עמוק באדמה
עמוק באדמה (באנגלית: Six Feet Under) היא סדרת דרמה אמריקאית העוסקת בנושא החיים בצל המוות ומאופיינת בסגנון אלגורי. היא מתמקדת במשפחת פישר המנהלת בית לוויות בלוס אנג'לס שבקליפורניה. יוצר הסדרה הוא התסריטאי אלן בול, שגם הפיק אותה, יחד עם רוברט גרינבלט, דייוויד ג'נולארי ואלן פול. הסדרה, הכוללת 63 פרקים ב-5 עונות, שודרה ברשת הכבלים HBO בין 3 ביוני 2001 ל-21 באוגוסט 2005.
לוגו הפתיחה | |
סוגה | דרמה המשכית, קומדיה שחורה |
---|---|
יוצרים | אלן בול |
שחקנים |
פיטר קראוזה מייקל סי הול פרנסס קונרוי לורן אמברוז מתיו סט פטריק פרדי רודריגז ג'רמי סיסטו ג'סטינה מקאדו ג'יימס קרומוול רייצ'ל גריפית'ס |
פסקול | תומאס ניומן |
ארץ מקור | ארצות הברית |
שפות | אנגלית |
מספר עונות | 5 |
מספר פרקים | 63 |
הפקה | |
מפיק | אלן בול |
מפיקים בפועל |
אלן בול רוברט גרינבלט דייוויד ג'נולארי אלן פול |
חברת הפקה | HBO |
הפצה | האחים וורנר טלוויזיה, הולו, HBO Max |
מוזיקה | ריצ'רד מרווין |
אורך פרק | 60 דקות |
שידור | |
רשת שידור | HBO |
רשת שידור בישראל |
ערוץ 2 Xtra HOT Yes stars Drama |
תקופת שידור מקורית | 3 ביוני 2001 – 21 באוגוסט 2005 |
קישורים חיצוניים | |
האתר הרשמי | |
דף התוכנית ב-IMDb | |
"עמוק באדמה" היא סדרה עטורת פרסים ושבחים. היא זכתה בעקביות לשבחים רבים, ביקורות חיוביות, אהדה בקרב המעריצים במשך השנים, במיוחד עבור הכתיבה והמשחק וכן בנתוני רייטינג גבוהים ברשת HBO. הסדרה תוארה בעקביות על ידי מבקרי טלוויזיה רבים כאחת מסדרות הטלוויזיה הטובות בכל הזמנים, ופרק הסיום שלה אף נחשב בידי רבים לפרק הסיום הטוב ביותר בכל הזמנים.[1] הסדרה זכתה בפרסים רבים ובראשם 3 פרסי גלובוס הזהב, 9 פרסי אמי ו-32 פרסים אחרים.
עלילה
עריכההסדרה נפתחת במותו של ראש משפחת פישר ומנהל בית ההלוויות פישר ובניו, נתניאל פישר. בעקבות מותו מקבלים לידיהם את ניהול העסק שני בניו - האח הבכור, נתניאל (נייט) והאח האמצעי דייוויד. משפחת פישר כוללת גם את האם רות והאחות הקטנה קלייר. לעלילה מצטרפים חברים שונים של המשפחה: פדריקו דיאז שעובד בבית ההלוויות, ברנדה צ'נווית, חברתו לסירוגין של נייט וקית צ'ארלס, בן זוגו של דייוויד. במהלך הסדרה עוברות הדמויות טלטלות רבות של סבל וצער לצד הומור וצחוק. הסדרה מאופיינת כמולטי-ז'אנר, ואלן בול מוצא לנכון לתאר אותה כ"הסדרה היחידה שברגע אחד אתה מוצא את עצמך מתפוצץ מצחוק וברגע השני אתה חווה כאב וצער ומתפרק בבכי".
העונה הראשונה
עריכה- 13 פרקי העונה הראשונה שודרו בין 21 ביוני ל-19 באוגוסט 2001.
הפרק הראשון של הסדרה נפתח במותו הפתאומי של אב המשפחה, נתניאל, שנהרג בתאונת דרכים בדרכו לאסוף את בנו הבכור (נייט) משדה התעופה. נייט מכיר את ברנדה על המטוס בעת חזרתו מסיאטל והם מקיימים יחסי מין מזדמנים בשדה התעופה. קלייר נמשכת לבחור בשם גבריאל (גייב), אשר מכור לסמים. לאחר שהיא שוכבת איתו, הוא מפיץ שמועה בבית הספר שהיא מצצה לו את כפות הרגליים. בתגובה, היא גונבת כף רגל של גופת אדם מבית הלוויות ומכניסה אותה לתאו האישי בבית הספר. הם נפרדים, אך בהמשך היא עוזרת לו להתמודד עם מות אחיו בן ה-6. דייוויד מנהל מערכת יחסים הומוסקסואלית עם קית' בסתר. הם מתקשים לשמור על מערכת יחסיהם מפני שדייוויד הוא הומו בארון. הם נפרדים ושומרים על קשר, ובינתיים דייוויד מקיים יחסי מין מזדמנים עם הומואים מהאינטרנט וזונות ממין זכר. רות, אכולת רגשות האשמה על בגידתה בבעלה המנוח עם היירם, נפרדת ממנו אך חוזרת אליו לאחר שהיא חשה בודדה. מחזר אחריה גבר נוסף, ספק הפרחים להלוויות, ניקולאי, אצלו היא גם עובדת לראשונה בחייה. נייט וברנדה נאלצים להתמודד עם בילי, אחיה של ברנדה, המקנא במערכת היחסים ביניהם מפני שהוא מאוהב בה. פדריקו, חונט בבית הלוויות, עוזב את העסק לזמן קצר לטובת רשת בית לוויות מתחרה אך חוזר לאחר שקיבל העלאה במשכורת. במהלך העונה נולד לו בן שני. בילי, אחיה הפסיכופת של ברנדה מתאשפז בכפייה לאחר שתקף את נייט וברנדה. בסוף העונה ברנדה מציעה לנייט להתחיל לחשוב על חתונה. השניים מתעמתים במהלך נהיגה וגורמים לתאונת דרכים, דבר הגורם להם להעריך את אהבתם. לאחר בדיקות שגרתיות שנערכו לאחר התאונה, נייט מגלה כי יש לו AVM (מלפורמציות עורקיות-ורידיות במוח).
העונה השנייה
עריכההעונה השנייה מתרחשת כמספר שבועות לאחר סיום העונה הראשונה, בה נייט נאלץ להתמודד עם מחלתו שעלולה להתפרץ בכל רגע. רות בוחרת בניקולאי, מוכר הפרחים הרוסי במערכת יחסים שלא מחזיקה יותר מדי זמן. קלייר נשארת עם גבריאל לאחר שמגלה את כל מעשי העבריינות שעשה, ולאחר שירה בבן אדם דרך חלון רכבה. דרכם של השניים מתפצלת. קית' ודייוויד חוזרים ומגדלים את אחייניתו של קית', טיילור, לאחר שאמה עוברת למרכז גמילה מסמים. קליינטית זונה של ברנדה משפיעה עליה לרעה, וזו מתחילה לקיים יחסי מין מזדמנים עם גברים אקראיים שהיא פוגשת. נייט נוסע לסיאטל לאסוף גופה, ושם מתארח אצל ידידה מהעבר, ליסה. השניים מקיימים יחסי מין ובהמשך העונה מתברר כי היא נכנסה ממנו להיריון. בסיום העונה, רות מגלה כי היא סבתא למאיה, בתם המשותפת של נייט וליסה. קית' מתפטר מעבודתו כשוטר לאחר שהכה בן אדם. נייט וברנדה נפרדים לאחר שהוא מגלה על מעלליה המיניים, ולאחר שהיא מגלה על בגידתו עם ליסה ובתם המשותפת. פדריקו קונה 25% מהעסק והופך לשותף של נייט ודייוויד. קלייר מסיימת את לימודי התיכון ונייט עובר ניתוח עקב מחלתו, שעלול לגרום למותו.
העונה השלישית
עריכההעונה השלישית מתרחשת כשבעה חודשים לאחר סיום העונה הקודמת. נייט נשוי באושר לליסה ושניהם מגדלים את בתם מאיה. קלייר מתחילה את לימודיה בבית הספר לאומנות. ברנדה יוצרת קשר עם נייט לאחר מספר חודשים של ניתוק מוחלט, אך השניים לא מתקרבים. בהמשך, נפטר אביה ממחלת הסרטן, ונייט הולך לנחם אותה. דייוויד וקית' הולכים לטיפול זוגי כדי לפתור את בעיותיהם. נייט וליסה מתקשים לגדל יחדיו את מאיה, שוקלים להיפרד אך מחליטים להישאר יחד. פדריקו נאלץ להתמודד עם דיכאונה של אשתו ונסה לאחר מות חמותו. קלייר מנהלת מערכת יחסים עם ראסל, ידידה מבית הספר לאומנות ונפרדת ממנו לאחר שמגלה כי קיים יחסי מין עם המרצה שלהם. מאוחר יותר קלייר מגלה כי היא בהריון מראסל וממהרת לבצע הפלה. רות מנהלת מערכת יחסים משונה עם ארתור, עובד חדש בבית הלוויות. בסוף העונה היא פוגשת גאולוג בשם ג'ורג' סיבלי במהלך לוויה, והשניים מחליטים להתחתן. ברנדה עוברת לגור לבדה בדירה שכורה, לאחר שבעקבות ביקור באירוע סיום השנה של כתתה של קלייר, היא מוצאת את אמה מקיימת יחסי מין עם המורה של קלייר בביתם. ליסה יוצאת לטיול לאחותה בארב, אולם לא מגיעה אליה. בשלושת הפרקים האחרונים מתפתחת תעלומה סביב היעלמותה. בפרק האחרון מקבל נייט שיחת טלפון ממשרדו של השריף, המבשר לו כי נמצאה גופתה, אולם לא נמסרים פרטים לגבי נסיבות מותה. נייט מוצא ניחומים אצל ברנדה.
העונה הרביעית
עריכה- 12 פרקי העונה הרביעית שודרו בין 13 ביוני ל-12 בספטמבר 2004.
בעונה הרביעית נייט מתקשה לעכל את מות אשתו. הוא נאלץ לגדל את מאיה לבדו בבית הלוויות. פדריקו מפתח מערכת יחסים המבוססת על חברות עם חשפנית בשם סופיה, מאחורי גבה של אשתו. קלייר ממשיכה בלימודי האומנות ומכירה חברים חדשים, בהם חברה אחת המנהלת עמה רומן לסבי קצר. דייוויד אוסף טרמפיסט שחוטף אותו וגונב את רכבו. נייט פורש מבית הלוויות לזמן קצר, למצוא עבודה מלאת חיים וחוזר לאחר הטראומה שחווה דייוויד. רות לומדת לחיות עם בעלה השני, ג'ורג', ומגלה כי יש לה עוד הרבה מה ללמוד עליו. ברנדה מנהלת מערכת יחסים עם ג'ו, השכן לדירתה. במהלך העונה היא עוברת לגור איתו, ומיד לאחר מכן הוא תופס אותה מקיימת יחסי מין עם נייט והשניים נפרדים. קית' עובד בתור שומר ראש לסלבריטאים. ונסה חושדת בריקו, ולאחר שהיא מגלה על יחסיו עם סופיה השניים נפרדים. ריקו עובר לגור בבית הלוויות. במהלך העונה נייט מתחיל להשתגע ומרגיש שהוא מאבד את עצמו. לקראת סוף העונה, רות מגלה שג'ורג' הוא חולה נפש. נייט נוסע לבית אחותה של ליסה כדי למצוא תשובות למותה, אך גם לאחר שבעלה מתאבד, עדיין נותר ללא תשובה חד משמעית. נייט וברנדה מתאחדים והשניים מחליטים להתחתן ולהביא ילד לעולם.
העונה החמישית
עריכה- 12 פרקי העונה החמישית שודרו בין 6 ביוני ל-21 באוגוסט 2005.
העונה החמישית נפתחת מספר חודשים לאחר העונה הקודמת, בחתונתם של נייט וברנדה ההרה, שמהר מאוד עוברת הפלה טבעית. ג'ורג' חוזר מאשפוז בבית החולים ורות נאלצת לטפל בבעלה החולה נפשית. ברנדה נכנסת להריון מחדש. דייוויד וקית', לאחר מאמצים ממושכים, מאמצים שני ילדים, דורל ואנתוני, ומתקשים לטפל בהם. ברנדה הופכת לפסיכולוגית. פדריקו מתחיל בחייו החדשים כרווק, אך לא לזמן רב, ומתאחד עם ונסה מחדש. קלייר מנהלת מערכת יחסים עם בילי, אחיה הפסיכופת של ברנדה אך השניים נפרדים לאחר שהיא מגלה שהוא הפסיק לקחת את תרופותיו. בתו של ג'ורג', מגי, עוברת ללוס אנג'לס כדי לעזור לרות לטפל בו. נייט וברנדה מרגישים מרוחקים אחד מהשני במערכת יחסיהם. כאשר נייט בוגד בברנדה עם אחותו החורגת מגי, הוא עובר התקף ממחלתו ונכנס לתרדמת, שממנה הוא מתעורר לאחר כמה שעות. הוא מספר לברנדה שהוא לא מצטער על שום דבר ושהוא רוצה להתגרש. בסיום הפרק נייט מת ממחלתו. לאחר מותו של נייט בני המשפחה מתקשים להמשיך בחייהם. ברנדה מגדלת את מאיה, בתו של נייט, לבדה ויולדת את בתו השנייה, וילה, חודשיים לפני הזמן. רות מחליטה לעבור לגור אצל אחותה, שרה, ביחד עם חברתן בטינה. דייוויד וקית' עוברים לגור בבית הלוויות. פדריקו וונסה מחליטים לפתוח בית לוויות משלהם. קלייר מקבלת הזדמנות חד פעמית לעבוד בתור צלמת ועוזבת לגור בניו יורק.
פרק הסיום
עריכהכולם מחכים הוא פרק הסיום של הסדרה. הוא אחד הפרקים המוערכים ביותר על ידי מבקרים רבים[2] והוגדר כפרק הסיום הטוב ביותר של סדרת טלוויזיה אי פעם.[3]
הפרק, שאורכו כ-75 דקות, סוגר קצוות עלילתיים ואת הסדרה כולה. הפרק נכתב ובוים על ידי אלן בול ושודר ב-21 באוגוסט 2005 בארצות הברית. בישראל שודר הפרק ב-13 בדצמבר 2006.[4] הפרק היה מועמד לפרסי אמי בקטגוריות הכתיבה, הבימוי, הצילום והאיפור. מדריך הפרקים האמריקני TV Guide מיקם את הפרק במקום ה-22 ברשימת 100 הפרקים הטלוויזיוניים הגדולים וכן הגדיר אותו כ"אחד הרגעים הטלוויזיוניים הגדולים של העשור".[5]
הפרק נפתח בלידת בתה של ברנדה, וילה, חודשיים לפני המועד הצפוי (וכך למעשה הפך הפרק הרביעי בסדרה שאינו מתחיל במוות, ולמעשה הוא נפתח בהיפך הגמור ממות). בהמשך הפרק קלייר מקבלת הצעת עבודה בניו יורק, ריקו וונסה מתכננים לפתוח בית לוויות משלהם, קית' ודייוויד עוברים לגור בבית הלוויות כאשר ברנדה מוותרת על חלקה המורש בעסק, ורות מחליטה לעבור לגור עם בטינה ושרה, אחותה. בסיום הפרק, המהווה את קטע הסיום של הסדרה כולה, מתקיימת ארוחת פרידה לקלייר, שבה מועלים זיכרונות מחייו של נייט, ולאחר מכן מתנגן קליפ הסיום - סיקוונס בליווי השיר Breathe Me של סיה פרלר, המתאר באמצעות פלשבקים הצפים לנגד עיניה של קלייר הנוהגת לניו יורק, את העתיד של הדמויות ואת אופן מותן. סצנת המוות של כל אחת מהדמויות היא בעלת משמעות רבה, וגרם לרבים ממבקרי הסדרה ומצופיה לקליימקס רגשי.
- רות' - מתה בשנת 2025 בגיל 79, בשל גילה המאוחר כשהיא מוקפת על ידי ג'ורג', דייוויד וקלייר. רגע לפני שנעצמות עיניה, חולפים אל מול עיניה דמויותיהם של נתניאל בעלה, ונייט.
- קית' - נרצח בשנת 2029 בגיל 61 במהלך שוד רכבו בחברת האבטחה בה עבד.
- דייוויד - מת בשנת 2044 בגיל 75 עקב התקף לב במהלך פיקניק משפחתי. שניות לפני מותו הוא רואה את קית' בדמותו הצעירה.
- ריקו - מת בשנת 2049 בגיל 75 עקב התקף לב במהלך שיט על ספינת תענוגות.
- ברנדה - מתה בשנת 2051 בגיל 82 בביתה, בזמן שיחה עם בילי בביתם, בשל גילה המאוחר וככל הנראה גם מחלת פרקינסון.
- קלייר - מתה בשנת 2085 בגיל 102 בביתה בשל גילה המאוחר כשקטרקט בעיניה. על הקיר תלויות תמונות משפחתיות ואישיות, המעידות על חיים מלאים ומאושרים.
בנוסף לכך, מקליפ הסיום ניתן לדלות מידע ורמיזות אודות קורותיהם העתידיים של הדמויות השונות בסדרה:
- התפתחות דמותם של בניהם המאומצים של דייוויד וקית' - הבן הבכור מצטרף לעסק המשפחתי (בתחילה דייב מדריך אותו במרתף, ולאחר מכן הוא מתפקד כאסיסטנט בלוויה), ואילו הצעיר, מתגלה כהומוסקסואל כאשר הוא מופיע עם בן זוגו בחתונה של קלייר.
- רות מגשימה את חלומה, ובמידה מסוימת גם את חלומו הגנוז של בנה נייט, ופותחת פנסיון משפחתי לכלבים.
- דייוויד וקית' מתחתנים באופן רשמי בטקס חוזר.
- קלייר נישאת לעורך דין שפגשה בעבודתה במהלך העונה החמישית, באירוע בעל מאפיינים סולידיים.
- ברנדה נישאת שוב ונולד לה עוד בן.
- מתוך הסיטואציה הנובורישית שבה ריקו נפטר (בספינת פאר), אפשר לשער השערה מבוססת שעשה חיל בעסק החדש שפתח עם רעייתו ונסה.
דמויות
עריכה- ערך מורחב – עמוק באדמה - דמויות
בעמוק באדמה מככבות שבע דמויות מרכזיות שבהן מתמקדת העלילה המרכזית של הסדרה, לצד דמויות תומכות נוספות. אלן בול תיאר את פיתוח הדמויות ואמר שבכל אחת מהדמויות הכניס קצת מעצמו.[6]
להלן הדמויות המרכזיות של הסדרה, לפירוט נוסף ראו ערך הדמויות.
שחקן | דמות | תיאור |
---|---|---|
פיטר קראוזה | נייט פישר | בנם הבכור של רות ונתניאל החוזר לבית המשפחה לאחר מותו של אביו |
מייקל סי הול | דייוויד פישר | בנם האמצעי של רות ונתניאל ושותף בעסק בית הלוויות |
פרנסס קונרוי | רות פישר | אם המשפחה ואלמנתו של נתניאל |
לורן אמברוז | קלייר פישר | בת הזקונים בבית משפחת פישר |
פרדי רודריגז | ריקו דיאז | חונט בבית הלוויות |
מתיו סנט פטריק | קית' צארלס | שוטר במשטרת לוס אנג'לס ובן זוגו של דייוויד |
רייצ'ל גריפית'ס | ברנדה צ'נווית' | תרפיסטית וחברתו של נייט |
עץ משפחת פישר
עריכהנתניאל פישר | רות' פישר | מרגרט צ'נווית' | ברנרד צ'נווית' | ג'ורג' סיבלי | אשה לשעבר | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קית' צ'ארלס | דייוויד פישר | קלייר פישר | נתניאל פישר ג'וניור | ברנדה צ'נווית' | בילי צ'נווית' | ליסה קימל פישר | מגי סיבלי | בריאן סיבלי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דורל צ'ארלס פישר | אנתוני צ'ארלס פישר | וילה פישר צ'נווית' | מאיה קימל פישר | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הפקה
עריכההרעיון ליצירת הסדרה
עריכהאף שעלילת הסדרה ודמויותיה נוצרו בידי אלן בול, ישנם דיווחים סותרים לגבי הרעיון ליצירת הסדרה. מצד אחד, טוען בול שיצר את הסדרה בהשראת מותם של אחותו ואביו. עם זאת, בראיון[7] הוא אימת כי מנכ"לית HBO, קרוליין שטראוס, סיפרה לו שבראשה רעיון שהיא חושבת עליו זמן מה - סדרת דרמה שמתמקדת במוות אשר מועבר דרך עלילותיהם של משפחה המנהלת בית לוויות, והרעיון קסם לו בן-רגע.
במהלך תביעת הפרת זכויות יוצרים שהגישה התסריטאית גוון אודונל, טענה זו שהרעיון המקורי היה שלה, ושסיפרה אותו לשטראוס, אשר בתורה סיפרה לבול.[8] בית המשפט לערעורים בארצות הברית, דחה טענה זו. בול הסביר וביסס טענתו בראיון: ”כשנכנסתי לפגישה עם קרוליין וכריס מ-HBO קרוליין אמרה: "אני באמת אוהבת את הרעיון אבל יש כמה דברים שמרגישים בטוחים. אתה אולי יכול לעשות את כל הדבר הזה קצת יותר דפוק?". הרמתי את הלסת מהרצפה מכיוון שזו לא הערה שמקבלים בדרך כלל ממערכת”.
מבנה הפרקים
עריכהבשלבי פיתוח הסדרה הוחלט להכניס פרסומות בדיוניות למוצרי חניטה, קבורה וכדומה, כביקורת סמויה על עסקי הקבורה. דוגמה לביקורת זו ניתן לראות בפרק הראשון, בדבריו של נייט בהכנות לטקס הקבורה של אביו:
אני מסרב לייפות את זה יותר. מה זה הארון האטום הזה? זה כמו ניתוח! נקי. מעוקר. ענייני. אתה יכול למלא אותו כימיקלים. אתה יכול לאפר אותו. אתה יכול להושיב אותו לתנומה בחדר ההמתנה, אבל זה לא ישנה את העובדה שהאבא היחיד שהיה ויהיה לנו הלך, לעולמים.
הרעיון יושם בפרק הראשון, אך נזנח לאחר מכן. שלוש הפרסומות הפיקטיביות היו לרכב קבורה ("חטובה, אלגנטית, מפתה"), ערכת איפור לגופות ("הופך הסתרת פצעים מכוערים למלאכה קלה ופשוטה") ומנקה עפר חסין דליפות ("החזרנו את הכיף ללוויה").
