פתיחת התפריט הראשי
עמיר מנור

עמיר מנור (נולד ב-31 בדצמבר 1979 בראשון לציון) הוא במאי קולנוע ועיתונאי ישראלי.

קורות חייועריכה

מנור בוגר תואר ראשון בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. במהלך לימודיו ביים את הסרטים "שמש זלעפות" (30 דקות) בכיכובם של ערן פסח וטלי שרון, "אדומים" (40 דקות), "חורבה" (47 דקות) ו"ארצות" (28 דקות). ב-2012 יצא לאקרנים חיותה וברל, סרטו העלילתי הארוך הראשון, בכיכובם של רבקה גור ויוסף כרמון.

סרטו "אדומים", המבוסס באופן חלקי על התנסויותיו בקומונה בחיפה[1], מספר את קורותיה של קומונה תל אביבית המתפרקת בליל האחד במאי בעקבות מתחים אידאולוגיים בין חבריה. הסרט זכה בפרס על שם ענת פרחי לדרמה הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים 2007, וכן השתתף בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי במיאמי. הסרט בכיכובם של אפרת אביב, גל פרידמן, איתי שור ונגה פוגל, הוקרן בסינמטקים ובאולמות האוזן השלישית.

"חורבה" בכיכובם של אפרת אביב, דאנה איבגי ומיכאל אלוני, מתאר את מעללי שלושת רוצחיו של אסף שטיירמן בחורבה בה שהו לאחר הרצח. סרט זה שאף הוא זכה להקרנה מסחרית באולמות האוזן השלישית ובסינמטקים, קיבל ביקורות אוהדות ממבקרי הקולנוע ואף הושווה לסרט אלפנט.[2] פסקול הסרט נכתב על ידי ברי סחרוף.

"ארצות" מבוסס על סיפורה האמיתי של משפחה פלסטינית ממזרח ירושלים המכניסה לביתה אם חד הורית יהודיה ובנה. מימונו של הסרט נעשה באמצעות פרסי הזכייה על סרטו הקודם ובתמיכת קרן שרת ועמותת עיר עמים[1][3].

"חיותה וברל", מספר על היום האחרון בחייהם של זוג זקנים, חיותה (רבקה גור) וברל (יוסף כרמון), ותיקי תנועת העבודה, שחיים בדרום תל אביב, ומתמודדים מול ניכור הסביבה, והשינויים האידאולוגים שעברו על החברה הישראלית.[4] מנור כתב וביים את הסרט, שהחל כפרויקט גמר בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, והוא הופק על ידי אסף עמיר. גור וכרמון זכו בפרסי המשחק בפסטיבל הקולנוע ירושלים. הסרט הוקרן בפסטיבל ונציה וזכה לשבחי המבקרים.[5]

בין השנים 2006-2004 מנור שימש ככתב ותחקירן במקומונים "כל העיר" בירושלים וב"העיר" בתל אביב. בין השנים 2007-2005 כתב מנור גם את מדור הגאווה "גייהנום" בעכבר העיר. תחילה תחת הפסבדונים "ארז מאירסון" ועם יציאתו הציבורית מהארון תחת שמו האמיתי[6]. בשנת 2007 עבר לשמש כתחקירן כלכלי-פוליטי במערכת תוכנית התחקירים עובדה. בין היתר היה חתום על התחקיר על ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני.[7] בתחילת 2008 עבר לעבוד ככתב מגזין במערכת עיתון מעריב.

בין השנים 2008 - 2010 מנור שמש כמדריך חברתי במכינת בינה, המכינה הקדם צבאית של הישיבה החילונית "בינה" וכמורה לקולנוע בבית הספר הדמוקרטי קהילה בתל אביב.

בשנת 2013 התקבל מנור למסגרת ה"אטלייה" בפסטיבל קאן, שם הציג את התסריט לסרטו השני, הבית ברחוב פין. התסריט, העוסק בעולמן של הנשים בזנות בדרום תל אביב, בשנת 2017 הסרט קיבל מענק הפקה מקרן רבינוביץ׳ לאומנויות.

מנור כתב וביים את סרט הבית ברחוב פין אשר הופק ביולי 2019. הסרט צולם על ידי גיא רז ומשתתפים בו ניקה באק, ריימונד אמסלם, אימרי ביטון, רמי הויברגר, יניב זנבה, אוולין קפלון, מוריס כהן, נטע קומאי, אפרת אביב, רזיה ישראלי, נעם אימבר, אלכסנדר סנדרוביץ', תהל רן, תמר לוי אלדר, סוזאנה פפיאן, לוליטה מירסון, יצחק לוי ועוד. הסרט עתיד לצאת לבתי הקולנוע במהלך 2020.

מנור כתב וביים ב-2015 את הסרטון המרכזי לעצרת הזיכרון המרכזית "זוכרים את הרצח, נאבקים על הדמוקרטיה", 20 שנה לרצח רבין.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא עמיר מנור בוויקישיתוף

אמיר בוגן, ילדים מזדקנים: עמיר מנור על "חיותה וברל", באתר ynet, 11 באוקטובר 2012

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 דרור עמיר, פוטו רצח, באתר ynet, 20 בינואר 2009.
  2. ^ ראו למשל ניב שטנדל, "משולש קטלני בחורבה", באתר nrg‏, 28 בפברואר 2009;
    או אבנר שביט, עכבר העיר אונליין, "בנג'מין באטן: אל תסתכל בבראד פיט, תסתכל במה שבתוכו", באתר הארץ, 15 בינואר 2009.
  3. ^ על פי אתר הבמאי.
  4. ^ שמוליק דובדבני, "חיותה וברל": הגידו כן לזקנים, באתר ynet, 23 בספטמבר 2012.
  5. ^ רוני אפרת‏, איך התקבלו הסרטים הישראליים בפסטיבל ונציה?, באתר וואלה! NEWS‏, 3 בספטמבר 2012.
  6. ^ ארכיון הטורים
  7. ^ ראו חיים ריבלין, ‏החברים של שלומי, באתר ‏mako‏‏, ‏17 בפברואר 2008‏.