16] יסוגיי היה צריך למצוא משפחה שתסכים לקחת את טמוג'ין כעובד למספר שנים בתמורה לאישה בשביל טמוג'ין. בשביל טמוג'ין, אותו מסע מזרחה היה כנראה הטיול הראשון שלו הרחק מביתו, לאורך נהר האונון. יסוגיי לא טרח ללוות את טמוג'ין כל הדרך עד למשפחתה של הואלון, ובמהלך הדרך, הם נשארו עם משפחה שבתה, בורטה, הייתה גדולה מטמוג'ין רק בקצת. טמוג'ין ובורטה ככל הנראה אהבו אחד את השנייה, והאבות שלהם הסכימו לחתן אותם (בעתיד).[17]

מות יסוגיי עריכה

לאחר שיסוגיי הפקיד את טמוג'ין בידי משפחתה של בורטה, בשנת 1171, הוא החל בדרך הארוכה חזרה הביתה לבדו. בדרכו, הוא הבחין במאהל של שבט הטטרים חוגגים במשתה.[16][18][19] ספר "ההיסטוריה הסודית" מסביר כי יסוגיי רצה להצטרף לחגיגה, אך לא היה יכול לחשוף את זהותו מאחר שהרג את אחד מקרובי המשפחה של הטטרים בקרב כ־8 שנים מוקדם יותר (טמוג'ין אוג, שעל שמו נקרא טמוג'ין[20][21]). יסוגיי ניסה את מזלו, אך למרות הניסיון שלו לחגוג איתם, אחד מהטטרים זיהה אותו והרעיל אותו כשהביא לו אוכל תחת הסוואה של כיבוד אורחים. אף על פי שהיה די חולה מהרעל, יסוגיי הצליח לברוח ולחזור למחנה משפחתו. מיד לאחר מכן הוא שלח איש למצוא ולהביא חזרה את טמוג'ין, שנאלץ לנטוש את בורטה ולמהר לאביו שהיה על ערש דווי.[22] כשטמוג'ין הגיע למחנה, יסוגיי כבר היה מת. יסוגיי השאיר מאחוריו שתי נשים ושבעה ילדים מתחת לגיל 10.[ד] באותו זמן, משפחת בורג'יגין עדיין חייה לאורך נהר האונון לצד הטאיצ'יוד, ולמשך שלושת הדורות האחרונים, הטאיצ'יוד שלטו במשפחה.[23] לאחר מותו של יסוגיי, שבט הטאיצ'יוד לא מצא תועלת בלהמשיך לסחוב אחריו ולהאכיל תשעה אנשים נוספים ללא יסוגיי שעזר להם בציד ובקרבות, ונטש את טמוג'ין ואת משפחתו (בורג'יגין).[24][25][26][23]

בשנים הבאות טמוג'ין ומשפחתו חיו בעוני כבד ביותר, הם אכלו פירות יער, דגים וחיות קטנות שטמוג'ין ואֶחָיו צדו.[27] בינתיים, היחסים של טמוג'ין עם אחיו הגדול, בגטר, התדרדרו כשבגטר החל לנצל את כוחו כזכר המבוגר ביותר במשפחה והתבריין אל טמוג'ין ואחיו (הביולוגי) קאסאר.

רצח בגטר עריכה

נוכח סכנות רבות כל כך בחיי היום יום, כגון חיות טורפות ומזג אוויר עוין, המונגולים פיתחו שיטה בה הילדים חייבים לציית להוריהם ללא עוררין. בהיעדר אב המשפחה, בין אם זה למספר שעות או למשך חודשים, סמכות מלאה עוברת לבן הבכור. לאח הבכור מהבנים תהיה הזכות לשלוט בכל פעולה, ולהקצות כל מטלה לבני המשפחה. הייתה לו שליטה מלאה עליהם.[28] בגטר היה גדול יותר מטמוג'ין רק בקצת, וכבר ממות האב יסוגיי הוא החל לנצל את זכויותיו כבן הבכור. מעדות שנמצאת רק בספר "ההיסטוריה הסודית של המונגולים", מסופר כי בגטר, אחיו למחצה של טמוג'ין, תפס עפרוני (סוג של ציפור שיר) שטמוג'ין ירה בה. ייתכן שעשה זאת כדי לחזק את מעמדו כראש המשפחה. זמן קצר לאחר מכן, טמוג'ין ואחיו הביולוגי קאסאר, יחד עם שני אחיהם למחצה בגטר ובלגוטאי, דגו בנהר האונון (Onon). טמוג'ין תפס דג קטן, אך שני אחיו למחצה חטפו ממנו את הדג. טמוג'ין וקאסאר, בעודם כועסים ומתוסכלים, רצו לאמא שלהם, הואלון, לספר לה מה קרה. אולם, במקום לעמוד לצד בניה הביולוגיים, הואלון עמדה לצידו של בגטר ואמרה לטמוג'ין וקאסאר כי הם צריכים לדאוג לגבי אויבהם, שבט הטאיצ'יוד (Tayichi'ud) שנטש אותם, ולא לריב עם אחיהם הגדול (בגטר).

טמוג'ין לא יכל לסבול את העובדה שאימו צידדה עם בגטר, והוא ידע כי בגטר יינשא ויבעל את הואלון כשיגדל, מה שיהפוך אותו לשליט הבלתי מעורער של המשפחה בכל מובן אפשרי. טמוג'ין לא היה מוכן לקבל זאת, ולאחר העימות הרגשי עם אימו על בגטר, הוא רץ למצוא את בגטר כשאחיו הצעיר קאסאר אחריו. שני האחים מצאו את בגטר לבדו על גבעה קטנה, יושב בשקט וצופה בערבה. טמוג'ין וקאסאר התקרבו אליו בזהירות דרך הדשא. טמוג'ין הדריך את קאסאר, שהיה היורה הטוב ביותר במשפחה,[ה] להסתובב לחזית הגבעה בעוד טמוג'ין טיפס על הגבעה מן הצד האחורי. שניהם התגנבו בשקט לעבר בגטר, וכשהגיעו למרחק ממנו אפשר לפגוע בקלות, הם הטעינו את קשתם וקפצו מהשיחים עם קשתות טעונות. בגטר לא ברח, ולמעשה כלל לא ניסה להגן על עצמו. הוא לא הראה שום פחד מול אחיו הצעירים.[28] הוא נזף בהם ממש כמו שעשתה הואלון, באומרו שהאויב האמיתי הוא שבט הטאיצ'יוד. בינתיים שני האחים המשיכו להתקרב אליו, בגטר ידע מה הולך לקרות, אך עדיין סירב להילחם. במקום, הייתה לו בקשה אחת אחרונה מהם – שיחוסו על אחיו הקטן (הביולוגי), בלגוטאי. אחרי זה, טמוג'ין וקאסאר שחררו את חיציהם וירו ישר לתוך בגטר. קאסאר מקדימה וטמוג'ין בגבו. במקום להתקרב אליו ולהסתכן בזיהום מהדם שלו, טמוג'ין וקאסאר ברחו והשאירו אותו למות לבד. כשהם חזרו הביתה, נאמר כי הואלון מיד קראה את פניהם והבינה מה הם עשו. הואלון נזפה בשניהם קשות.[29][28]

ג'ק ודרפורד מסביר בספרו המוכר "ג'ינגיס חאן ובריאת העולם המודרני" איך כבר בגיל הצעיר הזה, טמוג'ין הוכיח את נחישותו להוביל, ולא להיות מובל. הוא התגנב בחשאיות לעבר אחיו בגטר כאילו צד חיה, ובעתיד יוכיח את יכולתו להמיר את כישורי הצַיִד שלו לתוך טקטיקות מלחמה. על ידי זה ששם את קאסאר, שהיה מכוון טוב יותר, בחזית של בגטר, בעוד הוא ירה מאחורה, טמוג'ין הראה את תבונתו הטקטית. טמוג'ין הוכיח כי היה מוכן לחלל מנהג, להפר את דברי אימו ואף להרוג כל אחד שיעמוד בדרכו, גם אם מדובר בבן משפחה.

חטיפת טמוג'ין עריכה

בעוד הרצח של בגטר שחרר את טמוג'ין מהדומיננטיות של אחיו החורג, טמוג'ין ביצע טאבו (מעשה אסור) לפי המסורת המונגולית שישים את משפחתו בסכנה. המשפחה של טמוג'ין כעת הייתה צריכה לברוח מהאזור, וכך עשתה. טמוג'ין מצא את עצמו ללא מגן או בעל ברית, ובקרוב נרדף. לאחר הרצח של בגטר, טמוג'ין היה לראש המשפחה, אך הוא היה בסכנה כעריק־בוגד. שבט הטאיצ'יוד החשיב את עצמו כשושלת האצולה בסביבת נהר האונון, ובשנת 1177, שלח קבוצת לוחמים כדי להעניש את טמוג'ין על שהָרג בשטחם וכדי למנוע את הצעד הבא שלו.[30] טמוג'ין ניסה לברוח אך נתפס על ידי הטאיצ'יוד בעודו בן 15. הוא עונה, שועבד, והושפל בכך שהוצמד לצווארו קולר מעץ (Cangue) שמנע ממנו לבצע כל פעולה בסיסית ללא סיוע.[31] לשבט הטאיצ'יוד היו מספר משפחות שהיו כפופות אליהם, כמו שבט הבורג'יגין לפני שננטשו. בכל יום הוטלה על משפחה אחרת האחריות להשגיח על טמוג'ין. בניגוד למשפחות הטאיצ'יוד שהתייחסו אליו בזלזול, היו משפחות שריחמו על טמוג'ין, הכניסו אותו ליורט שלהם (אוהל מסורתי של נוודים), והסתירו אותו מעיניהם של הטאיצ'יוד. ולא רק שחלקו איתו אוכל, באחד מהפרקים בספר "ההיסטוריה הסודית של המונגולים", מסופר כי אישה זקנה טיפלה בפצעיו הטריים על צווארו שנגרמו מקולר העץ שהיה עליו. הילדים של אותה משפחה שיכנעו את אביהם להפר את הוראות הטאיצ'יוד ולהסיר מעל טמוג'ין את הקולר בלילה, כך שיוכל לישון בנוחות.[32]

יום אחד כשהטאיצ'יוד חגגו והשתכרו, טמוג'ין הבחין כי הוא מושגח על ידי ילד תמים, קטן וחלש פיזית. טמוג'ין הכה את השומר בראשו בעזרת קולר העץ אליו היו מחובר, מוטט אותו וברח.[33] במקום להסתכן בכך שייתפס אחרי שירוץ ברגל בערבה עם הקולר עליו, הוא התחבא בסבך של שיחים ליד נהר סמוך.[34][32] קצת אחרי שהחיפושים אחריו החלו, טמוג'ין זוהה על ידי אב המשפחה של אותה משפחה שהתייחסה אליו בחמלה כאשר היה בשבי, ובמקום לדווח על טמוג'ין, האיש אמר לטמוג'ין לברוח כאשר תרד החשכה. כשירדה חשכה, טמוג'ין עזב את הנהר אך לא ברח. במקום, טמוג'ין הלך ליורט של אותו איש ונכנס אליו, למרבה החרדה והסכנה של המשפחה. למרות שהסתכנו בחייהם, המשפחה קיבלה את טמוג'ין והסירה מעליו את קולר העץ ושרפה אותו. במהלך היום הבא, המשפחה החביאה את טמוג'ין בערימת צמר בעוד החיפושים אחריו המשיכו. בלילה של אותו היום, המשפחה שלחה את טמוג'ין לדרכו, ולמרות העוני שלהם, הם בישלו בשר טלה בשבילו והביאו לו סוס שבעזרתו טמוג'ין הצליח להתחמק מהאנשים שחיפשו אותו במהלך הבריחה הארוכה שלו עד שיגיע למחנה המרוחק והמבודד של אימו. את הסוס נתן לו בואורצ'ו, שבאותו זמן פגש את טמוג'ין לראשונה.[35] כשטמוג'ין חיפש מספר סוסים שהטאיצ'יוד גנבו ממשפחתו, באורצ'ו עזר לו, ולאחר מכן באורצ'ו נטש את משפחתו והצטרף למחנה של טמוג'ין.[35] לימים, באורצ'ו, יחד עם בנו של השומר הלא זהיר שהשגיח עליו, יהפוך לאחד מהגנרלים הבכירים ביותר באימפריה המונגולית.[36]

לאחר שברח מהשבי, בשנת 1178, טמוג'ין ובלגוטאי יצאו למסע במורד נהר החרלן בחיפוש אחר בורטה.[37] טמוג'ין לא ראה אותה בשבע השנים האחרונות, מאז מות אביו. כשהם מצאו את היורט של אביה, טמוג'ין שמח לגלות שבורטה עדיין חיכתה לו.[38] לאחר מכן, טמוג'ין ובלגוטאי חזרו לביתם יחד עם בורטה, וטמוג'ין נישא אז לבורטה ב־1178, בעודו בן 16.

