עמרם בלוי

מייסד ומנהיג נטורי קרתא

עמרם בלוי (בלויא; 1900[1] - ט"ו בתמוז תשל"ד, 5 ביולי 1974) היה מנהיג ומייסד נטורי קרתא. נודע בגישתו הבדלנית ובהתנגדותו חסרת הפשרות לציונות ולמדינת ישראל.

עמרם בלוי
לידה 1900
ירושלים, האימפריה העות'מאנית
פטירה 5 ביולי 1974 (בגיל 74 בערך)
ירושלים, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ירושלים
תקופת הפעילות ? – 5 ביולי 1974 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות נטורי קרתא
בן או בת זוג רות בלוי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

נולד בירושלים. אביו, יצחק שלמה בלוי (1857–1943) בנו של עמרם בלוי (1900-1829), היה יליד עיירה קטנה ליד פרשבורג, שעלה לארץ ישראל עם הוריו ב-1869, למד בישיבת עץ חיים ועבד בבית היתומים דיסקין. אמו, שיינא אסתר (שיינדל), הייתה בת הרב ישעיהו אורנשטיין ונכדת הרב משה ריבלין. הוריו של בלוי נמנו עם קהילת הפרושים בירושלים. אחיו היה משה בלוי, ממנהיגי אגודת ישראל לפני קום המדינה.

 
יחד עם רות בברית מילה בבית משפחת אביכזר בירושלים 1972

פעילותו הציבורית בתקופת המנדט עריכה

את פעילותו הציבורית החל בשנות העשרים לחייו, עם תחילת תקופת שלטון המנדט בארץ ישראל. היה פעיל בוועד העיר ירושלים של העדה החרדית שהתפלגה בתקופה זו מקהילת היהודים בירושלים ובצעירי אגודת ישראל. ממאי 1926 ערך עמרם את השבועון "קול ישראל", שייצג את דעת צעירי אגודת ישראל, וכתב בו כשבע שנים. בלוי התנגד לרב אברהם יצחק הכהן קוק, שכיהן כרבה של ירושלים וכרב הראשי, ובעת שנאם בטקס הנחת אבן פינה לשכונת 'עץ חיים' בירושלים גידף אותו בפומבי[2]. בנוסף, שפך על הרב קוק מי ביוב כשביקר בבית כנסת החורבה.[3]

בלוי עמד מאחורי פשקווילים שפורסמו בגנותו של הרב קוק. בעקבות פרסומים אלו, הוציאו ב־1933 בתי הדין האשכנזים של ירושלים פסק שבו כונה בלוי 'מומר לעבירת ביזוי תלמידי חכמים', הוטל עליו נידוי והציבור נקרא להחרים את עיתונו של בלוי 'קול ישראל'[4][5].

בתקופה זו היה מעורב בלוי במעשים פליליים שעליהם הועמד למשפט, נקנס ונאסר, כדוגמת ניסיון למניעת מכירת תוצרת תנובה מנימוקי כשרות (על רקע טענה לבציר שנעשה בשבת) באמצעות איומים ושידול לחרם[6][7], והפרעה לאירוע ז' באדר של החברה קדישא שנערך בבית כנסת בשכונת מאה שערים. בנוסף הורשע בלוי על חסימת מכונית הקונסול הצרפתי שעברה בשבת במאה שערים (לאחר שזיהה אותו בטעות כיהודי), ועל שכרות בשמחת תורה[8].

 
מפגין בפורים 1956 נגד העדלאידע

ב־1934 היה בלוי בין היחידים בירושלים שהפר שביתת מסחר שהוכרזה על ידי מוסדות היישוב במחאה על קיצוץ מכסות העלייה. לצורך כך דאג בלוי לעקירת דלת החנות ממקומה, כך שלא תוכל להיסגר[9].

ב-1935 פרש עם הרב אהרן קצנלנבוגן ולייב וייספיש מאגודת ישראל, בשל שיתוף הפעולה שלה עם המוסדות הציונים, והקים את "חברת חיים", שאף הוציאה עיתון בשם זה[10]. ב-1938 פרסמה הקבוצה כרוז נגד כופר היישוב שעליו חתמה בשם "נטורי קרתא" ומאז דבק בהם כינוי זה[11]. ב-1940 ניתק את יחסיו עם אחיו משה, על רקע ההבדלים האידאולוגיים ביניהם.

ב־1937 עמד בלוי בראש קבוצה שהפריעה למהלך הבחירות להנהגת קהילת ירושלים שנערכו בבית הכנסת זיכרון משה וגרמה נזק לרכוש[12], בלוי נקנס על אירוע זה[13].

בלוי ניסה לשדל רבנים שונים לצאת נגד ההשתתפות בכנסת ישראל[14].

