עמליה ארגמן ברנע

סופרת ועיתונאית ישראלית

עמליה ארגמן ברנעאנגלית: Amalia Argaman Barnea; נולדה ב-14 ביולי 1950) היא עיתונאית וסופרת ישראלית. חברת מערכת "ידיעות אחרונות" במשך 30 שנה. ארגמן ברנע פרסמה 12 ספרים.

עמליה ארגמן ברנע
עמליה ארגמן ברנע בשנת 2020
עמליה ארגמן ברנע בשנת 2020
לידה 14 ביולי 1950 (בת 72) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

עמליה ארגמן ברנע נולדה ביולי 1950 בירושלים, היא בתו של עיתונאי ידיעות אחרונות והסופר מנחם ברש-רועי ואמה זהבה הייתה תופרת[1]. למדה בבית הספר הדתי "מעלה" ואת לימודי התיכון עשתה בגימנסיה העברית בירושלים, במגמה המזרחנית. את שירותה הצבאי עשתה ככתבת בביטאון הרבנות הצבאית "מחניים". אחרי הצבא, למדה לשון וספרות עברית באוניברסיטת תל אביב ומחשבת-ישראל ופילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן.

אחרי שירותה הצבאי שימשה כתבת לענייני בריאות בעיתון דבר ובעלת טור ועורכת בדבר לילדים, בין השנים 19731975.

בין השנים 19762003 הייתה חברת מערכת "ידיעות אחרונות". תחילה כתבת לענייני אמנות ובידור ובנוסף, כתבה ביקורות על ספרות ילדים. לאחר שהמשפחה חזרה משליחות בקהיר, ארגמן ברנע מונתה לכתבת בכירה בידיעות אחרונות וכתבה במוספים "זמנים מודרניים", "7 ימים" ו-"24 שעות" כמו כן הייתה כתבת שטח בדסק החדשות, ונודעה בכתבותיה הרגישות אודות נפגעי האינתיפדה ואירועי הטרור המרובים שפקדו את המדינה בשנות ה-80 וה-90.

ב-2004, עם פרישתה מ"ידיעות אחרונות" וקיבלה טור שבועי בערוץ 10 שעסק בפעילות המגזר השלישי בישראל. בשנת 2013 החלה לפרסם בלוג באתר "סלונה" . באותה שנה נחשף כי לאהרון ברנע נולדה ילדה נוספת, בתקופה בה היה נשוי לעמליה ארגמן ברנע. ארגמן ברנע כתבה אז "מכתב גלוי לילדה סודית" שפורסם באתר סלונה במרשתת ועורר הדים רבים[2].

ארגמן ברנע מלמדת ב"מכללה למנהל" בראשון לציון וב"מכללת נתניה" כמרצה בתחום העיתונות הכתובה.

עמליה ארגמן ברנע עוסקת במהלך שנים רבות בפעילות התנדבותית רחבה, חברה בהנהלת עמותות שונות, ביניהן "משאלת לב" ו"קרן המשאלות של גילה אלמגור" ומתנדבת ב"אנוש"[1], ב"רוח נשית" ובעמותת יוצאים בשאלה וחברה מן המניין באקדמיה הישראלית לקולנוע .

חיים אישייםעריכה

ברנע הייתה נשואה ליוסף ארגמן. בנם רועי נספה ב-1976 תאונת דרכים בהיותו בן ארבע. בשנת 1977 היא התחתנה עם העיתונאי אהרון ברנע, ולהם בן ובת וארבעה נכדים. בשנים 1980–1981 שהתה בשירות דיפלומטי בקהיר, כאשר אהרון ברנע, בעלה דאז, שימש נספח העיתונות בשגרירות הישראלית. בתקופה זאת דיווחה על שנת השלום הראשונה בין ישראל למצרים. הנישואין הסתיימו בשנת 1997.

בשנים האחרונות לחייה של המשוררת דליה רביקוביץ נרקמה בין שתי הנשים חברות אמיצה[3]. לאחר מותה של רביקוביץ, הקדישה לה ברנע את אחד מספריה. במרץ 2022, בראיון נרחב ב"הארץ", חשפה ברנע כי הייתה אחת הנשים שמפיק-העל אלכס גלעדי הטריד[4].

ספריהעריכה

  • ללכת שבי (יחד עם אהרון ברנע) (הוצ' ידיעות אחרונות משכל, 1986)
  • עדי אבא וארבעים המוצצים (ירושלים : כתר, 1989) <איורים – יוסי אבולעפיה>
  • שרק לא תרדמו לי באמצע השנה (ירושלים : כתר, 1994) <איורים – טלי קריבולט>
  • אמרתי מלאכים (תל אביב : ביתן, תשנ״ז 1996) <שירים> <ערכה – ניצה בן ארי>
  • הגוף זוכר (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2000) <שירים> <עריכה – אשר רייך>
  • ללכת שבי, אחרי (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2004)
  • חם כמוס: שירי אהבה (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2005)[5]
  • עם סגירת הגיליון (ירושלים : כתר, 2008)[6]
  • פיצה תות (ילדים, "הוצאת רימונים", 2013)[7]
  • גומות ופסים (ילדים, "קוראים", 2015)
  • תאכלי שיהיה לך כח לסבול - ספר זיכרונות על אוכל ואימהות (הוצאת "אבן חושן" 2017)[8]
  • ברקודה לארוחת בוקר (הוד השרון: הוצאת אגם, 2020)[9]

ללכת שביעריכה

סיפרה "ללכת שבי" (שנכתב בשיתוף אהרן ברנע) הוא רומן תיעודי על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני בימי מלחמת לבנון הראשונה. הספר מתאר מפגש בין ישראלים לפלסטינים, שפועלים לייצר גשר על התהום שבין שני העמים. העלילה של הספר מתרחשת בסוף יוני 1982, וברקע מתנהל המשא-ומתן על יציאת אנשי אש"ף מביירות שהייתה במצור של כוחות צה"ל. אהרון ברנע, כתב "קול ישראל" לעניינים ערביים, הולך לראיין בכלא הישראלי את צלאח תעאמרי, סגן-אלוף בפת"ח, הבכיר מבין אנשי אש"ף שהיה בשבי בישראל. המפגש בין עיתונאי ישראלי למחבל פלסטיני, הופך תוך כמה שעות, למפגש משמעותי. עם פרסום הספר נחשף כי בני הזוג ברנע אכן נפגשו עם תעאמרי. במהלך תקופת מאסרו של תעמארי במחנה אנצאר הוא נפגש עם ברנע מספר פעמים לראיונות לקול ישראל. יום אחד גילה תעמרי לברנע את סקרנותו הגדולה בנוגע לשואה. באישור שלטונות צה״ל, נטל ברנע את תעמארי השבוי וערך לו סיור מקיף בישראל, בין היתר ביקר באתר ההנצחה "יד ושם". הוא ביקר בביתו של ברנע ברמת השרון, ונפגש גם עם עמליה ארגמן ברנע[10]. דינא, מלכת ירדן, אשתו הראשונה של חוסיין, מלך ירדן הייתה אישתו של צלאח תעאמרי (אזרחית מצרים), היא הגיעה לישראל כדי לדון בשחרורו מהשבי וגם נפגשה עם בני הזוג ברנע[11].

בשנת 2004 כתבה עמליה ארגמן ברנע גרסה עדכנית לספר שנקרא "ללכת שבי - אחרי".

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה