פתיחת התפריט הראשי

על השחיטה היא פואמה שנכתבה על ידי חיים נחמן ביאליק בשנת 1903, מיד לאחר פוגרום קישינב.

על השחיטה
מאת חיים נחמן ביאליק

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!
אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –
וַ אֲ נִ י לֹא מְצָאתִיו –
הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!
אֲ נִ י – לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי,
וּכְבָר אָזְלַת יָד אַף-אֵין תִּקְוָה עוֹד –
עַד-מָתַי, עַד-אָנָה, עַד-מָתָי?

הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט!
עָרְפֵנִי כַּכֶּלֶב, לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם,
וְכָל-הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם –
וַאֲנַחְנוּ – אֲנַחְנוּ הַמְעָט!
דָּמִי מֻתָּר – הַךְ קָדְקֹד, וִיזַנֵּק דַּם רֶצַח,
דַּם יוֹנֵק וָשָׂב עַל-כֻּתָּנְתְּךָ –
וְלֹא יִמַּח לָנֶצַח, לָנֶצַח.

וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!
אַךְ אִם-אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ
הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –
יְמֻגַּר-נָא כִסְאוֹ לָעַד!
וּבְרֶשַׁע עוֹלָמִים שָׁמַיִם יִמָּקּוּ;
אַף-אַתֶּם לְכוּ, זֵדִים, בַּחֲמַסְכֶם זֶה
וּבְדִמְכֶם חֲיוּ וְהִנָּקוּ.

וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!
נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן
עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן –
וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם!
יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים,
וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם
כָּל-מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים.

רקע ומבנהעריכה

הפואמה נכתבה על ידי ביאליק באופן ספונטני לאחר ששמע על הפוגרום. לאחריו היה במשך שבועיים באזור כחלק מוועדה היסטורית שהוקמה לשם איסוף עדויות על מנת לברר את שאירע[1]. לנוכח הטבח חש ביאליק תדהמה, אך גם כעס בשל אי הצדק שנעשה[2], דבר שבא לידי ביטוי גם בפואמה עצמה.

בעקבות הטבח ובזמן שהותו בקישינב כתב גם את "בעיר ההרגה"[1].

הפואמה בנויה מארבעה בתים. במשך רובה, בארבע השורות הראשונות של כל בית ניתן למצוא חריזה חובקת, והשורה שלאחר מכן מתחרזת עם האחרונה.

תוכן הפואמהעריכה

כותרתעריכה

ניתן לראות בכותרת נימה של אירוניה - האם זו באמת כוונתו של אלוהים? להוביל את היהודים כצאן לטבח לשחיטה? ניתן אף להגיד שההרוגים בטבח מדומים כאן לחיות המובאות לשחיטה, מבלי כל יכולת להתנגד[3].

הבית הראשוןעריכה

בשורה הראשונה- "שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!", הדובר מתייחס לעצמו כמעין קורבן נוסף של פוגרום זה, תוך שהוא פונה לשמים דווקא ולא לאל עצמו[4]. כמו כן, ניתן לראות מעט אירוניה בחריזה שבין השמיים והרחמים בשורה זו: גם השמיים, מקום משכנו של אלוהים, וגם מידת הרחמים, שכה מאפיינת את אלוהים, נמצאות ריקות מתוכן בשורה הראשונה. יש בכך ביקורת על החמלה והנוכחות של אלוהים לאחר הפוגרום. במילים "אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב", הוא מטיל ספק בשנית בקיומו של אלוהים[5].

בהמשך בית זה, עם השורה "אֲ נִ י – לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי", ניתן לראות כי למרות פניית הדובר אל השמיים, הוא סבור כי הפתרון תלוי אך ורק בו, באמצעות הדשג במשפט על המילה "אני" ושימוש בצורת ניסוח שניתן למצוא גם בתלמוד[6].

הבית השניעריכה

בדומה לתיאור היהודים כחיות שצווארן נמצא סמוך לסכין[3], הדובר מציע ל"תליינים" (הכוונה בכך היא לאלוהים, שגרם להופעת הספקות שלו) את צווארו ("הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט!")[7].

מעשה ההקרבה לשחיטה שלא מטוהר לב (בניגוד לעקדת יצחק) מתואר בתנ"ך, גם על ידי אלוהים, כמעשה אסור שאף מזכה את מבצעיו בעונש מוות. אם כן, נראה כי ישנה אצבע מאשימה כאן כלפי אלוהים. הדבר אכן מתברר כך בשורה שלאחר מכן- "לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם", כשהכוונה כאן יכולה להיות לכוחו האדיר של אלוהים, שלקיים צדק הוא חלק ממנו[7].

הבית השלישיעריכה

בתקווה לנקמה שתתבצע על שנעשה, הדובר מחכה ל"צדק" שיעשה מידי שמיים (כביכול על ידי אישיות אלוהית, זו שכאמור הוא הטיל בה ספק בתחילת הפואמה)[3].

הבית הרביעיעריכה

בבית זה מראה הדובר את כמיהתו לצדק לאחר הפוגרום, אך בניגוד לספק באל שמביע בתחילת הפואמה, הוא שוב תומך דווקא בצדק "מלמעלה", מידי שמיים, שלא דורש הפעלת כוח מצד היהודים כדי לבצעו. לקראת סוף הבית הוא טוען שדם הקורבנות המכסה את האדמה יהפוך לחרפה וכסמל למעשה מביש זה (במילים "וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם"). הבית והפואמה כולה מסתיימים בכך שמתואר כיצד דם הקורבנות מחלחל לתחתית האדמה[3].

לחנים וביצועיםעריכה

הפואמה הולחנה ובוצעה באופן חלקי (שני הבתים הראשונים בלבד) על ידי לייב גלנץ[8].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 רלה קושלבסקי, " 'שמים בקשו רחמים עלי': מקונווציה מדרשית לעיצוב ספרותי מודרני", מחקרי ירושלים בספרות עברית, י"ז (תשנ"ט), עמוד 59
  2. ^ Alexandra Wright, "'On the Slaughter': Bialik Confronts God after Kishinev, 1903", European Judaism 34 (2001),p. 85
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Alexandra Wright, "'On the Slaughter': Bialik Confronts God after Kishinev, 1903", European Judaism 34 (2001),p. 86
  4. ^ ניתוח הפואמה, מתוך ויקיספר
  5. ^ Alexandra Wright, "'On the Slaughter': Bialik Confronts God after Kishinev, 1903", European Judaism 34 (2001),p. 87
  6. ^ רלה קושלבסקי, " 'שמים בקשו רחמים עלי': מקונווציה מדרשית לעיצוב ספרותי מודרני", מחקרי ירושלים בספרות עברית י"ז (תשנ"ט), עמוד 64
  7. ^ 7.0 7.1 Alexandra Wright, "'On the Slaughter': Bialik Confronts God after Kishinev, 1903", European Judaism 34 (2001),p. 89
  8. ^ על הפואמה באתר זמרשת