לאחר הקמת מדינת ישראל עריכה

לאחר הקמת מדינת ישראל התפרסם בלוי בעקבות ההפגנות הסוערות שהוביל נגד חילולי שבת, ניתוחי מתים, פתיחת בריכת ירושלים במתכונת מעורבת ועוד. הוא נעצר פעמים רבות בידי משטרת ישראל[15], הורשע פעמים אחדות עקב התפרעות[16], ואף נידון למאסר[17]. בלוי ניהל מערכת הסברה בקרב הציבור החרדי נגד השתתפות בבחירות לכנסת והשתתפות במערכות השלטון, וכן נגד קבלת תקציבים ממשלתיים לישיבות ולמוסדות חינוך.

 

בעודו יושב בכלא, הגיע מועד חתונת שניים מבניו. לאחר שכנועים הסכים שירות בתי הסוהר לאפשר לו להשתתף בחתונה, אך הוא סירב לחתום על מסמך שהוא מתחייב לשוב לכלא, בנימוק שזו הכרה בלגיטימיות של מדינת ישראל. כתוצאה מכך נשאר בסופו של דבר בכלא במהלך החתונות.

בלוי נפטר בט"ו בתמוז תשל"ד ונקבר בהר המנוחות.

חיים אישיים עריכה

עמרם נישא להינדה ובר, אחותו של הרב משה ובר. לבני הזוג נולדו ארבעה בנים ושש בנות. הינדה נפטרה בערב יום הכיפורים תשכ"ד (27 באוקטובר 1963).

 
מפגין יחד עם משה הירש נגד חנות בשם ארוס

כוונתו של עמרם בלוי להתחתן עם הגיורת רות בן-דוד (שמה הקודם: מדליין פיריי) עוררה בשנת 1963 סערה ציבורית בקרב אנשי נטורי קרתא והעדה החרדית, בשל היות הכלה המיועדת קתולית לשעבר וצעירה ממנו באופן ניכר (בת 45 אז). תלמידיו ובניו ראו במעשה זה פחיתות כבוד עבורו. רבני העדה החרדית התנגדו לנישואין בנימוק שלמנהיג במעמדו אסור לשאת גיורת[18] והטילו עליו חרם. בלוי נאלץ להעתיק את מגוריו לתקופה מסוימת לבני ברק, ובה נערכו נישואיו לרות בן-דוד ב-1965[19].

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא עמרם בלוי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ לגבי שנת לידתו ישנם סתירות, ראה קימי קפלן, עמרם בלוי, עמ' 100.
  2. ^ בעוז ותעצומות - אוטוביוגרפיה של הרב שלמה גורן (בעריכת אבי רט), הוצאת "ידיעות ספרים", ה'תשע"ג, עמ' 66.
  3. ^ לפי בלוי אלו היו רק מים, ראו: קימי קפלן, עמרם בלוי - עולמו של מנהיג נטורי קרתא, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2017, עמ' 110
  4. ^ מנודים לשמים, דואר היום, 5 בפברואר 1933
  5. ^ הסערה בירושלים החרדית, דבר, 14 בפברואר 1933
  6. ^ דין מנהלי תעמולת החרם נגד תנובה, דבר, 23 בינואר 1933
  7. ^ הנאשמים בתעמולה נגד "תנובה" נמצאו חייבים, דבר, 8 בפברואר 1933
  8. ^ משפט עמרם בלוי, הצופה, 10 בינואר 1938
  9. ^ שבתון המחאה היה כללי בישוב - בעיר ובכפר, דבר, 24 במאי 1934
  10. ^ ירושלים - "החיים", הצופה, 25 בדצמבר 1938
  11. ^ מנחם פרידמן, החברה החרדית, עמ' 89-88
  12. ^ בחורי "אגודת ישראל" פורעים בתחנת בחירות לקהלת ירושלים, דבר, 28 בדצמבר 1937
  13. ^ ירושלים - עמרם בלוי נידון לקנס של 3 לא"י ולתשלום ערבות של 25 לא"י, הצופה, 17 בינואר 1938
  14. ^ קנאי מאגו"י איים על הרבי מבלז, המשקיף, 12 במאי 1944
  15. ^ התנגשות בין חרדים בירושלים ובין המשטרה הצבאית, דבר, 17 בדצמבר 1953
    שוב נעצר עמרם בלוי, דבר, 22 בנובמבר 1954
    עמרם בלוי נעצר שוב לאחר הפגנה סוערת, דבר, 5 בינואר 1955
    עמרם בלוי נעצר שוב, דבר, 10 ביוני 1956
  16. ^ עמרם בלוי וחבריו הורשעו ונידונו לענשים קלים, דבר, 13 בפברואר 1958
  17. ^ עמרם בלוי למאסר 21 יום, דבר, 30 בנובמבר 1954
    עמרם בלוי ובנו נדונו למאסר ארבעה חודשים, דבר, 3 באפריל 1958
  18. ^ מנהיג נטורי קרתא תקיף בדעתו לשאת את הגיורת רות בן-דוד, דבר, 14 ביולי 1965
  19. ^ עמרם בלוי נשא את רות בן-דוד, דבר, 3 בספטמבר 1965