וסאל של טוגרול חאן עריכה

מיד לאחר נישואיו לבורטה, טמוג'ין הפנה את מבטו ליצירת ברית וקשרים טובים עם שבט סמוך נוסף, הקרייטים. טמוג'ין הציג את עצמו בפני מנהיג הקרייטים, טוגרול חאן, שידוע גם בתוארו אונג חאן. טמוג'ין הזכיר לטוגרול כי הוא היה "אנדה" (אח בדם[ג]) של אביו המנוח של טמוג'ין, יסוגיי, ולכן טמוג'ין ראה בו כאב. טוגרול חאן אישר את הלגיטימיות של טענתו של טמוג'ין וקיבל אותו כבן חסות. להבטחה של טוגרול היו השפעות חיוביות ומיידיות לטמוג'ין. עובדים רבים שסטו לשבט של טוגרול לאחר מותו של יסוגיי החלו לחזור לשבט של טמוג'ין בכמויות.[39]

הפיכה לח'אן (1177–1191) עריכה

חטיפת בורטה ופשיטה על המרקידים (1178) עריכה

זמן קצר לאחר שטמוג'ין חזר מפגישתו עם טוגרול חאן, בעלות השחר, טוקטואה בקי, ראש שבט המרקידים (The Merkits), יחד עם 300[40] לוחמים מרקידים, פשט על המחנה של משפחת בורג'יגין. טמוג'ין, חבריו ומשפחתו הצליחו לברוח על סוסים, אך לא נשאר סוס בשביל בורטה לברוח עליו. היא נלקחה כשבוייה על ידי המרקידים וניתנה לאחד מהלוחמים שלהם לאישה כשלל מלחמה.[25] אותה פשיטה של המרקידים הייתה נקמה על החטיפה של הואלון (על ידי יסוגיי) שנים רבות לפני כן.[39][41][42] טמוג'ין התעצב מאוד על החטיפה של בורטה, ואמר כי מיטתו "נעשתה ריקה". לאחר שטמוג'ין וידא כי המרקידים באמת חזרו לביתם והתרחקו, ולא מחכים למשפחה במארב, טמוג'ין, יחד עם קאסאר ובלגוטאי (אחיו למחצה), הלכו לטוגרול חאן, שהיה הח'אן של שבט הקרייטים, לבקש את עזרתו בלהחזיר את בורטה. טוגרול חאן הסכים ואמר כי יעמוד לצד טמוג'ין, זאת בגלל שהיה אח בדם (אנדה) של יסוגיי, אביו של טמוג'ין.[43][44][45] טוגרול חאן הביא כ־20,000 לוחמים משבטו לפשיטה המתוכננת על שבט המרקידים.[46] בנוסף, טוגרול חאן הציע לטמוג'ין לחפש תמיכה נוספת בכך שיקרא לג'אמוקה, אח בדם מושבע של טמוג'ין וחבר ילדות שלו שהיה הח'אן של שבט הג'דאראן (the Jadaran). ג'אמוקה הסכים, ללא היסוס, לעזור לטמוג'ין להילחם במרקידים. ג'אמוקה, טמוג'ין וטוגרול חאן איחדו כוחות כנגד המרקידים ובנו את מה שנחשב לאידיאל של צבא טוב ברחבי הסטפה. טוגרול חאן הוביל את האגף הימני בעוד ג'אמוקה הוביל את האגף השמאלי. הצבאות של טוגרול חאן וג'אמוקה התאספו יחד עם הכוח הקטן של טמוג'ין במקור של נהר האונון בהר בורחאן חלדון (ההר הוא מקורם של מספר נהרות, ביניהם אונון). משם הם יחצו את ההרים וירדו דרומה לעבר הטריטורייה של המרקידים לאורך נהר סלנגה, לכיוון ימת באיקל. זו הייתה הפשיטה הראשונה בה השתתף טמוג'ין בחייו. מספר מרקידים במהלך ציד לילי הבחינו בצבא התוקף ומיהרו למחנה כדי להזהיר את אנשיהם, אך הם הגיעו רק קצת לפני הכוח הפולש.

 
הפשיטה המשותפת של טמוג'ין, ג'אמוקה וטוגרול חאן על שבט המרקידים בשנת 1178 (או 1191). Toqtoa beki היה ראש שבט המרקידים.

המרקידים החלו לברוח דרומה, ופאניקה השתלטה על המחנות שלהם. בעוד הפולשים בזזו את היורטים של המרקידים, נאמר כי טמוג'ין עבר בין המחנות בעודו צועק את שמה של בורטה שוב ושוב. אך בורטה, שניתנה כאישה ללוחם מרקידי מבוגר יותר, הועמסה על עגלה ונשלחה הרחק מהקרב. ספר "ההיסטוריה הסודית" מתאר בפירוט איך בפתאומיות, עם כל המהומה והבלבול סביבה, בורטה שמעה קול שצעק את שמה וזיהתה שזה היה טמוג'ין.[41] היא זינקה מהעגלה ורצה בחשכה לעבר הקול. טמוג'ין היה נסער כל כך שלא זיהה אותה כשהיא רצה לכיוונו, וכשהיא תפסה את רסני הסוס שלו וחטפה אותם ממנו, הוא כמעט תקף אותה לפני שזיהה שזו היא. מיד לאחר שזיהה אותה, הם "זרקו את עצמם אחד על השני" בחיבוק רגשי.[41]

לאחר הניצחון המכריע נגד המרקידים והאיחוד המרגש של בורטה עם טמוג'ין, הזוג המאוחד ציפה לחיות ביחד בשמחה, לפחות לזמן מה. אולם, עם שחרורה של בורטה מהשבי, בעיה גדולה הופיעה. בורטה הייתה בהריון. לאחר שבילתה שמונה חודשים בשבי, בו היא נאנסה,[47] בורטה שוחררה ועמדה ללדת, אך בורטה וטמוג'ין לא ידעו מי האבא הביולוגי של הילד.[48] הוא היה בנה הראשון של בורטה, היא הולידה אותו בשנת 1179. טמוג'ין קרא לילד בשם "ג'וצ'י" ("Jochi") שפירושו "מבקר" או "אורח". רבים רואים בכך הוכחה שטמוג'ין לא האמין שג'וצ'י היה בנו האמיתי, אולם ייתכן שהייתה סיבה אחרת לנתינת אותו השם, שלא קשורה לאבהותו המוטלת בספק של ג'וצ'י. המחלוקת לגבי זהותו של האב האמיתי שלו תלווה את הפוליטיקה המונגולית בעשורים הבאים, כשאחיו, צ'אגאטאי חאן, ישתמש בה נגדו כחלק ממחלוקת ביניהם על היורש הראוי לאביהם.

לאחר החילוץ הדרמטי של בורטה, טמוג'ין החליט לצרף את המחנה הקטן עליו שלט למחנה הגדול יותר של חבר הילדות שלו, ג'אמוקה. טמוג'ין הוביל את קבוצתו הקטנה למאהל של ג'אמוקה באזור הפורה והרחב שממוקם בין נהר האונון לנהר החרלן (Kherlen River).[49] בפעם השלישית בחייהם, טמוג'ין וג'אמוקה נשבעו בשבועות אחווה אחד לשני. הפעם הם נשבעו בחברותם כשני אנשים בוגרים בטקס ציבורי, עם הנתינים שלהם משמשים כעדים.

פשיטה על המרקידים (1191) עריכה

השלב המוקדם בחייו הצבאיים של טמוג'ין בין השנים 1191-1171 כמעט ואינו ידוע.[40] על פי מקורות של רשיד א-דין, טמוג'ין לעיתים קרובות נלחם בשבטים שונים כגון הטאיצ'יוד, הטטרים, סלג'וט (Salji'ut) וקדגין (Qadagin), והתוצאות של אותם קמפיינים היו מעורבבות ושונות.[40] משנת 1196 והלאה, הכרונולוגיה ברורה יותר.

בשנת 1191, התרחשה פשיטה של טמוג'ין, ג'אמוקה, טוגרול חאן וג'אקה גמבו (אחיו של טוגרול חאן) על המרקידים. זה לא ידוע אם היא הייתה אותה הפשיטה שבה חולצה בורטה או שמא פשיטה אחרת על המרקידים, ושתי הפשיטות התערבבו במקורות. ג'אמוקה תכנן את מהלך הפשיטה וקבע מתי והיכן כוחות הקואליציה צריכים להתאסף.[50] ג'אמוקה הגיע בזמן, אולם טמוג'ין וטוגרול חאן איחרו בשלושה ימים למקום המפגש, מה שהכעיס מאוד את ג'אמוקה.[50] סך הכל, הם החזיקו בכ-40,000 לוחמים. 20,000 של טוגרול חאן ועוד 10,000 לכל אחד בין טמוג'ין וג'אמוקה.[50] מספר דייגים הבחינו בכוחות הפולשים ומיהרו להזהיר את טוקטואה בקי, ראש שבט המרקידים, אך המרקידים לא הספיקו להתכונן כראוי ללחימה והתפזרו כשאחריהם רודפים הכוחות הפולשים.[50]

הסתכסכות עם ג'אמוקה (1181) עריכה

בכך שהעביר את קבוצתו הקטנה הרחק מהגנתם של ההרים לסטפה עם ג'אמוקה, טמוג'ין החליף את חייו של צייד לחיים של רועה. אף כי טמוג'ין אהב לצוד במהלך חייו, תחת ג'אמוקה, משפחתו לעולם לא תצטרך להסתמך על צַיִד בלבד למחייתה, ונהנתה מרמת חיים גבוהה יותר עם אספקה עקבית של בשר ומוצרי חלב כחלק מהקבוצה של ג'אמוקה. לטמוג'ין היה הרבה מה ללמוד על אורח החיים של הרועים מאנשיו של ג'אמוקה. הוא למד על הניהול של פרות, יאקים, סוסים, עיזים, כבשים וגמלים. מערכת היחסים של טמוג'ין וג'אמוקה כאחים בדם העניקה לטמוג'ין מעמד מיוחד כחלק מההיררכיה הגבוהה יותר, כך שהוא לא הצטרף לקבוצה של ג'אמוקה כעוד נתין רגיל, ולמשך שנה וחצי, לפי ספר "ההיסטוריה הסודית", נראה שטמוג'ין היה שמח לעקוב אחרי הובלתו של ג'אמוקה וללמוד ממנו.[51] אך ייתכן שבשביל אותו איש צעיר שהרג את אחיו הגדול רק כדי לא להיכנע לדומיננטיות שלו, אותו סדר, בו הוא מובל ולא מוביל, יהפוך למעצבן באופן בלתי־נמנע. בעוד חודשים עברו כשטמוג'ין עוקב אחרי הובלתו של ג'אמוקה, ספר "ההיסטוריה הסודית" מרמז כי ג'אמוקה החל להתייחס לטמוג'ין יותר כאח צעיר, מאשר כאנדה (אח בדם). כפי שכבר הוכח ביחסי המשפחה שלו עם בגטר, טמוג'ין הוא לא האחד שיסכים שיתייחסו אליו כנחות לאורך זמן, ועד מהרה המצב יתברר כבלתי מקובל עליו.[51]

ספר "ההיסטוריה הסודית" מספר כי באמצע חודש מאי של שנת 1181 ג'אמוקה הורה על היפרדות של מחנה חורף מהמחנה הראשי ופנה לעבר שטחי מרעה של קיץ מרוחקים יותר. ג'אמוקה וטמוג'ין, כרגיל, רכבו ביחד בחזית של שיירה ארוכה של נתינהם והחיות של הקבוצה. אך באותו היום ג'אמוקה החליט שהוא כבר לא מוכן לשתף את עמדת המנהיגות שלו עם טמוג'ין. ייתכן שג'אמוקה הבין כי טמוג'ין נהיה פופולרי בקרב חברי הקבוצה, וייתכן שבפשטות החל להימאס לו מנוכחותו. ג'אמוקה אמר לטמוג'ין שהוא בעצמו ייקח את הסוסים ויחנה קרוב יותר להרים, בעוד שטמוג'ין ייקח את הכבשים והעיזים (הפחות יוקרתיים מהסוסים) ויקים מחנה אחר קרוב יותר לנהר.[52] לפי "ההיסטוריה הסודית", כשטמוג'ין קיבל את ההוראה, הוא פנה אחורה למשפחתו בחלק האחורי של השיירה, והתייעץ עם אימו הואלון.[52] נראה שהוא היה מבולבל ולא ידע איך להגיב. בורטה, שבמקרה שמעה את טמוג'ין מסביר להואלון את הסיטואציה, הפריעה והתעקשה בכעס שטמוג'ין ייפרד מג'אמוקה ושהם, וכל מי שיירצה לעקוב אחריהם, יצאו לדרך בכוחות עצמם.[53]

מאוחר יותר באותו יום, כשג'אמוקה עצר להקים את המחנה ותכנן לנוח במשך הלילה, טמוג'ין וקבוצתו הקטנה ברחו בחשאיות והמשיכו להתקדם הרחק במהלך הלילה כדי להיות רחוקים כמה שיותר מג'אמוקה למקרה שיחליט לרדוף אחריהם. בין אם לפי תוכנית או בחירה ספונטנית, רבים מאנשיו של ג'אמוקה ברחו עם טמוג'ין, ולקחו את החיות שלהם איתם. למרות אותה התפלגות בקבוצתו, ג'אמוקה לא רדף אחריהם.[54]

הסדק בחברות של ג'אמוקה וטמוג'ין באותו לילה בקיץ של 1181 התפתח לתוך שני עשורים של לחימה כשטמוג'ין וג'אמוקה שניהם עלו במעמדם כלוחמים מונגולים מובילים ובסופו של דבר יהפכו לאויבים המרים ביותר. אחרי היפרדותו מג'אמוקה, בגיל 19, נראה שטמוג'ין היה נחוש להפוך למנהיג משל עצמו, למשוך חסידים לעצמו, לבנות בסיס של כוח, ובסופו של דבר כיוון להפוך לח'אן, המנהיג והמאחד של השבטים המונגולים המפורדים.[ו] שני היריבים יבלו את השנים הבאות כשהם גונבים חיות ונשים אחד מהשני, פושטים והורגים את החסידים אחד של השני, ונאבקים לראות מי בסופו של דבר ימשול על המונגולים.

קרב דאלאן בלג'וט עריכה

בשנת 1193,[55] ועל פי מקורות אחרים 1187,[56] התרחש קרב בין כוחותיו של טמוג'ין לבין כוחותיו של ג'אמוקה. הקרב ידוע כקרב דאלאן בלג'וט (Battle of Dalan-Baljut). בשנת 1190, ג'אמוקה השתמש בהרג של אחד מקרובי משפחתו[ז] על ידי אחד מחסידיו של טמוג'ין במהלך ניסיון של גניבת סוסים כתירוץ לזמן את נתיניו לקרב.[55] שני הצדדים גייסו צבאות, ג'אמוקה גייס צבא של 30,000 חיילים בשנת 1190 וטמוג'ין גם כן גייס צבא של 30,000 חיילים, לערך.[55][57] באותו קרב, ג'אמוקה יצא כשידו על העליונה וחסידיו של טמוג'ין נסוגו.[58][59] אולם זה לא ידוע כיצד הקרב התפתח.[60] לאחר שניצח, ג'אמוקה ביצע אחד ממעשי הנקמה האכזריים ביותר שאי פעם תועדו בסטפה. לפי ספר ההיסטוריה הסודית, ג'אמוקה הרתיח 70 גברים צעירים שנפלו בשבי בקדרות בעודם בחיים.[57] האכזריות שגילה ג'אמוקה כלפי שבויים גרמה לנטישתם של 10,000 מחסידיו לצד של טמוג'ין לאחר הקרב.[61] הקרב נחשב לנקודה מכרעת בעלייתו של טמוג'ין, שהפסיד את הקרב, אך הרוויח תמיכה ציבורית רבה בקרב המונגולים, שחששו יותר ויותר מאכזריותו של ג'אמוקה. עם פחות מ־20,000 איש לצידו, ג'אמוקה לא יכל היה יותר לאתגר את טמוג'ין בסביבה של נהר החרלן, ונסג מזרחה יותר.[61]

הכתרה כח'אן עריכה

בקיץ של שנת 1189,[62] שמונה שנים אחרי שנפרד מג'אמוקה, טמוג'ין בן ה־27 החליט לנסות להשיג את תואר הח'אן, בתקווה שברגע שיתבע את התואר, הוא ימשוך יותר מאנשיו של ג'אמוקה לצידו ויהפוך את התביעה לנבואה המגשימה את עצמה.[63] אם לא, התביעה אולי תעורר לפחות מאבק סופי בין טמוג'ין וג'אמוקה ותוביל לפתרון מוחלט יותר לטענות היריבות. טמוג'ין זימן את חסידיו ליד ה־Blue Lake במונגוליה, שם הם ניהלו את האספה המסורתית שנקראת קורילטאי. משפחות, שושלות ושבטים הצביעו לטובת טמוג'ין בכך שנכחו בלבד. נוכחותם שימשה כאישור רשמי להיותו של טמוג'ין ח'אן.[63] כעת טמוג'ין היה הח'אן של קונפדרציית החמאג מונגול, אותה קונפדרציה שאחד משבטיה נטש אותו ואת משפחתו לפני 16 שנים.

מספר גדול מהשושלות של הסטפה, אולי אפילו רוב, עדיין תמכו בג'אמוקה. השבט של טמוג'ין שכעת הורכב ממשפחתו, חבורה נאמנה של חברים ועוד מספר משפחות מפוזרות, היה קטן ביחס לשבטים אחרים בסטפה וטמוג'ין עדיין היה וסאל לטוגרול חאן (אונג חאן), שהיה הח'אן של שבט הקרייטים. על מנת להראות שהתפקיד החדש שלו (כח'אן) לא יהווה אתגר לטוגרול, טמוג'ין שלח שליח למנהיג הקרייטי כדי להצהיר מחדש על נאמנותו לאונג חאן ולבקש את ברכתו. השליח של טמוג'ין הסביר בקפידה שכל מה שחיפש טמוג'ין היה לאחד את כל השבטים המונגולים המפוזרים תחת מנהיגותו של אונג חאן ושבט הקרייטים שלו. אונג חאן הסכים ונראה שהיה מודאג רק מעט על איחוד המונגולים כל עוד הם נשארו נאמנים אליו. בכך שעודד את השאיפות של שני היריבים, טמוג'ין וג'אמוקה, אונג חאן הפנה אותם אחד נגד השני במטרה לשמור על שניהם חלשים ותחת שליטתו כח'אן של הקרייטים.[63]

שנות ההעלמות (1187–1196) עריכה

משנת 1187, השנה בה טמוג'ין הפסיד את קרב דאלאן בלג'וט, ועד שנת 1196, השנה בה טמוג'ין פשט על הטטרים בעזרתו של טוגרול, מיקומו של טמוג'ין ומעשיו אינם ידועים.[64] ספר "ההיסטוריה הסודית" ושאר מקורות לא דיווחו על מה שעשה טמוג'ין, לפחות לא באופן ברור, בשנים 1187–1196. זה הוביל למספר תאוריות: תאוריה אחת אומרת כי טמוג'ין, בפשטות, ביזבז את אותן שנים בלבנות את כוחו מחדש לאחר ההפסד לג'אמוקה. לא היו אירועים משמעותיים באותן שנים, ובשנת 1196 כבר רואים שעמד בראש צבא נגד הטטרים, מה שמוכיח שהוא עשה משהו באותן שנים.[56] תאוריה אחרת טוענת כי ספר ההיסטוריה הסודית אינו מדייק בנוגע לתאריכים וכרונולוגיה, ואומרת שהתאריכים האמיתיים קרובים יותר אחד לשני, ככה שלמעשה לא באמת היה פער בין השנים. תאוריה נוספת אומרת כי טמוג'ין, לאחר ההפסד בדאלאן בלג'וט, ברח לשושלת ג'ין בשביל הגנה.[65][66] הוא ביזבז שנים בניסיון להשיג כמה שיותר תמיכה בשושלת ג'ין. אחת העובדות התומכות בתאוריה הזו היא הדחתו של טוגרול חאן, שהיה בן הברית החזק ביותר של טמוג'ין, על ידי אחיו מהשליטה בשבט הקרייטים, בערך באותו זמן בו טמוג'ין הפסיד בדאלאן בלז'וט.[56]

קמפיין נגד הטטרים, ג'ורקינים וניימאנים (1195–1199) עריכה

 
הניצחון של טמוג'ין ואונג חאן (טוגרול) על הטטרים ב־1196.

קמפיין נגד הטטרים (1195-1196) עריכה

בשנת 1195, כשטמוג'ין היה בן 33, הזדמנות לא צפויה הגיעה לפשיטה ובזיזה גדולה שתגדיל מאוד את יוקרתו הצבאית וכוחו הכלכלי בקרב המונגולים. שליטי שושלת ג'ין הג'ורצ'נית לעיתים קרובות התערבו בפוליטיקה של שבטי הסטפה על מנת לשמור על השבטים במלחמה אחד עם השני כדי שאף אחד מהם לא יתחזק יותר מדי ויערער על כוחה של שושלת ג'ין עצמה.[67] באותה שנה, 1195, שושלת ג'ין חברה לשבט הטטרים במטרה לתקוף את שבט החונגיראד (Khongirad). המבצע שלהם צלח אך המנהיג הטטרי התכווח עם הג'ורצ'נים לגבי חלוקת השלל, מה שפגע ביחסים ביניהם. התמוטטות של הקשר ביניהם הובילה להתקפה של הג'ורצ'נים על הטטרים בשנת 1196. בינואר 1196, ווניאן שיאנג (Xiang), גנרל של שושלת ג'ין, שלח פלוגה של משמר מאסף לעבר נהר החרלן כשהכוח המרכזי עקב לימינו ולשמאלו, שם הם עיכבו את הטטרים למשך שלושה ימים עד שעיקר הצבא של שושלת ג'ין הגיע והביס אותם.[68] לאחר מכן הג'ורצ'נים המשיכו במרדף אחרי הטטרים.[68]

נוסף על כך, למרות שהיו בעלי ברית מסורתיים של הטטרים, הג'ורצ'נים חששו כי הטטרים מתחזקים יותר מדי והם הסיתו את אונג חאן (טוגרול) לגייס צבא ולתקוף אותם.[67] טוגרול חאן גייס את עזרתו של טמוג'ין בברית שאורגנה במהירות עם הג'ורצ'נים כך שהם יתקפו ביחד ויבזזו את השבט הטטרי העשיר הרבה יותר. החונגיראד נותרו עוינים מאז התקיפה של הג'ורצ'נים והטטרים נגדיהם, וב-4 בפברואר 1196, הם חדרו עמוק לתוך שטחה של שושלת ג'ין והביסו פלוגה ג'ורצ'נית. בינתיים, הטטרים שנסוגו מכוחות ג'ורצ'נים נוטרלו על ידי טמוג'ין וטוגרול, בן בריתו, בהצלחה ובקלות.[67] הטטרים הנצורים (בין כוחות ג'ורצ'נים לכוחותיהם של טמוג'ין וטוגרול) בחרו להילחם מאחורי מחסומים מאולתרים מהשטח במקום בשדה הפתוח, כנראה כי היו חלשים בהרבה מהכוחות המשולבים של הג'ורצ'נים, טמוג'ין וטוגרול.[69] הקרב שנבע הסתיים בתבוסה מוחצת של הטטרים.[69] אדם ח'יתאני אחד בשם ילו אהאי (Yelü Ahai) שהיה אחד מעובדיה של שושלת ג'ין, התרשם כל כך מביצועיו של טמוג'ין שהוא ואחיו ערקו לכוחותיו של טמוג'ין בשנת 1203.[69]

 
טמוג'ין חובר יחד עם אונג חאן לשושלת ג'ין נגד שבט הטטרים, אך שבט הניימאנים מנצלים את הסיטואציה ותוקפים את המחנה של טמוג'ין. שנת 1196.

בזמן שטמוג'ין ואונג חאן מילאו את חלקם בקמפיין של שושלת ג'ין נגד הטטרים, צבא ניימאני חדר לטריטוריה הקרייטית של אונג חאן. ייתכן שזה היה עוד לפני שאונג חאן חזר מהקמפיין.[68] בנוסף, שורה ניימאנית תקפה ובזזה את המחנה של טמוג'ין בזמן שהיה בקמפיין נגד הטטרים, וגרמה לקצת נזק.[68]

הודות לקרבה שלהם לשושלת ג'ין ולסחורות הסיניות המיוצרות באיכות גבוהה יותר הטטרים החזיקו בסחורות יותר מכל שבט אחר בסטפה, וטמוג'ין התרשם באופן יוצא מן הכלל מהשלל המפואר שלחימה יכולה להניב. לאחר הניצחון על הטטרים, טמוג'ין וטוגרול נפגשו מאוחר יותר עם פקידים של שושלת ג'ין ששמחו מאוד על תבוסת הטטרים, והעניקו להם תארים.[69] ייתכן שזה היה באותו זמן שטוגרול קיבל את התואר "אונג חאן"[ח] שפירושו "מלך-ח'אן".

מאוחר יותר באותה שנה, 1196, אונג חאן הודח מהשלטון על שבט הקרייטים על ידי אחיו, ארקה קארה (Erke Qara) שנתמך על ידי הח'אן של שבט הניימאנים[ט] שהביא לו צבא ניימאני כדי להדיח את אונג חאן. מבלי לחפש אפילו את עזרתו של טמוג'ין, אונג חאן ברח לקארה חיטאי (שושלת ליאו המערבית).[70][69] על פי ספר ההיסטוריה הסודית של המונגולים, הוא נשאר שם למשך שנה, ואחרי שעזב הצטרף לטמוג'ין. בסביבות שנת 1197, אונג חאן חזר וייסד את עצמו מחדש כראש שבט הקרייטים בעזרתו של טמוג'ין. בסביבות שנת 1198, הקרייטים חזרו להיות תחת שלטונו של אונג חאן באופן מלא, והוא החל את כהונתו השנייה כח'אן של הקרייטים.

עימות עם הג'ורקינים (1197) עריכה

לטמוג'ין עדיין היה מאבק מלפניו נגד ג'אמוקה על שליטה במונגולים. העושר שנגנב מהטטרים משך יותר חסידים וכעת הוא התחיל להגדיל את כוחו על השושלות המונגוליות הסובבות ולהתרחב לתוך הטריטוריות שלהן. הוא לא יכל להתרחב לתוך השטח של השבטים הגדולים אבל הוא כן יכל לדחוק את השבטים הקטנים יותר. אחד מאותם שבטים היה הג'ורקינים (Jurkins), הם בגדו בו כשלא הגיעו והשתתפו בפשיטה על הטטרים כפי שהבטיחו. כשטמוג'ין היה מוכן לצאת לקמפיין נגד הטטרים, הוא חיכה להם למשך שישה ימים אך הם לא הגיעו.[68] וכמו בקורילטאי, שבו ההגעה לאותו קורילטאי מצביעה על תמיכה, אי ההגעה לפשיטות מאורגנות סימנה חוסר אמון במנהיג הפשיטה – במקרה הזה טמוג'ין.[71] היחסים בין הג'ורקינים וחסידיו של טמוג'ין היו מתוחים לפני. לא רק שהם נכשלו להצטרף לכוח של טמוג'ין בפשיטה על הטטרים, הג'ורקינים ניצלו את היעדרותו של טמוג'ין בכך שפשטו על מחנה הבסיס שלו, הרגו 10 מחסידיו וגנבו בגדים ושאר רכוש מהמחנה.[72] לכן, כשטמוג'ין רצה להרחיב את שטח שלטונו עקב הניצחון על הטטרים הוא התחיל עם הג'ורקינים.

הוא פתח בקמפיין שלו נגדיהם ב-1197, וכהוכחה לכישוריו המנוסים כלוחם ומפקד הוא בקלות הביס אותם.[73] בהיסטוריית המלחמה הארוכה של הסטפה, שבט שהובס נבזז, חבריו נלקחו כשבויים והשאר נשארו להחליט לעצמם מה יעשו. קבוצות מובסות באופן קבוע התארגנו מחדש ופתחו בהתקפת נגד, או שברחו והצטרפו לשבט יריב. למרות זאת, טמוג'ין ביצע כנגד הג'ורקינים מדיניות חדשה שגילתה את שאיפתו לשנות ביסודיות את המחזור של התקפה והתקפת נגד בסטפה. טמוג'ין זימן קורילטאי של חסידיו על מנת לבצע משפט ציבורי למנהיגים האריסטוקרטיים של שבט הג'ורקינים בהאשמה שכשלו למלא את הבטחתם להצטרף לטמוג'ין בקמפיין ובמקום פשטו על המחנה שלו בהיעדרותו. כשמצא אותם אשמים, הוציא אותם להורג כשיעור על הערך של נאמנות לבעלי ברית אך גם כאזהרה ברורה לאצילים בכל השושלות שהם כבר לא יזכו יותר ליחס מיוחד.[74][72] לאחר מכן, טמוג'ין כבש את השטחים של שבט הג'ורקינים ופיזר את בני שבטם הנותרים בין המשפחות של השבט שלו. אמנם כמה משני השבטים ככל הנראה פירשו זאת כאילו הג'ורקינים נלקחו כעבדים. לפי ספר "ההיסטוריה הסודית", טמוג'ין לקח אותם לשבטו לא כעבדים, אלא כחברי שבט במעמד שווה. הוא סימן את זה בכך שאימץ ילד יתום משבט הג'ורקינים והציג אותו להואלון שתגדל אותו ביורט שלה, לא כעבד, אלא כבן. אימו אימצה את הילד הג'ורקיני, כמו שהביא לה לאמץ קודם לכן ילד אחד מכל שבט מובס, הטאיצ'יוד, מרקידים וטטרים. טמוג'ין הוציא להורג את כל המנהיגים של הג'ורקינים,[74] והמסרים היו ברורים לכל השבטים המקושרים אליהם בסטפה. לאלה שיעקבו אחריו בנאמנות יהיה תגמול ויחס טוב, לאלה שבחרו לתקוף אותו, הוא לא יראה רחמים.

לאחר שהביס את הג'ורקינים, טמוג'ין העביר את חסידיו דרומה במורד הזרם של נהר החרלן לתוך הטריטוריה שלהם. טמוג'ין עשה את מחנה הבסיס החדש שלו ליד מפגש הנהרות של נהר הטסנקר (Tsenker River) הקטן עם נהר החרלן. בסופו של דבר, זה הפך לעיר הבירה שלו עם השם "אוורגה" (Avarga), אך באותו זמן היא הייתה רק מחנה מרוחק. משנת 1197, היא שימשה כבסיס המבצעים של טמוג'ין עד סוף חייו.

עימות עם הניימאנים (1199) עריכה

לאחר מותו של ח'אן הניימאנים בשנת 1198, הניימאנים פוצלו לשתי קבוצות שכל אחת נשלטה על ידי אחד משני בניו של הח'אן הקודם, טאיאנג חאן (Tayang khan) ובוירוק חאן (Buyruq khan).[75] בשנת 1199, טמוג'ין ואונג חאן פתחו בקמפיין לתקוף את בוירוק חאן. ג'אמוקה, יריבו של טמוג'ין, פעל יחד עם צבאו של אונג חאן.[י] תחילה, הם הפתיעו את בוירוק חאן ממערב להרי האלטאי ובזזו את אנשיו. בוירוק חאן, שהיה כנראה רחוק יותר צפונה, שלח גשש עם קבוצה של 100 אנשים במטרה לגשש אחר הצבאות התוקפים. אולם הגשש נכשל ונלקח כשבוי. בוירוק חאן, שלא היה ביכולתו לאתגר את הצבאות התוקפים, ברח הרחק צפונה לאזור הקירגיזים.[75] לאחר הפשיטה המוצלחת, טמוג'ין, אונג חאן וג'אמוקה נסוגו חזרה לטריטוריה שלהם. ייתכן שהם נסוגו מתוך חשש ששתי קבוצות הניימאנים יחברו אחת עם השנייה נגדם ויפתחו במתקפת נגד.[76]

עימות עם הטאיצ'יוד וחיסול הטטרים (1201–1202) עריכה

טאיצ'יוד (1201) עריכה

בסביבות שנת 1201, ג'אמוקה, יריבו הגדול של טמוג'ין, פתח בקמפיין נגד טמוג'ין. לצידו של ג'אמוקה באותו זמן עמדו השבטים האריסטוקרטיים והחשובים ביותר, וביניהם שבט הטאיצ'יוד, שמשפחתו של טמוג'ין בעבר הייתה כפופה אליו ושהעביד את טמוג'ין כשהיה ילד.[40][77] בן הברית של טמוג'ין, אונג חאן, נחלץ לעזרתו וארגן את הלוחמים שלו ובסופו של דבר הנהיג בעצמו את הקמפיין נגד ג'אמוקה. כשג'אמוקה הציב את חייליו נגד הקרייטים, טמוג'ין ואונג חיו היו ביתרון מספרי. לטמוג'ין היה יתרון נוסף, והוא צוות השמאנים הנכבד שהיה לצידו. השמאנים חיזקו את מעמדו נגד החיילים של ג'אמוקה, במיוחד אחרי שסערה פרצה עם רעמים חזקים וברקים ששני הצדדים קישרו לכוחם של השמאנים.[78] רבים מחסידיו של ג'אמוקה ברחו בבהלה, מה שאילץ את ג'אמוקה לסגת. לוחמיו של אונג חאן רדפו אחרי ג'אמוקה ועיקר הצבא שלו, ואונג חאן הורה לטמוג'ין לרדוף אחרי הטאיצ'יוד שנסוגו חזרה לנהר האונון – אזור בו טמוג'ין גדל ומכיר היטב.

כשטמוג'ין נפגש עם הטאיצ'יוד, התברר לו שקשה יהיה להביס אותם יותר משציפה. הצבא של טמוג'ין והטאיצ'יוד נלחמו במשך כל היום בלי שאף אחד מהצדדים הרוויח יתרון משמעותי. לפי ההיסטוריה הסודית, מאוחר ביום, חץ חדר לצווארו של טמוג'ין והוא איבד את הכרתו. כשירדה החשכה, שני הצדדים הניחו את נשקם וחנו אחד ליד השני באותו שדה קרב שנלחמו בו מעט לפני כן. אף כי זה נראה מעט מוזר, בכך שהם נשארו קרובים אחד לשני בלילה הם יכלו להשגיח על היריב ולמנוע מתקפת פתע.[79] הטאיצ'יוד לא ידעו על פציעתו של טמוג'ין, ובמהלך הלילה הם החלו להתגנב מחוץ לשדה הקרב. עד הבוקר, רובם נסוגו וטמוג'ין שלח את לוחמיו למרדף אחריהם. כפי שעשה עם הג'ורקינים, טמוג'ין הוציא להורג את רוב מנהיגי הטאיצ'יוד אך קיבל את שאר השבט כחסידים שלו.

חיסול הטטרים (1202) עריכה

בשנת 1202, שנה לאחר שטמוג'ין הביס את הטאיצ'יוד, טמוג'ין נשלח על ידי אונג חאן לקמפיין נוסף לבזוז את הטטרים במזרח בעוד שהוא, טוגרול המזדקן, יצא לקמפיין נגד המרקידים, קרוב יותר לבית.[80] למרות הפשיטה המוצלחת של טמוג'ין וטוגרול על הטטרים בשנת 1196, השבט הטטרי עדיין נשאר כוח צבאי ופוליטי עוצמתי בסטפה. בקמפיין הזה נגד הטטרים, טמוג'ין כונן סדרה נוספת של שינויים קיצוניים לחוקים ששלטו זמן רב בחיי הסטפה. אותם שינויים יצערו חלק מחסידיו, אלה מהשושלות האריסטוקרטיות, אך גם יעמיקו את הנאמנות כלפיו מצד רבים אחרים, אלה מהשושלות הנחותות יותר, שחייהם התעשרו על ידי הרפורמות שלו וחלוקת השלל.[80] מניסיון אישי של פשיטה אחר פשיטה, טמוג'ין הבין כי החיפזון לבזוז את היורטים של השבט המובס שימש כמכשול לניצחון מוחלט יותר. במקום לרדוף אחר הלוחמים של השבט הנבזז, התוקפים בדרך כלל איפשרו להם לברוח והתמקדו בלבזוז מיד את המחנה, מה שאיפשר להרבה לוחמים מובסים להתארגן מחדש ולתקוף חזרה. לכן, באותה פשיטה, הקמפיין השני שלו נגד הטטרים, טמוג'ין הורה ללוחמיו לא לבצע שום בזיזה עד שהניצחון יהיה מוחלט נגד הכוחות הטטרים.[81][82] הקמפיין נודע כקרב דאלאן נמורג'ס (Battle of Dalan-Nemurges) ובו טמוג'ין הביס את הכוחות הטטרים.[83][81]

אחרי שפשט על הטטרים, כמה מחסידיו של טמוג'ין התעלמו מהוראותיו נגד בזיזה אישית, והוא הפגין כמה רציני היה לגבי אותה רפורמה בכך שדרש עונש קשוח, אך מתאים. הוא לקח מאותם אנשים את כל רכושם ושלל מהם את הסחורה שנבזזה בקמפיין.[80] בכך ששלט בחלוקה של כול הסחורות שנבזזו, טמוג'ין שוב הפר את הזכויות המסורתיות של השושלות האריסטוקרטיות שחיו תחתיו לחלק את השלל בין נתיניהם. הטבע הקיצוני של הרפורמות שלו הכעיס הרבה מהם וכ־10,000, לערך, נטשו אותו לטובת הכוחות של ג'אמוקה. למרות אי שביעות הרצון הקטנה בין המונגולים (השבט של טמוג'ין), השיטה החדשה של טמוג'ין הוכחה מיידית כיעילה. בכך שדחה את הבזיזות לסוף הקמפיין, הצבא של טמוג'ין צבר יותר שלל וחיות מאי־פעם. אולם אותה שיטת עושר חדשה הביאה גם בעיה חדשה – לא רק שהמונגולים הביסו את הטטרים, הם לקחו בשבי כמעט את כל צבאם ואת כל האזרחים. לפי מסורת הסטפה, כל מי שהיה מחוץ לקרבה המשפחתית היה אויב ותמיד ייחשב לאויב אלא אם נכנס למשפחה דרך קשרים של אימוץ או נישואים. טמוג'ין רצה לסיים את הלחימה בין אותן קבוצות והוא רצה לטפל בטטרים כמו שטיפל בג'ורקינים ובטאיצ'יוד לפני כן – להרוג את המנהיגים ולספוג את השורדים, את רכושם ואת החיות שלהם לתוך השבט שלו. אף כי אותה מדיניות עבדה עם שבטים של מאות נתינים, הטטרים היו שבט של אלפים. בשביל שינוי חברתי מסיבי כזה, טמוג'ין היה צריך את תמיכתם המלאה של חסידיו, וכדי להשיג את אותה תמיכה הוא זימן קורילטאי של לוחמיו המנצחים.[84] חברי הקורילטאי הסכימו על תוכנית והחליטו להרוג כל גבר טטרי שהיה גבוה מציר (linchpin) של עגלה, משמע, להיות אדם מבוגר.[85] טמוג'ין עשה זאת על מנת לנקום את הרצח של אביו ושל אבותיהם של נתינים אחרים שלו על ידי הטטרים.[84][86] בלגוטאי, אחיו למחצה של טמוג'ין, הדליף לאסירים הטטרים את תוכניתם של המונגולים, מה שהביא להתנגדות מצד הטטרים וגרם לנזק כבד אצל טמוג'ין. טמוג'ין לאחר מכן אסר על בלגוטאי להשתתף באספות כלליות.[87] קאסאר, אחיו הביולוגי של טמוג'ין שאשתו הייתה טטרית, החביא 500 טטרים שהיו צריכים לההרג.[86]

לאחר הניצחון על הטטרים, טמוג'ין שילב את כל הטטרים השורדים בשבט שלו כחברים מלאים של השבט, ולא כעבדים. כדי להדגיש זאת, לא רק שטמוג'ין אימץ ילד טטרי נוסף בשביל אימו, הוא גם עודד נישואי תערובת בין הטטרים והמונגולים (שלו). עד לאותו זמן, לטמוג'ין הייתה אישה רשמית אחת, בורטה, שהביאה לו ארבעה בנים ועוד מספר לא ידוע של בנות, אך כעת הוא לקח לו שתי נשים טטריות אריסטוקרטיות, יסוגן (Yesugen) ויסויי (Yuesui) שהיו אחיות.[82][84][86] מאחר שהטטרים היו שבט של אלפים, כיבושם הגדיל מאוד את השבט של טמוג'ין. לטטרים הייתה תדמית גדולה בהרבה מזו של המונגולים, ואחרי הקרב נגדם, המונגולים קלטו כל כך הרבה טטרים, ורבים מהם עלו למשרות בכירות וחשיבות גדולה באימפריה המונגולית, שהשם "טטרי" נהיה שם נרדף, ובהרבה מקרים השם המוכר יותר, מהשם "מונגולי", מה שהוביל לבלבול היסטורי רב עם השנים. אותה שנה, 1202, היא השנה בה הקונפדרציה הטטרית חדלה מלהתקיים.

הבסת יריבים אחרונים עריכה

גור־חאן (ג'אמוקה) עריכה

עם השנים, ג'אמוקה סירב להכיר במנהיגותו של טמוג'ין, והפך יותר ויותר לדמות המלכדת של השבטים האריסטוקרטיים שלא אהבו את השינויים שטמוג'ין הביא לדרך החיים המסורתית שלהם. בשנת 1201, ג'אמוקה ניסה להשיג, בתמיכתם, את העמדה של שליט על כל השבטים המונגולים. ג'אמוקה זימן לקורילטאי את מנהיגיהם של 13 השבטים שעוד נותרו עוינים לטמוג'ין (כגון המרקידים, טטרים וניימאנים) והשבטים שלא היו בעלי בריתו (הג'דאראן, טאיצ'יוד ואחרים), וכמו כן האויירטים (Oirats).[88] באותו קורילטאי, ג'אמוקה הוכתר בתואר העתיק והמכובד "גור־ח'אן" (GurKhan)[89] שפירושו "מנהיג כל המנהיגים" או "ח'אן כל הח'אנים"[77] ואנשיו של ג'אמוקה נשבעו שבועת אמונים חדשה אליו. הכתרת ג'אמוקה באותו תואר הייתה הקרע האחרון בין טמוג'ין וג'אמוקה, וגרמה לטמוג'ין ליצור קואליציה של שבטים נגדו.

בגידתו של אונג חאן (1203) עריכה

בשנת 1203, טוגרול חאן הזדקן מאוד, הוא היה בן יותר מ־70 ולא היו לו את אותם רפלקסים כמו בצעירותו. בנו של טוגרול, אילגה סנגום (Ilga Senggüm) לקח פיקוד על הצבאות הקרייטים וטוגרול הפך לשליט בובה. אילגה סנגום, שקינא בכך שאביו כיבד את טמוג'ין יותר מאשר אותו, הצטרף לג'אמוקה, ששיכנע אותו להתנקש בטמוג'ין. אילגה ניסה להתנקש בו, אך כשל. בזמן שטמוג'ין פשט על הטטרים בשנת 1202, אונג חאן יצא לקמפיין נגד המרקידים, קמפיין שהביא לו כמות גדולה של שלל, אך הוא לא הביא כלום מזה לטמוג'ין, מה שעיצבן אותו מאוד.[90][91] היחסים ביניהם התדרדרו בשנת 1203.[82]

 
טמוג'ין ואונג חאן (טוגרול).

לאחר יותר מ־20 שנים של מאבק, טמוג'ין שלט ברוב המונגולים, אך הוא עדיין לא כבש את יריבו ג'אמוקה. אונג חאן, שבדרך כלל צידד בטמוג'ין, המשיך להפנות את טמוג'ין וג'אמוקה אחד נגד השני כדי לשמור עליהם חלשים ממנו. בשנת 1203, שנה לאחר הניצחון על הטטרים, טמוג'ין החליט לפתוח את הנושא ולפתור אותו בכך שביקש נישואים בין בתו של אונג חאן לבנו הבכור, ג'וצ'י.[92] אם אונג חאן יקבל את הנישואים המוצעים, זו תהיה הכרה בכך שטמוג'ין הוא המועדף על ג'אמוקה. עם לחצים מצד בנו הביולוגי, סנגום, אונג חאן סירב לנישואים.[93] אולם, אונג חאן במהרה התחרט על החלטתו הפזיזה לסרב ופחד מהדרך בה יגיב טמוג'ין.[92] טמוג'ין באותו הזמן נחשב, בלי ספק, למנהיג הצבאי הטוב ביותר בסטפה, ואונג חאן ידע כי הוא לא יכול להסתכן בקרב ישיר עם טמוג'ין. במקום, הוא הגה תוכנית להיפטר מהסכנה הפוטנציאלית של טמוג'ין דרך הונאה.

אונג חאן שלח הודעה לטמוג'ין שבה הוא הודיע כי שינה את דעתו ויקבל בברכה נישואים בין שתי המשפחות. הוא קבע תאריך והזמין את טמוג'ין לחגוג את החתונה בין ג'וצ'י ובתו של אונג חאן. טמוג'ין, ככל הנראה, סמך על אונג חאן ויצא לדרך עם חבורה קטנה לכיוון המפגש הקבוע של סעודת החתונה, כשהוא משאיר את צבאו מאחור. רק לאחר יום של רכיבה, טמוג'ין הבין כי ההזמנה לסעודת החתונה הייתה למעשה מזימה נגדו אחרי שקרייטי הזהיר אותו והרס את תוכניתו של אונג חאן. אונג חאן גייס את צבאו בסודיות והתכוון להרוג את טמוג'ין ואת משפחתו. טמוג'ין, שגילה שחייו וחיי משפחתו בסכנה, והייתה איתו רק קבוצה קטנה של לוחמים והוא היה רחוק מאוד מגוף התומכים העיקרי שלו, ידע שהוא לא יכול להסתכן בקרב. במקום, הוא הורה לקבוצתו להתפזר במהירות לכל הכיוונים בעוד שהוא, עם מספר מועט של חברים, נסג מהר מזרחה לפני שצבאו של אונג חאן התחיל במרדף. קרב פרץ לאחר מכן כשג'אמוקה ואונג חאן נקטו במתקפה נגד קאסאר, אחיו של טמוג'ין, והביסו את צבאו.[94] קאסאר ברח אך רוב משפחתו נפלה בשבי.[94] לאחר מכן הם התקדמו לעבר טמוג'ין והפתיעו אותו מהדרום, אך טמוג'ין הצליח לנוע למחסה קטן ובכך לנטרל את עליונותו המספרית של האויב. סנגום נפצע במהלך הקרב והכניס את כוחותיו לבלבול, מה שאיפשר לטמוג'ין לסגת תחת הסחת דעת של כוחותיו של סנגום.[94] אונג חאן החליט לא לבצע מרדף אחרי טמוג'ין וחזר למחנה. אותו קרב ידוע כ"קרב חולות חלחלג'יד" ("Battle of Khalakhaljid Sands").[94][95]

לאחר ימים שלמים של נסיגה בלתי פוסקת, בעודו מותש וחסר כל צידה, טמוג'ין הגיע לאגם בולג'נה (buljana lake) הבוצי והמרוחק. לא כולל טמוג'ין, נשארו איתו באגם כ־19 איש, כעת הם עמדו בסכנה של רעב בגלות המרוחקת מהבית. לפתע, סוס פרא הופיע וקאסאר החל במרדף אחריו. קאסאר תפס אותו בסופו של דבר, ותוך כמה שעות של הכנות האנשים המורעבים התענגו על בשר סוס מבושל.[96] לאחר מכן, טמוג'ין הודה להם שנשארו נאמנים אליו ונשבע שלא ישכח זאת, והם נשבעו לו שבועת אמונים נצחית שידועה כ"ברית בלג'ונה" ("Baljuna covenant").[97] לאחר שהסתתר באגם בלג'ונה, טמוג'ין בנה את תוכניתו לתקוף חזרה את אונג חאן. הוא ידע כי עליו למהר בזמן שאונג חאן האמין, למעשה, שהוא נפטר לצמיתות מהאיום של טמוג'ין. טמוג'ין שלח הודעה על תוכניתו לכל חסידיו שהיו מפוזרים בסטפה מאז הנסיגה לחזור ולהצטרף אליו.[י"א] עם משפחתו של קאסאר עדיין מוחזקת על ידי אונג חאן, טמוג'ין שלח שליח לאונג חאן על מנת שימסור לו כי קאסאר ישמח להצטרף אל משפחתו. אונג חאן הגיב חזרה שקאסאר מוזמן להגיע.[98] השליח חזר למחנה של טמוג'ין עם המידע על מיקומו המדויק של אונג חאן והקרייטים. ייתכן שלטמוג'ין כבר היה רעיון כללי לגבי מיקומם, אך כעת הוא קיבל מידע ספציפי יותר.[98] טמוג'ין, שידע איפה חנה אונג חאן, החל לנוע במהרה לכיוונו. בזמן שהוא צעד מערבה לעבר שטחיו של אונג חאן, חסידיו חזרו אליו והתאספו סביבו מכל הכיוונים.

בינתיים, אונג חאן, שהיה בטוח כי הביס את טמוג'ין באופן סופי, ארגן משתה גדול ביורט המפואר שלו כדי לחגוג את ניצחונו על טמוג'ין.[99] אולם, אונג חאן היה בטוח בעצמו יתר על המידה, לא באמת ידע מה מצבו של טמוג'ין, וחגג באשליה שחסידיו של טמוג'ין התפזרו ושהוא רחוק מאוד במזרח. טמוג'ין רכב ללא הפסקה עם צבאו וחסידיו שהמשיכו לגדול יותר ויותר לעבר שבט הקרייטים של אונג חאן. בפתאומיות, כשהקרייטים החוגגים חשבו שטמוג'ין נמצא במרחק נסיעה של מספר ימים, צבאו של טמוג'ין עם 8,000 פרשים הקיף את כל המחנה הקרייטי. חלק מהקרייטים ברחו אך חלק נשארו להילחם. לאחר שלושה ימי לחימה כבדה בין הכוחות של טמוג'ין לקרייטים, הקרב הוכרע והקרייטים נכנעו ונסוגו.[98] לאחר אותו קרב, ג'אמוקה וחסידיו המצטמצמים נסו מערבה לטריטוריה של שבט הניימאנים, האחרון משלושת השבטים הגדולים יותר שלא נכבשו על ידי טמוג'ין (כשהאחרים הם הטטרים והקרייטים). סנגום, בנו של אונג חאן, ברח לשיה המערבית (ממלכה בצפון-מערב סין).[98] אונג חאן ברח גם כן לעבר הטריטוריה של הניימאנים, אך כשהגיע בהצלחה לגבול עם הניימאנים, נתקל בחייל ניימאני ששמר על הגבול ולא האמין שאותו איש זקן ובודד היה אונג חאן, החאן המוכר של שבט הקרייטים.[100][98] החייל הניימאני הרג את אונג חאן וראשו הוצג בפני המלכה של הניימאנים. כאשר טאיאנג חאן, חאן הניימאנים, ראה את הראש, הוא נבהל כי ראה את הראש מחייך אליו ומחץ אותו ברגלו.[100]

לאחר מותו של אונג חאן ותבוסת הקרייטים, רוב בני השבט הקרייטי נספגו לתוך השבט של טמוג'ין.

הניימאנים וקרב שלושה עשר הצדדים (1204) עריכה

  ערך מורחב – קרב שלושה עשר הצדדים

במערב מונגוליה, הח'אן של הניימאנים טאיאנג חאן חשש מאוד מהכוח העולה של המונגולים וניסה ליצור קואליציה נגד טמוג'ין בעזרתו של ג'אמוקה. שבט הניימאנים, למעשה, היה האחרון מבין שלושת השבטים הגדולים בסטפה שלא נכבשו על ידי טמוג'ין. הטטרים חוסלו בפשיטה של 1202, ואונג חאן, הח'אן של הקרייטים, הרשה לעצמו ליפול למזימות של ג'אמוקה ולשאיפות של בנו הלא־מיומן. הוא עשה את הטעות של ללכת למלחמה ישירה נגד טמוג'ין, ובסופו של דבר הוא ואנשיו הקרייטים הובסו לחלוטין.[101] כעת טמוג'ין הפנה את מבטו מערבה וצעד לעבר הניימאנים, ויריבו הגדול ג'אמוקה שהתאחד איתם.

 
טמוג'ין מביס את טאיאנג חאן והניימאנים שנתמכו בידי ג'אמוקה 1204–1205

הקרב הסופי על שליטה במונגוליה הגיע בשנת 1204, שנת החולדה, כ־300 מיילים מערבה מההר המקודש בורחאן חלדון.[102] בימים שלפני הקרב, טמוג'ין בחן את הארגון הצבאי החדש שלו שהתבסס על יחידות של עשרה. במקום יחידות גדולות שרצות להתקפה, היחידות המפוזרות של עשרה התקדמו בנפרד ובשקט מכיוונים שונים. אחרי שתקפו, היחידות ברחו בכיוונים שונים ובכך השאירו את האויב פגוע אך לא יכול לתקוף חזרה לפני שהתוקפים נעלמים. כוחותיו של טמוג'ין היו קטנים במספרם מהכוחות שפרס טאיאנג חאן, והסוסים שלו, שדהרו דרך ארוכה וקשה מערבה, היו חלשים יותר.[103] כדי לנסות להסוות את זה ולהרוויח זמן בשביל שהסוסים יתאוששו, טמוג'ין הורה לכל חייל להצית חמש מדורות כל לילה במחנה שבו הצבא חנה, ככה שהצבא הקטן שלו היה נראה גדול בהרבה ממרחק.[104] הקרב התרחש ליד הרי האלטאי, במרגלות אחד מהרי האלטאי בשם "הר נאקו" (Mount Naqu),[105] בשנת 1204 בין כוחותיו של טמוג'ין, שמנו 66,000 חיילים לערך,[106] לבין כוחות הקואליציה של הניימאנים, טאיאנג חאן וג'אמוקה שמנו יותר מכוחותיו של טמוג'ין.[י"ב] הקרב ידוע כ"קרב שלושה עשר הצדדים" או "קרב צ'אקירמאוט". למעט ג'אמוקה, בטאיאנג חאן ובניימאנים תמכו מספר שבטים נוספים כגון המרקידים תחת טוקטואה בקי (Toqto'a), והאויירטים תחת קוטוקה בקי.[107]

בתחילת הקרב, טאיאנג חאן התלבט אם להסיג את הכוחות למאחורי הרי האלטאי ולתקוף משם את כוחותיו של טמוג'ין כחלק ממלחמת התשה. אולם בנו של המלך הניימאני, קוצ'לוג (Kuchlug), שהיה גם גנרל בכיר בכוחות הניימאנים, לא אהב את התוכנית ושיכנע את אביו לצאת להתקפה ישירה. טאיאנג חאן התרכך ובסוף הסכים לקוצ'לוג לבצע את התקפתו. כשהניימאנים התארגנו במערך הקרב, טמוג'ין נע במהירות כדי לשמור אותם צמודים לתחתית ההרים שמאחוריהם. טמוג'ין בעצמו הוביל את המשמר המאסף בעוד אֶחָיו ו"ארבעת הכלבים"[י"ג] פיקדו על הכוח העיקרי והעתודה.[108] טמוג'ין ניסה לנצל את העליונות הניידית שלו, מאחר שהיו פחות חיילים תחת פיקודו הוא יכל לנוע מהר יותר ובכך להקיף את חיילי האויב ולסגור עליהם. הניימאנים חשבו שטמוג'ין ישתמש בטקטיקת איגוף, אולם טמוג'ין הפתיע אותם בהתקפה חזיתית של הצבא העיקרי שלו תחת קאסאר (אחיו). אחרי אותה התקפה, הניימאנים נדחקו אחורה לפסגת ההר, ומשם החלו לסגת בהדרגה במהלך הלילה. כשג'אמוקה ראה את טאיאנג חאן מהסס לפעול, עוד לפני שהלחימה הרצינית החלה, הוא נטש את הניימאנים וברח עם אנשיו, מה שניטרל את עליונותם המספרית מול טמוג'ין. כשהגיע הלילה, הניימאנים הרוויחו הפוגה קלה להתאושש.[109] כשעלה השחר, הכוחות המונגולים התקדמו וסגרו יותר על הניימאנים, ובמהלך הבוקר הביסו בקלות את הכוחות הניימאנים המעטים שעוד המשיכו להילחם.[110] כאשר הניימאנים נסוגו בלילה, הם לא יכלו לראות כראוי ורבים מהם, יחד עם סוסיהם, נפלו לתוך הגאיות העמוקים והצרים של הר נאקו ומתו.[105]

הקרב הסתיים בניצחון של טמוג'ין ואסון בשביל הניימאנים. טאיאנג חאן נפצע קשות כשניסה לברוח באמצע הקרב,[111] וזמן קצר לאחר מכן מת.[112] קוצ'לוג, בנו של טאיאנג חאן, הצליח לברוח מערבה עם מספר קטן של חיילים ניימאנים לנהר האירטיש. ג'אמוקה, שהפך למנודה, ברח לתוך היער ונותר לו מספר קטן של חסידים שניזונו מחיות בר. ב־1205, שנה לאחר הניצחון על הניימאנים, החסידים המועטים והנואשים של ג'אמוקה בגדו בו. הם תפסו אותו ומסרו אותו לטמוג'ין. טמוג'ין האשים את השליחים בכך שבגדו במנהיגם (ג'אמוקה) והוציא אותם להורג באופן מיידי.[113] למרות העוינות ביניהם, טמוג'ין שמח לראות את ג'אמוקה אחרי זמן רב, ובמקום לחשוב על דרך לנקום בו על יותר מ־20 שנה של מאבק, טמוג'ין הציע להתאחד איתו שוב.[114] ג'אמוקה אמר כי "יכולה להיות רק שמש אחת בשמיים" ודחה את ההצעה. לאחר מכן הוא ביקש למות במוות אצילי על פי המסורת המונגולית, ללא שפיכת דם.[113] טמוג'ין נענה לבקשתו והוציאו להורג בשבירת גבו.[112] על פי מקור אחר בחנק.[115]

הבסת המרקידים (1205) עריכה

לאחר קרב שלושה עשר הצדדים ותבוסת הניימאנים, המרקידים חנו בדרום-מערב העיר המודרנית חובד. כשטמוג'ין נע לעברם עם כוחותיו, טוקטואה בקי, ח'אן הניימאנים, יחד עם בניו, ברח מערבה עם מספר חסידים.[116] לפי ספר "ההיסטוריה הסודית", טמוג'ין "עקר אותם מעמדתם", אולם במקורות אחרים אין אזכור לקרב כלשהו ביניהם, וייתכן שאם היה עימות הוא היה פעולה קטנה בלבד מצד החלק האחורי של הצבא יותר מאשר קרב מאורגן.[116] המרקידים לאחר קרב שלושה עשר הצדדים לא היו במצב בו יכלו לערער על כוחו של טמוג'ין. הם הצטרפו לבוירוק חאן של הניימאנים ממערב להרי האלטאי. ה-Uvas Mergid, אחת מקבוצות המרקידים, נכנעה בפני טמוג'ין ורצתה להצטרף אליו, אולם טמוג'ין ראה בהם חלשים ולא קיבל אותם לשורותיו.[116] הם מרדו במהרה וגנבו סחורה, אך הסחורה הגנובה הוחזרה במהרה. ראש השבט הצליח לברוח עם כמה חסידים. מספר קבוצות מרקידים אחרות נכנעו, וכמה הובסו על ידי כוחותיו של טמוג'ין בחורף של 1205-1204, כשהמונוגולים הרגו רבים מאנשיהם.[116] אחת מנשות המרקידים שנתפסו הייתה טורגנה, אותה טמוג'ין נתן לבנו, אוגדיי, כאישה. היא לימים תהפוך לטורגנה חאטון ותשלוט באימפריה המונגולית ממותו של אוגדיי חאן, בעלה, ועד המלכתו של בנה, גויוק, כח'אן גדול.

התנגדות מצד להקות של מרקידים וניימאנים מסוימים המשיכה בצורה כלשהי עד לשנת 1219, אז הם דוכאו סופית.[117]

פשיטה על שי המערבית (1205) עריכה

באפריל 1205, טמוג'ין ביצע את הפשיטה הראשונה שלו על ישות פוליטית שאיננה מונגולית, שיה המערבית, אימפריה עוצמתית בצפון-מערב סין.[118][119] ילו אהאי (Yelü Ahai), עובד ח'יתאני של שושלת ג'ין שערק לכוחותיו של טמוג'ין מספר שנים מוקדם יותר, הוביל את הכוח הפולש, לכאורה בחיפוש אחר סנגום, בנו של טוגרול חאן שברח לשיה המערבית לפני מספר שנים (לאחר קרב חולות חלחלג'יד ב-1203). צבאות שיה המערבית לא העזו להילחם במונגולים ולא פעלו נגדם. המונוגלים התקדמו ללא התנגדות, בזזו מקומות בשיה המערבית והרסו מספר מבצרים. לאחר שעזבו בחודש יוני, כוחות שיה המערבית בנו מחדש את המקומות שנהרסו במהלך הפשיטה. בדצמבר 1205, התקפת נגד אורגנה על ידי צבא של שיה המערבית, אולם בסופו של דבר ההתקפה לא בוצעה.[120] קצת אחרי, בזמן לא ידוע, סנגום נהרג במהלך קרב.[120]

ג'ינגיס חאן (1206) עריכה

לאחר שכבש את כל מונגוליה והביס את הניימאנים וג'אמוקה סופית, טמוג'ין היה השליט הבלתי־מעורער ברמה המונגולית ושלט ברוב השבטים המונגולים. בשנת 1206, טמוג'ין זימן קורילטאי (אספה כללית) באזור נהר האונון, ליד ההר המקודש בורחאן חלדון. זה היה, ככל הנראה, הקורילטאי הגדול והחשוב ביותר שאי פעם התנהל.[121] באותו קורילטאי טמוג'ין הוכרז כ"ג'ינגיס חאן"[י"ד], שפירושו "השליט העולמי" במונגולית, והכריז על איחוד כל השבטים תחתיו ועל הקמתה של האימפריה המונגולית.[122][123][124]

בשנת 1206, שבט האויירטים, שבט עוצמתי ששכן באזור המערבי ביותר של הרמה המונגולית, לא היה כנוע לג'ינגיס חאן. בשנת 1207, ג'ינגיס חאן שלח את בנו ג'וצ'י כדי להכניע את האויירטים והקירגיזים ששכנו ממערב לימת באיקל, אולם הוא לא נתקל בהתנגדות. שבט האויירטים תחת מנהיגותו של קוטוקה בקי היה מהראשונים לציית, ולאחר מכן קוטוקה בקי נכנע אישית בפני ג'ינגיס חאן.[125] ג'ינגיס חאן, שהשיג בן ברית עוצמתי, האויירטים, השיא שניים מבנות משפחתו לילדיו של קוטוקה בקי, ראש שבט האויירטים, ובכך החל את אחת מהבריתות הפוריות ביותר בהיסטוריה המונגולית.[126][127] הקירגיזים נכנעו גם הם, ויחד עם האויירטים, הם הוסיפו 20,000 לוחמים לצבא המונגולי.[128]

לקריאה נוספת עריכה

  • Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World מסת"ב 9780307237811, 2004, Crown
  • The Mongol Conquests The Military Operations Of Genghis Khan And Sübe’etei, John Man, 2014, Bantam Press, מסת"ב 9780593071243
  • Sverdrup, Carl Fredrik, 2017, מסת"ב 9781910777718 The Mongol Conquests: The Military Operations of Genghis Khan and Sube'etei, Helion & Company Limited
  • Frank McLynn, Genghis Khan: His Conquests, His Empire, His Legacy, מסת"ב 9780306825170, Hachette Books, 2016


ביאורים עריכה

  1. ^ 1 2 טמוג'ין היה שם לידתו של ג'ינגיס חאן. לעיתים נהגה כטמוצ'ין (Temuchin). השם הוענק לטמוג'ין על שם טמוג'ין אוג (Temüjin Üge), מנהיג טטרי שהובס והוצא להורג על ידי אביו של טמוג'ין באותו זמן בו טמוג'ין נולד.
  2. ^ תקופת חמש השושלות ועשר הממלכות הייתה תקופה בהיסטוריה של סין בשנים 907–960 של פילוג ואי-סדר פוליטי שהתחיל עם נפילתה של שושלת טאנג ועד עלייתה של שושלת סונג שכבשה את כל השושלות.
  3. ^ 1 2 אח בדם הוא קשר של שני אנשים שאין להם קשר דם, אך הם נשבעו שבועת אמונים אחד לשני. שבועה שבמהותה צריכה להחזיק לנצח. ראו בוויקיפדיה האנגלית
  4. ^ הנשים היו: הואלון. סוצ'יגל (אשתו הראשונה של יסוגיי). הילדים: טמוג'ין. קאסאר (אח ביולוגי של טמוג'ין). טמוג' (אח ביולוגי של טמוג'ין). הצ'יון (אח ביולוגי של טמוג'ין). טמולין (אחות ביולוגית של טמוג'ין). בגטר (אח למחצה של טמוג'ין). בלגוטאי (אח למחצה של טמוג'ין).
  5. ^ קאסאר היה ידוע בכך שהיה מיומן בחץ וקשת.
  6. ^ על פי ההיסטוריה האוראלית של המונגולים, הם היו מאוחדים בעבר תחת ח'אן אחד, אך בדורות האחרונים אף אחד לא יוכל לאחד את השבטים.
  7. ^ על פי ספר ההיסטוריה הסודית של המונגולים, הוא היה טאיצ'ר (Taichar), אחיו הצעיר של ג'אמוקה.
  8. ^ בגרסה הסינית נהגה "וואנג חאן" (Wang Khan)
  9. ^ אחד מהשבטים המונגולים העוצמתיים ששכן במערב מונוגוליה.
  10. ^ בשנת 1199 טמוג'ין היה בזמן מלחמתו נגד ג'אמוקה (מאז הפיצול ב-1181). העובדה שג'אמוקה פעל עם אונג חאן, בן בריתו של טמוג'ין, הביאה למחלוקת לגבי זמן קיום הקמפיין נגד הניימאנים.
  11. ^ הסיפור בהודעה כנראה כלל את כל הפרטים על ההופעה הפלאית של הסוס שהציל אותו ואת אנשיו.
  12. ^ זה לא ברור כמה גדול היה הכוח שלהם ביחד, אבל זה כן וודאי שהיה גדול מזה של טמוג'ין.
  13. ^ ארבעת הכלבים (באנגלית: four dogs\hounds) היה כינוי לארבעת הגנרלים הבכירים ביותר בתחילת דרכו של טמוג'ין. אלו היו ג'בה, קובלאי, ג'למה וסובוטאי. בספר ההיסטוריה הסודית, מתוארת שיחה בין ג'אמוקה וטאיאנג חאן לפני הקרב שבה ג'אמוקה מחמיא לאותם גנרלים. (ההיסטוריה הסודית עמוד 175)
  14. ^ Chinggis Khan, נודע במערב כGenghis Khan.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Denis Twitchett, "The Liao", The Cambridge History of China, כרך 6, 1994, עמ' 329
  2. ^ Denis Twitchett, The Cambridge History of China, כרך 6, 1994, עמ' 83, 138
  3. ^ Xiongnu | People & History | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  4. ^ Aigle, Denise, The Mongol Empire between Myth and Reality: Studies in Anthropological History, 2014, עמ' 126, 127
  5. ^ The secret history of the Mongols : a Mongolian epic chronicle of the thirteenth century | WorldCat.org, www.worldcat.org, ‏2006 (באנגלית)
  6. ^ Denis Twitchett, The Cambridge History of China, כרך 6, 1994, עמ' 330
  7. ^ China's Liao Dynasty, Asia Society (באנגלית)
  8. ^ Denis Twitchett, The Cambridge History of China, כרך 6, 1994, עמ' 151
  9. ^ Histoire de la Mongolie By László Lőrincz, עמ' 43
  10. ^ Bold, Bat-Ochir, Mongolian nomadic society: a reconstruction of the "medieval" history of Mongolia., 2001
  11. ^ Erich Haenisch, Die Geheime Geschichte der Mongolen, 1948, עמ' 7
  12. ^ Cheng, Chih-Shu E., Studies in the Career of Chinggis Qan, חיבור בpdf, ‏1996
  13. ^ Mote, F. W., Imperial China: 900–1800, 2003, עמ' 403
  14. ^ Waley, Arthur, The Secret History of the Mongols: And Other Pieces, 2013, עמ' 222-225
  15. ^ 1 2 Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, עמ' 22
  16. ^ 1 2 3 Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, עמ' 18
  17. ^ Cleaves, Francis Woodman, The Secret History of the Mongols: Translation, Harvard-Yenching Institute, 1982, עמ' 17
  18. ^ Cleaves, Francis Woodman (1982). The Secret History of the Mongols: Translation (באנגלית). Harvard-Yenching Institute. p. 17. ISBN 978-0-674-79670-6.
  19. ^ The Secret History of the Mongols: The Life and Times of Chinggis Khan, עמ' 61
  20. ^ Temujin. Genghis Khan: Biography Year of birth Temuchin, goaravetisyan.ru
  21. ^ The Secret History of the Mongols: The Life and Times of Chinggis Khan (עמ' 57), pdf, CHAPTER ONE
  22. ^ Urgunge Onon (ע), 61, 66, 68 (סעיפים)., The secret history of the Mongols; The life and times of Chinggis Khan (Chapter 1)
  23. ^ 1 2 Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 19
  24. ^ Mote, F. W., Imperial China: 900–1800, 2003, עמ' 415-416
  25. ^ 1 2 ДОКУМЕНТЫ->МОНГОЛИЯ->СОКРОВЕННОЕ СКАЗАНИЕ МОНГОЛОВ->ПУБЛИКАЦИЯ С. А. КОЗИНА 1941 Г.->ГЛАВЫ I-III, www.vostlit.info
  26. ^ Genghis Khan -Early struggles, britannica.com
  27. ^ Mote, F. W., Imperial China: 900–1800, 2003, עמ' 419
  28. ^ 1 2 3 Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 23
  29. ^ The Secret History of the Mongols 75-76, p.22-23. Translated by Francis Woodman Cleaves, 1982.
  30. ^ Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 25
  31. ^ Genghis Khan - Early struggles, britannica.com
  32. ^ 1 2 Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 26
  33. ^ Genghis Khan - Early struggles, britannica.com
  34. ^ Atwood, Christopher, Encyclopedia of Mongolia and the Mongol Empire
  35. ^ 1 2 Genghis Khan - Early struggles, britannica.com
  36. ^ Rachewiltz, Igor de, The Secret History of the Mongols: A Mongolian Epic Chronicle of the Thirteenth Century, 2015, עמ' 7
  37. ^ Urgunge Onon (ע), The Secret History of the Mongols: The Life and Times of Chinggis Khan, עמ' 78
  38. ^ Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 27
  39. ^ 1 2 Denis C. Twitchet, The Cambridge History of China: Volume 6, Alien Regimes and Border States, 907-1368, כרך 6, Cambridge University Press, 1994, עמ' 335
  40. ^ 1 2 3 4 Carl Fredrik Sverdrup, The Mongol Conquests The Military Operations Of Genghis Khan And Sübe’etei, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 42
  41. ^ 1 2 3 Urgunge Onon (ע), The Secret History of the Mongols: The Life and Times of Chinggis Khan, עמ' 93
  42. ^ Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 30
  43. ^ Lane, George (2018-01-25). A Short History of the Mongols (באנגלית). Bloomsbury Publishing. ISBN 9781786733399.
  44. ^ Urgunge Onon (ע), 3, The Secret History of the Mongols: The Life and Times of Chinggis Khan, עמ' 93
  45. ^ Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 34
  46. ^ Genghis Khan - Early struggles, britannica.com
  47. ^ The cult of Genghis Khan, The Independent, ‏2005-05-10 (באנגלית)
  48. ^ Marie Favereau, The Horde: how the Mongols changed the world, 2021, עמ' 65
  49. ^ Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 36
  50. ^ 1 2 3 4 Carl Fredrik Sverdrup, The Mongol Conquests The Military Operations Of Genghis Khan And Sübe’etei, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 44-45
  51. ^ 1 2 Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 37-38
  52. ^ 1 2 Urgunge Onon (ע), The Secret History of the Mongols: The Life and Times of Chinggis Khan, עמ' 98
  53. ^ Rise to power of Genghis Khan, britannica.com
  54. ^ Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 39
  55. ^ 1 2 3 Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2005, עמ' 41
  56. ^ 1 2 3 Only 1190's Kids Remember: Temujin after Dalan Baljut, 1187-1197, נבדק ב-2022-12-01
  57. ^ 1 2 The Secret History of the Mongols: The Life and Times of Chinggis Khan (עמ' 110), CHAPTER FOUR
  58. ^ Lane, George, Genghis Khan and Mongol Rule, 2004, עמ' xxvii
  59. ^ Hildinger, Erik, Warriors of the Steppe: Military History of Central Asia, 500 BC to 1700 AD., 1997, עמ' 114
  60. ^ Carl Fredrik Sverdrup, he Mongol Conquests The Military Operations Of Genghis Khan And Sübe’etei, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 48
  61. ^ 1 2 Carl Fredrik Sverdrup, The Mongol Conquests The Military Operations Of Genghis Khan And Sübe’etei, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 49
  62. ^ Urgunge Onon (ע), The Secret History of the Mongols: The Life and Times of Chinggis Khan, עמ' 104, 102
  63. ^ 1 2 3 Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 39
  64. ^ Lane, George, Genghis Khan and Mongol Rule, 2004, עמ' 23
  65. ^ F.McLynn ע' 55
  66. ^ F.McLynn ע' 57
  67. ^ 1 2 3 Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 42
  68. ^ 1 2 3 4 5 Carl Fredrik Sverdrup, The Mongol Conquests The Military Operations Of Genghis Khan And Sübe’etei, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 51
  69. ^ 1 2 3 4 5 Carl Fredrik Sverdrup, The Mongol Conquests The Military Operations Of Genghis Khan And Sübe’etei, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 52
  70. ^ Biran, Michal. (2005). The empire of the Qara Khitai in Eurasian history : between China and the Islamic world. Cambridge, UK: Cambridge University Press. p. 64. ISBN 0521066026. OCLC 59353154.
  71. ^ Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern Word, 2004, עמ' 43
  72. ^ 1 2 Rise of Genghis Khan, britannica.com
  73. ^ Jack Weatherford, 3, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 20004, עמ' 44
  74. ^ 1 2 Sverdrup, Carl Fredrik, The Mongol Conquests: The Military Operations of Genghis Khan and Sube'etei, 2017, עמ' 56
  75. ^ 1 2 Carl Fredrik Sverdrup, The Mongol Conquests The Military Operations Of Genghis Khan And Sübe’etei, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 59-60
  76. ^ Carl Fredrik Sverdrup, The Mongol Conquests The Military Operations Of Genghis Khan And Sübe’etei, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 62
  77. ^ 1 2 Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 46
  78. ^ Jack Weatehrford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 47
  79. ^ Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 48
  80. ^ 1 2 3 Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 50
  81. ^ 1 2 Urgunge Onon (ע), 5, The Secret History of the Mongols: The Life and Times of Chinggis Khan, עמ' 132
  82. ^ 1 2 3 The Destruction of the Tatars, 1202, נבדק ב-2022-11-23
  83. ^ Mongol Conquest 1200-1300, chinasage.info
  84. ^ 1 2 3 Urgunge Onon (ע), 5, The Secret History of the Mongols: The Life and Times of Chinggis Khan, עמ' 133
  85. ^ Rise to power of Genghis Khan, britannica.com
  86. ^ 1 2 3 Sverdrup, Carl Fredrik, The Mongol Conquests: The Military Operations of Genghis Khan and Sube'etei, 2017, עמ' 69-70
  87. ^ Urgunge Onon (ע), 5, The Secret History of the Mongols: The Life and Times of Chinggis Khan, עמ' 134
  88. ^ Hope, Michael, Power, Politics, and Tradition in the Mongol Empire and the Ilkhanate of Iran, Oxford University Press, 2016, עמ' 39, ISBN 978-0-19-876859-3
  89. ^ Rise to power of Genghis Khan, britannica.com
  90. ^ Sverdrup, Carl Fredrik, he Mongol Conquests: The Military Operations of Genghis Khan and Sube'etei, 2017, עמ' 57
  91. ^ Urgunge Onon (ע), The Secret History of the Mongols: The Life and Times of Chinggis Khan, 2011, עמ' 135
  92. ^ 1 2 Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 55
  93. ^ L.de Hartog ע' 24
  94. ^ 1 2 3 4 Sverdrup, Carl Fredrik, The Mongol Conquests: The Military Operations of Genghis Khan and Sube'etei, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 77-78
  95. ^ May, Timothy, The Mongol Empire, 2018, עמ' 56
  96. ^ John Ma, Genghis Khan, Bantam Books
  97. ^ Baljuna Covenant, His Story Telling, ‏2007-11-08 (באנגלית)
  98. ^ 1 2 3 4 5 Sverdrup, Carl Fredrik, The Mongol Conquests: The Military Operations of Genghis Khan and Sube'etei, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 79
  99. ^ Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 59
  100. ^ 1 2 Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 60
  101. ^ Rise to power of Genghis Khan, britannica.com
  102. ^ Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 61
  103. ^ The Battle of Chakirmaut: Genghis Khan Conquers Mongolia, worldhistory.us, ‏2018
  104. ^ Urgunge Onon (ע), 7, The Secret History of the Mongols: The Life and Times of Chinggis Khan, עמ' 172
  105. ^ 1 2 Battle of Chakirmaut 1204, The Map Archive (באנגלית בריטית)
  106. ^ Mongol Warrior 1200–1350, Osprey Publishing
  107. ^ Carl Fredrik Sverdrup, The Mongol Conquests The Military Operations Of Genghis Khan And Sübe’etei, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 81
  108. ^ The Battle of Chakirmaut: Genghis Khan Conquers Mongolia, worldhistory.us, ‏2018
  109. ^ The Battle of Chakirmaut: Genghis Khan Conquers Mongolia, worldhistory.us, ‏2018
  110. ^ Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 62
  111. ^ Lange, Brenda, Genghis Khan, 2003, עמ' 52
  112. ^ 1 2 Sverdrup, Carl Fredrik, The Mongol Conquests: The Military Operations of Genghis Khan and Sube'etei, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 83
  113. ^ 1 2 Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 62-63
  114. ^ Leo Saini, How Genghis Khan Became the Most Feared Ruler in the World, medium.com, ‏2020
  115. ^ Rossabi, Morris (2012). The Mongols: A Very Short Introduction (באנגלית). Oxford University Press. p. 17. ISBN 978-0-19-984145-5.
  116. ^ 1 2 3 4 Carl Fredrik Sverdrup, The Mongol Conquests The Military Operations Of Genghis Khan And Sübe’etei, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 84
  117. ^ Denis C. Twitchett, The Cambridge History of China: Volume 6, Alien Regimes and Border States, 907-1368, Cambridge University Press, 1978, עמ' 342
  118. ^ Rameen Zeeshan, The Captivating Story of How the Mongols Conquered China, Lessons from History, ‏2022-06-07 (באנגלית)
  119. ^ Mongol Empire | Timeline | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  120. ^ 1 2 Sverdrup, Carl Fredrik, The Mongol Conquests The Military Operations Of Genghis Khan And Sübe’etei By Carl Fredrik Sverdrup, Helion & Company Limited, 2017, עמ' 85
  121. ^ Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World, 2004, עמ' 65
  122. ^ Mark Cartwright, Genghis Khan - The Great Khan, worldhistory.org, ‏16 בספטמבר, 2019
  123. ^ ČENGĪZ KHAN, iranicaonline.org
  124. ^ Rise of Genghis Khan, britannica.com
  125. ^ Hope, Michael, Power, Politics, and Tradition in the Mongol Empire and the Ilkhanate of Iran, Oxford University Press, 2016
  126. ^ Uno, Nobuhiro, EXCHANGE-MARRIAGE IN THE ROYAL FAMILIES OF NOMADIC STATES. In: V. Rybatzki et al. (eds.), The Early Mongols: Language, Culture and History (Indiana University Uralic and Altaic Series vol.173), 2009, 175-182., The Early Mongols: Language, Culture and History, 2009
  127. ^ Landa, Ishayahu, Asiatische Studien - Études Asiatiques, Türaqai Güregen (d. 1296–7) and His Lineage: History of a Cross-Asia Journey, 2018
  128. ^ Peers, Chris, Genghis Khan and the Mongol War Machine, Pen & Sword Military, 2015, עמ' 29
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=עלייתו_של_ג%27ינגיס_חאן&oldid=38412070"