בתחילת כל פרק מוצג מקרה מוות מסוים ולאחריו המשך הקו העלילתי של הדמויות הראשיות והמשניות. מקרה המוות מהווה את הטון העלילתי של הפרק אשר מורגש לאחר מכן. בהמשך הפרק מוצגים קרובי המנוח המגיעים לבית הלוויות של משפחת פישר על מנת לארגן את סידורי הלוויה. לרוב, מקרי המוות מתקשרים לקו העלילתי שהדמויות עוברות באופן ישיר או עקיף, באמצעות אלגוריה. מפעם לפעם מקיימים בני המשפחה דיאלוגים פנימיים עם המתים כדרך להצגת הקונפליקטיים הפנימיים שלהם. בסוף הפרק מתקיימת הלווייתו של הנפטר ובכך סוגרת את המעגל העלילתי של אותו הפרק. נאומי הפרידה של משפחותיהם וחבריהם של הנפטרים משקפים בדרך כלל את הרגשתה בתת המודע של אחת מהדמויות או יותר ביחס למה שהיא עוברת באותה תקופה.
אפקטים מיוחדים
עריכהלדברי בול,[9] ישנם שני סוגי מוות בסדרה: האחד, שבו האדם המת יכול להציג עצמו לאורך כל התהליך ללא שימוש באפקטים מיוחדים; השני, כאשר הגופה ניזוקה באופן קשה ועומד להתרחש עבורה חלק משמעותי יותר בפרק - אם וכאשר היא תשכב על שולחן הניתוחים בבית הלוויות או אם משהו מסוים עומד לקרות לגופה עצמה - הם יהיו חייבים לבנות גופה מלאכותית. לצורך כך פנו יוצרי הסדרה לחברת "MasterFX", אשר הכינה מודלים של חלקי גוף. לדברי מייסד החברה, טוד מסטרס, עיצוב חלקי הגופות המלאכותיים נעשה בתיאום עם ההפקה כדי להבין את ההקשר העלילתי של הפרק, ולעצב בהתאם את החלק.[9]
לדברי בול - אמינות חלקי הגופות המלאכותיים הייתה חשובה כדי לשקף את אמינות הסדרה עצמה, כמתארת נאמנה את עבודת הקברנים. בהתאם לכך השתמשו אנשי חברת MasterFX בתצלומי שחקנים, בעזרתם הדמיה ממוחשבת בה עיבדו את גוני הגוף והשיער והטקסטורות השונות. לאחר מכן הופקו שתי גופות מלאכותיות (אחת שתשמש עבור סצנה בחדר הניתוחים בבית הלוויות, והשנייה שתשמש גופה משוחזרת להלווייתו של הנפטר), לעיתים תוך שימוש בתבנית גבס של גוף השחקנים.[9]
מוזיקה
עריכההפסקול הראשי של הסדרה נכתב על ידי המלחין תומאס ניומן, אשר גם הלחין את נעימת הפתיחה. יצירותיו לסדרה זיכו אותו בפרס אמי בשנת 2002 בקטגוריית "נעימת הפתיחה הטובה ביותר", ובשני פרסי גראמי בקטגוריות "היצירה האינסטרומנטלית הטובה ביותר" ו"העיבוד האינסטרומנטלי הטוב ביותר" (2003).
ניומן, אשר עבד עם בול גם על סרטו "אמריקן ביוטי",[10] הוזמן על ידיו לצפות בפרק הפיילוט של הסדרה והתבקש להלחין קטע אינסטרומנטלי בן 90 שניות. היה זה הליך הפוך מהנהוג - ניומן התבקש ליצור את הנעימה עוד לפני שהופקו הפתיח והכתוביות עצמם. על פי מפיק הסדרה, אלן פול, הנעימה נבחרה לבסוף מתוך כ-15 טיוטות, שונות זו מזו בסגנון ובטון. לאחר שנבחרה סקיצת הנעימה אשר התאימה ביותר בעיניהם ל"תחושה השמיימית" שרצו להחיל לסדרה - שלחו את הנעימה והפרק למספר אולפני אפקטים חזותיים ליצירת הפתיח עצמו. הפתיח המקורי של ניומן נכלל בעונה הראשונה והחמישית, בעוד שבשאר העונות זכה לרמיקס שונה על ידי ההרכב "ריי וכריסטיאן".
אחראי המוזיקה לאורך כל תקופת הסדרה היו גארי קלאמר ותומס גולוביק אשר ניתן להם קרדיט גם בפסקולי הסדרה. מהעונה השלישית עד החמישית הפקת הסאונד מוקססה על ידי בו הרווד, והייתה מועמדת בשנת 2004 לפרס "Cinema Audio Society Awards".
מהעונה השנייה ועד החמישית הופקו פרומואים לקידומי העונות לפני פתיחתן. השיר שקידם את הפרומו של העונה השנייה היה "Heaven" של לם; של העונה השלישית היה A Rush of Blood to the Head של להקת קולדפליי; של העונה הרביעית היה "Feeling Good" של נינה סימון ושל העונה החמישית היה "Breathe Me" של סיה פרלר, שהיה גם השיר בקליפ הסיום של הסדרה כולה. כל השירים נכללו בשני פסקולי הסדרה שיצאו לאורך השנים. פרק הסיכום של שתי העונות הראשונות קודם עם השיר "Nothing Lies Still Long" של פל מל.
פתיח הסדרה
עריכהקליפ הפתיחה נוצר על ידי "דיגיטל קיטצ'ן" (Digital Kitchen), שהיו אחראים בין היתר ליצירת כתוביות הפתיחה עבור דם אמיתי ודקסטר. כתוביות הפתיחה נוצרו על ידי דני יונט.
דיג'יטל קיצ'ן הציעו מספר רעיונות לתמה המנחה של הפתיח, שסבבו סביב אלמנט העץ והידיים כמכנה המשותף ביניהם. הרעיונות חוברו יחדיו, וכשבול צפה לראשונה בתוצאה הוא הגדיר אותה כ"אלגנטית, קולנועית ובלתי סבירה בעליל לטלוויזיה".[10] הגרסה הסופית כללה מספר אלמנטים, בהם העורב, אשר היה לאחד מסמליה העיקריים של הסדרה ודמותו אף שימשה לכריכה של אחד ממארזי ה-DVD. אלמנט נוסף בולט הוא העץ הבודד על הגבעה. לאחר מספר ניסיונות שווא לאתר עץ אשר יתאים במראהו לחזונם של דיג'יטל קיצ'ן נלקח לבסוף עץ מחצר ביתית ונשתל על גבעה מתאימה.[10] בול מספר שהיה זה פרויקט כה מורכב וארוך, אך התוצאה הסופית הפכה אותו לכדאי.[10] מבקר הטלוויזיה של עיתון הארץ אורי קליין הגדיר את הפתיח כ"אחד היפים ביותר שנראו על מרקע הטלוויזיה."[11]
נושאים מרכזיים
עריכהמצד אחד, הסדרה היא דרמת משפחה לכל דבר, העוסקת ביחסים בינאישיים, התבגרות ודת, אך בצד כל זאת מרחף מעל הסדרה נושא המוות. כל פרק בסדרה מתחיל במוות של אדם כלשהו (בין אם מוות טבעי, רצח או תאונה), אשר בהמשך הפרק נערך לו טקס אשכבה בבית ההלוויות של משפחת פישר. שני הפרקים היחידים שלא נפתחו במוות היו פרקים 10 ו-12 בעונה החמישית.
מוטיב מרכזי בעלילה של הסדרה הוא השיחות הדמיוניות שניהלו הדמויות עם האנשים שמתו בתחילת כל פרק. לעיתים קרובות נערכו גם שיחות עם מתים הקרובים לדמויות הפעילות כגון נתניאל פישר, אב המשפחה ועם ליסה, אשתו המנוחה של נייט. שיחות אלו (יחד עם שיחות דמיוניות אחרות או חלומות) שיקפו למעשה את הקונפליקטים הפנימיים של הדמויות השונות בסדרה.
"עמוק באדמה" מתמקדת בתמותה אנושית ובחייהם של האנשים הנאלצים לטפל ולהתמודד במוות של אנשים אחרים על בסיס יום-יומי. בדיון על קונספט הסדרה, אלן בול עונה בראש ובראשונה על השאלה הבאה:
מי אלו הם האנשים האלה שהם מנהלי בית לוויות ששכרנו להתמודד עם המוות עבורנו? מה זה עושה להם בחייהם הפרטיים - לגדול בבית שיש בו גופות של אנשים מתים במרתף, להיות ילד וללכת לאביך, עם גופה השוכבת על שולחן, ושהוא עובד עליה? מה זה עושה לך?[7]
"עמוק באדמה" מציגה את משפחת פישר כבסיס שעליו לבחון שאלות אלו. במשך 5 עונות ו-63 פרקים, הדמויות חוות משברים אשר יתקשרו בישירות אל סביבתם והצער שחוו. בול מסביר מחדש חוויות אלו וגם את הבחירה של שם הסדרה (באנגלית: Six Feet Under, בתרגום מילולי - שישה רגל מתחת, מונח המתייחס לעומק בו נחפר קבר מתחת לאדמה (כשני מטרים)).
"עמוק באדמה" לא מתייחסת רק לקבורה בתור גופה, אך גם לרגשות ראשוניים ורגשות הפועלים מתחת לפני השטח. כמישהו מוקף על ידי מוות - כמשקל נגד לכך, זקוקה להיות עוצמה מסוימת של חוויה, של צורך לברוח. זה עם נייט הרודף שמלות - זו קלייר עם החוויות המיניות שלה - זו הכפייתיות הסקסית של ברנדה - זה דייוויד שמקיים יחסי מין עם זונה זכרית בציבור - זו רות' שמדלגת מרומן לרומן - זה כוח החיים המנסה להידחף למרות כל הסבל והצער והדיכאון.
מוות
עריכההנושא המרכזי של הסדרה, כאמור, הוא המוות. בול טען שאנו חיים בתרבות המתכחשת לקיומו של המוות, שאנו מייצרים בידור מעולה מזה וכל סרטי האימה שמקטינים את זה עושים זאת באופן אמין, ושיש סטטיסטיקות נוראיות שהאדם הממוצע עד לאלפי מקרי מוות סימולציונים בטלוויזיה ובסרטים אך התרבות שלנו לא באמת מיודעת למציאות של המוות. קתי בייטס, מבמאי הסדרה, טוענת שאנחנו לחלוטין לא אוהבים לדבר על המוות בחברה. בול הוסיף שמכיוון שהסדרה עוסקת במוות, היה עליהם לשלב מקרה מוות בתחילת כל פרק. אין נוסחה למקרי המוות המומצאים, לפעמים זה ממקרה מוות שרואים בחדשות, אם זה שחקן פוטבול שנהרג משבץ למשל, אך לפעמים הם חושבים שהם צריכים מוות מצחיק. ג'יימס קרומוול, המשחק את ג'ורג' סיבלי אומר כי זה נפלא להשתעשע עם זה, ושהרצינות שלנו כלפי מוות כאמיתי משתדלת לדחות את האמת. בול מספר, שאחד התנאים לקביעת מקרה המוות שהולך לפתוח פרק הוא שזה יהיה מתוך דחף טבעי. יש מספר פרקים שבהם המוות הוא מרכזי בפרק ושהעלילה נסובה סביבו, אך מנגד יש מקרי מוות שמתרחשים וכמעט לא מוזכרים לאחר מכן (לעיתים נדירות). אחד ההיבטים שנהפך למהנה ביותר בקטעי המוות הוא שברגע שהתוכנית מתחילה אנשים מצפים למוות, ויודעים לפני הנפטר שהוא עומד למות. הכותבים, תחילה, הגיעו עם קטלוג שלם של מקרי מוות מעניינים שהם שמעו עליהם, דברים שהיו עלולים לקרות למישהו שהם מכירים או סתם רעיונות ומשם זה התגלגל לאיך הם מחברים מבחינה עלילתית את מקרה המוות לפרקים.
אני יכול להיהרג בכל רגע. אני יכול ללכת מחוץ לסטודיו כרגע ומשהו יפול לי על הראש ואני אעלם
— פיטר מקסידי, המשחק את אוליבייה קסטרו
כתיבה
עריכהג'יל סולוואי, מכותבי ומפיקי הסדרה, טוענת שהכותבים הכניסו לרוח הדמויות את סיפורי חייהם. כשהם יושבים בחדר עם שבעה כותבים ואלן, הם החלו ביצירת השבועות הראשונים של העונה הראשונה ברעיונות פראיים כגון "קלייר הולכת לבית ספר לאומנות"; "נייט וליסה מתחתנים". בול טען אז שזה יותר מיד ליניארי לטעמו. מבחינתו עצבות וצחוק באים מאותו המקום ויש לאחדם. ריק קלבלנד, מתסריטאי הסדרה, מספר שבסדרה קיים הומור שחור כדרך להציג את החיים כקומדיה טרגית. קייט רובין טוענת שכעת יש תרבותיות מעורבבת שלא ניתנת להגדרה חד משמעית בין הומור, טרגדיה או דרמה, ושהאלמנטים הללו מתמזגים בצורה הנוחה ביותר. לדבריו של קרייג ווריט, "עמוק באדמה" מציגה ויכוח אנושי ממשי עבור כל הדברים המעורערים שהאאוט-סיידרים בחברה היו רוצים לשמוע שנאמרו. ננסי אוליבר מוצאת שאינטנסיביות ההדחקה של הדמויות מעניינת, כדוגמת האינטנסיביות שדוחפת את דייוויד לתוך חניון עם זונה ממין זכר, או כאשר רות' מאבדת 25 אלף דולר בהימור על מרוץ סוסים. לורן אמברוז קוראת לכתיבה "עולמו של אלן בול", בו יכולים להיות רגעים של מציאות במעלה גבוהה לצד רגעי פנטזיה, כפי שעשה ב"אמריקן ביוטי".
מוטיבים חוזרים
עריכהבסדרה קיימים מספר מוטיבים חוזרים המרכיבים את עלילת הפרקים ומשמעותם.
הטלוויזיה בבית משפחת פישר
עריכהבפרקים רבים, סצנות רבות מתחילות כאשר אחד או יותר מבני המשפחה צופים בטלוויזיה, בדרך כלל בפרקי קומדיית מצבים או אופרת סבון. הדברים שנאמרים על ידי הדמויות הבדיוניות באותה תוכנית טלוויזיה משקפים את מה שעוברות הדמויות בבית משפחת פישר או כיצד הן חשות באותו הזמן.
הדחקותיהם של בני המשפחה
עריכהבני המשפחה נוהגים להדחיק את רגשותיהם. כדרך להציג את מה שחוות הדמויות, בוחרים היוצרים לשקף את הרגשתן ברגעי "מציאות מפוברקת" בהם נאמרות או מבוצעות הרגשותיהם האמיתיות של הדמויות.
שיחות עם המתים
עריכהכדרך להציג את הקונפליקטים הפנימיים של הדמויות השונות בסדרה, הן מקיימות שיחות עם המתים בתת-המודע שלהם או בחלומותיהם. לרוב, השיחות מתבצעות עם מתים הקרובים לבני המשפחה, כמו אב המשפחה, נתניאל או ליסה, אשתו המנוחה של נייט.
מקרי המוות
עריכהכל פרק בסדרה מתחיל בהצגת מקרה מוות מסוים. מקרי המוות, לדבריו של אלן בול, הם ברובם פרי דמיונם של הכותבים, אך לעיתים הם מבוססים על מקרים אמיתיים בהם נתקלו הכותבים בחדשות. לאחר קטע המוות מופיע מסך לבן ובו שם המנוח, שנת לידתו ושנת מותו. מאוחר יותר בפרק, ברוב המקרים, נערכת למנוח הלוויה בבית הלוויות של משפחת פישר. מקרי המוות הפכו במהרה לסמלה העיקרי של הסדרה. לדברי בול, המסר העיקרי של מקרים אלו הם שהחיים יכולים להסתיים בכל רגע נתון, בין אם בתאונת דרכים, החלקה במקלחת או פגיעת ראש. ביקורות רבות הועברו כלפי יוצרי הסדרה לגבי מקרי המוות הפיקטיביים המוגזמים, אך בול הסביר שאין בכוונתם להראות מקרי מוות ריאליסטים אלא להמחיש את מהות החיים ושבריריותם.
מקרה המוות מתקשר באופן ישיר או עקיף למה שחוות הדמויות באותו בזמן. לדוגמה, בפרק החמישי בעונה השנייה, "האשה הבלתי נראית", מתה מחנק אשה בשם אמילי פרווין. כשבבית הלוויות ארגנו את לווייתה על פי חוזה חתום מראש, הם גילו שלא היה איש בחייה והיא הייתה בודדה לחלוטין. באותה תקופה הייתה רות בודדה, ללא זוגיות או הורים. היא התלוננה בפני ילדיה שהיא זקוקה לקרבתם ויחסם. דוגמה נוספת ניתן לראות בפרק השני בעונה השנייה, "כבה כבה, נר קטן" שבו נהרג תלמיד מכללה משבץ. באותה תקופה נייט הסתיר מקרוביו שיש לו גידול מוחי שעלול להתפרץ בכל רגע נתון ולגרום לו לשבץ. דמותו של ג'ושוע, הנפטר, רודפת אחר נייט במהלך כל הפרק כסמל לדמותו שעלולה למות בכל רגע נתון בגיל כה צעיר.
בסך הכול מתו במהלך הסדרה 13 מזקנה, 10 נהרגו בתאונת דרכים, 13 נרצחו, 8 התאבדו, 9 מתו מפגיעת ראש ו-5 מתו מסרטן. 22 אנשים נוספים מתו מסיבות שונות, כגון חנק מאוכל, התחשמלות, עקיצת דבורה, החלקה במקלחת, תאונות עבודה ועוד. בארבעה פרקים מכלל הסדרה מתרחש יותר ממקרה מוות אחד:
- פרק 28 - "אתה לא תוכל לדעת": רוצח מגיע למקום העבודה שלו לשעבר במטרה להתנקש במעביד שלו, ורוצח ארבעה אנשים כולל את עצמו.
- פרק 37 - "המוות עובד שעות נוספות": שלושה מקרי מוות שונים בזה אחר זה כאשר מתרחשת תמותה מרובה באותה תקופה.
- פרק 50 - "מקלט": משפחה שלמה בת ארבע נפשות שנהרגת כולה בתאונת דרכים קטלנית.
- פרק 39 - "סליחה, הלכתי לאיבוד": נפתח במוות ביזארי כתוצאה מנפילת חפץ קהה משמיים (כנראה מטוס), ונחתם בהודעה על מותה של ליסה (עם כתובית מוות רשמית), אשתו של נייט.
- פרק 60 - "אקוטון": נפתח במוות של מטייל שנטרף על יד פומה בהרי לוס אנג'לס, ונחתם במותו המפתיע (והמוחלט) של נייט בבית החולים.
כל פרקי הסדרה מתחילים, כאמור, במקרה מוות, פרט לשלושה פרקים:
- הפרק הפותח את העונה השלישית מתחיל בניתוח של נייט בו הוא לכאורה נפטר (בפועל מדובר במוות קליני זמני עקב כשל בהליך הכירורגי), אך כעבור מספר דקות מותו "מבוטל" על ידי כתובית חדשה ונייט קם לתחיה.
- הפרק העשירי בעונה החמישית "All Alone" (לגמרי לבד) הוא הראשון שלא מתחיל במוות אלא מתמקד במוות של נייט, שאירע בסוף הפרק הקודם לו.
- הפרק האחרון בסדרה כולה "Everyone's Waiting" (כולם מחכים) הוא השני שלא מתחיל במוות, אלא מתחיל באופן אירוני בלידתה של ברנדה שקיבלה צירים בסוף הפרק הקודם לו.
רשימת מקרי המוות בעונה הראשונה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
רשימת מקרי המוות בעונה השנייה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
רשימת מקרי המוות בעונה השלישית | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
רשימת מקרי המוות בעונה הרביעית | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
רשימת מקרי המוות בעונה החמישית | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
השפעת הסדרה על הקהל הרחב ועל בתי לוויות בארצות הברית
עריכה
|
יוצר הסדרה אלן בול טוען שהסדרה גרמה להרבה אנשים להתחיל לפחות לחשוב על המוות.[12] פרנסס קונרוי טוענת שהסדרה מראה עד כמה אנו בני תמותה, וכן הדגישה כי הסדרה עסקה בנושאים שאיש לא דיבר עליהם לפני כן. לדברי יושב ראש HBO, כריס אלבקרט, הסדרה שונה מכל סדרה שהוא אי פעם ראה או השתתף בהפקתה – לא רק מבחינת הרעיון, אלא מבחינת ה"הוצאה להורג" ש"מוציאה את המוות מהארון". כשהסדרה עלתה לשידור, היא אחזה באופן מיידי בלב הקהל. הקהל היה מעורב רגשית בקווי העלילה של הדמויות וחוויותיהן.[12] לורן אמברוז טוענת שהסדרה מהווה משבר רגשי ענק שמציב את הנושא. מייקל סי הול מניח שסוד ההתמכרות לסדרה הוא האופן שבו הצופים נפגשים לראשונה עם הדמויות כשהן בטראומה – מה שמחבר אותם באופן אינטימי ומיידי יותר. אלן פול תיאר את ההשפעה של הסדרה: ”אנשים שחווים סבל של אובדן של אחד מאהוביהם בהחלט מוצאים זאת קשה יותר לצפייה מכיוון שהם מוצאים את התוכנית כמקור של נחמה”.[12] לדברי פול, העובדה שכולנו בני אדם שהולכים למות במוקדם או במאוחר מזכירה לנו ביסודותיה שאנחנו מחוברים ונותן לסדרה תהודה ענקית, ושמתנתה של הסדרה כלפי הצופים הייתה שזה בסדר גמור לדבר ולחשוב על המוות, מכיוון שכולנו עוברים דרך הדברים הללו. פול טוען שהסדרה גורמת לצופים לעצור נשימתם לרגע ולחשוב על תעשיית ההלוויות.
דברה קלון, מנהלת בית לוויות מארצות הברית מספרת שהיו המון תעמולות פרסומיות סביב התוכנית שגרמו לה להתעניין בה ולראות איך בול יציג את המקצוע על מסך הטלוויזיה. תיאודור הובי, העוסק בשירות ייעוץ למשפחות בלוס אנג'לס, מספר שהם לא הפסיקו לחשוב על הסדרה בתעשייה לפני עלייתה לאוויר. דניאל ביגינס, מנהל בית לוויות נוסף מספר שהוא היה סקרן עד כמה מדויק המקצוע בו עוסק יתואר, ולאחר שצפה בסדרה באדיקות במהלך כל תקופת שידוריה, הוא היה מופתע מרמת הדיוק.[12] אמברוז מוסיפה שהיא בעצמה נפגשה עם מספר מנהלי לוויות שהופתעו מרמתה של התוכנית והדרך שבה הדמויות ייצגו את המקצוע כלפי העולם. ג'ון קמרון, ששיתף פעולה עם בול על מחקר בית הלוויות הוסיף שהוא ביצע מחקר מקיף לגבי הרגשתם. פול מאשר שפרק הסיום גרם לאנשים רבים להגדיר אותה כסדרה הטובה ביותר אי פעם. ביגיניס הוסיף ששעת פרק הסיום הייתה השעה הטובה ביותר שהוא ראה בטלוויזיה, אי פעם, ושהוא מודה שאנחנו לא צריכים ללכת להלוויות לעיתים קרובות, אך צפינו בזה בטלוויזיה כל שבוע, וזה גרם למוות להיות דבר פחות מפחיד שניתן לדבר עליו.[12]
|
|
עמוק באדמה בישראל
עריכהשידורי "עמוק באדמה" בישראל החלו ב-7 בנובמבר 2003,[13] תחילה בערוץ 2 (על ידי הזכיינית קשת), במסגרת שידור קבועה בימי שישי, ובהמשך באקסטרה הוט וב-Yes Stars Drama. הסדרה זכתה לרייטינג של כ-7.5% בממוצע בקרב משקי הבית היהודים[14]
"עמוק באדמה", כמו ברוב מדינות העולם בהן שודרה, זכתה בישראל לפופולריות רבה. מבקרי הטלוויזיה בישראל מתארים אותה כ"סדרה שתופסת אותך בגרון, מטלטלת אותך לצדדים ולבסוף מרסקת אותך מדמם לרצפה",[15] "הסדרה הכי טובה שנעשתה בטלוויזיה עד היום",[16] "סדרה גאונית, משוחקת היטב, כתובה ומצולמת נפלא".[17]
לצד הביקורות התומכות והאוהדות, מבקרי טלוויזיה מסוימים חשבו שלא רק המוות הופך אותה לכה מדכאת - ושהסדרה ממשיכה להכות ולהתעלל בגיבוריה בלי טיפת רחמים. גבע עוז, מבקר טלוויזיה, מאשים את יוצרי הסדרה שאיננה מציבה אף אלטרנטיבה - "זה לא העיסוק החדשני והמרתק במוות - משהו שכולנו מעדיפים להדחיק ביום יום - אלא ההתבוננות קרת הלב בחיים. כתב האישום שמנסחת 'עמוק באדמה' חריף מאין כמוהו - והגנה טובה קשה למצוא."
איתי סגל, מנגד, מתאר את הסדרה כ"קודרת מתמיד, מורבידית ומקאברית עד כאב, ובעיקר משוחקת לעילא." כחמש שנים לאחר סיום הסדרה כתבה עליה שחר אורן מ"רייטינג" כך: "חמש שנים עברו. חמש שנים שלמות פחות חודש מאז ירדה "עמוק באדמה" מלוח המשדרים של HBO באמריקה והשאירה לנו בור בלב, בור כזה שגם ידי האמן של ריקו דיאז לא יכולות לסתום. נשארנו לבד. גם במבט לאחור נדמה שלא הייתה סדרה שהצליחה כמוה להיכנס לנשמה של צופיה האדוקים. הרי מעטות הסדרות שבאמת מצליחות ליצור קרבה אינטימית בין דמויותיהן הפיקטיביות ובין הקהל שצופה בהן מהספה הרחוקה. בדרך כלל הן נגמרות, אתה עצוב לשלושה ימים, ואז שוכח. אבל את "עמוק באדמה" גם בניתוח כריתת אונה אי אפשר להוציא מהזיכרון."[18] לדבריה, זו סדרה שבה דמויותיה המורכבות היו המרכז, המנה העיקרית בארוחת גורמה מופלאה שבה מקבלים חלקי גופות ברוטב פורמלין לקינוח, ושכל מי שבאמת אהב את הסדרה הרגיש שמשפחת פישר היא המשפחה שלו. בהתאם לכך, הצפייה במותם בפרק האחרון בסדרה כאבה כמו מוות של בן משפחה וגרמה גם לקשוחים שבעוקביה לבכות כמו ילדות קטנות.
אתר נענע 10 הגדיר את הסדרה כאחת מהסדרות המשפיעות ביותר של העשור. "היו סדרות טובות שהתעסקו בקמילה ובמיתה, אבל אף אחד לא עשתה את זה בעומק ובהיקף שבהם עמוק באדמה עשתה את זה. העובדה שכל פרק נפתח בגופה, שבכל פרק יש מת מרחף באטמוספירה, הפכה את מה שנשאר מאחור לחשוב מאין כמוהו".[19] אורי קליין, כתב "הארץ", הגדיר את הסדרה כ"שנונה מאוד; דמויותיה מעוצבות היטב, הדיאלוגים המושמים בפיהם מדויקים ולעיתים מצחיקים מאוד, ומהלכיה של העלילה מנווטים במיומנות".[11]
פרסים ומועמדויות
עריכהמועמדויות ופרסים עיקריים בהם זכתה הסדרה | ||
---|---|---|
שם פרס | ||
פרס אמי | ||
פרס גלובוס הזהב | ||
שידור המוזיקה המאוחד | ||
פרס גראמי | ||
גילדת שחקני המסך | ||
מכון הסרטים האמריקאי | ||
GLAAD | ||
פיבודי | ||
סך כל המועמדויות והזכיות | ||
סך הכול |
"עמוק באדמה" הייתה מועמדת למגוון רחב של פרסים שונים, בראשם גרפה 3 פסלוני גלובוס הזהב, 9 פסלוני אמי ו-32 פרסים אחרים.
בטקס פרסי אמי של שנת 2002 הייתה הסדרה מועמדת ב-11 קטגוריות מרכזיות עבור שתי עונותיה הראשונות, בהן מועמדות לסדרת הדרמה הטובה ביותר. יוצר הסדרה, אלן בול, זכה בפרס הכתיבה הטובה ביותר עבור סדרת טלוויזיה עבור פרק הפיילוט, ופטרישה קלארקסון זכתה בפרס עבור השחקנית האורחת הטובה ביותר בסדרת דרמה. שאר צוות השחקנים, הכולל את מייקל סי הול, פיטר קראוזה, פרנסס קונרוי, רייצ'ל גריפית'ס, פרדי רודריגז ולורן אמברוז היו מועמדים לפרס עבור תפקידם בסדרה.
- להלן רשימת הפרסים העיקריים בהם זכתה הסדרה בטקס פרסי האמי לאורך השנים:
- הליהוק הטוב ביותר לסדרת דרמה (2002, 2003).
- הבמאי הטוב ביותר בסדרת דרמה: אלן בול (2002).
- הופעת האורח הטובה ביותר בסדרת דרמה - פטרישה קלארקסון, שגילמה את דודה שרה (2002, 2006).
בטקס פרסי גלובוס הזהב זכתה הסדרה בפרס סדרת הדרמה הטובה ביותר בשנת 2002, והייתה מועמדת לפרס זה בשנים 2003 ו-2004. פיטר קראוזה היה מועמד לפרס השחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה בשנים 2001 ו-2002. רייצ'ל גריפית'ס זכתה בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה, מיני סדרה או סרט טלוויזיה ב-2001 והייתה מועמדת לפרס השחקנית הראשית ב-2002. פרנסס קונרוי זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה ב-2003.
- להלן רשימת הפרסים העיקריים בהם זכתה הסדרה בטקס פרסי גלובוס הזהב לאורך השנים:
- שחקנית המשנה בסדרת טלוויזיה, מיני סדרה או סרט טלוויזיה - רייצ'ל גריפית'ס (2001).
- סדרת הדרמה הטובה ביותר (2002).
- שחקנית בסדרת דרמה - פרנסס קונרוי (2003).
בטקס פרסי גילדת שחקני המסך צוות השחקנים זכה בפרס אנסמבל השחקנים הטוב ביותר בסדרת דרמה בשנים 2002 ו-2003, והיה מועמד לפרס זה בשנים 2001, 2004 ו-2005. פיטר קראוזה היה מועמד בקטגוריית השחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה בשנים 2001 ו-2003. פרנסס קונרוי זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה בשנת 2004.
- להלן רשימת הפרסים העיקריים בהם זכתה הסדרה בטקס פרסי גילדת שחקני המסך לאורך השנים:
- האנסמבל הטוב ביותר בסדרת דרמה (2002, 2003).
- שחקנית בסדרת דרמה - פרנסס קונרוי (2004).
מדיה
עריכהמארזי DVD
עריכהכל חמש העונות יצאו בהוצאות DVD ביתיות שונות.
עונה | תאריך יציאה אזור 1 |
תאריך יציאה אזור 2 |
תאריך יציאה בישראל[20] |
מספר הפרקים |
מספר הדיסקים |
תוספות מיוחדות |
---|---|---|---|---|---|---|
1 | 4 בפברואר 2003 | 7 ביולי 2003 | 20 בינואר 2004 | 13 | 4/5 | שני ערוצי פרשנויות שמע; סרטוני מאחורי הקלעים עם הצוות וההפקה; סצנות שהוצאו בעריכה; ביוגרפיות הצוות וההפקה; קליפי וידאו |
2 | 6 ביולי 2004 | 21 ביוני 2004 | 24 בנובמבר 2004 | 13 | 5 | חמישה ערוצי פרשנויות שמע; "אנטומיה של גווייה בעבודה: חיים כגופה מתה" |
3 | 17 במאי 2005 | 4 באפריל 2005 | 5 באפריל 2005 | 13 | 5 | חמישה ערוצי פרשנויות שמע; "לחיות על הקצה: מבט על העונה השלישית" |
4 | 23 באוגוסט 2005 | 5 בספטמבר 2005 | 16 באוגוסט 2005 | 12 | 5 | שבעה ערוצי פרשנויות שמע; "קאט אחרי קאט: עריכת עמוק באדמה" סצינות שהוצאו בעריכה; ראיון בלעדי של בוב קוסטס עם הצוות |
5 | 28 במרץ 2006 | 10 באפריל 2006 | 9 במאי 2006 | 12 | 5 | שישה ערוצי פרשנויות שמע; "עמוק באדמה 2001-2005": שתי רטרוספקטיביות "חיים ואובדן": הרושם שמותירה הסדרה "עמוק באדמה" |
1-5 | 14 בנובמבר 2006 | 10 באפריל 2006 | 25 ביוני 2008 | 63 | 24-27 | התוספות המיוחדות לכל עונה כלולות; במארז האמריקאי (אזור 1) נכללים שני הפסקולים שיצאו בנפרד |
- המארז האמריקאי שיצא למארז כל עונות הסדרה מהודר בקופסה מיוחדת שצבעה חום כצבע האדמה, ומעליה דשא סינתטי ומצבה שבה רשום את שם הסדרה ושנותיה.
פסקולים
עריכה- ערך מורחב – Six Feet Under (פסקול)
לסדרה יצאו שני פסקולים המאגדים בתוכם את מיטב השירים שהופיעו בסדרה לצד רצועות מקוריות מאת תומאס ניומן.
ספרים
עריכה- Ball, Alan (2003). Alan Poul (ed.). Six Feet Under: Better Living Through Death. ISBN 978-0-7434-8065-9.
- Akass, Kim; Janet McCabe; Mark Lawson (2005). Reading Six Feet Under: TV To Die For. I. B. Tauris. ISBN 978-1-85043-809-0.
מקורות
עריכה- Under the Main Title - יצירת הפתיח, 2003.
- Anatomy of a Working Stiff: Life as a Dead Body - עבודת האפקטים, 2004.
- Living on the Edge - מאחורי הקלעים, 2005.
- Cut by Cut: Editing Six Feet Under - עריכת הסדרה, 2005.
- Six Feet Under: 2001–2005 - סקירה דוקומנטרית על הסדרה, 2006.
- Life and Loss: The Impact of Six Feet Under - השפעת הסדרה, 2006.
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של עמוק באדמה (באנגלית)
- עמוק באדמה, ברשת החברתית פייסבוק
- "עמוק באדמה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "עמוק באדמה", באתר נטפליקס
- "עמוק באדמה", באתר AllMovie (באנגלית)
- "עמוק באדמה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "עמוק באדמה", באתר Metacritic (באנגלית)
- "עמוק באדמה", באתר HBO Max (באנגלית)
- "עמוק באדמה", באתר Hulu סדרות (באנגלית)
- "עמוק באדמה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- עמוק באדמה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- עמוק באדמה - האתר הרשמי (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ *"Six Feet Under – The 100 Best TV Shows of All-TIME", 6 בספטמבר 2007
- "Empire Presents The 50 Greatest TV Shows of All Time"
- "Best US Television shows, 15 באפריל 2009
- "TV's All-Time Best Series' Finales"
- "The Ten Best Television Series Finales", 27 במרץ 2009
- "50 Best TV Dramas Ever", 11 במרץ 2009
- "Happy Endings: The 6 Best TV Finales", 22 באוגוסט 2005
- "5 Best TV Finales", 14 במרץ 2008
- "The Best Series Finales", 11 ביוני 2007
- "TV's Best Finales Ever"
- "Top 10 TV Series Finals", 2 באפריל 2009
- "TV's Best and Worst Series Finales"
- ^ "The Best Series Finales", ugo.com
- ^ Rachel Cericola, "Happy Endings: The 6 Best TV Finales", The Fodder Network
- ^ איתי קרני, אל תחפשו נחמה, באתר ynet, 14 בדצמבר 2006
- ^ TV guide magazine - 100 הפרקים הגדולים של כל הזמנים
- ^ מתוך סרטון מאחורי הקלעים במארז ה-DVD של הסדרה
- ^ 1 2 מתוך Six Feet Under: In Memoriam, סרט על זיכרון הסדרה, 2006
- ^ "462 F3d 1072 Funky Films Inc v. Time Warner Entertainment Company Lp Lp" Open Jurist
- ^ 1 2 3 מתוך Anatomy of a Working Stiff: Life as a Dead Body, סרט על עבודת האפקטים של הסדרה, 2004
- ^ 1 2 3 4 מתוך Under the Main Title, סרט על יצירת פתיח הסדרה, 2003
- ^ 1 2 אורי קליין, "חיים על המוות", באתר הארץ, 16 בפברואר 2004
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 מתוך Six Feet Under: 2001–2005, סקירה דוקומנטרית על הסדרה, 2006
- ^ זוהר ישראל, עושים את המוות, באתר ynet, 6 בנובמבר 2003
- ^ זוהר ישראל, העונה ה-2 של "עמוק באדמה" כבר בשבוע הבא, באתר ynet, 29 בינואר 2004
- ^ איתי סגל, כשזה עמוק, באתר ynet, 27 ביולי 2005
- ^ דבורית שרגל, "עמוק באדמה", 25 באפריל 2006
- ^ גבע קרא עוז, אכזריות בלתי נסבלת, באתר ynet, 28 ביולי 2005
- ^ שחר אורן, "עמוק בהרדמה: הקאסט של "עמוק באדמה" - איפה הם היום?", nrg, 31/7/2010
- ^ "הסדרות הכי משפיעות של העשור - 2001: עמוק באדמה", אג'נדה, 29/7/2009
- ^ לפי אתר "בלוקבסטר"