עמוס קולק

סופר ישראלי

עמוס קולק (נולד ב-15 בספטמבר 1947 בעין גב) הוא סופר, במאי, תסריטאי, מפיק ושחקן קולנוע.

עמוס קולק
עמוס קולק (משמאל) עם השחקן שיש קולר (מימין)
עמוס קולק (משמאל) עם השחקן שיש קולר (מימין)
לידה 15 בספטמבר 1947 (בן 77)
עין גב עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

קולק נולד בירושלים וגדל בקיבוץ עין גב, שהוריו תמר וטדי קולק, היו ממייסדיו[1]. בעת שהיה בן שנתיים עזבה משפחתו את הקיבוץ, לאחר שאביו טדי קולק מונה לציר בוושינגטון. אחר כך אביו מונה למנכ"ל משרד ראש הממשלה ובהמשך היה שנים רבות ראש עיריית ירושלים[2].

למד בתיכון ליד האוניברסיטה בירושלים וסיים תואר ראשון באוניברסיטה העברית בפסיכולוגיה ופילוסופיה[1].

קולק כתב את הרומן הראשון שלו, "אל תשאלי אם אני אוהב", בעת שהיה סטודנט באוניברסיטה. הרומן, שכלל אלמנטים אוטוביוגרפים מנישואיו, פורסם תחילה באנגלית ב-1971[3]; זכה בפרס ספרותי בניו-יורק, היה לרב-מכר, ובעקבותיו קולק חתם חוזה לכתיבת שני ספרים נוספים[4]. הספר עוּבד לסרט, כשהוא משמש התסריטאי והמפיק, וכן גם השחקן הראשי[5]. קולק כתב עבור הסרט את השירים "פגישה ראשונה" ששרה אילנה אביטל ו"אל תשאלי אם אני אוהב" ששר דויד ברוזה. את שני השירים הלחינה נורית הירש[6]. הסרט יצא לאקרנים ב-1979[7].

בשנת 1979 היה שותף עם אביו, טדי קולק, לכתיבת האוטוביוגרפיה שלו "ירושלים אחת"[8], וכן יצר סרט תיעודי על אביו. ("טדי קולק, מווינה לירושלים" 1995), שהפיק ארנון מילצ'ן[9].

עיקר פעילותו הקולנועית נעשתה בניו יורק החל משנות ה-80 של המאה ה-20, במסגרת הקולנוע העצמאי האמריקני[1].

בשנת 1985 ביים ושיחק בקומדיה הרומנטית "מניו יורק באהבה" בכיכובם של דודו טופז וג'ולי הגרטי[10]. שנה אחר כך כתב, הפיק וביים את הקומדיה "לנצח, לולו", בכיכובם של חנה שיגולה, דבי הארי, ויין נייט ואלק בולדווין (שזאת הייתה הופעתה הראשונה בקולנוע, לאחר שקולק התרשם ממנו במבחן בד שערך)[11]. את הפקת הסרט מימן איש העסקים היהודי מייקל שטיינהרדט[12]. בשנת 1989 ביים את מותחן הדרמה "הימור גבוה", בכיכובה של סאלי קירקלנד ועם קתי בייטס ושרה מישל גלר בתפקדי משנה[11].

בשנת 1992 יצא לאקרנים סרטו "להב חצוי", אותו כתב וביים, ואף שיחק בתפקיד הראשי לצד השחקנית פיי דאנאוויי[13]. צילומי הסרט נערכו בישראל בחודשים יולי-ספטמבר 1990[14], ומלבד דאנאוויי כל השחקנים בו היו ישראלים[13]. מייקל שטיינהרדט שוב השתתף במימון הסרט, שהופק בתקציב של 1.7 מיליון דולר[15].

במהלך שנות ה-90 כתב וביים בניו-יורק שלושה סרטי דרמה ומתח אירוטיים "חמש נערות" (1994), "סו" (1997) ו"פיאונה" (1998) בהם כיכבה השחקנית אנה תומפסון[16]. בשנת 2000 יצאה לאקרנים הקומדיה הרומנטית "אוכל מהיר, נשים גנובות" שכתב וביים. הסרט זכה לביקורות נלהבות[17], והיה מועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן[18]. שנה אחר כך ביים וכתב את הקומדיה "קוויני מאוהבת", בכיכובם של ולרי גפנר וויקטור ארגו[19]. ב-2002 כתב וביים את הסרט השלישי בטרולוגיה "ברידג'ט", בכיכובם של אנה תומפסון, לאנס רדיק, מארק מרגוליס וג'ולי הגרטי, שהיה מועמד לפרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין[20].

בשנת 2003 כתב וביים את הדרמה "הפי אנד", בכיכובם של השחקנית הצרפתייה אודרה טוטו והשחקן האמריקאי ג'סטין ת'רו. עלילת הסרט עוקבת אחר היחסים בין שחקנית צרפתייה, שהיגרה לניו יורק במטרה לעשות קריירה ומצאה את עצמה גרה ברחוב, לסופר צעיר, שאינו מצליח לחזור על הצלחתו הראשונה. הסרט הוצג בפסטיבל קאן במסגרת התחרות הרשמית[21].

בשנת 2007 יצא לאקרנים סרטו "L.L", (שצולם בניו-יורק במהלך קיץ 2006). עלילת הסרט עוקבת אחר שלוש בחורות; אפרת גוש המשחקת זמרת ישראלית שטסה לניו יורק כדי לנסות להצליח. סבינה שובה המשחקת בחורה חצי גרמניה חצי פלסטינית, זמרת גם היא, ומיטל דוהן היא בחורה ממוצא פולני שחיה בניו יורק[22].

בשנת 2008 יצאה לאקרנים בישראל סרטו "חסר מנוחה" בכיכובם של משה איבגי ורן דנקר. הסרט זכה בפרס איגוד בתי הקולנוע בגרמניה וקולק היה מועמד לפרס דב הזהב בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין, 2008[23][24].

בשנת 2010 יצר עבור ערוץ 8 את סרטו התיעודי "כרוניקה של משבר", הסרט תיעד שלושה תהליכים במשך שבע שנים: קשייו בקריירה הקולנועית באותן השנים, ימיו האחרונים של אביו טדי קולק וסיפורה של יצאנית ניו יורקית המכורה לסמים[25]. הסרט היה מועמד לפרס הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר באורך מלא[26]. ולפרס ון ליר לסרט התיעודי הטוב ביותר, במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים[27].

ב-2017 יצא לאור ספרו "אלון כרום"[28].

חיים אישיים

עריכה

קולק התחתן לראשונה בגיל 21 עם רגינה, סטודנטית קתולית משווייץ, שהגיעה לישראל ללמוד באוניברסיטה העברית. הם התחתנו בנישואים אזרחיים בלונדון[29]. בני הזוג התגרשו לאחר ארבע שנות נישואים[30]. בגיל 26 התחתן בשנית בניו-יורק עם ז'נט, והתגרש לאחר כארבע שנים[29].

קולק נשוי בשלישית לאסנת ואב לשתי בנות. לאחר מספר שנים שבהן התגורר בניו יורק, חזר לירושלים ב-2004[9].

פילמוגרפיה

עריכה

ספריו

עריכה
  • אל תשאלי אם אני אוהב, הוצאת ידיעות אחרונות, 1971
  • הנערה שהביאה את המלחמה, הוצאת ויידנפלד, 1973[32]
  • הנה אחרי שתלו אותו, הוצאת עידן, 1976
  • התפוח השיר והזהב, הוצאת ידיעות אחרונות, 1980[33]
  • בערך קלינט איסטווד, הוצאת ספרית מעריב, 1995
  • אלון כרום, הוצאת ספרי צמרת, 2017

