עמנואל הלפרין
עמנואל הלפרין (נולד ב-15 באוקטובר 1942) הוא עיתונאי, מנחה, עורך, מגיש טלוויזיה, מרצה ושחקן תיאטרון וטלוויזיה ישראלי.
 | |
| לידה |
15 באוקטובר 1942 (בן 81) הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוזבקית, ברית המועצות  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1964 |
| מעסיק |
רשות השידור, קול ישראל, אוניברסיטת תל אביב  |
| פרסים והוקרה |
פרס סוקולוב (2004) |
  | |
ביוגרפיה
עריכההלפרין, בנם של זוגי יוצאי פולין, יהושע הלפרין ורחל בגין (אחותו של מנחם בגין), נולד באוזבקיסטן וגדל בצרפת. בהיותו נער בפריז למד עברית אצל יוסי בנאי ואצל עמוס קינן ששהו שם באותה עת. עלה לישראל בגיל 19.[1]
את שירותו בצה"ל עשה כצנזור לעיתונות בשנים 1965–1968. להלפרין תארים אקדמיים במשפטים, ספרות ותיאטרון.[2]
הלפרין ידוע כפרנקופיל, ומרצה לעיתים קרובות על אקטואליה ותרבות צרפתית, הן ככתב ומגיש ברדיו ובטלוויזיה, והן בדיונים אקדמיים שונים. משנת 2008 הוא מלמד בחוג ללימודי צרפת באוניברסיטת תל אביב קורסים על צרפת במאה ה-20, מחזות מולייר, יצירות ויקטור הוגו, עידן הנאורות, קולנוע צרפתי ויצירות מופת בספרות. הוא מרבה להרצות ולהנחות דיונים אקדמיים ברחבי הארץ, בנושאי תקשורת, אקטואליה, ספרות, קולנוע צרפתי ותרבות צרפתית.
הלפרין לימד עיתונאות וקולנוע בסם שפיגל, ב"כותרת" ובבית הספר לתקשורת של המכללה למנהל. היה חבר הוועד המנהל של סינמטק ירושלים.
בשנים 1985–1987 הוא שירת בשגרירות ישראל בפריז בתפקיד יועץ תרבות.
ב-2018 שימש יושב ראש של שנת התרבות ישראל-צרפת.
הלפרין היה נשוי לארלט אברהם-הלפרין, שהייתה עורכת מוזיקלית בקול המוזיקה (נפטרה בשנת 2001). הוא מתגורר בשכונת המושבה הגרמנית בירושלים.
הלפרין הוא בעל עיטור כבוד של ממשלת צרפת.
כאיש תקשורת
עריכהמשנת 1964, היה כתב ומגיש ברשות השידור, בקול ישראל, ואחר כך בטלוויזיה, למשך כמעט 40 שנה ברציפות, ונחשב לאחד הוותיקים ביותר ברשות. הוא החל את דרכו כעורך המחלקה הצרפתית ברדיו. לאורך השנים שימש בתפקידים רבים, ביניהם עורך חדשות, כתב בפריז, עורך חדשות החוץ, רכז מערכת, וראש חטיבת החדשות. בנוסף לתפקידו בקול ישראל, שימש גם כעורך חדשות החוץ בערוץ הראשון, וכן ככתב מדיני. הלפרין ידוע בציבור בעיקר בתפקידו כמגיש תוכנית החדשות "רואים עולם", תוכנית הלילה "מהיום למחר"[3] ותוכנית הקולנוע "הצגת חצות".כמו כן ערך והגיש ברדיו, ברשת ב', את סדרת התוכניות "עונת הדובדבנים - 100 שנות זמר צרפתי". במלחמת לבנון ב-1982, שידר מביירות לקול ישראל וב-1993, עם הצלם משה פרידמן, סיקר את המלחמה בבוסניה עבור הטלוויזיה הישראלית.
כאשר הותקף הכור בעיראק, נשלחה הודעה מטעם ראש הממשלה בגין לרשות השידור, על מנת שתשודר בעיתוי המתאים. עורך החדשות התורן, משה נגבי, חשש שמדובר במתיחה ופנה להלפרין שהיה אז מנהל החדשות.[4] שידור הידיעה עוכב עד שהלפרין הצליח ליצור קשר עם דודו, ראש הממשלה, ואימת את הידיעה.
בסוף שנת 2003 פרש הלפרין מרשות השידור,[5] אך לאחר מספר חודשים חזר, להנחיית תוכנית ראיונות שבועית.[6] בשנת 2004 שימש כיועץ ומגיש בערוץ התכלת, ערוץ מורשת ייעודי, בו הגיש תוכנית לפורים[7] והיה אמור להגיש שעשועון דמוי "מקבילית המוחות".[8]
ב-2004 זכה הלפרין בפרס סוקולוב לתקשורת אלקטרונית ומפעל חיים.[9]
עבור ערוץ 8, ראיין שחקני קולנוע ישראלים בולטים בעשרים תוכניות "סדנה למשחק".
