על הזדון של הרודוטוס
על הזדון של הרודוטוס או על רשעותו של הרודוטוס[1] (ביוונית עתיקה: Περὶ τῆς Ἡροδότου κακοηθείας בלטינית: De malignitate Herodoti) הוא חיבור של הסופר וההוגה היווני-רומאי בן המאה ה-1 לספירה פלוטרכוס, שנמצא באסופת הכתבים פרי עטו, "מוראליה". בחיבור זה שם לעצמו פלוטרכוס מטרה לבקר את ההיסטוריון הקדום הרודוטוס.
פלוטרכוס משתמש בלשון בוטה מאוד נגד הרודוטוס, תופס אותו בשגיאות שונות, ומאשים אותו בדעה קדומה וסילופים. פלוטרכוס מאשים מספר פעמים את הרודוטוס באהדה יתרה לברברים, וטוען שהוא מוטה מראש נגד הערים תבאי, קורינתוס, ארגוס ופוקיס. עם זאת, ייתכן גם שמדובר בתרגיל רטורי בלבד, שבו פלוטרכוס לקח את תפקיד הקטגור, כדי לראות מה ניתן לומר נגד סופר כל כך ידוע ואהוב.
החיבור עריכה
ביקורת נגד הרודוטוס עריכה
פלוטרכוס פותח את חיבורו בטענה שהסגנון הפשוט והקלילות של הרודוטוס מטעים את מרבית קוראיו וגורמים להם להאמין שהוא כן עמם. פלוטרכוס מצטט את אפלטון, המכנה התנהגות מסוג זה "עוול קיצוני"; פלוטרכוס סבור שזו "הרשעות הגדולה ביותר להעמיד פן של פשטות רכה, ולהיות באמת זדוני ביותר."[2] פלוטרכוס מאשים את הרודוטוס שהוא "מפעיל את הזדון שלו" נגד הקורינתיים והבויאוטים,[3] והוא מצהיר שהוא חש להגן על אבותיו.[4] פלוטרכוס סבור שכדי לחשוף את כל שקריו של הרודוטוס ידרשו ספרים רבים, אולם הוא מאמין שגם ספר אחד יוכל להספיק כל עוד הוא כתוב בלשון טובה.
הראיה הראשונה של פלוטרכוס נגד הרודוטוס היא שהרודוטוס משתמש לעיתים בלשון גסה וב"מונחים נתעבים", כאשר גם לשון עדינה יכולה להעביר את המסר. פלוטרכוס סבור שצורת כתיבה כזו מעידה בבירור על הגזמה.[5] פלוטרכוס גם תוקף את נטייתו של הרודוטוס להפסיק באמצע תיאור של דברים חשובים ולהאריך בפרטים שוליים כמו אופיין של הדמויות הפועלות. הוא מביא בתור השוואה את תוקידידס, שלא מפרט יותר מדי בחיבורו את מגרעותיהם של קליאון והיפרבולוס, למרות ש"כאלה היו בשפע". גם פיליסטוס שכתב על דיוניסיוס הראשון, התמקד ב"עניינים היווניים" ולא סטה לעניינים אחרים. פלוטרכוס מכנה את הרודוטוס "אספן אסונות של אנשים", וכותב שנטייתו זו מעידה בבירור שהוא "נהנה מדברים רעים".[6]
כמו כן פלוטרכוס מאשים את הרודוטוס שהוא שופט דברים בצורה חד-צדדית, ואינו מנסה כלל לראות את הצד השני של המטבע.[7] פלוטרכוס גם תוקף את הרודוטוס על נטייתו הבאה: כאשר ידוע שאירוע מסוים התרחש, אולם ישנן שתי אפשרויות למה גרם לו, הרודוטוס (כך טוען פלוטרכוס) תמיד מעדיף את האפשרות הגרועה ביותר.[8] פלוטרכוס משווה את הרודוטוס למחזאים הטוענים שהמלחמה הפלופונסית פרצה רק כי פריקלס רצה להשביע את רצונה של אספאסיה, ולא למען הכבוד האתונאי.[9] פלוטרכוס אומר שהוא מסוגל להוסיף הערות נוספות "אבל אלו מספיקות כדי לאפשר לנו להבין את הטבע והנימוסים של הרודוטוס".[10]
טעויותיו של הרודוטוס עריכה
מכאן ואילך עובר פלוטרכוס לבקר את טעויותיו של הרודוטוס. הרודוטוס דוחה את הטענה שהמצרים הקריבו קרבנות אדם,[11] ותחת זאת מייחס ליוונים מעשים דומים. הרודוטוס חולק על הסברה המקובלת על פיה שהתה הלנה בטרויה בזמן חטיפתה, וטוען כי פאריס שמר אותה כל זמן מלחמת טרויה במצרים. הוא ביסס את טענתו בין היתר על קטעי השירה של הומרוס באיליאדה (שיר 6) ובאודיסיאה (שיר 4). הוא טען כי מנלאוס הגיע עם צבאו למצרים, והמצרים קיבלו אותו בפנים יפות והחזירו לו מיד את הלנה. עם זאת, בדרך חזור תקפה סערה את אניותיו, וכדי להרגיע אותה הוא חטף שני נערים מבני הארץ והעלה אותם קרבן.[12] פלוטרכוס דוחה את הסיפור, שכן הרודוטוס כותב שמנלאוס נמלט "שנוא ונרדף" אל לוב, בעוד לטענתו של פלוטרכוס, עד ימיו מעניקים המצרים כיבודים למנלאוס והלנה.[13]
הרודוטוס טוען כי הפרסים למדו מהיוונים את משכב הזכר.[14] פלוטרכוס דוחה טענה זו, וטוען שהפרסים נהגו כך עוד לפני שפגשו לראשונה ביוונים. הוא גם מוחה נגד אהדתו הברורה של הרודוטוס למנהגי הדת של המצרים.[15][16] הרודוטוס שולל את מוצאם היוני של גיבורים כמו פרסאוס והרקולס, וטוען כי למעשה מוצאו של פרסאוס היה מצרי או אשורי, וכי מוצאו של הרקולס היה פיניקי.[17] פלוטרכוס מכנה את הרודוטוס "כופר" וטוען שלמעשה פרסאוס היה מארגוס וכי הרקולס היה בויאוטי (כמו פלוטרכוס בעצמו).[18]
פלוטרכוס מוחה על המילים ששם הרודוטוס בפיו של סולון: "כמה מלאה האלוהות כולה קנאה ותהפוכות".[19] פלוטרכוס רואה זאת כפגיעה בשמו של סולון, והצגתו כמחלל קודש. כאשר הרודוטוס מזכיר על קרב גדול בין אתונה למיטילנה, הוא מספר על המשורר אלקיאוס בן מיטילנה, שהצליח להימלט מהקרב בקושי, אולם נשקו נפל בידי האתונאים והם תלו אותו לראווה על עץ.[20] פלוטרכוס לועג להרודוטוס על שהוא נתפס לעניינים שוליים שכאלו תחת לספר על מעשי גבורה גדולים יותר שאירעו באותו קרב, כמו הדו-קרב בין המצביא האתונאי פארינון ללוחם בן מיטילנה פיטאקוס.[21] פלוטרכוס מצביא על סתירות פנימיות בתיאורו של הרודוטוס את קרויסוס מלך לידיה. בתחילה מציג הרודוטוס את קרויסוס כמלך הולל וחסר אחריות, ובהמשך הוא מתואר כפיקח ואחראי הדואג מאוד לשלום עמו.[22] כמו כן הוא מתאר בו זמנית את קרויסוס כירא שמים השולח מתנות לאלים, ומיד לאחר מכן מזכיר שקרויסוס רצח את אחיו.[23] כך הוא גם עושה לגבי דיאוקיס מלך מדי, אותו הוא מתאר בו זמנית כערמומי ותאב כוח מחד, וכשופט צדק הגון מאידך.[24][25]
פלוטרכוס מתייחס לתיאורו של הרודוטוס את מרידתו של פקטיאס הלודי בשלטון הפרסי. פקטיאס רצה להימלט מהפרסים למיטילנה, אולם אז שמע שאנשי מיטילנה סיכמו עם הפרסים להסגיר אותו תמורת כסף[26] ולכן נמלט לכיוס. גם אנשי כיוס נאותו להסגיר אותו תמורת אדמות, והוציאוהו ממקדש אתנה בעיר.[27] בכך למעשה מאשים הרודוטוס את היוונים תושבי מיטילנה וכיוס בבגידה באורחם, מעילה באמון וחילול הקודש. פלוטרכוס מצטט מקורות אחרים, הסותרים את טענתו של הרודוטוס, ולמעשה גורסים שפקטיאס נתפס בידי הפרסים ללא עזרת היוונים.[28] פלוטרכוס טוען כי הרודוטוס "יצא מגדרו" כדי להאשים את בני העיר קורינתוס, ולתאר אותם כרעים ואכזריים.[29] הרודוטוס טוען כי הקורינתים הסיתו את ספרטה למלחמה בסאמוס, בגלל הסיפור הבא: פריאנדרוס טיראן קורינתוס, שלח בזמנו לאליאטס מלך לידיה, 300 נערים בני קרקירה כעבדים.[30] כאשר הגיעו הקורינתים אל חופי סאמוס, הצליחו הסאמים להבריח את הנערים למקדש ארטמיס, כך שהקורינתים לא יכלו להוציאם משם, ואף ארגנו להם מזון בצורה ייחודית. לאחר שהקורינתים התייאשו, השיבו הסאמים את הנערים לביתם.[31] פלוטרכוס מלגלג על טענתו זו של הרודוטוס: הלא הסיפור עם הנערים אירע שלושה דורות לפני כן, ומדוע נזכרו הקורינתים רק כעת בעוול הישן? יתרה מכך, הלא זמן קצר לאחר מכן הדיחו הקורינתים את הטירנים, ומחו כל סממן וזכר לתקופת שלטונם בעיר, ואם כן מדוע כה אכפת להם מהאירוע? ומה בכלל סבלו הקורינתים שיעוררו מלחמה עבור כך? ובכלל, הלא המלחמה כלל לא כוונה כנגד בני סאמוס אלא כנגד הרודן של סאמוס, פוליקרטס. והיחסים בין קורינתוס וספרטה לבין בני סאמוס המשיכו להיות ידידותיים בשנים שלאחר מכן.[32]
מלחמת פרס–יוון עריכה
פלוטרכוס תוקף את טענתו של הרודוטוס, על פיה האניות ששיגרו האתונאים לעזרת המרד האיוני לקחו חלק קטן בלבד במרד, ומצטט סופרים אחרים המפארים את מעשי הגבורה של האתונאים במהלך קרב סרדיס.[33] פלוטרכוס גם מוצא סתירות פנימיות בתיאורו של הרודוטוס לגבי התאריך שבו התרחש קרב מרתון. בקטע זה הוא פונה אל הרודוטוס וכביכול משוחח עמו: "ובכל זאת אתה מתיימר להיות היסטוריון של יוון!".[34] לאחר מכן הוא מלגלג על כך שהרודוטוס כל כך מתאמץ להסביר מדוע סביר להניח שהאלקמיונידים בגדו באתונה למען הפרסים, ומיד לאחר מכן דוחה את הטענה ואומר שהוא לא מאמין שהם עשו זאת.[35] הרודוטוס טוען כי בני ארגוס נותרו נייטרליים במלחמת פרס–יוון כיוון שחשיארש הראשון מלך פרס הבטיח להם הבטחות ופיצויים.[36] לעומת זאת, פלוטרכוס מציע גישה על פיה הם עשו זאת כיוון שלא חפצו להיות תחת פיקודם של הספרטנים,[37] אויביהם משכבר הימים.[38]
פלוטרכוס גם תוקף את הרודוטוס על כך שהוא מעלה על נס את בני אתונה כמושיעי יוון במלחמה נגד הפרסים, בעוד את בני תבאי ופוקיס הוא מבקר ללא הרף.[39] פלוטרכוס סבור שהרודוטוס היה מסוכסך עם בני תבאי, ובניגוד לדעתו של הרודוטוס, על פיה לאונידס הראשון מלך ספרטה שמר את התבנים עמו במהלך קרב תרמופילאי (בניגוד לשאר בעלי הברית שלהם הורה לסגת) רק כדי להשגיח עליהם שלא יבגדו, פלוטרכוס מאמין שלאונידס עשה זאת אדרבה, כי בטח בהם יותר מכל האחרים.[40] כמו כן פלוטרכוס טוען שהרודוטוס "ישב ליד שולחן הכתיבה שלו כדי להמציא סיבות שווא וחשדות" נגד בני פוקיס.[41]
פלוטרכוס טוען שהרודוטוס משבח יותר מדי את כושר הלחימה של המצביאה הפרסית ארטמיסיה הראשונה מקאריה, רק כי היא הייתה בת עירו, הליקרנסוס. פלוטרכוס מוסיף בלגלוג, שכנראה בגלל כשרונה האסטרטגי מינה אותה חשיארש להחזיר את בניו חזרה לאסיה, יען כי הוא "שכח להביא אתו נשים משושן".[42] פלוטרכוס תוקף את הרודוטוס על טענתו שבני קורינתוס לא השתתפו בקרב סלמיס ונמלטו מיד עם התחלתו,[43] ומביא כראיה לדבריו מצבות המוקירות את תרומתם של הקורינתים לניצחון.[44]
לאחר כל האשמותיו מסכם פלוטרכוס את חיבורו: "אבל הוא [הרודוטוס] סופר חריף, סגנונו נעים, יש חן מסוים, כוח ואלגנטיות בסיפורים שלו." פלוטרכוס משווה את הרודוטוס למוזיקאי שמכוון את יצירותיו כדי לענג את קהלו, ואת ספרו משווה לוורדים, שיש ליהנות מריחם, אולם להיזהר מהזבובים הנמצאים בהם. הוא כותב כי "יש לשים לב להשמצות ולקנאה" המסתתרים תחת ביטויים מנוסחים היטב בספרו של הרודוטוס "שמא אנו, בחוסר זהירות, נקבל דעות אבסורדיות ושקרים, על המעולים והטובים ביותר בערים ובאנשים של יוון".[45]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ אצל: בנימין שימרון ורחל צלניק-אברמוביץ, הרודוטוס - היסטוריה, פפירוס, בית ההוצאה - אוניברסיטת תל אביב, 1998. עמ' 30 הערה 28. מכונה החיבור "רוע הלב של הרודוטוס".
אצל: בנימין שימרון, הרודוטוס וראשית דברי הימים, מוסד ביאליק, 1990. עמ' 194. מכונה החיבור "על רשעות הרודוטוס".
אצל: דוד אשרי, קניין לדורות: היסטוריונים יוונים וכתיבת היסטוריה ביוון וברומא, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2004. עמ' 55. מכונה החיבור "על רוע לבו של הרודוטוס" - ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 1.
- ^ ספרו של הרודוטוס עוסק בעיקר במלחמת פרס–יוון, שבה הבויאוטים בגדו בשאר יוון והתייצבו לימין הממלכה האחמנית
- ^ פלוטרכוס נולד בעיירה כאירוניאה ששכנה בחבל בויאוטיה
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 2.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 3.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 5.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 6.
- ^ השוו: אריסטופנס, "האכראנים", 596-541.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 10.
- ^ הרודוטוס, ספר שני, 45.
- ^ הרודוטוס, ספר שני, 119.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 12.
- ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 135.
- ^ הרודוטוס, ספר שני, 48-51. גם 145-146 171
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 13.
- ^ ראו לדוגמה: הרודוטוס, ספר שישי, 53-54.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס, 14.
- ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 32.
- ^ הרודוטוס, ספר חמישי, 95.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 15.
- ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 155-156 207 208.
- ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 92.
- ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 96.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 18.
- ^ הרודוטוס מודה שהוא אינו יודע באיזה סכום מדובר
- ^ הרודוטוס, ספר ראשון, 160.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 20.
- ^ פלוטרכוס טען זאת גם בתחילת חיבורו, ראו לעיל
- ^ פריאנדרוס, ירש את הטיראניה מאביו קיפסלוס. קורינתוס שלטה אז בקרקירה, ופריאנדרוס הציב את בנו ניקולאוס כמושל שם. הקרקירים מרדו, והרגו את ניקולאוס. בתגובה, הוציא פריאנדרוס להורג את ראשי המורדים וחטף את הנערים
- ^ הרודוטוס, ספר שלישי, 48.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 22.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 24.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 26.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 27.
- ^ הרודוטוס, ספר שביעי, 150-152.
- ^ במסגרת ארגון הליגה ההלנית שנלחמה נגד הפרסים, סוכם כי האתונאים יפקדו על הצי המשותף והספרטנים על צבא היבשה המשותף
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 28.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 29.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 31.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 35.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 38.
- ^ הרודוטוס, ספר שמיני, 94.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 39.
- ^ פלוטרכוס, "על הזדון של הרודוטוס", 43.