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא עמוס קולק בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 נרי ליבנה, נסיך ירושלים, חדשות, 10 ביולי 1992
  2. ^ מורן ראדה, בנו של קולק: "ירושלים הייתה היעוד של אבא", באתר ynet, 2 בינואר 2007
  3. ^ חנה הרציג, ספרי מקור ופרוזה - "אל תשאלי אם אני אוהב", דבר, 10 בספטמבר 1971
  4. ^ מיכה לימור, רומן ישראלי שובה בפרס בארה"ב, מעריב, 5 במרץ 1971
  5. ^ צפרירה גור, אל תשאלו אם עמוס קולק אוהב, מעריב, 28 באוגוסט 1978
  6. ^ בן שלו, "אל תשאלי אם אני אוהב": השיר הכי פחות מזוהה עם נורית הירש, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2022
  7. ^ הצגת הבכורה העולמית של הסרט "אל תשאלי אם אני אוהב'/ שהופק ובוים על־ידי עמוס קולק ורפי רייבנבן, נערכה אמש, מעריב, 2 באפריל 1979
  8. ^ ראש העיר המפורסם ביותר בעולם - טדי קולק (בשיתוף עם עמוס קולק): ירושלים אחת, סיפור חיים; הוצאת ספרית מעריב, מעריב, 2 במרץ 1979
  9. ^ 1 2 גילי איזיקוביץ, זאת לא חולשה, זאת אנושיות, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2011
  10. ^ אוהד מלץ, "מניו־יורק באהבה" - עוד סינרומן של עמוס קולק, כל יום בקולנוע רון, כל העיר, 15 במרץ 1985
  11. ^ 1 2 שרית ישי לוי, לעמוס קולק יש גם אמא, חדשות, 8 ביוני 1990
  12. ^ איום למדי, "העולם הזה", גיליון 2593 מ-13 במאי 1987, עמוד 35
  13. ^ 1 2 רון גואטה, סרטים חדשים - טדי קולק בתפקיד עצמו, חדשות, 10 ביולי 1992
  14. ^ ג. עיטור, פיי דאנאוויי לישראל - תופיע בסרט חדש של עמוס קולק, חדשות, 4 ביוני 1990
    מסיבת הסיום לצילומי סרט של עמוס קולק, מעריב, 26 בספטמבר 1990
  15. ^ אמיר זיו, ‏אם אשכח אותך סיון, באתר גלובס, 9 בינואר 2003
  16. ^ גתית גינת, עכבר העיר, לברוח מהקלישאה, באתר הארץ, 2 ביוני 2008
  17. ^ נסים דיין, ‏נו, מתי תתחתני כבר?, באתר גלובס, 2 באוגוסט 2000
    שמוליק דובדבני, ביקורת סרט: "אוכל מהיר, נשים גנובות" - אגדה מרגשת, באתר ynet, 2 באוגוסט 2000
    נילי ברקן, ‏נוגע ללב, מפויס, ראוי, באתר גלובס, 24 באוגוסט 2000
  18. ^ נסים דיין, ‏להוליווד נגמרו המלחמות, באתר גלובס, 26 ביולי 2000
  19. ^ אורי קליין, שיטוט במחוזות הערגה, באתר הארץ, 18 ביולי 2001
  20. ^ עכבר העיר, פורסמה רשימת המועמדים לפרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין שיחל ביום רביעי, באתר הארץ, 30 בינואר 2002
  21. ^ דיווח: סרטים של גיתאי וקולק התקבלו לקאן, באתר הארץ, 25 בפברואר 2003
  22. ^ דפנה ארד‏, דנקר, גוש ודוהן בסרטים של עמוס קולק, באתר וואלה, 20 בדצמבר 2006
  23. ^ נירית אנדרמן, שני סרטים ישראלים בפסטיבל ברלין, באתר הארץ, 9 בינואר 2008
  24. ^ נירית אנדרמן, הצלחה לקולנוע הישראלי בברלין, באתר הארץ, 16 בפברואר 2008
  25. ^ דנה שוופי, עמוס קולק מצלם סרט דוקומנטרי אישי לערוץ 8, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2010
  26. ^ נירית אנדרמן, הוכרזו המועמדים לשבעה פרסי הסרט התיעודי, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2012
  27. ^ אלעד בילו, עכבר העיר, פסטיבל הקולנוע ירושלים ייפתח עם "סופר 8", באתר הארץ, 16 ביוני 2011
  28. ^ משה גלעד, "אלון כרום" הוא התפסן בגיא בן הינום, באתר הארץ, 7 ביוני 2017
  29. ^ 1 2 הנשים הזרות של עמוס קולק, "העולם הזה", גיליון 2173 מ-25 באפריל 1979, עמוד 53
  30. ^ "רחל מרחלת על כל העולם"- גם בנו של טדי קולק מתגרש, "העולם הזה", גיליון 1852 מ-28 בפברואר 1973, עמוד 37
  31. ^ סרט של קולק על התקפת הטרור ישודר הערב סרטו של עמוס קולק, "Embittered Glory", ישודר הערב ב-23:00 בערוץ ארטה, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2001
  32. ^ עדית זרטל, למה הוא כותב ספרים, דבר, 1 ביוני 1973
  33. ^ אלי שי, תופעה - בנו המוכשר של מקס - הערות בשולי ספרו האחרון של עמוס קולק "התפוח, השיר והזהב", כל העיר, 6 בפברואר 1981