החל משנת 2005 הגיש במשך מספר שנים את תוכנית הראיונות "קפה הפוך" בערוץ הכנסת.[10] ב-2007 הנחה שעשועון ריאליטי-היסטורי בשם "הצופן" בערוץ הראשון.[11]
ב-2017 הנחה סדרה של חמש תוכניות "איזו דרמה", סדרה המסכמת יובל של שידורי דרמה בטלוויזיה הישראלית.
הלפרין שימש שנים רבות כתב בישראל של כלי תקשורת צרפתים, בעיקר של תחנת הרדיו RTL ושל כתב העת Politique internationale.
על הבמות ובטלוויזיה
עריכהכסטודנט, שיחק הלפרין במחזות צרפתיים בין השאר בבר "בכחוס" בירושלים (הזמרת בעלת הקרחת, העתיד בביצים, המלך אובו, איבון נסיכת בורגון). במקביל לתפקידיו בטלוויזיה, חזר הלפרין לקריירת המשחק. הוא העלה הצגת יחיד, "מסעות", בפסטיבל תאטרונטו והופיע בפסטיבל דו-אומן בהצגה על המשורר ורלן. ב-2003 גילם את דמותו של סוקרטס במחזה "קריטון" בתיאטרון החאן. בשנת 2008, הוא שיחק בטלנובלה היומית הישראלית "חשופים", ב-HOT, בתפקיד איש המוסד ושר תחבורה לשעבר, ואביה של כוכבת הסדרה, יעל בר זוהר.[12]
בפסטיבל המוזיקה בכפר בלום, גילם את השטן ב"מעשה בחייל" של סטרוינסקי.
ב-2006 העלה מופע מוזיקלי של שנסונים צרפתיים בשם "דבר אליי אהבה", עם בריג'יט חביב. ב-2008 העלה עם אלכס אנסקי מופע תיאטרלי-מוזיקלי בשם "האריה המאוהב", שמהווה עיבוד בימתי למשלי לה פונטיין. במופע גילם הלפרין את לואי ה-14, מלך צרפת.
ב־2012 שיחק במיני-סדרה הקומית "זנזורי", ששודרה ב-yes.
ב־2017 שיחק עמנואל בפרסומות של "זמן אשכול". הוא שיחק בדמותו של יגאל המכונה "יגאל יודע הכל", בסדרת פרסומות בת שלושה סרטונים קצרים. פרק מספר 3 של סדרת הפרסומות מתנגן לפני סרטים בבתי קולנוע סינמה סיטי עד היום (נכון לנובמבר 2023).
ב־2020 שיחק בעונה השנייה של הסדרה "סטוקהולם" ששודרה בכאן 11.[13]
קישורים חיצוניים
עריכה
- עמנואל הלפרין, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
עמנואל הלפרין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- עמנואל הלפרין, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- עמנואל הלפרין, באתר ספר הקולנוע הישראלי
- עמנואל הלפרין, דף שער בספרייה הלאומית
- רן בוקר, עמנואל הלפרין: "ביטול האגרה - טיפשי", באתר ynet, 28 בנובמבר 2016
- רותי זוארץ, עמנואל הלפרין לא מוכן להיפרד: "השידור הציבורי עדיין חשוב", באתר מעריב אונליין, 1 בדצמבר 2016
הערות שוליים
עריכה- ^ שרית פוקס, אני וחזקי ונסים הגדול, באתר nrg, 27 בספטמבר 2009
- ^ תומר פרת, מלך פילוסוף, כתבת פרופיל - במקור, מתוך מעריב, 15 בנובמבר 2002(הקישור אינו פעיל, 17.2.2020)
- ^ עמנואל הלפרין יגיש בפעם האחרונה את "מהיום למחר", באתר הארץ, 29 בדצמבר 2003
- ^ "בגין", אבי שילון, הוצאת עם עובד, 2007
- ^ עמנואל הלפרין פורש מערוץ 1, באתר הארץ, 23 ביולי 2003
- ^ ענת באלינט, עמנואל הלפרין חוזר לערוץ 1 בתוכנית ראיונות, באתר הארץ, 4 בפברואר 2004
- ^ אורן פרסיקו, עמנואל כוכב עליון, באתר גלובס, 7 במרץ 2003
- ^ רוני קורן-דינר, שלונסקי: "ערוץ המורשת יהיה הערוץ המסחרי השלישי", באתר TheMarker, 5 ביולי 2005
- ^ ענת באלינט, צחר רותם, חנוך מרמרי ודניאל בן סימון זכו בפרס סוקולוב, באתר הארץ, 23 במאי 2004
- ^ מעיין כהן, עמנואל הלפרין הצטרף לערוץ הכנסת, באתר גלובס, 15 במאי 2005
- ^ יעל גאוני, עמנואל הלפרין חוזר לערוץ 1: ינחה ריאליטי היסטורי-הרפתקני, באתר גלובס, 12 בדצמבר 2006
- ^ מידע על התפקיד שמגלם הלפרין בטלנובלה "חשופים", באתר HOT(הקישור אינו פעיל, 17.2.2020)
- ^ שטוקהולם - פרקים מלאים לצפייה ישירה | כאן, באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי