פתיחת התפריט הראשי

רבי עמרם בן אפרים דיוואן (מוכר בכינוי: רבנו העד"ן הקדוש; ה'ת"ק - ט"ו באב ה'תקמ"ב) היה שד"ר ומקובל יליד ירושלים.

עמרם בן דיוואן
לידה 1743
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1782 (בגיל 39 בערך)
וזאן, מרוקו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מרוקו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע רב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ציון קברו של רבי עמרם בן דיוואן

חייועריכה

 
השלט על קברו
 
מבנה הישיבה על שם עמרם בן דיוואן בחברון, צמוד לבית הדסה

עמרם בן דיוואן נולד בשנת ה'ת"ק בירושלים לר' אפרים כנצר למשפחת רבנים ידועה בירושלים. למד בישיבת "נוה שלום" של דודו, רבי יהודה בר עמרם דיוואן[1], בה רכש את השכלתו התורנית והתלמודית, הגה בתורת הנגלה והנסתר, ונמנה עם תלמידי ישיבת המקובלים. לאחר מכן התיישב בחברון ובשנת ה'תקכ"ג (1763) נשלח על ידי קהילת חברון כשד"ר למרוקו. בכתב המינוי שלו, עליו חתם ר' יצחק זאבי, הכתירוהו נכבדי חברון בתארים: "החכם השלם, סיני ועוקר הרים". ר' עמרם דיוואן התיישב באסז'ן מיד עם הגיעו למערב הפנימי ופתח בה ישיבה. לאחר שסבב בקהילות ישראל ברחבי מרוקו ואסף את התרומות למען כוללות חברון, שב ר' עמרם דיוואן לארץ ישראל.

לאחר שהות קצרה בארץ ישראל יצא ר' עמרם למרוקו בשליחות שנייה מטעם כוללי חברון בשנת ה'תקל"ד (1774). בשליחות זו שהה למעלה משמונה שנים, רובן במקנס (מאדר ה'תקל"ה ועד א' בכסלו ה'תקמ"א), בביתו של ר' זכרי משאש[2]. סיבת השתהותו במרוקו נבעה ממלחמות השבטים שהתנהלו סביב מקנס, ואולם ייתכן גם שמצבו הבריאותי מנע ממנו את המשך הדרך בגלל הסיגופים החמורים שנטל על עצמו. בד' בתמוז ה'תקמ"ב יצא עם בנו מפאס לעבר נמל טנג'יר, אולם נפטר בדרכו חזרה לארץ ישראל בערב שבת ט"ו באב ה'תקמ"ב ונקבר בבית העלמין של הכפר אסז'ן הסמוך לוזאן. ברבות הימים, קברו הפך אתר עלייה לרגל לעשרות אלפי חסידים ומעריצים מדי שנה ובמקום אף מתקיימת הילולה שנתית.

הפייטן ר' דוד חסין שהכירו אישית הכרות רבת שנים, חיבר לכבודו פיוט וקינה בשם "ההר הטוב" סמוך מאוד למועד פטירתו עת ביקר בקברו.

על שם עמרם בן דיוואן נקראה ישיבה שהוקמה בחברון. בניין הישיבה, צמוד לבית הדסה ננטש בעקבות פרעות תרפ"ט, שוקם ומשמש כיום למגורים.

משפחתועריכה

בנו, רבי חיים דיוואן שנלווה אליו בשליחות, השתקע והתיישב באסז'ן ולאחר מכן קם להשלים את סבב ההתרמה בדרום מרוקו. ר' חיים נפטר בסופו של דבר ביישוב בשם ווירגאן (Virguane) שבדרום מרוקו, ועם מותו אבדו כתבי היד שחיבר אביו בשנות מגוריו במקנס.


לקריאה נוספתעריכה

אברהם יערי, "שלוחי ארץ ישראל - תולדות השליחות מהארץ לגולה, מחורבן בית שני עד המאה התשע עשרה", ירושלים (תשי"א. נדפס שוב בשנת תשל"ז; ובשנת תשס"ב, בשני כרכים).

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רבי יהודה בר עמרם דיוואן, היה תלמיד חכם ושד"ר חברון לערי פרס ומדי בשנות ה'תע"א-ה'תע"ג. ספרו חוט משולש נדפס בקושטא ה'תצ"ט, ובסופו הוא עונה לשאלות הלכתיות מקהילת כאשאן שבפרס.
  2. ^ ר' זכרי משאש היה אבי סבו של הרב שלום משאש, רבה הראשי של מרוקו והרב הספרדי הראשי של ירושלים ברבע האחרון של המאה ה-20